קובץ קול / יוסף עוזר

צְלִיל הַמַּיִם נִמְשַׁךְ מִן הַכִּיּוֹר בְּבֵיתִי אֶל הַיָּם.
בִּעְבֵּעַ וְהִצְלִיל
כְּמוֹ מִכְתָּב מְשֻׁלְשָׁל לְתֵבַת מִכְתָּבִים
אֲנִי שָׁטַפְתִּי כֵּלִים וְקוֹלוֹת צְחוֹק וּבְכִי
יַחַד יָרְדוּ בַּצִּנּוֹר
וּבַיָּם, הַגַּלִּים הֶעֱלוּ קֹבֶץ קוֹל לְתוֹךְ קוּנְכִיֹות
קֹבֶץ קוֹל שֶׁיִּזְכֹּר אֶת אֹשֶׁר יָפְיֵךְ
וְיִשְׁכַּח לִי בִּכְיִי
סְפוֹג נִקּוּי הַכֵּלִים כְּשֶׁיָּדַי רָעֲדוּ,
אֶת סְמַרְטוּט הָרִצְפָּה הַנִּסְחָט
כְּשֶׁאֲבִי בְּבֵיתִי עַל כִּסֵּא גַּלְגַּלִּים
וּנְטָשַׁנִי אֲחִי
וְרַק אַתְּ אִתִּי
כְּשֶׁרַגְלֵי הַיְּחֵפוֹת טוֹפְפוֹת בְּעִקְבוֹת תִּינוֹקוֹת:
שִׁבְעַת יְלָדֵינוּ, שִׁבְעָה יְלָדִים.
הַגֶּשֶׁם הִכָּה בַּחַלּוֹן
הַוִּילוֹן רָקַד מְטֹרָף
מֵחֹר הַמַּנְעוּל שָׁרְקָה רוּחַ
וְהַצְּלִיל טִפֵּס וְעָלָה שׁוּב מִן הַכִּיּוֹר
מַרְאֶה לִי אֵיךְ מְכַסִּים סְתִימָה שֶׁל מַיִם רַבִּים