בְּעִקְבוֹת הַזְּמַן הָאָבוּד/ יעקב ברזילי

שְׁנוֹתֵינוּ הַיָּפוֹת

כְּבָר יָצְאוּ לְגִמְלָאוֹת.

סוּפוֹת הַחוֹל,

מִזְּמַן טִשְׁטְשׁוּ עִקְבוֹתַיִךְ

גַּם הַגַּשָּׁשִׁים הָלְכוּ לְעוֹלָמָם.

וְאִם שָׁם, בְּמִדְבָּרִיוֹת

אֵין תִּקְוָה

עֶרְגוֹתַי לָךְ

כָּרֵי דֶּשֶׁא יִהְיוּ

לְמִרְבָּץ אֲהָבִים,

יְהִי נָא

חֵיקֵךְ הַזָּנוּחַ

בֵּין שְׂדוֹתַי

הַנִּזְרָעִים.