מסה:

שהתבונה נרדמת נולדות מפלצות/ ראובן שבת

כשהתבונה נרדמת נולדות מפלצות.

כותרת הזאת שנתן  הציייר הספרדי פרנצ'סקו גויה לאחד הציורים הנודעים שלו היא חידתית במידה רבה. ישנם  כאלה המתרגמים את שמו של הציור כך-" תרדמת התבונה מולידה מפלצות."

לכאורה, זה דומה. למעשה שני התרגומים הם שונים לגמרי, ובעצם נותנים כל אחד מהם גם פירוש אחר לציור.

"כשהתבונה נרדמת…" הרי זה יכול להיות זמן אקראי או מכוון שבה התבונה נרדמת- האם נרדמה לרגע, ללילה, לכמה ימים, לחודש או לשנה?

בכל מקרה הזמן שהיא שרויה בהירדמות הוא זמן קצוב, אולי מראש, אולי לא במתכוון.

לא כך המשמעות "בתרדמת התבונה.."

תרדמת התבונה הרי היא מצב מתמשך. באם היא אינה קבועה, הרי היא עלולה להימשך זמן רב מאוד.

מי בכלל יודע אם תשוב לקדמותה?

כך גם המילים הבאות המתארות את תמונתו זו של גויה.

"נולדות מפלצות.." הרי שעדיין הללו נמצאות בינקותם המפלצתית. הם טרם בגרו, ואפשר אפשר בהחלט להשמיד אותן לפני שיגדלו ויעשו את המעשיים המפלצתיים שלהם.

מכאן, התבונה נרדמת לזמן קצוב, יתכן כי בפסק זמן הזה יוולדו מפלצות. אבל את אלו אפשר יהיה להשמיד אחרי ההתעוררות המקווה,אולי, ולפני שיהיה מאוחר מדיי....

לא כך הוא כאשר "תרדמת התבונה מולידה מפלצות."

זהו לצערנו מצב שהוא כמעט בלתי הפיך.

"מולידה…" הרי היא בגדר מצב שבו המפלצות הפכו להיות כבר בגדר של עובדה קיימת, סטטית,

רעה, מאיימת והורסת ואי אפשר וקשה מאוד יהיה להחזיר את הגלגל לקדמותו.

הציור הזה של גויה קיים כבר מאתיים שנה ויותר.

אם נתגבר על הבעתה שהוא מעורר, האם נלמד ממנו משהו?

\לכאורה הוא מתאר סיוט נוראי ומפלצתי, לכאורה הוא מדבר שם על חלום רע.

למעשה, הוא מתאר מצב שבו אדם מאבד את המצפון והמצפן המוסרי שצריך לנתב לו את חייו, ובוחר ברע המעוות, והאכזרי מכל.

הציור הזה אינו סוגר לפנינו דלת ,הוא פותח אותה, ואומר לנו בפירוש שעלינו להיות עירניים מול הרע כמידת האפשר הגדולה ביותר.

על מנת שלא נגלה יום אחד את עצמנו מול מפלצות רעות, בתוכנו או בבני אדם שסביבנו, בשעה שתבונתנו הייתה שרויה לא בשינה אלא בתרדמת.