שיר:
שירי הייקו/ ארלט מינצר
*
דְּיוֹקַן הַצַּיָּר,
פָּנָיו מְרֻבֵּי הַכְּתָמִים
נֶאֱנָחִים.
*
אִשָּׁה בַּבְּלוֹאִים
מְכַסֶּה אֶת פניה
מְגַלֶּה אֶת פָּנַי.
*
חֲלוֹמוֹתֶיהָ
עַנְנֵי גֹּבַהּ
שֶׁלֹּא יַמְטִירוּ.
*
בְּשֶׁקֶט הַלַּיְלָה
עַל נַדְנֵדָה בְּגַן
מִתְנַדְנֶדֶת הָרוּחַ.
*
בֹּץ עַל פָּנָיו
לֹא נֻשְּׁקוּ שְׂפָתָיו.
גּוּפוֹ אֶבֶן.
*
הַאִם אַתָּה הוּא
שֶׁרָץ עַל הַשְּׁבִיל
אוֹ זֶה שֶׁרָדַפְתָּ.
*
מַנְחַת אַהֲבָה
עַל רֹאשׁ הַפֶּסֶל
יוֹנָה מְחֻרְבֶּנֶת.
*
נִיעַ אַהֲבָה
עַל גּוּפוֹ שֶׁל אֲהוּבָה
אֶצְבְּעוֹתֶיהָ.
*
מוּגֶנֶת בְּיֵאוּשִׁי הַקָּטָן,
אֲנִי רוֹאֶה אוֹתָךְ מִגְּדַת הַנָּהָר,
טוֹבֵעַ.
*ארלט מינצר-משוררת, שחקנית תיאטרון, פסיכולוגית
