שיר:
תחפושות/ נוגה אורנשטין סולדר 

אִמִּי  בְּכִסֵּא גַּלְגַּלִּים,

מִתְבּוֹנְנוֹת אָנוּ בְּאַלְבּוֹם תְּמוּנוֹת בּוֹ נְכָדוֹת

מְחֻפָּשׂוֹת לִנְסִיכוֹת  וּפַרְפָּרִים

אִמִּי חוֹשֶׁבֶת שֶׁעַכְשָׁו פּוּרִים

גַּם אֲנִי לְדַעְתָּהּ מְחֻפֶּשֶׂת

כִּי אֲנִי לְבוּשָׁה  שִׂמְלָה

שֶׁנִּשְׁלְחָה עֲבוּרִי בִּמְיֻחָד  מֵהֹדּוּ הָרְחוֹקָה,

בְּכָל פַּעַם שֶׁאֲנִי לוֹבֶשֶׁת אֶת הַשִּׂמְלָה הַזְּהֻבָּה

הַמְּטַפֶּלֶת שְׁחוּמַת הָעוֹר וּצְחוֹרַת הַחִיּוּךְ מִתְמַלֵּאת בְּשִׂמְחָה

וְאַף שֶׁבָּרָגִיל אֵינֶנִּי נוֹהֶגֶת לִלְבוּשׁ בְּגָדִים זוֹהֲרִים

לְמַעַן צְחוֹק פַּעֲמוֹנִים  וְכוֹכָבִים שֶׁבָּעֵינַיִם מְרַצְּדִים

 גַּם גַּעְגּוּעִים לַיְּלָדִים שֶׁמְּצַפִּים מֵעֵבֶר לַיַּמִּים הַגְּדוֹלִים,

לְיַד אֵם מְלַטֶּפֶת וּנְשִׁיקָה שֶׁתִּמְחֶה דִּמְעָתָם,

אֲנִי נְאוֹתָה לַעֲטֹף גּוּפִי בַּזָּהָב,

וְאִמִּי אוֹמֶרֶת שֶׁרַק לָהּ אֵין תַּחְפֹּשֶׂת

וְהִיא,

 בַּבְּגָדִים שֶׁל חֻלִּין

שׁוֹאֶלֶת מָתַי יוֹם הֻלַּדְתָּהּ

וְאִם נַעֲרֹךְ לִכְבוֹדָהּ חֲגִיגָה

וּכְשֶׁאֲנִי מַבְטִיחָה שֶׁתִּהְיֶה מְסִבָּה

הִיא מְחַיֶּכֶת  וּמְעַט שַׁלְוָה.