אמירי נפשי/ דורית ג'אן 

מִי יָכוֹל לַאֲמִירֵי נַפְשִׁי
אֲשֶׁר שָׁחָה קוֹמָתָם,
נָשְׁקוּ לָאֲדָמָה,
וְנַפְשִׁי הַסְּעוּרָה תְּפַרְפֵּר.

מִי יוֹשִׁיט לִי אֶת יָדוֹ

יַכְנִיסֵנִי בְּסֵתֶר כְּנָפָיו?
אוֹתִי, שֶׁרָאִיתִי הַכֹּל,
גַּם שַׁחְתִּי גַּם גָּבַהְתִּי מְאֹד.

מֵעָפָר דַּל יְרִימֵנִי, מֵאַשְׁפָּתוֹת
לְהוֹשִיבֵנִי עִם נְדִיבִים.
נַפְשִׁי נִשְׁמֶרֶת עַד מְאֹד

רַק לֹא לִמְעֹד.

נַפְשִׁי לָמְדָה לִפְסֹעַ מַעֲדַנּוֹת.
בְּחֶלְקַת אֶרֶץ מוֹרִיקָה וּפוֹרִיָּה
פּוֹקַחַת עֵינַיִם, רוֹוָה מַרְאוֹת
שֶׁלֹּא רָאִיתִי מֵעוֹלָם.

כַּמָּה נִרְגֶּשֶׁת,

כְּמֵהָה נִרְגֶּשֶׁת,

לִקְרָאתְךָ.
רָאִיתִי אֶת הָאוֹר.