פרק מרומן:
הקימקאם( מתוך הרומן יומנו של תובע כפרי)/ תאופיק אל חכים מערבית מנחם קפליוק 

הקימקאם ישב על ידי, כדי לשמוע סיבת "כיבודי" את משרדי הנפה בביקור. כנהוג, השיבותי לו בדרכי הנימוסים המקובלים, כי ה"געגועים" הם שמשכוני לכאן. חיוך אירוני הסתמן על שפתי הקימקאם, שלא האמין בגורם אפלטוני זה. ניגשתי לעצם העניין ואמרתי בנעימה רצינית:

"הידוע לך, כבוד הקימקאם, כי אחד מפקידי ההוצאה לפועל הוכה ונאסר בשעת מילוי תפקידו?"

הוא השיב מיד: "אין לי כל ידיעה על כך".

"ההודיעו על כך למרכז?"

"אילו הודיעו, היינו עורכים פרוטוקול ותובעים לדין."

"ודאי," השיבותי ונשתתקתי.

הקימקאם חשב קצת ושאל: "מישהו הודיע לכבודך משהו?"

"אילו הודיעו לי הייתי פותח מיד בחקירה", עניתי.

"ודאי שכך הוא."

"נראה שהעניין אינו אלא שמועה בלבד."

כאן התיר הקימקאם את לשונו ואמר: "חייך, שאין זו אלה שמועה שיצאה מבטן בית המשפט, כדי לנבל שמו של המרכז. ודאי לא נעלם ממך, כי כבוד השופט המתיהר והמתרברב מעונין בזה, כי מטרתו להשמיץ אותנו בלי לברור באמצעים…"

הוא עמד להשתפך ולהעתיר דברים, אך אני מיהרתי לסגור בעדו את הפתח, כדי שלא אגרר לאותה קטטה שבין השנים. די שרמזתי לו, שהענין לא נעלם מעיני ולא ארתע מלעשות את הפעולה הדרושה. קמתי מיד וכמובן שהוא קם אחרי – ואמרתי כחומד לצון:

"והבחירות, כבוד הקימקאם?"

"לעילא ולעילא".

"מתנהלות כחוק?"

הוא החדיר מבטו בפני וענה לי בנעימה של לצון אף הוא: "האם נשחק איש על רעהו? כלום יש בעולם בחירות כחוק?"

צחקתי ואמרתי: "באמרי כחוק התכוונתי לתופעות החיצוניות של החוק".

"אם לכך נתכוונת, תוכל להרגע".

הוא שתק קצת ואחר כך אמר בתוקף ובהתפעלות עצמית: "התאמין, באללה! אני מושל נפה הראוי לשמו. איני קימקאם מאותם שאתה מכירם. מעולם לא התערבתי בבחירות. מעולם לא קיפחתי חירותם של התושבים בבחירות. מעולם לא אמרתי: בחרו בפלוני והפילו את אלמוני. אבדאן! אבדאן! אבדאן! עקרוני הוא להניח לאנשים לבחור בכל מי שלבם חפץ…"

נראה, כי מרוב התפעלות לדבריו לא יכולתי להתאפק והפסקתיו בקריאה: "מעשה רב, כבוד הקימקאם. אך האם דברים אלו אינם סכנה למשרתך? אם אתה כזה… הרי אתה אדם גדול…"

והקימקאם המשיך לדבר: "זו דרכי תמיד בבחירות: חופש מוחלט אני נותן לקהל, שיבחר כרצונו עד שפעולת הבחירות מסתימת. ואחר כך אני מוריד בכל הפשטות את תיבת הבחירות וזורקה לתעלה ובמקומה אני שם את 'התיבה' שאנו מושכים בה לאיטנו".

"נהדר!"

קמתי והושטתי לו את ידי לשלום. יצאתי ומאחורי הקימקאם אשר ליווני עד השער. והנה בעברי את חצר ה"מרכז" ראיתי פלוגת נוטרים המתכוננת לעלות על מכוניות ה"לורי" וביניהם השיח' עספור בבלואיו ומטהו הירוק. פניתי אל הקימקאם ושאלתיו על כך. הצביע על הנוטרים ואמר לי: "הללו ממונים על שמירת הסדר והבטחון בשעת ההצבעה."

"והשיח' עספור, מה לו ולבחירות?" שאלתי.

"המוואלים שלו משפיעים על מוחות הפלאחים".

"כלומר, נשלח לתעמולה"?

הקימקאם חייך חיוך של הסכמה להערתי. אף אני חייכתי והוספתי: "אפילו את השיח' עספור אתם מעסיקים במדיניות!"

הקימקאם הסתכל בי הסתכלות בעלת משמעות, נאנח ואמר: "מה אנחנו יכולים לעשות, מה?"

אמרה זו ואנחה זו הספיקו לעוררני לנוד לו לקימקאם ולהעריך את דקות עמדתו ואחריותו בפני הממונים עליו, הדורשים ממנו תוצאות מסוימות ובכל הדרכים, שיש בהן, לדעתו, כדי להגיע למטרה… ואם נמנע או היסס… יענישוהו בלא רחמים.

* תאופיק אל חכים-סופר מצרי1898 - 1987 מחזאי, ומסאי מצרי אשר נחשב לאחד מגדולי האינטלקטואלים של העולם הערבי ושל מצרים בפרט.
* מנחם קפליוק-סופר, מתרגם של הספרות הערבית, עורך. לזכותו ספרים רבים שתורגמו מערבית לעברית