הָיִיתִי אָז גָּדוֹל כְּאֶגְרוֹף,

מְקֻפָּל בַּצּוּרָה הַקְּלָסִית הַיְדוּעָה,

וּכְבָר חָשַׁבְתִּי עַל עוֹלָמוֹת שׁוֹנִים

שֶׁהִתְרוֹצְצוּ בִּי בְּלֹא דַּעַת.

 

הִכַּרְתִּי אֶת אִמִּי מִבִּפְנִים

יוֹתֵר טוֹב מִמֶּנָּה. הַאִם

זֶה נָתַן לִי אֵיזֶשֶׁהוּ יִתְרוֹן?

 

אָז הָיוּ חָדְשֵׁי חַיַּי הַיָּפִים בְּיוֹתֵר.

לֹא רָצִיתִי לָצֵאת הַחוּצָה

אֶל עוֹלָם מְנֻכָּר, חָפְשִׁי מֵאשֶׁר.

אֶת הַמַּלְאָךְ עִמּוֹ רָצִיתִי לְהֵאָבֵק

 

לֹא רָאִיתִי. חַשְׁתִּי אַךְ זִמְזוּם קַל

סְבִיב אַפִּי. מַסְעוֹתַי בְּתוֹךְ הָרֶחֶם

הָיוּ הַמֻּפְלָאִים שֶׁיָּדַעְתִּי עַד הֵנָּה.