מאמר:
מעברים/ ד"ר ברכה קליין תאיר

התקופה המטורפת, הקיצונית, הסוערת, הלוהטת, המתחככת בכל תחומי החיים באישי, במשפחתי, בארגוני, בלאומי, בעולמי, הינה השתקפות של מהלכים עוצמתיים ודרמטיים המתרחשים במעבר בין המציאות הישנה למציאות החדשה (כל תקופת מעבר נקראת מצב לימינלי שמשמעו: לא לפה ולא לשם...). מה שעבד אתמול לא יעבוד יותר מחר. מה שעשינו אתמול לא יהיה רלוונטי יותר מחר. אם בעבר ניתנו לנו מאות שנים ומאוחר יותר עשרות שנים על מנת לחולל שינוי כלשהו, הרי כיום המייצר דרכו עלינו לעבור נעשה צר יותר מיום ליום ואין לנו זמן להתלבטות, לבדיקות, לניתוחים חכמים, לתוכניות עסקיות מסודרות וכד'. כי מה ששמנו על הניר אתמול, איננו יותר רלוונטי לביצוע מחר.

• כל מה שלמדנו וידענו לא רלוונטי למציאות המשתנה. תבניות החשיבה הקיימות מונעות מאיתנו לראות את החדש.
• כל המיומנויות, היכולות, הכושרים שפיתחנו במהלכי שנים כבר לא מסייעים בצמיחה, בהתחדשות, בטיפוס.
• כל התהליכים, המתודות, הכלים  שאנחנו עדיין משתמשים בהם מקבעים אותנו בהישרדות ומגדילים פערים.

 

פתרונות, רעיונות, מיומנויות  חייבים היום להתעלות מעל הזמן – המרחב - התנועה המוכרים. מאחר והפתרונות של האתמול כבר לא עובדים, והמחר עדיין לא מוכר, עלינו  להיות אמיצים ולהמר על העתיד!!!!! הימור משמעו לאתגר את העיניים החושיות שלנו, את השכל הארצי, את התודעה הדחוסה, את מערכת האמונות "הדתיות" שלנו, את הכוונות ההישרדותיות...וכן הלאה.

כל תקופת מעבר בהחלט מאתגרת. הראשונה המוכרת לנו היא תקופתו של נוח...אבל במקום מים שמטביעים ומטהרים, הפעם אנחנו מומטרים אנרגיות עוצמתיות (דומות לאש) שתפקידן לשייף, להתיך, לפצח ולחשוף את הפנים האמיתיות שלנו, את הכוונות הנסתרות שלנו, את המחשבות הסודיות. חשיפות אלה גורמות לפערים, להקצנות, להפרדות, להגברת השליליות, והכול כדי לדחוף אותנו לקבל החלטה אחת דרמטית: האם להישאר בחוף המבטחים המוכר? האם להעביר רק רגל אחת אל הסירה החדשה? האם לקפוץ עם שתי רגליים אל הסירה החדשה? רובינו זקוקים לדחיפות רועמות וכואבות על מנת לזוז משמעותית, ארגונים רבים זקוקים למשברים על מנת להשתנות, מדינות רבות זקוקות למלחמות על מנת לשרוד. אלא שהפעם, הפתרונות אינם יכולים להיות יותר מעוד משהו מאותו דבר. אלא אם רוצים אנחנו להמשיך לחוות כאב, איום על ההישרדות, סדרת משברים, הבחירה לקפוץ אל הסירה החדשה עם שתי הרגליים היא קריטית  כי רק כך יובטח לנו מחר חדש.

אין זו סתם קפיצה של אדם שבוחר להמשיך להיות צופה ומחכה שדברים יקרו לו, אלא קפיצה של אדם שבוחר להיות משתתף בעיצוב מחר חדש שמחובר לתכלית גדולה יותר ומשמעותית יותר מזו שהכרנו עד היום – התכלית של הקומה ה-100.

כאשר שואלים את יוסי מטיאס – בכיר ישראלי בגוגל ומנהל מרכז הפיתוח בישראל; לְמה גוגל כאן? הוא עונה: כדי לפתור בעיות גדולות ולהשפיע על העולם בעזרת טכנולוגיות חדשניות שמערערות את הקיים (הקומה ה-100 של גוגל). הוא לא אמר כדי להיות #1...כדי להרוויח X $$$...כדי לשמח את בעלי המאה...אלא הוא דיבר על השפעה על האנושות.   וכדי לממש תכלית זו, גוגל מהמרת על העתיד. היא מאפשרת לכל עובד לקחת 20% מנתח העבודה שלו להשקעה בפיתוח פרויקטים שמאתגרים אותו ואת האנושות ולמצוא להם פתרונות בעלי ערך מוסף. גוגל מאפשרת חופש יצירה לצד החופש להיכשל.

 

אדם שבוחר להיות משתתף בוחר להיות בורא יוצא דופן (self-creator): מעז לברוא את מציאות קיומו בכל יום מחדש עם המון שמחה ויצירתיות. מעז לעשות אהבה (לפלרטט) עם אי וודאות. מעז להמציא, להתחדש, לצמוח, להשתנות ולטפס ללא הרף אל עבר הממד הגבוה הבא.

כושר הטיפוס, כושר אסטרטגי חדש, דורש פיתוח עוצמת תודעה – מוח = 'מחשב על' בעל עוצמת השפעה ומגנוט. רק עוצמת תודעה ועוצמת מוח יאפשרו לנו למשוך מסכים מעל מוחנו – עינינו ולראות רעיונות, פתרונות, טכנולוגיות, פוטנציאלים שלא הכרנו קודם, שלא היתה לנו נגישות אליהם קודם. כי קודם היינו אסירים של תודעה – מוח ארציים דחוסים, שיפוטיים, מפרידים, השוואתיים עם עוצמה מוגבלת. נכון שאלה סיוע בידינו להגיע עד הלום, אבל כדי להתקדם מכאן והלאה, עלינו לפתח את 'מחשב העל' שאנחנו: חכמים יותר, יצירתיים יותר, אמיצים יותר, מהותיים יותר, חדשניים יותר, ששוזרים יחדיו את נצח העבר עם נצח העתיד.

כלומר, הסירה החדשה שהיא המציאות החדשה היא המציאות שלנו בני האדם כבוראים, כשותפים ולא כצופים. זו מציאות של אנשים  שהם קצת מטורפים, מרדנים, גאונים, יוצאי דופן שמוכנים: לאתגר כל מחסום, כל קיר, כל מכשול...להסיר את המשקפיים כדי לראות אחרת...לקפוץ למים כדי לצאת אל מחוץ תודעותיהם הארציות והאישיות...לחשוב ולהבין אחרת תוך שימוש בבינה – היגיון - מודעות...לעשות אחרת כמחונני עשייה...לטפס ולהגיע לקומה ה-100  - התכלית הקיומית החדשה.

בטרם תקבלו החלטה: האם להישאר בחוף המבטחים...האם להעביר רק רגל אחת...האם לקפוץ עם שתי הרגליים, שאלו את עצמכם שאלת מפתח: האם האמונות שלכם מעוצבות על ידי הניסיון שלכם, או אתם חווים את מה שאתם מאמינים בו?

 

עברו הגד הגד על הרצף בין 2 הניגודים ונקדו 1 (נמוך) – 5 (גבוה):

 

מה אתם מבינים מתוצאות התשובות שלכם? עד כמה אתם מוכנים לעזוב את הסירה הארצית ולקפוץ אל הסירה החדשה? עד כמה אתם מוכנים להיות בוראים במציאות של משתתפים?