סיפור:
מועדים וחגים בירושלים/ רחלי ברקת
מועדים וחגים ירושלים של פעם מתוך חזיונות הסודות הכמוסים הקסומים
סיפורי ילדותי בירושלים רחלי ברקת
"ותיתן לנו אדוני אלוהינו באהבה מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון "
בימים נוראים , חודש אלול בתקופת אמירת הסליחות כילדה אהבתי מאד להתעורר באשמורת הבוקר ולשמוע תפילת הסליחות . שמעתי את קולו של אבי החנון מבית הכנסת עמיאל שבחצר הבית , " האדון הסליחות בוחן לבבות חטאנו לפנייך רחם עלינו ". היינו מתאספים ילדי השכונה ומסיירים בבתי הכנסת בשכונות ירושלים לשמוע סליחות , חשנו את האווירה והתחושה וההתעלות ולא פעם לקחנו חלק השתלבנו בתפילות ובבקשות בשירה.בדרכנו חזרה הביתה נכנסנו לשוק מחנה יהודה עצרנו במאפיית הפיתות בשוק העיראקים לקנות פיתת עישתנור חמה. זו הייתה הנאה לי ולחבריי לעמוד ליד הטאבון החם להתחמם בשעת בוקר מוקדמת ולראות איך אופים את הפיתות . בבקר כאשר הגעתי לבית הספר חורב, הייתה בי גאווה כשספרתי לבנות כתתי, "הבוקר קמתי לסליחות". לא פעם הייתי ישנה אצל סבתי וסבי באוהל משה הייתי מתעוררת באשמורת הבקר עם שמיעת דפיקות על חלון הבית וקולו של הגבאי, "חכם חאדר סליחות סליחות, קום סליחות". הגבאי עבר מבית לבית והעיר את האנשים לסליחות ולמרות שהייתי ילדה הייתי השכמתי קום עם סבתי ראשל וסבי פסענו למטבח שבחצר שתינו כוס תה ויצאנו לבית הכנסת חסד ורחמים באווירה לילית וחוויה עוצמתית חזקה לבקש סליחות באשמורת הבוקר, בתפילה אדירה בתחנונים ובכוונה ובהדגשה נאמרו הסליחות על ידי קהל המתפללים שכלל את תושבי המקום ואורחים נוספים. עוטה המקום באווירה של קדושה הרגשתי התעלות רוחנית ונפשית שנותרה בי עד היום .
א' תשרי ראש השנה, גם יום חשבון נפש היה אירוע חגגי , כל בני המשפחה נרתמו לעשייה לקראת החג התכנסנו כל בני המשפחה לארוחה חגיגית בפרוש עלינו השנה החדשה ברכנו זה את זו בברכת שנה טובה , על השולחן הערוך היו המאכלים המסמלים את תקוותינו לשנה טובה ומתוקה ,ראש דג על השלחן, שנהיה לראש ולא לזנב , תפוח בדבש , ואכלנו גרעיני רימון אדמדמים, שירבו זכויותינו כרימון ועונג היה לאכול את תבשלי אימי שטרחה והכינה לחג. אבי קידש על היין בהדרת קודש, הרגשנו את אווירת החג נשאנו קולנו בזמירות חג .שמענו את התפילות בבית הכנסת הסמוך לבית וקולו של אבי נישא בתפילה: לְכוּ נְרַנְּנָה לה', נָרִיעָה לְצוּר יִשְׁעֵנוּ , משמעות ראש השנה מסמל את לידתו של האדם לחיים רוחניים חדשים. "בספר החיים הטובים תכתבו ותחתמו".אבי למדני כי חג זה קדוש במיוחד כי אלוהים פותח את ספר החיים וקובע את עתידו של כל אחד מאתנו איזו שנה תהיה לו לברכה ולטובה,כל אדם מה שאלוהים ייתן מטובו בשנה הקרובה.
ביום הכיפורים היינו אני ואחיי מתלווים לאבי לשוק מחנה יהודה כדי לערוך כפרות כמנהג יהודי עתיק. לשחוט כפרות בליל ערב הכיפורים לכל אחד מבני הבית, השוק המה מאדם ועשרות לולי תרנגולים מקרקרים רועשים וצפופים היו לאורך כל סמטה וסמטה . מעל ראשי שמעתי צווחתה של התרנגולת כאשר השוחט אחז בה ואמר שלש פעמים: "זֶה חֲלִיפָתִי, זֶה תְּמוּרָתִי, זֶה כַּפָּרָתִי. זו הַתַּרְנְגוֹלת תלך לְמִיתָה וַאֲת תלכי לְחַיִּים טוֹבִים אֲרֻכִּים וּלְשָׁלוֹם" (לבנים שחטו תרנגול) ויש שאבי השתמש בכסף לתת לצדקה לעניים "אלו המעות חליפתך תמורתך כפרתך, אלו המעות יינתנו לצדקה, ותכנסי את לחיים טובים ולשלום" וכך מבטל אלוהים את הגזרות הרעות.
הכנות והערכות לקראת יום הכיפורים כאמור הנחשב ליום מקודש ויום טוב ומצווה להרבות באכילה. היינו עמוסים במטלות רבות ,אמי הכינה ארוחות דשנות ומיוחדות ועמלה כל היום.
ביום זה יום סליחה וכפרה על חטאים שחטאנו שבין אדם לאלוהים ובין אדם לחברו.
התייחסנו ליום זה בהדרת קודש ונהגנו לעשות לפי ההלכות, אכלנו סעודה מפסקת ובסיום כוס תה ועוגה, הצום חל על כל בני המשפחה. זכורתני את אבי ואחיי בבגדים לבנים מתעטפים בטלית בדרכם לבית הכנסת . ורוב הגברים והנשים נהגו ללבוש לבן המסמל נקיון וטוהר בעבודת חשבון הנפש בטוהר המידות לקראת השנה החדשה. במהלך כל היום היינו בני המשפחה עם אימי בבית הכנסת, שמעתי את התפילות שאבי החזן ערך , הפיוטים ,התחינות והבקשות, קריאה בתורה ותפילת הנעילה, עמדנו הנשים והילדים צפופים וסמוכים לחלונות בית הכנסת כדי לשמוע את תקיעה ותרועת השופר. וכשהקהל יצא מבית הכנסת נהגנו לומר זה לזו "גמר חתימה טובה" ועד ליום השביעי של חג הסוכות . בתום הצום השולחן הערוך היה מלא בכל טוב , כמנהגנו אז הדבר הראשון שהכנסנו לפינו פרוסת לחם טבולה בשמן זית, זעטר טרי ופרוסות עגבנייה ורק לאחר מכן היינו סועדים את הארוחה הדשנה. במוצאי יום הכיפורים אבי כבר החל לבנות את הסוכה לחג הסוכות , ובבקר השלמנו המלאכה. נרתמנו האחים להכנת הסוכה, שמעתי את אבי קורא לי בעודו בגג הבית , "רחל עלי בזהירות בסולם בזהירות לגג לעזור לי להניח את הסכך". בשבילי כילדה זו הייתה חוויה לעלות על הגג להשקיף על כל גגות הבתים . בסקרנות רבה התהלכתי על גגות הבתים ללא כל פחד , בעודי מתהלכת על רעפי זכוכית בבית הסמוך אלינו , גוועלד גוועלד , שמעתי זעקותיה של השכנה אלה צוקרמן מתוך ביתה, ראיתי את פניה המבוהלות וידיה נשאה מעלה , נפלתי ושתי רגליי הציצו בתוך ביתה של גברת צוקרמן, מזלי שהתיישבתי על רשת קורות העץ המחזיקות התקרה שבלמו נפילתי, עד היום יש לי מזכרת מפציעה זו ברגליי.
אחי זוכר את אומץ לבי ,ואמר : "איזו ילדה מתהלכת על גגות רעפים". בית צוקרמן עדיין קיים סמוך לבית עמיאל שבשכונת אבולבסל . כיום אני רואה אותו בעוברי עם הרכבת הקלה .
הסוכה תהיה שלמה כשממלאים אותה ומקשטים אותה כראוי מכניסים אורחים כשם שאבותינו הזמינו אורחים לסוכתם.
אבי המוכשר ידע להכין קישוטים לסוכה , שרשראות צבעוניות , פרחים מגזרי נייר יפיפיים שעד היום נותרו בביתי למזכרת( ראו עבודותיו) , בסוכה אבי תלה תמונות המסמלות את חג האסיף ,את ירושלים ובין סכך הסוכר השתלשלו בקבוקי שמן , בקבוקי יין קטנים רימונים ותמרים .אבי ידע לקנות אתרוגים מהודרים ביותר ובתום החג היה מניח אותם בבית כסגולה לבריאות במהלך כל השנים , או היה מנהג לתת לאישה טרם ילדה לטעום מהאתרוג.
אבי היה מקיים את כל הלכות החג ואף אנו , בערב החג ברך אבי שהחיינו "לישב בסוכה" וכל ימות החג ישבנו ואכלנו בסוכה, "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים"
בקיום ארבעת המינים , לולב אתרוג הדס וערבה , אבי שמר על האתרוג בקופסה, ועל הלולב כבבת עיניו. ומצווה גדולה היא לשמוח בחג זה זכר לשמחה בבית המקדש , אבי פתח בשירה "ושמחת בחגך והיית אך שמח", כול בני המשפחה היינו שמחים ועליזים ., זכורני שבחג זה שלחן האוכל היה עמוס לעייפה מרוב מטעמים, תמיד היה שפע תבשילי ועוגות מעשייה ידיה של אמי היקרה.מנהג קבוע היה לאימי להכין בחג הסוכות זה סמבוסק מטוגן , בצק שמרים במילוי חומוס טחון עם כמון , שלמדה מסבת. הייתי יושבת לידה ורואה איך היא יוצרת קיפולי בצק סמבוסק, כמובן שהכינה כמות שתספיק לאורחים ולשכנים.
בסוכות מצווה לעשות סוכה ולשבת בה , למי לא הייתה סוכה בירושלים ,מי שרצה לראות סוכות מכל הגדלים ומכל הסוגים היה כדאי לו להגיע לירושלים , עם ערב כשכול הסוכות בבתים היו מוכנות , ראיתי בחצרות סוכות רבות מוארות , סוכות לבנבנות או סוכות שעשויות מלוחות עץ ,הייתי עולה לקומה השנייה בבית עמיאל ולפניי נשקפו סוכות מוארות בצבעים ססגוניים . שבעה ימים ישבנו בסוכות ומנהג היה לישון בסוכה ,אבי ואחיי ישנו בסוכה, כמנהג עתיק כי בסוכה מאיר אור אלוקי גדול מאד שיכול להתלבש על האדם.
בכל חג מחגי ישראל לאבי הייתה שמחה וחגיגה בלב ,במיוחד אהב את חג שמחת תורה, הוא מועד היהודי המציין סיום מחזור שנתי של קריאת התורה ותחילת מחזור חדש, ביום זה אבי ראובן שמח רקד וצהל בבית הכנסת עם ספר התורה בידו וסביבו אנשים מרקדים וילדים נושאים דגלים צבעוניים, ומי שלא ראה לא חש מהי שמחה , היה צריך להיות שם עם אבי השמח , וכל האנשים עמו מקיפים את ארון הקודש תוך שמחה אמיתית, הקפות מעגליות כסמל לשלמות ואחדות אלוהית.
במשפחתי הייתה התעלות גדולה ושמחת לב בחגים אלו ואלוהים היה עמנו בכל ימי החג .
להזכירנו " אני לדודי ודודי לי " מסמל מערכת יחסים של נתינה קבלה הדדית
גילוי הטוב שבאנו לעשייה אמיתית מבורכת , ומחזקים האדם: סוף מעשה מחשבה תחילה .
רק לב שמח יעשה את כל המאמצים לחזור לאותם הימים לזיכרונות
