עוֹלָם כֹּה יָפֶה, הָרָקִיעַ כָּחֹל,

הָרוּחוֹת חֲמִימוֹת וְנֹעַם בַּכֹּל,

כָּל פֶּרַח בְּעִתּוֹ מִמְּנַת הַטַּל יִטֹּל,

יָצִיץ וְיִזְהַר בִּמְלֹא אוֹנוֹ, לֹא יִבֹּל;

אֲנָשִׁים  חוֹגְגִים, בַּאֲשֶׁר עֵינִי תִּפֹּל:

רַק אֲנִי – לִי מוּטָב שֶׁבַּקֶּבֶר אֶשְׁכַּב,

אֲחַבֵּק   נַעֲרָה שֶׁמֵּתָה,  גַּם בְּכָךְ רַב לִי רָב.

 

 

Die Welt ist so schön und der Himmel so blau,

Und die Lüfte wehen so lind und so lau,

Und die Blumen winken auf blühender Au,

Und funkeln und glitzern im Morgenthau,

Und die Menschen jubeln, wohin ich schau',

 

Und doch möcht' ich   im Grabe liegen,

Und mich an ein todtes Liebchen schmiegen