סונטה:

עבדל וואהב/דוד ברבי 

 

הוֹ עבדל וואהב נְסִיךְ הַצְּלִילִים וּמִלּוֹת הָאַהֲבָה!

הַמּוּבָן וְהַלֹּא מוּבָן מְסַמְּמִים נוֹזְלֵי גּוּף הַמִּתְמַלֵּא.

אֵינִי יוֹדֵעַ אֵיךְ הֵם בָּאִים אֵלַי אֶחָד אֶחָד מֵרְבָבָה

בְּטַעַם שֶׁל שִׁכָּרוֹן מִתְמַשֵּׁךְ אֶת שְׁעוֹתָיו בִּי עוֹשֶׂה.

 

וּבְתוֹךְ רְבָעִים וּשְׁלֵמִים נֶחְתָּחוֹת הַמִּלִּים הַצְּפוּפוֹת

בְּצִיּוּר מְכֻשָּׁף שֶׁאֵינִי מֵבִין אֵיךְ תַּעְתּוּעָיו בִּי דְּבֵקִים.

נִזְכָּר בְּדוֹדִי זַאק׳ שֶׁהָיָה מֵרִים עֵינָיו מַעֲלָה לִרְאוֹת

אִם קוֹלוֹ יָצָא מִתּוֹכוֹ מְחֻבָּר לְאַהֲבָה שֶׁלּוֹ תַנְעִים

 

וְהוּא מְכַוֵּן מִלֵּב אֵל לֵב ; גַּם אֶת לִבָּהּ הוּא יְחַבֵּר

כְּמוֹ הָיָה לֵב אֲהוּבוֹ וְלֹא הִיא זוֹ שֶׁאָמְרָה מִשְׁפָּט:

"אַל תְּנַשְּׁקֵנִי אֲהוּבִי בְּעֵינַי שֶׁלֹּא תֵּעָלֵם לְאַחר

תַּשִּׁיר לִי אֶת שִׁירֵי הַנֵּצַח שֶׁלְּךָ גַּם בְּתוֹךְ בָּבַת

 

 וַאֲנִי לֵב זָכָר וּנְקֵבָה לִי, מִתְרַגֵּשׁ אֶל תּוֹכָהּ שֶׁלָּהּ.

 זוֹהִי הַיְּצִירָה הַבָּאָה וּמָחֲדִירָה בִּי הִתְרַגְּשׁוּת רַבָּה.