הרמטכל ביבי/ ד"ר ברכה קליין תאיר
ראשית אומר שמצד אחד מה שקרה במהלך קמפיין הבחירות ולאחריו גרם לי עצב גדול וחרדה ממשית לגורל המדינה והעם שלנו, אבל מנגד, אני גם יודעת שמה שקרה הוא לטובתנו כי בחירות אלה הציפו במלוא עוצמת האש את הדרוש טיהור ותיקון. לעבור ממציאות רגשית ותודעה ארצית – חומרית (אדמה, מים) אל המציאות החדשה שהיא מציאות השכל (אוויר) והתודעה האוניברסלית (אש), מחייב מפצים שיפתחו צפנים שיש לרפא ולטהר.
זה איתות משמעותי לממשלה הנבחרת שחייב לבוא שינוי: 6 שנים של הנהגה שמעודדת גזענות וקיטוב, 6 שנים של תקיפות פיסיות על רקע דעה שונה (האמת, מאז רבין...), של סתימת פיות, של אלימות מילולית נלוזה מצד מנהיגים וטוקבקיסטים מכל הקצוות, 6 שנים של חוסר חמלה, של ניסיון חוזר ונשנה לפגוע בדמוקרטיה הישראלית מבעד לחוקים שפוגעים בצד זה או אחר, 6 שנים של ניסיון לחסום את כוחו של בית המשפט העליון, להעניש חרדים על תורתם, להמשיך להטיב עם העשירים, להמשיך לקטב כלכלית – חברתית את העם, להמשיך להדיר חלקים שונים בחברה (ערבים, נשים), לסתום פיות של התקשורת (שגם היא צריכה לעשות חשבון נפש בתרומתה לנ"ל), הכניסו את כולנו לתוך צוואר בקבוק דחוס, מעופש, מגעיל והתפרצות המוגלה החוצה היתה הכרחית. ההתפרצות מציגה באור נהיר חברה ישראלית מקוטבת ושבטית (רק רגעי משבר דרמטיים מחברים אותנו ביחד) ודמוקרטיה בסכנה.
אלו הן תוצאות של ניהול מערכה עקבית בראשותו של גנרל ההפחדות, הלוחמנות, ההיסטריה, משלהב היצרים, יוצר הקרעים והקיטובים מספר 1 של מדינת ישראל אי פעם: "הרמטכ"ל ביבי"!!!!
אפילו כשביקש סליחה, ממי ביקש? מנציגי המגזר הערבי בוחרי ליכוד ולא באמת מכל המגזר. לא באמת התכוון לאיחוד השברים. היכן האומץ של ראש הממשלה שלנו?
החלוקה המסורתית לימין - שמאל, דתי – חילוני, יהודי – ערבי, עשירים – עניים, אשכנזי - מזרחי, חלוקה שכבר אבדה עליה הכלח, היא רק הקונטקסט, רק התפאורה למלחמת העולמות האמיתית שמתרחשת אצלנו שהיא מלחמה ערכית – מהותית - ארכיטיפית ולא אידיאולוגית. חוזרת להדגיש בניגוד לכל הדעות, החלוקות שלעיל אינן הגורם להתדרדרות בחברה הישראלית אלא הם הקונטקסט למימושה של תוכנית חדשה לאבולוציה שמציפה בעוצמה רבה את הניגוד הערכי בין טוב לרע, בין חיובי לשלילי, בין צדק לאי צדק שיוצר מאבקים אלימים, משפילים, לעומתיים, שליליים שמקטבים את החברה הישראלית ומאיימים על הדמוקרטיה שלה (אומנם "אידיאולוגיה" משויכת לתפיסת עולם ערכית, אבל העובדה שבימינו היא משמשת להגדרת קשת רחבה מאוד של מחשבות, תנועות, איגודים, תנועות פוליטיות ותפיסות עולם, לא מאפשרת להתלות בה אלא במערכת ערכית אוניברסלית שהיא מערכת נצחית). האמת, לא רק בישראל אלא בעולם כולו. אבל בישראל, בגלל אינטנסיביות המלחמות והבחירות, המאבקים בין קצוות הם דרמטיים ומציפים מהר יותר את הצורך הקריטי בשינוי ערכי.
אמירות מצד כל הקצוות כמו "מנשקי המזוזות" של גרבוז...או כמו "הערבים ממלאים אוטובוסים" של ביבי (זה לא חדש אצלו...זוכרים את הלחישות שלו על אוזנו של הרב כדורי? אז הסית נגד החילונים)...או כמו "רוצחי הילדים הם לא מחבלים" של זועבי...או כמו "אני לא חושב ששום דבר רע לא היה קורה, אם ההורים שלך היו נשארים במרוקו ונרקבים שם" של פרופ' אמיר חצרוני לאמירה בוזגלו ועוד הוסיף ואמר: "הצבעה לימין יכולה להיות אינדיקציה לפיגור שכלי", ואמירות נוספות של ידוענים וכאלה שלא, רק מוסיפים דלק למדורת האש הבוערת של עידן ממד האש בו אנחנו נמצאים (פרץ אדיר של אנרגיות אומגה-אנרגיות אש קרה מומטר עלינו כדי לפורר כל היצמדות, כל שליליות, כל קיפאון). מאחר וכוחה של לשון כמוות, אל נופתע אם נראה התגברות האלימות נגד השונה או האחר כמו האלימות הפיסית שהופעלה נגד יהונתן גפן ואחינועם ניני בגלל דעותיהם...לא מזכיר נשכחות? יחד עם זאת, בראיה אבולוציונית, דווקא אלה שנחשבים לאויבים חברתיים הם שליחים אבולוציוניים. הם שמים את האצבע על החומות שיש לפורר, או על השערים שיש לפתוח, או על המוגלה שיש לרפא. השאלה היא האם אנחנו מסוגלים להכיל את הסערה???
מדוע זו מלחמה ערכית – מהותית ולא זהותית - אידיאולוגית? כי זהויות או אידיאולוגיות משתנות, מתמוססות, מאבדות מהר גובה, ואילו מערכת ערכית מהותית היא נצחית. אני אנסה להציג את האבולוציה של המערכת הערכית מבעד לניתוח שלושה ארכיטיפים:
3/4 מהאוכלוסייה בישראל עדיין נמצאת, במה שקוראת לו התוכנית החדשה לאבולוציה, במשולש העולה ורק רבע מהאוכלוסייה במשולש היורד. משולש עולה מבטא מטאפורית שני ארכיטיפים מרתקים: ארכיטיפ השבט (ממד אדמה) וארכיטיפ האינדיבידואל (ממד המים) שמייצגים זהויות/אידיאולוגיות ולכן גם הפלגנות (לעומתיות), ואילו המשולש היורד מבטא מטאפורית את ארכיטיפ האחדות (ממדי האוויר והאש) שנוגע במהות נצחית, בערכים אוניברסליים.
ארכיטיפ "כוח השבט" (US) מופיע לסירוגין בחיי האנושות משחר היווצרותה ועד היום. על בסיסו התפתחה וחונכה תודעתנו הארצית-דתית: להיות נאמנה רק לבני ה"שבט" (הדת, המדינה, המפלגה, המוצר), להיכנע לסמכות הרודן/הרב/ראש השבט, המקרבן, לכפות אחידות של אמת אחת (כל מסכת האיומים על קיומנו), לעודד זהות ותרבות קולקטיבית-לאומית, לחזק את המניפולציה הלעומתית שמעודדת התייחסות אל האחר כאויב, לחזק את הפחד משינוי, לחפש ביטחון ויציבות בחיינו. כאשר אנחנו לא מוכנים לשחרר בקלות את אחיזתנו המבועתת באשליית הקיום הקבוע והיציב, למעשה, אנו לכודים בין זיכרונות העבר לבין הפנטזיות שלנו לגבי העתיד ולא נשאר לנו הווה לממש ולחיות (ולכן כך נראים חיינו). הפחד והחרדה היא הכוח המניע. הפגיעה בשבט מזמינה אלימות עד כדי רצח.
לצד ארכיטיפ השבט התפתח ב-70 השנים האחרונות ארכיטיפ "כוח האינדיבידואל" (I). הוא כפר בקיומה של רציונליות אחת או באמת אובייקטיבית, או במערכת חובקת כול. המעבר לארכיטיפ האינדיבידואל הביא להרס מוסכמות חברתיות וערכים חברתיים, לשחיטת פרות קדושות ולניהיליזם. כאשר הושם האדם במרכז המעגל, החל קידוש החומר על פני הרוח. הוא הפך להיות המשרת של העצמי שלו, של האגו, הדואג לעצמו בלבד. למען הצלחתו הוא מוכן לכבות את האור של האחר והופך את החברה שהוא חי בה למכשיר למימוש רצונותיו וצרכיו. אך עם זאת, הארכיטיפ "כוח האינדיבידואל" מעודד שונות, יצירתיות, יזמות, חופש בחירה, גילוי עצמי, פיתוח עצמי ומימוש עצמי, והן הובילו להופעתו של סובייקט הטרוגני רך ואנושי יותר מהאובייקט של ארכיטיפ השבט.
אלא שכלכלת התשוקה הפכה את הסובייקט לאני מוקטן, לאני דיגיטלי ההופך לצרכן המוני כמו כול המוצרים ומתופעל ומונע על ידי מערכות תגמול חומריות בעיקרן, וזו למעשה העבדות החדשה. עבדות שאין בה בשורה כי מרבית האנשים שבמשולש העולה עדיין נתקלים בקשיים לחוות הצלחות משמעותיות לאורך זמן, לשפר את איכות החיים ולהשיג מה שבאמת רוצים. רובנו חווים בזבוז משווע של כישרונות ויכולות.
לא לנו להתכחש לכך ששני הארכיטיפים הנזכרים לעיל, הנמצאים בקצוות ההתפתחות האנושית הארצית, הביאו להישגים מדהימים בתחומים חברה, מדע וטכנולוגיה. הם הביאו את השפע לחיינו: שפע של ערוצי תקשורת מקומיים וגלובליים, מידע וידע המתעדכנים כול שנייה, דימויים וריגושים, מוצרים, קצב מטורף של שינויים שהלחצים שלהם נמצאים בכול מקום, אפילו בשבטים רחוקים. כמו כן, הארכיטיפים הנזכרים לעיל הביאו להתפתחותה של מגמת "כלכלת שוק עולמי חופשי" ושל חברות רב לאומיות ולשביעות רצון חומרית מידית ונוחות של קיום. אנחנו מצוידים בצופן הגנטי, משוכללים ביכולת להאריך חיים, מצוידים בננו טכנולוגיה שמאפשרת שיפור בריאותי משמעותי, מסוגלים לפתח מכוניות אינטליגנטיות וערוכים להתיישב בחלל.
אבל, לצד התפתחות מדהימה זו נוצרו תופעות לוואי שליליות: חזירות חומרית, ראוותנות, שררה וכוחנות, קיטוב ופלגנות, בעיות בקבלת החלטות וסדרי עדיפויות, איבוד המצפון בעל ערכים אנושיים, הגדלת הפערים החברתיים וביטול הערבות ההדדית. כול אלו הביאו את כולנו אל סף משבר שאינו רק כלכלי כי אם בעיקר משבר עמוק של מהות אדם, של משמעות קיומית, של רוח העשייה. זהו משבר ערכי ולא אידיאולוגי.
במקום להיות בני אדם מוארים שגישתם לחיים פואטית – בני אדם שרוצים לצמוח מתוך ספר מהותם ולא מבעד להגיונם השיפוטי, בני אדם שרוצים להיות מהות של אהבה, אור ועוצמה ולא רק בשר ועצמות, בני אדם שרוצים לפעום את לבם שלהם ולא להתפעם מאחרים, בני אדם שנותנים כוח לשפע ולא למחסור, לחיובי ולא לשלילי, בני אדם שנוטלים אחריות כלפי מציאות חייהם ולא מתנהלים כקורבנות, בני אדם שמעזים להכריז על מי שהם כול יום מחדש ולא מתנהלים מתוך ציפיות, בני אדם שבאים ליחסים מתוך אהבה וחסד ולא מתוך כוחנות, ניצול ופחד...אנחנו שוקעים יותר ויותר בריצה מטורפת ושוחקת על הציר האופקי בין "שבט" ל"אינדיבידואל". וכאשר נגמר האוויר, האלימות יוצאת לאור.
המעבר מהציר האופקי שליווה אותנו מאות בשנים אל הציר האנכי (המשולש היורד) וטיפוס אל עבר ממדי מציאות חדשים, הוא מעבר אל הארכיטיפ החדש "כוח האחדות" (ממדי אוויר/אש). זה ארכיטיפ שדורש מכולנו להתכלל מבעד לקבלה, כבוד, סבלנות, סובלנות (WE) וביחד לייצר פלטפורמת טיפוס אל עולמות של אחדות, אחווה ושפע (אש).
בטרם יהיה מאוחר, על כולנו להתעורר אל עבר הארכיטיפ החדש שמציג מערכת ערכית אוניברסלית המושתתת על ערכים נצחיים של הבריאה. לכן, לחלוטין לא משנה מי ניצח או מי הפסיד, מי שייך לאן, מהו הלאום או המוצא, חשוב מעתה שנבין כי מה שקרה בבחירות האחרונות, לא רק שאסור שיקרה יותר אם חפצי חיים אנחנו, אלא שזה בעיקר קריאה לסוג חדש של מנהיגות שלא הכרנו עד היום במדינת ישראל: מנהיגות מאחדת!!! לא מנהיגות של או...או...ימין או שמאל, כלכלה סוציאל דמוקרטית לעומת קפיטליסטית, חינוך לאומי לעומת חינוך משמעותי פלורליסטי, שלום לעומת קיפאון. אלא מנהיגות שמסוגלת לאחד את הקצוות שקיומם הכרחי להמשך תנועת החיים (עליו לספק את תקנה שיווי המשקל לפיה השלילי מתגבר את החיובי והחיובי מתגבר את השלילי), מנהיגות שמסוגלת לחנך לכבוד, קבלה, אהבה ללא תנאי שהכרחיים ליצירת מכלול כפלטפורמת טיפוס אל עבר עולמות של פוטנציאל יצירה חדש, להציג את ידע האמת שיהיה המצפן החדש, לחבר בין כוח מושך לכוח דוחף על מנת לייצר שלם עוצמתי, והכול למען נוכל לצלוח בשלום את מיצרי האש של התוכנית החדשה לאבולוציה. זו מנהיגות ששמה יחסים במרכז ולא אנשים או רעיונות אידיאולוגיים.
זה המהפך שנדרש היום בישראל...עלינו להבין כי לא האדמה, לא דתיים לעומת חילוניים, יהודים לעומת ערבים, לאומניים לעומת ציוניים, או ימין לעומת שמאל יצילו אותנו, אלא הצורך לאחד ניגודים ולייצר משהו חדש. לפלגנות, ללעומתיות, לשנאת האחר, להשוואה מי יותר... כבר אין מקום בחברה שלנו אם חפצים אנחנו להצליח במאה ה- 21 לעבור מבחנים וברירות אבולוציוניות לא פשוטות. רק אחדות הניגודים יכולה לייצר חברה עוצמתית, שוויונית, אנושית שמאפשרת לכול אזרחיה לצמוח, להתחדש, להשתנות ולטפס אל ממדי מציאות בהרבה יותר שופעים ומשמעותיים. זו מנהיגות שמציבה תכלית שהיא גדולה יותר מאשר אינטרסים צרים – פוליטיים אישיים. זו מנהיגות שמניעה תנועה של חיות. זו מנהיגות ערכית.
עדיין מנהיג זה לא בנמצא. עדיין ציר הטיפוס לא הוגדר. עדיין המערכת הערכית האוניברסלית איננה נחלת הכול. אבל זה כיוון החיפוש. מפלגה או צביר מפלגות שיבינו את הנאמר לעייל ויעשו את השינוי, יזכו בבחירות הבאות וכל אזרחי ישראל ירוויחו.
