סיפור:
חבשוש/ דורית ישראל
סבא שלי אפריים, המכונה "פריים" מירושלים, היה איש חם ומצחיק מאוד. מלא חוש הומור.
הוא היה נוהג להצחיק אותנו, להקניט אותנו, להרגיז אותנו ולהדביק לנו מיני כינויים. כל הנכדים הבנים היו "חבשוש" והנכדות הבנות היו "חבשושה". כולם היו חבשושים וחבשושות והם בכלל לא הבינו למה ועל שום מה, חוץ מאיתנו הנכדים הגדולים. אני ושני האחים שלי שהכרנו את "חבשוש" האמיתי והוא בכלל לא היה חבשוש, הוא היה אליהו הנביא התימני
לחבשוש היה עור כהה ומקומט מאוד, זקן לבן לבן וצח כשלג, פיאות עד הכתפיים וכותונת פסים, שנראתה לי כמו חלוק רחצה ישן, שהצהיב בקצותיו והיה כרוך סביב מותניו העבים ברצועת בד. חשבתי שהוא אליהו הנביא, או יוסף הצדיק.
החנות שלו נראתה לי תמיד כמו איזו מערה של קוסם, מכשף, או איזה נביא גדול. חנות קטנה, בבניין אבן קטן בשכונת בית ישראל בירושלים. הבניין היה עשוי אבנים ירושלמיות ענקיות וחלקות, היו לו חלונות קמורים, גג קמור ודלתות ברזל ענקיות ומעוצבות. היא הייתה חשוכה כמו מערה. היו שם מדפים מלאים בצנצנות שונות ומשונות ותמיד ניסיתי לנחש מה יש שם בפנים. על שולחן היו מונחות עוד כמה צנצנות מלאות בסוכריות. סוכריות בובה וסוכריות מנטה מרובעות לבנות .דבר ראשון שעשינו כשהלכנו לבקר את סבא שלי היה תחרות מי מגיע ראשון לבאר העגולה, מובן שאמא שלי, אלא מה.
והדבר השני היה תחרות מי מגיע ראשון לחבשוש. בטיסה. בריצת ספרינטים על האבנים החלקות. אחרי הבאר היינו רצים לאמא שלי, מושיטים יד והיא הייתה מניחה עליה מטבעות ומזהירה אותנו שנשים לב לעודף, כי לחבשוש יש נטייה לא להחזיר. תארו לכם, אליהו הנביא לא מחזיר עודף לילדים.
תמיד חשבתי שהם מגזימים. אליהו הנביא הוא צדיק, גם יוסף. עובדה, יש לו אפילו כותונת פסים.
הייתי מתחרה עם האחים שלי בריצת ספרינטים מי מגיע ראשון לחבשוש. האחים שלי היו קטנים ממני, אבל מהירים יותר וחזקים יותר, אני הייתי פיצקה ממש. כולם היו צוחקים עלי שאני נראית הכי קטנה ובטח אני שמה אבנים בכיסים כדי לא לעוף ברוח, אז לא שמתי ועפתי ישר לחבשוש. אחים שלי היו קונים סוכריות מהצנצנות שהיו על השולחן. אותי לא עניין מה שיש על השולחן, אני תמיד רציתי מהצנצנות שעל המדפים והכי הכי אהבתי "תמר הנדי". מן ילדה מוזרה כזאת, שכולם אוכלים ממתקים, היא מבקשת לה את הפרי היבש, האקזוטי והחמוץ מאוד, שמשמש גם כתבלין, כי בינינו, מי אוכל בכלל "תמר הנדי"?
מי מסוגל? ומה הטעם בכלל בממתקים מהמערה של חבשוש? הרי ממתקים כאלה היה אפשר לקנות בכל מקום. כשבאים למערה של חבשוש, הכי כיף לקנות משהו מיוחד, מהצנצנות שעל המדפים החשוכים, משהו שאי אפשר לקנות במכולת שבשכונה.חבשוש היה חוטף את המטבעות ישר מכפות הידיים המושטות שלנו, תולש שלושה דפים מהמחברת הקטנה, דף אחד לכל ילד, מניח במרכז הדף את הממתק, או את תמר ההנדי, עוטף אותו ומושיט לנו ואף פעם, אף פעם לא נותן עודף.יום אחד סבא שלי מכר את הבית עם הבאר, החצר, הגפן ואפרסק, למה סבא? שאלנו, אין ברירה, הוא ענה, בחורי הישיבה זורקים אבנים גם על מי שחובש כיפה. גם חבשוש נעלם, אמא שלי אמרה שהוא הלך לעולם שכולו טוב, אבל אני הייתי בטוחה שהוא עלה השמימה במרכבה. ואפילו היום כשסבא שלי גם הוא כבר, "עליו השלום", עדיין מתגעגעת לאליהו הנביא התימני ותמיד מחפשת בשיטוטי אחר חנות קטנה כזאת ומטריפה ו"תמר הנדי" בצנצנת עגולה, כמו שחבשוש מכר לי כשהייתי קטנה..
