מאמר:
מתבוננות בך בשתיקות מדברות/ אביבית חזק 
רשמים מתוך יצירתו הציורית והיוצרת של המשורר והצייר עצמון יניב / אביבית חזק
השוורים עוטי המסכות המתבוננות בך בשתיקות מדברות של היוצר עצמון יניב הם הניגון החוזר ביצירתו כמו האדם במחזוריות הטבע שלו. מי עוטה מסיכות אם לא האדם? מסיכות גם לא במובן החומרי הממשי.
היוצר יוצר את הדימויים שלו מראש עם תכונות מולדות ואנושיות במודע או שלא במודע. לפעמים נדמה שהיוצר בן מזל השור מצייר את עצמו.למתבונן האנושי הם נראים תמיד מביעים משהו. אוהבים ,שמחים, עצובים כעוסים, דואגים רכים ,קשים חכמים או עם עיני סימני שאלה מחפשי דרך , או כלואים במכלאה . המכלאה של עצמינו. הדימויים והאווירה ביצירתו פותחים חלונות אל נבכי הנפש שלנו, אלינו, אל תוכנו. אל מפגש אמיתי עם עצמנו.
המתבונן יכול להשליך מתוכו את רגשותיו ולהתחבר לרגש המתבטא בסיטואציה באותה היצירה ולנסות להתחיל להסיר את המסכות של עצמו.כמה עבודה צריך להשקיע בהסרת המסכות ? ובשחרור רגשות ? הדימויים מיד מעוררים רגשות ומחשבות רגע, מה הם מרגישים? מה הם אומרים? לאן הולכים ? מה אנו חשים בהתבוננות בהם ?
הם מן מערכת הפעלה לכניסה לחלונות הנפש. אך היא לא דומה למערכת ההפעלה של ווינדוס.
היוצר מאניש את הדימויים על ידי מתן אווירה בצבעים בסמלים ובסיטואציות אנושיות מהחיים בתיאורים שמבטאים
רגשות כמו למשל בציורים הללו שלפניכם : "חיזור במדבר" ו"סקיצה לחתונה".
הכותרות הן חלק בלתי נפרד מהציור והן מרחיבות וממשיכות לתת משמעות לציור ומיד מתחברות אל המתבונן .
אם כי הכותרת לפעמים יוצרת מסגרת סוגרת ומנחה אותך לחשוב בעקבותיה ולא מאפשרת דרור לרגשות לעלות.
בדיאלוג הזה בין הציור לבין המתבונן עולים החומרים מנבכי הנפש ומתבצעת השלכה מיידית מהאנושי שבנו על הדימויים עוטי המסכות .
ביצירת היוצר ניכרת תבנית מולדת של האנשה ולא לחינם המתבונן מתחבר אל היצירה המתבוננת בו
והמתבונן מתבונן בה ומשליך מעצמו את הרגשות העולים ממנו בעקבות מה שהיצירה מעוררת בו.
מה שנותר זה שהדימויים הללו שהם הניגון החוזר ימשיכו במסע ויפרצו את הדרך ולהתמודד עם הסיטואציות המגוונות העוסקות במלאכת החיים , ואז היצירה תמשיך להתפתח ולזרום ותהווה כלי חזק להתפתחות רוחנית גם ליוצר וגם למתבונן, בנוסף לזה שלצייר זו הווייה תיראפוייטית מדיטאטיבית נהדרת ומרפאה.
האנשה - היא ייחוס תכונות אנושיות למי שאינו אדם
שבת 18.7.1015
