סיפור פיוטי:
יד לרינה אביוב/ רון גרא 

 

אִמָּהּ פְרִידָה הָיְתָה חֲבֶרְתָּהּ הַקְּרוֹבָה  שֶׁל אִמִּי.

פְרִידָה נִשְּׂאָה בִּהְיוֹתָהּ בַּת שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה  וְזוֹ לְאִמִּי הָיְתָה הַחֲתֻנָּה הָרִאשׁוֹנָה בָּהּ הִשְׁתַּתְּפָה.

רִנָּה נוֹלְדָה עִם אָחִי,תָּמִיד בְּכָל הַחַגִּים שְׁנֵיהֶם מְעֻטָּרִים בְּזֵר פְּרָחִים.

שְׁנֵיהֶם מוּסִיקָלִיִּים לְהַחְרִיד,נִגְּנוּ וּפָרְטוּ עַל כֵּלִים שׁוֹנִים.

גַּם בִּמְחוֹלוֹת שָׁלְחָה יָדָהּ וּבִצְעִירוּתָהּ הִרְקִידָה נֹעַר חָפֵץ שִׂמְחָה.

בְּבֵית הַסֵּפֶר "תֵּל נורדאו" לִמְּדָה מוּסִיקָה  שָׁנִים עַל שָׁנִים.

עַד שֶׁאִמָּהּ נָפְלָה לַמִּשְׁכָּב וְרַנָּה  הַחוֹלָה הִתְמַסְּרָה לַעֲתִידָהּ הַמְּדַמֵּם.

רַנָּה וְאִמָּהּ הָיוּ לִי מִשְׁפָּחָה,

הַחֲרָדָה,הַהִתְקַשְּׁרוּת,הַדְּאָגָה

גַּם הִיא כְּאָחִי נִסְּתָה לְהַעְפִּיל,

הַפִּגּוּמִים רוֹפְפִים,וְהַמַּחֲלָה הִתְחַזְּקָה.

לְאַחֵר לֵכְתָהּ שֶׁל אִמָּהּ כָּל תַּכְלִיתָהּ הֻשְׁבְּתָה,כֻּלָּהּ הִתְמַסְּרָה לַמַּחֲלָה.

מַשֶּׁהוּ מְאֹד דַּקִּיק, שֶׁתָּמִיד אֶפְשָׁר לְהַפִּיל הִפְרִיד בֵּין רַנָּה לְאָחִי.

הִיא הָיְתָה לִי אָחוֹת בּוֹגֶרֶת,אִמָּא קְטַנָּה,בְּעֵינֶיהָ הַנְּשׂוּאוֹת תָּמִיד לִגְאֻלָּה.

אָחִי נִפְטַר לִפְנֵי שָׁלוֹשׁ שָׁנִים,רִנָּה מָשְׁכָה אַחֲרָיו בְּרַגְלֶיהָ שֶׁעָיְפוּ כָּל כָּךְ.

הַשָּׁבוּעַ נִלְקְחָה,לֹא הַרְחֵק מֵאָחִי נִטְמְנָה,

עַכְשָׁו, עִם שְׁקִיעַת הַחַמָּה, בְּלִי חֶמְדָּה, תִּשְׁכַּב כְּאָחִי בְּחֵיקָהּ שֶׁל הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה.