מוכה במשא ומתן בינלאומי/ נתן גפן
מה מאפיין אנשים שהיו ילדים מוכים - התנהגותם היא באחת משני האופנים:
או שהם חסרי אמון ולא מוכנים להשתכנע ולהגיע לפשרות, או שהם מלאי רגשי אשמה בלתי מודעים ומוכנים לוותר על הכל בתמורה ליחס אנושי כלפיהם.
העם היהודי הוא העם מוכה, כי כל ההיסטוריה שלו היא מסכת של רדיפות ומכות: השואה, גירוש, פוגרומים, עלילות דם וכו'. כך נוצקו בתוכו שני דפוסי ההתנהגות אותם ניתן לראות בשני הצדדים בוויכוח הפוליטי בתוכנו לגבי יחסנו לאומה הערבית שמסביבנו.
רוב תנועות, בקשת הפוליטית בארצנו חושבות שמצאו את הדרך שלהן לשלום, אבל למעשה מסלול של כל תנועה מוגבל על ידי תחום ארוך וצר ככביש, שבקצה האחד שלו, מבחינה רעיונית ,הוא "מצפן" ובקצה השני כהניזם . אומנם כל אחד הולך בכביש הזה בכיוון שונה ועם זאת, בלי לצאת מהכביש המקולל זה, העם היהודי לא יוכל להגיע למקום מבטחים.
מתעוררת שאלה איך לעזוב את כביש התסביך הלאומי? כדי לתת תשובה יש לבחון איך מתנהג אדם שלא היה ילד מוכה או אולי היה, אבל הוא לפחות מודע למצבו.
כשהפוגע בו מנסה להשלים איתו ראשית הוא שואל - מדוע פגעת בי ? מדוע לא הסכמת להשלים איתי במשך כל כך הרבה שנים ובאותן הפעמים הרבות כשבקשתי? בהקבלה על התנהגותנו כלפי ארצות ערב, אנו היינו חייבים, וגם עתה לא מאוחר, לתבוע ממדינות ערב לקחת אחריות על מלחמת הדורות בינינו.
שנית, האדם הנפגע ידרוש לפצותו. בהקבלה על המו"מ עם מדינות ערב, ממשלת ישראל הייתה חייבת בעבר וגם חייבת עכשיו לתבוע פיצויים על מלחמת דורות זו, שמדינות ערב החלו בה וחלקן הגדול עדיין ממשיכות בה.
שלישית, האדם הנפגע ידרוש להגביל את הפוגע, כדי שלא תתכן פגיעה נוספת בעתיד. בהקבלה על מו"מ עם ארצות ערב, ישראל חייבת לדרוש הגבלות על מדינות ערב השכנות בתקציבים צבאיים ובסוגי נשק לשנים רבות.
קיימות סיבות והשלכות רבות עם עצם הצגת דרישות אלו לארצות ערב.
בנקודה הראשונה, דרישת הכרת וקבלת אחריות על מלחמה תגרום לשינוי ביחסם של ערבים כלפינו. הרי הערבים סבורים, בגלל שטיפת מוחם ע"י תעמולה הערבית הארסית מצד אחד, וגמגומנו מצד שני, שאנו פתחנו במלחמה נגדם מסיבה של רצון להתפשטות. שינוי ביחסם כלפינו יגרום לשינוי בהתנהגותם גם בנושא של פיגועים נגד ישראל.
בנקודה השניה, דרישת פיצויים תבהיר בצורה חד משמעית לאותן מדינות ערב, שאין ברצונם להשלים עמנו כעת, שהמחיר שהן יצטרכו לשלם בעתיד יהיה גדול יותר, אם תמשך מלחמתן נגדנו.
בנקודה שלישית, אם וכאשר יהיה הגבלות בתקציבים צבאים ובסוגי נשק , נוכל להתיר את חגורת הביטחון שלנו וכל הצדדים יוכלו להשקיע ברווחת תושבי מדינות המזרח התיכון, שתביא לעלייה ברמת חיים ובביטחון אישי של תושביהן ותרחיק אפשרות מלחמה נוספת.
גישת מפלגות הימין, שמשמעותה שליטה על מיליוני הערבים והמשך ספיגת מכות, וגישת מפלגות השמאל, שמשמעותה ויתור תבוסתני, הן גישות חסרות בטחון בצדקת עם ישראל בסכסוך באזורינו. גם אם בגישות הקיימות נגיע להסדר של שלום, הוא לא יהיה שלום אמיתי וצודק, כי אין בו הבהרה חד משמעית לעולם הערבי שאין פוטרים סכסוך במלחמה ושכל פגיעה באוכלוסייה אזרחית אסורה בתכלית וחייבת להיענש. יש לדרוש תביעות אלה ממדינות ערב, כי רמת ביטחוננו תלויה (בין היתר) גם מגודל תביעותינו כלפי המדינות ערב ואופי יחסינו העתידיים עם שכנותינו הוא ביחס ישיר להיותנו עם גאה ומשוכנע בצדקת דרכו.
* נתן גפן-חוקר ופובליציסט עצמאי. כתב את הספר "עוקץ קטלני", על רציחתו של יצחק רבין.
