שיר:

קוֹל הַשְּׁתִיקָה/ דויד  לוי

 

לֹא שִׁיר הַלֵּל כָּתַבְתִּי לָךְ אַרְצִי

וְלֹא הִגְדַּשְׁתִּי נִפְלְאוֹתַיִךְ,

כִּי אֲסָמַיִךְ מִלְּאוּ בְּאֵין

וִיקָבַיִךְ בַּדָּם.

 

לֹא שִׁיר גְּבוּרָה כּוֹתֵב אֲנִי לְפוֹעֲלַך

גַּם לֹא שִׁיר תְּפִלָּה,

בְּיוֹם בּוֹ נִקְבֶּרֶת רוּחַ,

בְּקוֹל דְּמָמָה דַּקָּה.

 

לֹא מַבָּט שֶׁל חֵן

נוֹשֵׂא אֲנִי אֵלַיִךְ,

גַּם לֹא מַבָּט שֶׁל גַּעְגּוּעַ,

כִּי תַּמּוּ כָּאן יְמֵי הַתֹּם,

וְחֹשֶׁךְ שׁוּב שׂוֹרֵר עַל פְּנֵי תְּהוֹם.

 

אֶת עֵטִי הִנְחַתִּי לְמוֹרְשׁוֹתַיִךְ

יָבְשָׁה הַדְּיוֹ וַחֲרִיצִים נִקְווּ עַל דַּף.

הַי שָׁלוֹם לָךְ ,

שֻׁתְּפָה לַדֶּרֶךְ,

בְּגָרוֹן יָבֵשׁ וּבְקוֹל

הַשְּׁתִיקָה.