פרק מספר:
סיפורו של משבר/ ד"ר ארז כהן


על משבר הסאב-פריים בארצות הברית בשנים ו2009-2008

סיפורו של משבר הסאב- פריים בארצות הברית מתחיל עוד בתקופה שלאחר משבר הדוט. קום, בראשית שנות האלפיים, אז החל הבנק הפדרלי להוריד את שיעורי הריבית במטרה להתמודד עם המיתון המאיים על הכלכלה המקומית. כתוצאה מכך גברה הנזילות במערכת הפיננסית והציבור נהר בהמוניו אל המוסדות הפיננסים השונים על מנת ללוות משכנתאות ולרכוש בתים (Gjerstad, Smith, 2009).

מוסדות אלו, מצדם, סיפקו את הדרישה למשכנתאות מבלי לבדוק את יכולת הפירעון של אותם לווים (לווי סאב-פריים)[1]  ואף הגדילו לעשות והציעו לציבור משכנתאות בתנאים אטרקטיביים ביותר[2] .

משקי הבית התפתו לקחת הלוואות אלו, בעודם רושמים את בתיהם כבטוחות עבורם ומנהלים אורח חיים העולה על יכולתם הפיננסית. ההלוואות השונות^[3]  נותבו כניירות ערך ל"וול סטריט" ונמכרו ברחבי העולם למשקיעים תמימים וחסרי יכולת להעריך את הסיכון הגלום בהלוואות אלה. בנקים ופירמות ב"וול סטריט" גרפו עמלות כבדות, תוך כדי העברה של הסיכון למשקיעים חסרי ניסיון וידע Gwinner,) (Sanders, 2009.

אולם, בשלהי שנת 2006 החלו הבנקים המרכזיים ברחבי העולם להעלות את שיעורי הריבית, מתוך חשש להתפרצות אינפלציונית על רקע הצמיחה המהירה בכלכלה העולמית. כתוצאה מכך התקשו לווי המשכנתאות בארצות הברית לעמוד בהתחייבויותיהם לבנקים, ורוכשים חדשים פסקו מלהיכנס להתחייבויות פיננסיות. מציאות חדשה זו החלה מובילה בשנת 2007 לירידה מהירה ומתמשכת במחירי הנדל"ן בארצות הברית , לגידול בולט בתופעות של חדלות פירעון ושל עיקול הנכסים ולתחילתו של משבר הסאב- פריים, אשר לימים ייזכר כמשבר הגדול ביותר שידעה כלכלת ארצות הברית מאז ימי השפל הגדול במאה הקודמת Arner,2009)). למשבר זה, אשר פגע אנושות בכלכלת ארצות הברית בכלל ובמוסדות הפיננסיים שבתוכה בפרט, הייתה השפעה גלובלית בולטת ומדינות רבות ברחבי הגלובוס החלו מתמודדות עם פגיעה קשה במוסדותיהן הפיננסים, אשר חוו  גם הם הפסדים של מיליארדי דולרים. כתוצאה מכך החלה מתגבשת בשנת 2008 תכנית חילוץ משותפת של הבנק המרכזי בארצות הברית (הפד) ושל הבנק המרכזי באירופה להזרמת כספים בהיקף של מאות מיליארדי דולרים למערכת הבנקאית העולמית (Serkan, 2009), כפי שיפורט בהמשך.

 

מחקרים רבים נערכו בשנים האחרונות במטרה לעמוד על גורמי המשבר והשלכותיו, לפיכך בחרתי להציג מספר דוגמאות בולטות בלבד. במחקרו של ואלן Whalen ,2008)) מוצגת הטענה כי המדיניות הציבורית המכוונת של הממשלה לקדם דיור בר השגה לאזרחים, היווה גורם מפתח להיווצרות הבועה. יתירה מכך, החוקר טוען כי מדיניות זו באה לקדם אינטרסים של פוליטיקאים אל מול מנהלי המוסדות הפיננסיים אשר נהנו ממדיניות זו. בנוסף , הסרת הפיקוח, מצידה של המדינה, על מדיניותם של הבנקים המעורבים בתהליך איגוח המשכנתאות, היווה גורם נוסף להתדרדרותם המהירה של מוסדות פיננסיים אלו. מאידך, במחקרו של הלוויג (Hellwig,2009) מופנית הביקורת דווקא כלפי המשקיעים הפרטיים, אשר ניצלו את שערי הריבית  הנמוכים שהונהגו בארצות הברית מאז ימי משבר ההיי-טק (הדוט. קום) ללקיחת הלוואות עבור רכישת איגרות חוב ומניות ומתוך תקווה להשגת תשואה גבוהה עברו כספם. חמדנותם של המשקיעים עמדה בקנה אחד עם רצונם של בנקי ההשקעות בהנפקת איגרות חוב ומסחורן בשוק ההון, כך ששיתוף הפעולה ביניהם קידם את התרחבות העסקאות ללא אבחנה ברמת הסיכון הראלית הקיימת בהן, ותוך הסתרת הפגמים הרבים שהיו במערכת הפיננסית של אותם הימים.

בשונה מן החוקרים הקודמים שהוזכרו, אשר תלו את סיבת פרוץ המשבר הפיננסי בארצות הברית בגורמים פנימיים בכלכלה האמריקאית גרידא, טוענים חוקרים, כדוגמת בלונדל-וויגנל ואטקינסון  Blundell-Wignall,Atkinson,2008)), כי לבועת הנזילות הפיננסית שנוצרה בכלכלה האמריקאית בשלהי העשור הקודם  יש שורשים הקשורים דווקא לכלכלה הגלובלית. לדידם, שני הגורמים אשר השפיעו על התנפחות הבועה הפיננסית בכלכלה האמריקאית היו התערבותה של סין בשער מטבע החוץ, דבר אשר הוביל ליציבות בשער החליפין של המטבע המקומי שלה , לרמת חיסכון גבוהה וליתרות מזומנים גבוהות, ועודד את המשקיעים המקומיים לחפש ערוצי השקעה מחוץ לגבולות המדינה, לרבות בכלכלת ארצות הברית. בנוסף,  מדיניות שער הריבית האפסי שהונהגה ביפן בשנים שקדמו למשבר הסאב-פריים, חיזקה את המוטיבציה של המשקיעים המקומיים ללקיחת הלוואות מהבנקים המקומיים מחד ולחיפוש יעדי השקעה אטרקטיביים יותר מחוץ למדינה, על מנת להגדיל את התשואה עבור השקעתם, מאידך. שני גורמים חיצוניים אלו, אשר השתלבו עם מדיניות הריבית הנמוכה שהונהגה בארצות הברית באותן השנים, הובילו יחד להתנפחות בועת האשראי בשווקים האמריקאים.  אולם, על מנת להבין באמת את אשר הוביל להתנפחות הבועה הפיננסית בארצות הברית, יש לספר את הסיפור מראשיתו, שלב אחד שלב .

כך הכול החל.

סיפורו המלא של משבר הסאב-פריים והשפעתו על הכלכלה והחברה האמריקאית מתחיל דווקא באיסלנד, מדינה קטנה[4] ובעלת תשתיות ממשל וחברה מאורגנות ביותר. עד לשנת 2000 נהנתה איסלנד מכלכלה יציבה, משיעור אבטלה נמוך, ומחוב ממשלתי קטן[5]. אולם בשנת 2000 החלה הממשלה ליישם מדיניות של הסרת הפיקוח. למדיניות זו היו השלכות הרות אסון, תחילה לסביבה ואחר כך לכלכלה.  ראשית החליטה המדינה לאפשר לחברות בינלאומיות[6]  לבנות מפעלי ענק להתכת אלומיניום, על מנת לנצל את מקורות האנרגיה הגאותרמיים וההידרואלקטריים המצויים במדינה, ובמקביל החליטה להפריט את שלושת הבנקים הגדולים במדינה. התוצאה הייתה הרסנית לכלכלה המקומית, ובתקופה של חמש שנים בלבד לוו שלושת הבנקים הללו, שעד אז לא פעלו מחוץ לגבולות המדינה, סך עתק של 120 מיליארד דולר (סכום השווה  לפי עשרה מכלכלתה של איסלנד!) ופיזרו אותו ללא הגבלה לכל דורש, יוצרים בכך בועת ענק בכלכלת איסלנד שהובילה לעלייה של פי תשעה במחירי המניות ולהכפלת מחירי הבתים. בנקים אלו הקימו שוק של קרנות וייעצו לבעלי החשבונות למשוך את כספם ולהפקידם באותן הקרנות. חברות רו"ח אמריקאיות[7] ערכו ביקורת לבנקים האיסלנדיים ולחברות ההשקעות ולא מצאו דבר שאינו תקין, ובמקביל המשיכו סוכנויות דירוג האשראי האמריקאיות להלל ולשבח את איסלנד ואף הגדילו לעשות וקבעו את דירוגם של הבנקים המקומיים ל-AAA, המהווה כדירוג הגבוה ביותר הניתן למוסד פיננסי.  קריסתם של הבנקים האיסלנדיים בסוף שנת 2008 הובילה לגידול בולט (פי שלושה) ברמת האבטלה במשק האיסלנדי בתוך שישה חודשים בלבד, ואזרחים רבים איבדו את חסכונותיהם. מאידך, הרגולטורים הממשלתיים, שהיו אמורים להגן את אזרחי איסלנד, עמדו מנגד ולא פעלו לייצובה של הכלכלה. יתירה מכך, שליש מרגולטורים אלו אף עבדו עבור אותם הבנקים, וכך נוצר קשר הון-שלטון מובהק בין הנהגת המדינה לבין מנהלי הבנקים המקומיים.

ד"ר ארז כהן, מומחה לכלכלה מדינית ומשברים כלכליים, מרצה וחוקר במחלקה ישראל והמזרח תיכון- מדע המדינה ובמחלקה לכלכלה ומנהל עסקים באוניברסיטת אריאל.