הַמּוֹרָה שֶׁלִּי אוֹמֶרֶת

עָלַיִךְ לֹא הָיִיתִי מַאֲמִינָה.

אֲנִי יוֹשֶׁבֶת מוּלָהּ

בַּמַּסֵּכָה הַטִּבְעִית שֶׁלִּי

פַּרְצוּף סְמַיְלִי עָגֹל

וְשׁוֹמַעַת אֶת הֵד קוֹלָה.

אֲבָל אַתְּ? אֲבָל אַתְּ?

מֵילָא הִיא, מֵילָא הוּא, מֵילָא הֵם

אֲבָל אַתְּ ? אֲבָלאַתְּ ?

הַמּוֹרָה שֶׁלִּי מְדַבֶּרֶת אֵלַי.

הַשְּׂפָתַיִם שֶׁלָּהּ זָזוֹת

וְהַמִּלִּים שֶׁלָּהּ נִשְׁלָפוֹת

מִתּוֹךְ רֶוַח

בֵּין שְׁתֵּי שִׁנַּיִם בּוֹלְטוֹת

אֲבָל אַתְּ? אֲבָל אַתְּ?

מֵילָא הִיא, מֵילָא הוּא, מֵילָא הֵם,

אֲבָל אַתְּ? אֲבָל אַתְּ?

הַמּוֹרָה שֶׁלִּי אוֹמֶרֶת לְאִמָּא שֶׁלִּי

שֶׁעָלַי הִיא לֹא הָיְתָה מַאֲמִינָה

אִמָּא שֶׁלִּי לֹא מַאֲמִינָה עָלַי

הַמּוֹרָה שֶׁלִּי לֹא מַאֲמִינָה עָלַי

אֲנִי חוֹשֶׁבֶת לְעַצְמִי

תַּאֲמִינוּ, תַּאֲמִינוּ עָלַי.