שיר:
הגורר/ רון גרא

 

 

הוּא גָּרַר אֶת מְכוֹנִיתָהּ

וְהֻזְמַן לְקָפֶה.

מֵאָז פַּעַם בְּחֹדֶשׁ,

הוּא מִתְקַשֵּׁר  בְּאֶמְצַע

הַלַּיְלָה.

הִיא כְּשׁוּלְיָה בִּנְהָרָה אָצָה.

הֵם שׁוֹתִים מְאוּמָה,

לְלֹא מִלָּה,

הוּא מְבַצֵּעַ שְׁכִיבוֹת שְׂמִיכָה

בְּיָדָיו הַבַּרְזִלִּיּוֹת כִּפְגוּמִים

בְּשִׁפּוּעַ אוֹ בְּקַו יָשָׁר

הַיְשֵׁר אֶל פִּיהָ

הַמְּשַׁמֵּשׁ לוֹ חֵיק עִנּוּג.

חוּשֶׁיהָ לֹא מִתְיַגְּעִים

הִיא מְצַפָּה לְמוֹטוֹת שֶׁתַּהֲפֹכְנָה

אוֹתָהּ

אֵי -מַעְלָה.

לַנּוֹסָפִים הִיא

מִתְחַבֶּרֶת בְּזָוִיּוֹת בְּזוּיוֹת,

מֵהַפְּעִימוֹת הִיא יוֹצֶרֶת

סִפּוּר בְּקֻבִּיּוֹת.