הַיַּרְקוֹן הוּא תָּמִיד קַיִץ.

 

וּבַחורֶף תְּרִיסַי הַמּוּגָפִים נֶעֱקָרִים

מִזְּמַנָּם, מֵרְצוֹנָם.

 

נִסִּיתִי לְהַכְנִיס הַבַּיְתָה אֶת

הֶחָלָל הַבִּלְתִּי מְאֻרְגָּן שֶׁל חַיַּי.

הֶמְיוֹת הַזְּמַן, קִרְקוּרֵי הַמָּקוֹם

 

מַגִּיעִים אֵלַי מִתּוֹךְ שָׁרְשֵׁי הַלֵּילוֹת,

מִן הַבֵּיצָה שֶׁעוֹד לא נוֹלְדָה. כּה נוֹצֵץ 

הַקַּיִץ הַמּוֹצִיא אֶת יָמַי וְלֵילוֹתַי.

מִלְחֶמֶת עוֹנָה בְּעוֹנָה —

 

תֵּל־אָבִיב צוֹבֶטֶת אֶת עֲצַבַּי

בֵּין עֲצֵי הַיַּרְקוֹן אֲנִי יוֹשֵׁב

עִם בְּנִי הַקְּטַנְטַן, בְּתוֹךְ עֲגָלָה,

עַל סַפְסָל לָעוּס בִּידֵי זְמַנְמַנֵּי קַיִץ —

וְחוֹשֵׁב עַל עֲתִידִי הַמִּתְקַצֵּר. זִכְרוֹנוֹתַי

מְתועָדִים: הָרְכוּשׁ הַיָּחִיד שֶׁאוֹרִישׁ לִשְׁאֵרַי.