מאמר:

מות משה רבינו/ המהר"ל מפראג

מערבות מואב - שעלה בפסיעה אחת וכו', זה מורה על המדרגה הגדולה שהיתה לו לאחר מיתתו, שהיה דבק במעלה שאין שם גשם, ולכך אין שם חלוק מעלות, ולכך פסען בפסיעה אחת. (גור אריה דברים לד א)

ופסען בפסיעה אחת, זה ענין מופלג... כי אלו י"ב מעלות הוא מספר ז"ה, שנקרא משה בשם זה, "כי זה משה האיש" (שמות ל"ב), כי זה מורה על כי היה למשה מעלת הצורה, כי מלת זה מורה על דבר הרמוז הנגלה, שיש לו מציאות בפועל לגמרי, וזהו ענין הצורה שיש לה מציאות בפועל לגמרי, ולבסוף הגיע משה אל מדריגה זאת, כי זהו ענין הצורה שמגיעה בתכלית, ולכן פסען בפסיעה אחת... ותדע כי חיי משה היו מאה ועשרים שהוא גם כן י"ב במספר קטן, וזהו סוף חייו של משה שהגיע אל מספר זה, ומשה במספר קטן הוא זה...

העומדים למעלה וכו', דבר זה עמקי החכמה, אי אפשר לפרש דבר זה על עומקו כפי מה שהוא. דע כאשר היה משה רבינו ע"ה בחייו לפי מדרגתו שהיתה לו, מדרגת הצורה הנבדלת... וכאשר היה חי היתה לו מדריגה זאת, וכאשר נגנז האיש משה שנקרא "זה", אשר לשון זה מורה על דבר הרמוז הנגלה, אז לא נודע קבורה שלו, כי הקבורה היא הגניזה, וזהו היפך מדתו של משה שנקרא זה, ולכך לא היה משה מתחבר אל הקבר, ומפני שאין מתחבר אל הקבר לא נודע קברו. וגם משה עצמו אינו יודע היכן הוא קבור, מפני שאין לו חבור אל הקבר. והעליונים נדמה להם קברו למטה, והתחתונים למעלה, הכל בשביל מדתו של משה שהיה צורה נבדלת, ואינו במקום מוגבל. ומכל מקום מורה דבר זה על העדר קצת, כאשר היה נגנז ולא נודע קבורתו כמו דבר שהוא נאבד, ואמר כי אף משה לא ידע היכן הוא קבור, מפני כי בסלוק דבר שנקרא זה, אינו יודע היכן הוא קבור, כי הגניזה הפך מדתו שלו הוא זה, ומה שאמר כי העליונים נדמה להם שקברו למטה, והתחתונים נדמה שקברו הוא למעלה, דבר זה שהקבר שלו נבדל מן הבריות, ולכך העליונים היו רואים קברו למטה נבדל מהם, והתחתונים רואים קברו למעלה נבדל מהם. ומה שאמר בסמוך כי לכך לא נודע קברו של משה שלא יבואו להתפלל על קברו של משה ויבטלו הגזרה, אף על גב שכך ראוי שלא יהיה נודע קברו של משה, כבר אמרנו כי נראה זה קצת העדר, מה שלא נודע קברו של משה, ולא היה ראוי זה, רק מפני שאם היה נודע קברו של משה יבאו על קברו ויבטלו הגזירה, אף על גב שנודע קברי אבות, לא קשיא, כי משה הוא עצם ישראל, ונקראו ישראל על שמו, ויזכור ימי עולם משה עמו (ישעיה ס"ג), וכמו שאמרו במדרש (שמות רבה ל'), ולפיכך היה משה מתפלל עליהם כמו שעשה... ועוד דלא דמי תפלת משה רבינו ע"ה שאמרו במדרש ואתחנן כי היה נקרא איש האלקים, ולפני איש אלקים שעלה שמים וירד לא ננעל לפניו שום מחיצה, ולכך תפלתו נשמעת ביותר, והיה מבטל הגזירה.

...אבל הצורה הנבדלת אין לה מקום מיוחד, ואף כי היה בודאי גוף למשה, לא היתה הצורה מוטבעת בגוף, רק הצורה הנבדלת, ולפי שהקבר הוא יחוד מקום אל אותו שנקבר שהוא במקום הזה, לכך לא היה מתיחס אל משה דבר זה כלל, ואילו היה לו מקום ידוע מיוחד, שהוא קברו, היה דבר זה יוצא לגמרי מגדר הצורה הנבדלת שאין לה מקום מיוחד, ולכך לא ידע איש את קבורתו... לכך העליונים רואים את קברו למטה לא אצלם... וכל זה שלא היה מקום מיוחד ניכר לקברו, והוא מתיחס למדת משה רבינו, שהיה לו מעלת הצורה הנבדלת שאין לה מקום מיוחד...

ובמדרש תנחומא בפרשת פנחס, אמר שם ויקם מתוך העדה ויקח רומח בידו, ולפי שנתעצל משה מן המצוה, לכך לא נודע קבורתו, שצריך אדם שיהיה עז כנמר וקל כנשר וכו'. ויש שדחו מדרש זה, ואמרו שאין ראוי לקבל דבר זה, כי משמע מזה מה שלא נודע קבר משה הוא בשביל חסרון שנמצא בו חס ושלום, ואינו כך, רק הוא לגודל מעלתו, ואלו האנשים לא ירדו להבין דברי המדרש, והן הן הדברים אשר אמרנו, כי היה למשה משפט הצורה, שנקרא איש, ולכן לא נודע מקום קברו כמו שהתבאר. ומכל מקום אם היה למשה משפט הצורה הנבדלת לגמרי, וזה היה למשה אם היה זריז לגמרי, שאז היה נקרא איש לגמרי, אשר האיש שהוא צורה זריז ביותר ואין בו מכבידות החמרי כמו שהוא באשה... ואם היה זריז לגמרי במצוה היה משה צורה הנבדלת לגמרי, עד שאף אחר מיתה לא היה לו הטמנה, והיה קברו נודע, וכאשר היה נבדל הצורה מן הקבר היה נודע הקבר, כי עיקר מה שלא נודע הקבר, מפני כי היה למשה הטמנה בקברו, ולכך לא היה נודע קברו, מה שלא היה אם היה לו צורה נבדלת לגמרי, ולא היה לו צירוף אל הקבר... (חידושי אגדות סוטה יג ב)

* המהר"ל מפראג-רבי יהודה ליווא בן בצלאל (נולד בסביבות 1520, ה'ר"פ‏^[- 1609, י"ח באלול ה'שס"ט), המוכר בכינויו מהר"ל (מורנו הגדול רבי ליווא) מפראג (בספרות הגרמנית כונה "רבי לעוו הגבוה") היה רב, פוסק הלכה, מקובל והוגה דעות דתי יהודי, מגדולי ישראל הבולטים בתחילת העת החדשה (ביהדות מתחילת תקופת האחרונים).