מאמר:

להפוך לבעלים של...(גישה מגניבה למציאות משתוללת)/ד"ר ברכה קליין תאיר

 

 

היום יותר מתמיד, במציאות החדשה שרועמת, מואצת, אינטנסיבית, עוצמתית, תנאי ההצלחה השתנו. אחד מהקריטריונים העוצמתיים לשינוי החדש הוא המעבר מלהיות בעלים על... ל - להיות בעלים של...

 

ננסה תחילה להבין את הרקע....

נחשולי האנרגיה האדירה של המציאות החדשה שוטפים, מטהרים ומרפאים את הפלנטה שלנו בכלל, וכול מגזר בפרט: ממשלות, מערכות צדק, מערכות כלכליות, חינוכיות, דתיות, ארגונים,  משפחות וכד', מכול החומרים המזהמים ששקעו בחיינו במהלך ה- 30 השנים האחרונות ושהורסים את החברה האנושית. זו הסיבה שאנחנו עדים להקצנות/הפרדות כמעט בכול תחומי החיים, לאלימות גוברת, לשפה בוטה ורדודה, לחמדנות חונקת, למערכת אכיפה כושלת, לפערים הולכים וגדלים, למחטפים של הון-שלטון, לרווחי ארגונים שמצטמצמים, כי לקחנו את הפלורליזם רחוק מדי (פוסטמודרניזם).  ריבוי דעות, האדם/הילד במרכז, הכול מותר, חוסר כבוד לשונה, ניצול האחר, הביאו לשחיטת כל "פרה" ערכית, הגבירו את השליליות, חידדו את הקיטוב וגרמו לאיבוד מצפן – מצפון אנושי – חברתי – כלכלי – פוליטי.

כלומר, הגענו לגבול ההשפעות של המודרניזם (us) והפוסטמודרניזם (I) עם הטוב והרע שבהם:

• תודעותינו המצועפות, מחולל המוח האיטי, החוסן הלקוי שלנו (ערך עצמי נמוך), מונעים מאיתנו לצבור עוצמה לעוצמה.
• תבניות החשיבה - הידע הישן מונעים מאיתנו לראות את החדש ומשאירים אותנו במוכר ובידוע, בהתניות, בשיפוטיות, בחשיבה דיכוטומית (או...או...).
• הכושרים שאחזנו בהם עד כה מונעים מאיתנו להתעלות מעל ספי מבחן, לפרוץ מחסומים ולפתוח שערים חדשים אל פוטנציאל גדול יותר.
• התהליכים והכלים הפונקציונליים מצמצמים את יכולת הצמיחה וההתחדשות שלנו וגורמים לנו לחוות יותר כאב, קושי, דכדוך.
• האגו הדומיננטי שלנו – תועלת אישית, כדאי לי - כולא אותנו בכלוב של זהב מבלי היכולת לצאת אל החופש.
• ההגדרה להצלחה ב"שורה התחתונה" לא מאפשרת לנו להמציא את עצמנו מחדש, אלא משאירה אותנו בתוך המים העכורים של קיום הישרדותי, מניפולטיבי ולוחמני.

 

כל עוד אנחנו ממשיכים להיאחז במוכר ובישן, בעוד שקצב השינויים מואץ יותר והזמן מצטמצם, הפערים בין תכנון לביצוע, בין חלומות למימושם, רק ילכו ויגדלו. מהפחד פן נאבד את מה שנמצא בידנו, אנחנו לוקחים  "בעלות על..." היחסים שלנו, העסקים בהם אנחנו מעורבים, הרכוש שרכשנו במהלכי שנים. כלומר, אנחנו מפעילים קניינות, זכות משפטית, כדי להרגיש בטוח.  אנחנו ממשיכים לתדלק בעלות זו באמצעות האגו, השוואתיות (מנטליות של אני-אתה), קנאה, תחרותיות, אהבה שמותנית בדבר, הפרדות, פונקציונליות, גישה כמותית, ביקורתיות. אלא שבמציאות החדשה, "דלק" זה הורג אותנו לאט אבל בטוח בגלל תנאי הסביבה המשתנים.

 

אם לא נלמד לגלוש מעל הגלים האדירים של השינויים, ואם לא נדע 'מה נכון' לעשות, הגלים האדירים של המציאות החדשה ישטפו אותנו עם יותר כאב, מאמץ, משאבים וזמן. הגיע זמן המהפך. ה"גומייה" הזו  חייבת להיקרע על מנת לאפשר לזרעי המציאות החדשה  לנבוט.

 

המציאות החדשה מביאה לפתחנו ארכיטיפ חדש - הניאומודרניזם (we) שממקם במרכז כל העשייה שלנו יחסים ולא אדם, רווח או פרויקט. יחסים הם נשימה, הם תנועה, הם מידע – תקשורת, הם הסיבה לכול ההצלחות והכישלונות שלנו. הם, ולא סיפורים אחרים. לכן, ככול שהנקודה במרכז מרוכזת ועוצמתית יותר, כלומר, כל השותפים במרחב היחסים, ממקום של מחויבות ואחריות, חיברו את מלוא שרשרת סיבה-תוצאה שהם אל הנקודה שבמרכז = יחסים איכותיים = התכללות (we), כך נוצרת פלטפורמת טיפוס עוצמתית יותר אל עבר קודקוד המשימה. כלומר, ניתן להשיג יותר בפחות זמן, משאבים ומאמץ.

במרחב שכזה כל אחד אחראי לנתיבו שלו בלבד, אינו רשאי לבקר, לשפוט, או להעיר לאחר. מאוד שונה מיחסים בצוות, בזוגיות, בחברה.

גישה זו לוקחת אותנו מ"בעלות על..." שהיה דומיננטי בארכיטיפים ה- us וה- ,I ל- "בעלות של..." שמביא קצת יותר שפיות, איזון, צדק, יושרה, חופש, שוויון, אחדות ואושר.

 

להשיג "בעלות של..." מחייבת אותנו לממש ברית של מהות ולא הסכם/חוזה של אגו, ברית לפיה עלינו לחזור להיות בוראים של מחר חדש, אני חדש, עשייה חדשה (ארגון חדש). זה אומר: לחזור לממש את תוכנית הנשמה לאבולוציה, להתפתח מעבר לכבלים הארציים, לטפס אל עבר הקומה ה-100, להשיג אני אמיתי, למשוך עוצמות חדשות על מנת לייצר פלטפורמה עוצמתית יותר לטיפוס, להביא ידע, אמיתות, השראה שעוזרים לקבל החלטות נכונות. מכאן  שבורא הוא ה"בעלים של..." כול מה שהוא ברא....מתוך עצמו: הנתיב בו הוא דורך, איכות חייו, מצבו הכלכלי, מצבו הרגשי, החוסן – עמידות שלו, איכות היחסים בהם הוא נמצא  ועוד. הבורא והנברא אחד הם - אין הפרדה ביניהם. אין הנברא משהו או מישהו חיצוני שצריך להשתלט עליו, לבקר אותו, לנהל אותו, לתקן אותו, לכלכל אותו, או בעיקר להאשים אותו (מה שעושים מרבית מנהלי החברות, בני זוג, הורים). הנברא מהדהד, משקף שעורים שיש ללמוד, יוצר טריגרים לתנועה, אבל במיוחד מציג את שאלת מיליון ה-$: כבורא, לְמה אני נותן כוח ולִמה?

 

כבוראים - "בעלים של..." אנחנו הופכים להיות נקודת מוקד של עוצמת השפעה ומגנוט!!!

החידוש בגישה המגניבה הזו, הוא שבעצם מימוש הברית שלנו כבוראים = "בעלים של..."  אנחנו מעבירים את הסמכות לנהוג בחיינו מהאגו אל המהות שלנו - המקור העוצמתי והיודע שלנו...אנחנו נמצאים בחופש אמיתי ללא התניות והשפעות...נמצאים בהבנה עמוקה עם שורשי הדברים...מפעילים את מאזני המצפון שיש בו קבלה ללא תנאי, אחריות, כבוד, אהבה כלפי כל דבר...נמצאים בתהליכי אבולוציה תמידיים (עוברים מטמורפוזה = שינוי צורה, גלגול, התמרה), הופכים להיות הדבר עצמו (אין פער בין לדבר על...לבין להיות את....). זו בעלות מהותית, אחראית, מחויבת, נאמנה, תודעתית, שמשיגה כל מטרה ללא הצורך להפעיל סנקציות או מניפולציות חוזיות. המהות הופכת לענף היחיד הבטוח, העוגן האולטימטיבי בו אנחנו יכולים לאחוז כבוראים – "בעלים של...", ולא האגו, או הרב, או הגורו, או הכסף.

 

בדיקת מימוש הברית:

1. Self-Creation: האם באמת אנחנו מותחים את כל שרשרת סיבה-תוצאה שאנחנו מהיקף המעגל עליו אנחנו נמצאים אל הנקודה שבמרכז המעגל (העוגן) שהיא מהותנו כבוראים = הבעלים החדשים של קיומנו, או מותחים רק טבעת או שתיים (התניות, פחד, תלות)? האם אנחנו נמצאים בטיפוס תמידי אל עבר הקומה העליונה הבאה כדי לפגוש פן חדש = טבעת חדשה של עצמנו? האם אנחנו מצליחים לברוא את עצמנו כל יום מחדש? האם אנחנו מצליחים לנתק את כוח המשיכה הארצי, המקבע, המזהם, המצמצם, ולהתחיל לטפס אל עבר פוטנציאל גדול יותר? התשובות לשאלות חשובות אלה משקפות לנו עד כמה אנחנו באמת מחוברים או חותרים להתקרב אל המהות שלנו – המקור העוצמתי שלנו ולא האגו - האישיות הארצית שלנו... עד כמה אנחנו מצליחים לאחד פנים שלנו = טבעות סיבה-תוצאה שאנחנו לכדי פקעת עוצמתית שמשמשת פלטפורמת טיפוס אל עבר קודקוד הפירמידה של קיומנו.
2. We-Creation: האם אנחנו משקיעים בלייצר מרחב שותפות איכותי ועוצמתי ביחסים שנמצאים על היקף המעגל, על מנת להעצים את כוח הדחיפה - המשיכה  בתהליך הטיפוס אל עבר הקודקוד – הקומה ה-100? האם כולנו מסכימים על המטרה שאנחנו מבקשים להשיג שנמצאת בקודקוד הפירמידה (חשוב להשיג הסכמה של כולם כדי לייצר קואורדינטה – סולם טיפוס מרוכז ועוצמתי. על הקואורדינטה  להיות שוות ערך לעוצמת הקודקוד על מנת שהשער אליו יפתח)? האם אנחנו לוקחים אחריות על נתיבנו שלנו בלבד, או מתערבים בנתיבם של אחרים? האם אנחנו לוקחים אחריות על המצפון שלנו ובאים אל מרחב היחסים עם כבוד, סובלנות, אהבה, קבלה? האם אנחנו מוכנים לוותר על לוחמנות האגו ופשוט להתכלל? האם אנחנו מוכנים לוותר על תועלת אישית (כדאי לי) למען טובת המכלול (נכון לנו)?
3. Tomorrow's-Creation: האם אנחנו מחויבים לכך שהמחר לא ידמה להיום? האם הצלחנו לפתוח שער למרחב חדש? האם יצרנו קונספטים חדשים על המציאות הקיומית שלנו? האם הרחבנו את ערוץ ההשראה שלנו? האם ראינו פוטנציאל שקודם לכן לא ראינו? האם יצרנו ערך מוסף ייחודי ממה שהיה לנו קודם לכן? האם השגנו דבר מה מעבר לתכנון שלנו?

 

 

"אלו שרוצים להיות בעלים של ורד אמיתי ולהריח את ניחוחו, אינם שמים לב לקוצים הדוקרים את רגליהם."

("ספר הידע", מוסף 3/809)

 

 

העברת מושכות הקיום לידי מהותנו והפיכתנו ל"בעלים של...", דורשת את פיתוח בינת הלב (היגיון הלב = היגיון המהות מתחבר עם תודעת המהות) באמצעות 5 כלים עוצמתיים: תודעה מה נכון  (כוח מושך, כוח בורא) – מחשבה (כוח יוצר) – מחולל מוח (כוח מעבד ומפזר: בינה - היגיון - מודעות – הבנה עמוקה) + רצון (כוח דוחף, כוח מבצע)  - מצפון אוניברסליים (כוח מאחד: אהבה – נתינה מהמהות - סבלנות – אמונה - כבוד – אחריות). 5 "הכלים" מסוגלים לפתוח מנעולים, לפרוץ קירות חוסמים, לשבור תקרות זכוכית, להשיג את מה שהיה בלתי אפשרי בעבר...לראות מטרות חדשות שלא ראינו קודם לכן ולשחרר עוצמות שכל כך הכרחיות היום ליכולת ההתחדשות, המצוינות, הגמישות, הבריאות, העמידות שלנו.... שהינם המלט של לבני קירות ה"בית" החדש: מחר חדש, אני חדש, השגיות חדשה, ארגון חדש.