אֲהוּבָתִי, בִּשְׁכֹן דּוּמָה

גּוּפֵךְ, גְּוִיָּה קָרָה,

שָׁם אֶעֱלֶה, אֵשֵׁב דּוּמָם,

עֲלֵי קִבְרֵךְ אֶכְרַע.

 

אֶשַּׁק אוֹתָךְ, אוֹתָךְ אֶחְבֹק,

הִנֵּךְ קָרָה כַּסִּיד, כַּקֶּבֶר,

אָגִיל, אַרְטִיט, אֶבְכֶה בְּרֹךְ,

אָמוּת, אֶהְיֶה אַף אֲנִי לְפֶגֶר.

 

זוֹ שְׁעַת חֲצוֹת; גְוִיּוֹת קָמוֹת

יוֹצְאוֹת  בְּרִקּוּדִים;

רַק שְׁנֵינוּ עוֹד, דֹ' אַמּוֹת,

שׁוֹכְבִים שָׁם חֲבוּקִים.

 

מֵתִים קָמִים; זֶה יוֹם הַדִּין

קוֹרֵא לִכְאֵב אוֹ עֹנֶג;

אַךְ אָנוּ הֵן לֹא דּוֹאֲגִים;

שׁוֹכְבִים שָׁם עוֹד, בְּלִי מֹרֶךְ.

 

 

 

 

Mein süßes Lieb, wenn du im Grab,

Im dunkeln Grab wirst liegen,

Dann will ich steigen zu dir hinab,

Und will mich an dich schmiegen.

 

Ich küsse, umschlinge und presse dich wild,

Du Stille, du Kalte, du  Bleiche!

Ich jauchze, ich zittre, ich weine wild,

Ich werde selber zur Leiche.

 

Die Todten stehn auf, die Mitternacht ruft,

Sie tanzen im lustigen Schwarme:

Wir Beide bleiben in der Gruft,

Ich liege in deinem Arme.

 

Die Todten stehn auf, der Tag des Gerichts

Ruft zu Qual und Vergnügen:

Wir Beide bekümmern uns um nichts:

Und bleiben ruhig liegen.