שיר: 
בוקר/ אבינועם חקלאי

 

אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ

אוּלַי זֶהוּ יָם שֶׁל צְעָקוֹת עֲצוּבוֹת

וְגַלִּים עֲשׂוּיִים מִשִּׁבְרֵי זְכוּכִיּוֹת

סְפִינוֹת טְרוּפוֹת עַל עֲצָמוֹת חֲשׂוּפוֹת

וּכְלָבִים קְצוּצֵי זָנָב סְחוּפֵי סְעָרוֹת

וּבְסַךְ הַכֹּל הָעוֹלָם שׁוֹמֵעַ כְּשֶׁאַתָּה

שָׁר

לִפְעָמִים הוּא מֵשִׁיב לְךָ בַּמִּסְתּוֹרִין

מִשֶּׁלּוֹ

וּבְאַהֲבָה,

לָמָּה לֹא?

וְזֶה לֹא רַע

אַתָּה יוֹדֵעַ לְנַוֵּט אֶת הַדֶּרֶךְ חָזְרָה

בֵּין אִיֵּי הַבְּדִידוּת

אֲבָל לְאָן?