מאמר:
חשיבה טכנולוגית/ ד"ר ברכה קליין תאיר


בואו ניפרד לשלום מכול הדיכוטומיות שכל כך מאפיינות את החשיבה המכאנית שלנו: פנים – חוץ, קוגניטיבי – קונאטיבי, אובייקטיבי – סובייקטיבי, שמיים – ארץ, נכון – לא נכון, או...או/גם...וגם, ופשוט נבחר בעוצמת השלם שהיא עוצמה מרוכזת בעלת השפעה ומגנוט שאני מכנה אותה  "אחדות של מחשבה" ("ספר הידע", 28/256).  אין השלם אותו ציינתי הגם...וגם המוכר, אלא איון הניגודים, ההפכים, הצורות, ההגדרות  והפיכתם לאחד שהוא מעבר לצורה. הוא אנרגיה. זו העוצמה של החשיבה הטכנולוגית החדשה שעלינו ללמוד לפתח, עוצמה הקשורה לטבע מהותנו כבוראים. זו העוצמה שהכרחית היום לתהליכי קבלת החלטות מהותיות ולהשגת הצלחה משמעותית.

השלם הינו טבע מהות הבריאה. דבר אינו נמצא בהפרדה מדבר אחר (כי הכול נברא מתוך עצמו). אנרגיה וחומר אחד הם. הכול שזור זה בתוך זה, כמו האוקיינוס בטיפה והטיפה באוקיינוס. הכול משפיע ומושפע בו זמנית. מבית החרושת של המצפון שהינו ידו של אלוהים, שום חלק פגום לא יצא החוצה. ("ספר הידע", 8). גם מהותנו האוטופואטית (self-creator), מרכז הנביעה של כול המחשבות שלנו, שורש כל הדברים, הינה שלם. "לאדם עוצמת מוח מושלמת, פוטנציאל שכל מושלם, מהות מושלמת. אך אף על פי שהוא כה מושלם, הוא אינו יודע כיצד ללוש עיסה או לאפות לחם" ("ספר הידע", 12/104).

לכן, כדי לחזור לשלם שאנחנו, עלינו לחזור להיות בוראים. "האל ברא אתכם - ואתם בוראים את עצמכם". כבוראים, אנחנו בוראים את מציאות קיומנו בכל יום מחדש (מציאות של משתתפים ולא של צופים ונצפים). מעיזים לפלרטט עם אי הוודאות ולהמציא. מעיזים להתחדש, לצמוח, להשתנות (שינוי צורה) ולטפס ללא הרף אל עבר הממד הגבוה הבא, עד שנגיע לקומה ה-100 – תכלית התוכנית לאבולוציה.

קונטקסט האימון שלנו הוא העולם המצועף והדחוס בו אנחנו חיים, ולכן העולם נחשב למדיום חיזיוני, בעייתי ומאתגר כאחת. לכן עלינו:

 

להכיר את מהותנו = להתחבר אל מרכז נביעת המחשבות = להיות בורא = לעבור מעבר לגבולות מחשבותינו בעזרת התודעה ומחולל המוח = להתנסות בצלילה לתוך אופקים בלתי נראים = לדעת מה נכון לעשות!!!

לשם כך, איננו צריכים ללכת רחוק. איננו צריכים להסתגף. איננו צריכים למדוט. איננו צריכים לטפס על הרים. ראשית, אנחנו צריכים להאמין שכול אשר היה – הווה – יהיה מקודד בתוך מערכת הצופנים שלנו (גם ב- DNA  וגם בתאי המוח), ועלינו רק להיזכר. שנית, אנחנו צריכים להסכים להכיר ולהפעיל את כלי העבודה הטכנולוגיים של בורא:

1.      מהות כנקודת מוקד זוהרת, קורנת ומשפיעה (היא נחשפת ומתגלה בתהליכי האבולוציה = הסרת הצעיפים, פתיחת המנעולים). הכלי שמניעה אותה הוא הרצון (מזערי – פרטני – מוכלל).

2.      תודעה כרשת שאורגת/אוספת/מושכת פוטנציאל בריאה (מתדלקת).

3.      מחולל מוח/מחשבה (בינה-היגיון-מודעות) כפותח צופנים ומוציא אל הפועל.

4.      קליטה כערוץ תקשורת.

 

ככול שהתודעה – מחשבה – עוצמת המוח שלנו[1] גבוהות יותר, כך אנחנו מנפנפים בחוזקה יותר בשתי כנפי התעופה האדירות שלנו ומתחברים לערוצים של סוד, ניסים, פלאות, דמיון עשיר, השראה מרגשת, פתרונות מהותיים, ידע האמת.

 

"אתה יוצר את עולמך שלך ואתה חי בו.

אתה יוצר את תעתועי דמיונך ואתה חי בהם.

הגיהינום שלך וגן העדן שלך, הכול תולדת השכל.

ברגע שאתה נכנס לתוך הווייתך הפנימית,

השכל אינו יכול להבין."       

                         (אושו)

רק חשיבה טכנולוגית תוציא אותנו מהמדיום הארצי הדחוס והמקבע שהוא מדיום של חיזיון. בחשיבה טכנולוגית יש מן החשיבה הביקורתית (critical thinking) שתפקידה להשיג אחדות של מחשבה. אחדות המחשבה הינה פקעת אנרגטית נעדרת צורה, תוכן, הגדרה, אלא פוטנציאל של עוצמת השפעה, מגנוט ויישום. היא מתורגמת לרעיון קונקרטי בעזרת מנגנון החשיבה.

 

 

 

מנגנון החשיבה הנו "מקצרה" בעלת 7 פנים שעובדת ללא הפסק. כול עוד אנחנו בארציות ואוחזים בחשיבה מכאנית-קארטיזנית, 7 הפנים אינם מודעים זה לזה. הכול פשוט קורה. למחשבות שאנחנו מייצרים אין עוצמת טיפוס. לעומת זאת, ככול שאנחנו מטפסים, 7 הפנים מתחילים להסתובב מהר יותר, הקירות ביניהם נושרים ואנחנו יכולים להחליט במודע מה נכון לעשות: בינה כשומר סף לגבי אלו מחשבות שהתודעה דגה ברשתה תיכנסנה למחולל המוח...תבונה שמחברת את המנגנון החשיבה אל ממד היצירתיות והאמנות ומביאה השראה...מודעות שמנכיחה את הקיים, מנתחת את המצב, שואלת שאלות, מפרקת, חוקרת שרשרת סיבה – תוצאה...היגיון שפותח צופנים, סורק, ממיין על פי המצפון: למה אני נותן כוח ולמה? מערבל/ממזג/מערבב ניגודים, הפכים, שונות לכדי פלטפורמת טיפוס מאוחדת ועוצמתית יותר), ומשיג...הבנה עמוקה (בינת הלב) שמביאה רעיון קונקרטי ליישום (מסקנה, פתרון, תשובה).

 

חשיבה טכנולוגית אם כן הינה חשיבה "קרה", עניינית, נעדרת פניות, נעדרת רגשות, נעדרת סנטימנטים, ניטרלית. נכון שהיא מזכירה את הקודקס המדעי המודרניסטי, אבל השוני המהותי הוא שהיא לא מנסה  לבודד את הרציונלי מהרגשי  בתהליכי הצפייה והחקירה, היא לא מנסה לבחור באו...או, ולא בגם...וגם. היא דווקא מתמקדת ב:

1.      "לטחון" (לפרק, לחקור) את כול מרכיבי הידע;

2.      "ללוש" את רבגוניות הידע (סינתזה של חדש עם ישן) עד יצירת מרקם אחיד ובלתי נפרד;

3.      "לאפות" את התוכן – לתת לו צורה קונקרטית חדשה וגבוהה יותר;

4.      "ללעוס" – לתת לכול החושים להתערב, להיזכר בהצלחה הקיימת בתוך הארכיבים שלנו;

5.      "לבלוע" את התוכן (להשיג מלוא הבנה), להיות באחדות איתו ולממשו.

 

רק חשיבה טכנולוגית יכולה לנפות את כל ההתניות, ההצמדויות, ההפרדות, השיפוטיות ולהתמיר שליליות, לשבור מנעולים, לאיין רגשות וסנטימנטים ופשוט לייצר פלטפורמות טיפוס (שינוי צורה) עד שנגיע לקומה ה-100.

 

בקומה ה-100 "עוצמת המוח יכולה לברוא את היקום כולו" ("ספר הידע", 8/81). הקומה ה-100 הנו מדיום מעבר למהירות האור המוכרת לנו (300,000 ק"מ בשנייה, או  9,460,800,000,000 בשנה), מעבר לממד השלישי או הרביעי של הפלנטה שלנו. זהו מדיום בו המחשבה שלנו יכולה לנוע במהירות שהיא מעבר ליכולת שלנו לתפוס, בו מחולל המוח שלנו מסוגל לשנות את צורת מהירות האור לשנת אור ולפיכך להעצים את עוצמת האור. ככול שעוצמת האור גדולה יותר, האמת המוחלטת נחשפת, ידע גבוה מעשיר את המילון הפנימי שלנו, שערי השראה מרתקים נפתחים, אנחנו אוחזים בהגה לחיינו (אין יותר תגובתיות) ופשוט מתנהלים כבוראים: אנחנו אהבה ללא תנאי ("באתי ואמרתי אני אהבה", ספרי השלישי), מודעות אינסופית שרואה 360 מעלות, אחריות לשלם כשלם.

 

זו בחירה לחיות ולפעול במציאות של משתתפים, ולא במציאות של צופים ונצפים. איננו סובייקטים המופרדים באמצעות שמשת חלון בלתי נראית מעולם האובייקטים שאנחנו נמצאים בו. אנחנו לא ישויות מנותקות מכול מציאות חיצונית הנמצאת "בחוץ" ומשתדלים להגיע להכרתה כמשהו השייך לקטגוריה שונה מזו של עצמנו. אנחנו דזיין, טוען היידיגר, "היות שם", בוראים, נוכחים במציאות המשקפת לנו את התודעה, המחשבות ורובדי האבולוציה שאנחנו עוברים דרכם. זו מציאות תודעתית המתקיימת בתוך שפה – The house of being: השפה הפיזיקלית המתגלמת בחומר, השפה המנטלית המתגלמת בדמיון, השפה הפרטית והתרבותית שהיא שפה קולקטיבית. לדעת ויטגנשטין, השפה יוצרת מציאות ולא מתארת מציאות. המילים מלבישות על המציאות, על התרבות ועל החברה מלבושים המגדירים את תפיסתנו, אך מונעות מאיתנו לראות פוטנציאל שהוא מעבר למוכר ולידוע.

 

על-כן, שינוי מציאות = שינוי תודעה = שינוי מחשבות = שינוי שפה!!!

תשובות, רעיונות, פתרונות יהיו עוצמתיים יותר ביחס לתודעה שנשיג!!!

לעומתה, החשיבה המכאנית-טכנית שהתקבעה במחוזותינו מאות בשנים בגלל התפעול הקארטיזני (או...או, גם...וגם), נחשבת היום לשורש כל הרע בחיינו. היא הריצה אותנו במשך מאות בשנים על ציר אופקי של הארכיטיפים; US  - "השבט" בקצה אחד (מודרניזם), לעומת I - "האינדיבידואל" בקצה השני (פוסט מודרניזם), וגרמה למיטוטה של המערכת הערכית שמכבדת אדם, שמכבדת חיים (החיים הם צמיחה והתחדשות תמידית), שמכבדת סביבה. אם ניקח את ההתייחסות למדע על ציר זה, נראה כי ישנם חוקרים כמו ניוטון,  דקארט (פיתח את ה"חתך הקרטזיאני" – שניות החומר והרוח), שפינוזה, לייבניץ וקאנט, שטענו כי התבונה לבדה (חשיבה קוגניטיבית) יכולה להגיע לידיעה אובייקטיבית אוניברסלית של התופעות הקיימות במציאות, ניתנות לבחינתו של כל אדם, מעלות צידוקים שניתן למדוד או להוכיח. אבל גם ישנם חוקרים אחרים כמו שלינג, ראסל, ניטשה, הגל, קירקרגור, קון, פופר ואחרים, שטענו שדווקא המדע מאוד מושפע מהתחום הקונאטיבי;  שייך לקטגוריה הערכית-רגשית כמו אמונה, כפירה, ערכים סוציאליים, אסתטיקה ועוד, שההכרעה לגביהם אינה ניתנת להנמקה רציונלית, היא אינה  אלא מה שמקובל ומוסכם בקרב בני-אדם – "מה שראוי", אף על פי שלא ניתן לגוזרם מן ההכרח שבמציאות או בהיגיון.

 

שתי הגישות הקארטיזניות האלה (מודרניזם ופוסט מודרניזם) ניזונות מתמונת מצב מכאנית של מציאות החומר (תמונת מצב חושית מוגבלת לצורה, לתוכן, להגדרה...מציאות החיזיון) ולכן הבחירה תמיד תהיה בין או...או, לבין גם...וגם: נכון/לא נכון, צודק/לא צודק, סובייקטיבי/אובייקטיבי, רגשי/רציונלי, קוגניטיבי/קונאטיבי, המנטאליות שלי/שלך, אבל במיוחד ההפרדה בין הזהות למהות שלנו.  התפעול הקארטיזני פשוט גזל מאיתנו את הטבע המהותי – אוטופואטי שאנחנו וגרם לנו להיות משהו אחר. אפילו הסמל של היין והיאנג שכביכול מציג את גישת השלם הפוסט מודרניסטי, משאיר על מקומם באופן ברור את השחור והלבן כגם...וגם. נדרש "דבק" שיחבר אותם לתמונה אחת. על-כן החשיבה המכאנית נחשבת לחשיבה השוואתית – מקטלגת - שופטת – מבקרת – מתנה –  מפלה שגורמת לשליליות רבה, לכוחנות, למניפולציות, לניצול האחר ולפער הולך וגדל בין 'לדבר על' (לתכנן) לבין 'לעשות את' (לבצע). 

 

כדי לעורר את החשיבה הטכנולוגית, לדחוף אותנו להיות בוראים - לחזור אל טבע מהותנו האוטופואטי, לטפס ולשנות צורה, מביאים לפתחנו את אנרגיות גמא האדומות והרותחות, שממיסות כל שכבת הגנה (יימשך עד 2040), מנערות את הקיום שלנו בכל תחומי החיים, מביאות התנסויות קשות שלדעתי עוד יחמירו: משברים כלכליים חמורים, תופעות טבע מזיקות, קריסת מערכות הצדק, הקצנה חברתית,  גזענות שואטת, הקצנה דתית (למשל: ש"ס מחזירה אותנו שנות אור אחורה כאתנן פוליטי), חוסר שוויוניות, אלימות, שחיתויות בכל מגזרי החיים, ערבוב בין הון לשלטון, מוסר ירוד, חינוך לבורות, עובדים שהפכו לעבדים בעלי חפתי זהב, האטות בכלכלות רבות בעולם (המשבר הכלכלי העמוק ביוון, בספרד וקריסת הבורסה בסין), בעיית המהגרים, ההתעללות בטבע, בחי, בזקנים, העצמת הרוע, הניצול והדיכוי של החלשים. אלה כולם יושבים על חשיבה מכאנית – קארטיזנית - קונאטיבית. מאחר ועל ערכים אין אדם יכול אלא להילחם, כפי שטען פרופ' ליבוביץ', אנחנו עדים למלחמות רבות בעולם סביב ערכים אנושיים, דתיים, חברתיים, כלכליים. זו תמונת מצב עגומה בפניה אנחנו עומדים היום בכול תחומי החיים שלנו. אם נבחר לא להתעורר ונבקש להמשיך ללעוס אותו מסטיק שוב ושוב, נקבור את עצמנו עמוק יותר בביצה עמוקה של שליליות בלי היכולת להינצל.

 

לכן, בכל העמדות המובילות, נדרשים היום באופן דחוף מנהלים/מנהיגים שהם מטורפים, מרדנים, גאונים, יוצאי דופן, בעלי תודעה אוניברסלית (לא השקפה מאחר והיא פועלת רק לתועלת אישית), שרואים אחרת, שחיים חיים רחבי יריעה, שמחפשים אחר החוכמה, שרוצים לנפנף בכנפי ההשראה הענקיים שלהם, שיכולים לקדם את האנושות ולשמש מודל לחיקוי משמעותי. כי רק הם יוכלו להוביל מערכות במציאות שמשנה את פניה בקצבים מטורפים, בעיקר בגלל שטבעת הזמן מסביב לפלנטה שלנו הופכת לצרה יותר בכל יום שעובר ("ספר הידע", 1/5). רק הם מבינים כי יצור האנוש של המחר  לא יהיה יותר יצור האנוש של האתמול, אלא בעל עוצמות מוח מושלמות. פוטנציאל שכל מושלם. מהות מושלמת. ארגוני המחר לא יהיו יותר ארגוני האתמול, אלא ארגונים אנרגטיים בעלי שדה מאוחד עוצמתי שמשפיע וממגנט את אשר חפצים בו. הסדר של המחר לא ידמה לסדר של האתמול, אלא יהיה סדר טכנולוגי – אוניברסלי מוכלל וטהור (עוצמת זהב). ההצלחה של המחרים לא תהיה יותר ההצלחה של האתמול אלא תשען על היכולת לקפוץ, לצלול, להסתחרר ולטפס אל עוצמות חדשות של אמיתות, ידע, יכולות. ולכן, רק הם, בשלב זה, מסוגלים לעבוד עם חשיבה טכנולוגית שמפעילה תודעה – מחשבה – עוצמת מוח ולהביא את המערכות שלהם אל עבר הקומה ה-100 – המציאות האמיתית:

 

·         בפחות זמן – יותר אנרגיה (אמיתות, חכמה וידע גבוהים, שמחה, פלירט עם אי וודאות והומור)

  • בפחות מאמץ – יותר דינמיות (תודעת מהות – מחשבה - מחולל מוח – מכלול הרצון - אומץ)
  • בפחות חומר – יותר שדות מגנטיים מאוחדים (התכללות ביחסים כדי ליצור פלטפורמת טיפוס)

בעתיד, רק תודעות – מחשבות - מוחות מוכללים ישלטו על כל המערכות.

 



[1] כל התייחסות לאדם רלוונטית  גם לארגון.

logo בניית אתרים