סיפור:

המבט/ יוסוף אידריס מערבית ראובן שבת

היה זה מוזר שילדה כה קטנה תבקש כך, בתום לב מאיש מבוגר, בלתי מוכר ,לעזור לה במה שנשאה על ראשה.  קערת תפוחי אדמה הבילי חום ואפויים ומעליהם- מגש גדול ועליו עוגיות חמות.

כל המשא הזה, התנודד קמעא ועמד ליפול.

התבוננתי בה ומיהרתי לעזור לה. פעם נטה המגש וכמעט נפל ופעם כמעט שהיא הפילה אותו.

אמרתי לה  כי מוטב ותשוב אל המאפיה, תניח לפחות שם את המגש ותבוא לקחתו אחר כך.

פניה היו מוסתרות על ידי המגש ולכן לא יכולתי לראות אותם ולדעת מה התחולל בנפשה באותם רגעים. היא נעמדה לפרקים, וזולת מילים קטועות  שפלטה ומתוכם הבנתי רק את המילה: גבירתי...

כאשר חצתה את הכביש הרחב, ההומה מכלי רכב, הבטתי בה היטב. משתומם, ראיתי כיצד  נעצה כפות רגליה היחפות באדמה וכיצד היא מתנודדת בזהירות עם משאה  הגדול, וממשיכה דרכה.

המשכתי לעקוב אחריה, דרוך, חששתי כי יקרה לה אסון. אך היא הצליחה לבסוף לחצות את הכביש הסואן בזהירות, כמו שמבוגרים שכולי דעת עושים. לפני שנעלמה מעיניי, הספקתי לראותה נעצרת ואינה זזה ממקומה.

זינקתי לעברה וכמעט שנדרסתי על ידי מכונית חולפת.

כשהגעתי, היא עמדה שם.  פניה הכהות מתבוננות בסקרנות אחר כדור גומי שילדים שיחקו בו בצהלות שמחה ושובבות.

היא לא ראתה אותי. השתהתה אך במעט.מתבוננת בסקרנות לעברם.

בטרם תלך ותעלם משם, היה על פניה מבט  ארוך.

אחר כך הלכה ונבלעה פנימה, לשכונה עצמה.

 

 *יוסוף אידריס- 1927 -  1991 סופר מצרי, נחשב כגדול כותבי הסיפור הערבי הקצר. כתב סיפורים קצרים. רומנים. מחזות. היה מועמד לפרס נובל לספרות