שיר:
מכשיר שמיעה/ נגה אורנשטיין סולדר

 

אֲנִי הָיִיתִי יַלְדָּה קְטַנָּה מְבֹהֶלֶת

מַבָּטַי לַצְּדָדִים כְּמוֹ פַּרְפָּרִים שֶׁנִּלְכְּדוּ בַּסְּבַךְ שֶׁלֹּא נִתַּן  הָיָה לַהַתָּרָה

בַּסַּפְסָל הָרִאשׁוֹן הוּא יָשַׁב

הָיָה לוֹ מַכְשִׁיר שְׁמִיעָה

אַף יֶלֶד לֹא פָּנָה אֵלָיו

אַף אֶחָד לֹא קָרָא לוֹ שֶׁיְּשַׂחֵק אִתּוֹ בַּהַפְסָקָה

כְּשֶׁהִגִּיעַ זְמַן הָאֲרוּחָה

בִּמְקוֹם מַפִּית רְקוּמָה

פָּרַס בַּדְּמָמָה מִמְחָטָה מְשֻׁבֶּצֶת גְּדוֹלָה

בְּדִיּוּק כְּמוֹ זוֹ שֶׁאֶת אֶגְלֵי זֵעָתוֹ שֶׁל אָבִי

הָיְתָה מוֹחָה מִמִּצְחוֹ בְּיָמִים לוֹהֲטִים שֶׁל צָמָא לָאַהֲבָה

וּבִמְקוֹם כָּרִיךְ שֶׁל לֶחֶם שָׁחֹר וְתַפּוּחַ

הֵנִיחַ עָלֶיהָ בְּרַעַד שׁוּק שֶׁל עוֹף

וְכָל הַיְּלָדִים צָחֲקוּ

וְכָל הַיְּלָדִים גָּעֲשׁוּ וְרָקְעוּ בָּרַגְלַיִם מֵרֹב בִּדּוּר

וַאֲנִי הָיִיתִי צְנוּמָה וּמֻדְאֶגֶת

וְהַצְּחוֹקִים נִסְּרוּ בָּאֲוִיר אֶת לִבִּי הַפּוֹעֵם וּבוֹכֶה

וְאַף שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים לִי תִּסְתַּכְּלִי כְּבָר בָּעֵינַיִם

בְּתוֹךְ הָאֲגַמִּים שֶׁלּוֹ צָלַלְתִּי לַמַּעֲמַקִּים שֶׁל כְּאֵב

אַתָּה לֹא לְבַד יֶלֶד

אֲפִלּוּ שֶׁאֲנִי לֹא מְדַבֶּרֶת

הַלֵּב שֶׁלִּי פּוֹעֵם בְּשֶׁלְּךָ

וּמְחַבֵּק אוֹתוֹ בָּרוּךְ

 

2012