אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ .

אוֹהֵב, בְּצוּרָה בִּלְתִּי מֻסְבֶּרֶת, בַּדֶּרֶךְ שֶׁאֵינָהּ נִתֶּנֶת לַתֵּאוּר

כְּמוֹ סְתִירָה.

 אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ עִם מַצְּבֵי הָרוּחַ שֶׁלִּי, שֶׁהֵם רַבִּים, וּמִשְׁתַּנִּים ,בְּרֶצֶף,

 בִּגְלַל הַסִּבּוֹת שֶׁאֶת יוֹדַעַת: הַזְּמַן, הַחַיִּים, הַמָּוֶת.

אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ  בָּעוֹלָם שֶׁאֵינִי מֵבִין, בֵּין אֲנָשִׁים שֶׁאֵינָם מְבִינִים, עִם הָאַמְבִּיוָלֶנְטִיּוּת שֶׁל נִשְׁמָתִי,

 עִם חֹסֶר הָעִקְבִיּוּת שֶׁל פְּעֻלּוֹתַי

עִם  הַבִּלְתִּי נִמְנָע שֶׁל הַגּוֹרָל, עִם הַקּוֹנְסְפִּירַצְיָה שֶׁל הָרָצוֹן, עִם הָעֲמִימוּת שֶׁל הָעֻבְדּוֹת.

גַּם כַּאֲשֶׁר אֲנִי אוֹמֵר שֶׁאֵינִי אוֹהֵב אוֹתָךְ  - אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ .

גַּם כַּאֲשֶׁר אֲנִי מְרַמֶּה אוֹתָךְ , אֲנִי לֹא מַטְעֶה אוֹתָךְ 

בָּרֶקַע, אֲנִי מְתַכְנֵן תָּכְנִית, אֵיךְ לֶאֱהֹב אוֹתָךְ  מֵעֵבֶר לְכָךְ.

אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ  בְּלִי לַחְשֹׁב, וּבְאֹפֶן לֹא מוּדָע,

בְּחֹסֶר אַחְרָיוּת, שֶׁלֹּא מֵרָצוֹן, בָּאִינְסְטִינְקְטִיבִיּוֹת וּבַדַּחַף,

בְּאֹפֶן לֹא רַצְיוֹנָלִי לַחֲלוּטִין

וְאָכֵן, אֵין לִי טִעוּנִים הֶגְיוֹנִיִּים, אֲפִלּוּ לֹא מְאֻלְתָּרִים,

עַל מְנַת לְבַסֵּס אֶת הָאַהֲבָה הַזֹּאת שֶׁאֲנִי מַרְגִּישׁ כְּלַפַּיִךְ,

 שֶׁצָּמְחָה בְּאֹפֶן מִסְתּוֹרִי מֵהָאֵין,

 שֶׁלֹּא פָּתְרָה דָּבָר בְּאֹרַח קֶסֶם,

וְשֶׁבְּאֹרַח פֶּלֶא, לְאַט, וְעִם מְעַט, שִׁפְּרָה אֶת הַגָּרוּעַ בְּיוֹתֵר שֶׁבִּי.

אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ . אוֹהֵב אוֹתָךְ  עִם גּוּף שֶׁאֵינוֹ חוֹשֵׁב, עִם לֵב נְטוּל הִגָּיוֹן, עִם רֹאשׁ חֲסַר תֵּאוּם

אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ  בְּצוּרָה בִּלְתִּי מוּבֶנֶת, מִבְּלִי לִשְׁאֹל אֶת עַצְמִי מַדּוּעַ אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ , מִבְּלִי שֶׁיִּהְיֶה לִי מִשְׁנֶה לְמָה אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ  מִבְּלִי לְהָטִיל סָפֵק בָּעֻבְדָּה שֶׁאֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ

אֲנִי אוֹהֵב אוֹתְךָ פָּשׁוּט כִּי אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ

אֲנִי בְּעַצְמִי לֹא יוֹדֵעַ לְמָה אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ



* פבלו נרודה-מגדולי השירה הספרדית, משורר צ'ילאייני.  פעל באמצע ה20.שימש כשגריר ארצו במדינות רבות. זכה בפרסים ספרותיים רבים. נחשב סוציליסט ומתומכיו של נשיא צ'ילה האגדי סלוודור איינדה. שירתו זכתה בימי חייו והרבה לאחר מכן לעניין, הערצה, ותהודה.