סיפור תלמודי:
נידויו של רבי אלעזר 

אמְרוּ: אוֹתוֹ הַיּוֹם הֵבִיאוּ כָּל טְהָרוֹת שֶׁטִּהֵר רַ' אֱלִיעֶזֶר וּשְׂרָפוּם בָּאֵשׁ,

וְנִמְנוּ עָלָיו וּבֵרְכוּהוּ.

אָמְרוּ: מִי יֵלֵךְ וְיוֹדִיעוֹ?

אָמַר לָהֶם רַ' עֲקִיבָא: אֲנִי אֵלֵךְ,

שֶׁמָּא יֵלֵךְ אָדָם שֶׁאֵינוֹ הָגוּן וְיוֹדִיעוֹ וְנִמְצָא מַחֲרִיב אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ.

מֶה עָשָׂה רַ' עֲקִיבָא?

לָבַשׁ שְׁחוֹרִים וְנִתְעַטֵּף שְׁחוֹרִים וְיָשַׁב לְפָנָיו בְּרָחוֹק אַרְבַּע אַמּוֹת.

אָמַר לוֹ רַ' אֱלִיעֶזֶר: עֲקִיבָא, מָה יוֹם מִיּוֹמַיִם?

אָמַר לוֹ: רַבִּי, כִּמְדֻמֶּה לִי שֶׁחֲבֵרִים בְּדֵלִים מִמְּךָ.

אַף הוּא קָרַע בְּגָדָיו וְחָלַץ מִנְעָלָיו וְנִשְׁמַט וְיָשַׁב עַל גַּבֵּי קַרְקַע.

זָלְגוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת.

לָקָה הָעוֹלָם שְׁלִישׁ בְּזֵיתִים וּשְׁלִישׁ בְּחִטִּים וּשְׁלִישׁ בִּשְׂעוֹרִים;

וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף בָּצֵק שֶׁבְּיַד אִשָּׁה טָפַח.

שָׁנוּ: אַף גָּדוֹל הָיָה בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁנָּתַן בּוֹ רַ' אֱלִיעֶזֶר עֵינָיו נִשְׂרַף.

 

וְאַף רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה בָּא בִּסְפִינָה, עָמַד עָלָיו נַחְשׁוֹל לְטַבְּעוֹ.

אָמַר: כִּמְדֻמֶּה לִי שֶׁאֵין זֶה אֶלָּא בִּשְׁבִיל רַ' אֱלִיעֶזֶר בֶּן הוּרְקָנוֹס.

עָמַד עַל רַגְלָיו

וְאָמַר: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ שֶׁלֹּא לִכְבוֹדִי עָשִׂיתִי וְלֹא לִכְבוֹד בֵּית אַבָּא עָשִׂיתִי,

אֶלָּא לִכְבוֹדְךָ, שֶׁלֹּא יִרְבּוּ מַחֲלוֹקוֹת בְּיִשְׂרָאֵל.

נָח הַיָּם מִזַּעְפּוֹ.

 

אִמָּא שָׁלוֹם, אִשְׁתּוֹ שֶׁל רַ' אֱלִיעֶזֶר, אֲחוֹתוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיְתָה.

מֵאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה וְאֵילָךְ לֹא הָיְתָה מַנַּחַת לוֹ לְרַ' אֱלִיעֶזֶר לִפֹּל עַל פָּנָיו.

פַּעַם אַחַת בָּא עָנִי וְעָמַד עַל הַפֶּתַח.

הוֹצִיאָה לוֹ פַּת.

מְצָאתוֹ שֶׁנָּפַל עַל פָּנָיו.

אָמְרָה לוֹ: עֲמֹד! הָרַגְתָּ אֶת אָחִי!

בְּתוֹךְ כָּךְ יָצָא שׁוֹפָר מִבֵּית רַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁמֵּת.

אָמַר לָהּ רַ' אֱלִיעֶזֶר: מֵהֵיכָן הָיִית יוֹדַעַת?

אָמְרָה לוֹ: כָּךְ מְקֻבָּלְנִי מִבֵּית אֲבִי אַבָּא: "כָּל הַשְּׁעָרִים נִנְעָלִים, חוּץ מִשַּׁעֲרֵי אוֹנָאָה".

* רבי אלעזר בן הורקנוס-מגדולי חכמי התלמוד

( הסיפור המובא , הוא החלק השני מהסיפור הידוע על "תנורו של עכנאי", רבי אלעזר היה בר-פלוגתא חריף ותקיף במחלוקת ולפיכך נודה באופן מוחלט בידי חבריו, למרות חוכמתו, תרומתו הענפה והחשובה ורבת הערך)