סיפור:

סקס וRock and roll/ דניאל חקלאי

הוא היה בודד ברכב שלו.

 עיניו כאבו מהשמש. אפשר  לומר שהיה בורגני (הסריח מבית השחי). חשב על כמה גברים ישראלים שקולם נגע בו (תומר יוסף, אריק לביא, שמוליק קראוס, שימי תבורי, רוטבליט, ערן צור, אמיל חביבי, דקלון). על נשים שקולן נשמע  נשי באוזניו (אלונה קמחי, סיוון שביט, ג׳וזי כץ, מתופפת לסבית עלומת שם, גיטריסטית מצוינת אחרת וזמרת מעצבנת אך בעלת קול יוצא דופן שאותה זיין. הוא רק לא זכר אם היה זה לפני שהתחתן או כשכבר היה נשוי).

הוא היה עייף, קנה תרופת הרגעה והאזין לדיסק של נירוונה בעוד המזגן ברכב מזמזם בכבדות. כשהביט בטלפון הנייד ראה את ברכת השנה הטובה הכתובה של אביו הרחוק שהופצה בתפוצה כוללת.השורה ״מאחל לך ולקרובים לך שנה טובה ומבורכת״ הרתיחה אותו (כרגיל). היא הייתה מדויקת.

הוא החל לנסוע.

 ביציאה הדרומית מעירו חש-במקביל לכעס העצום-הרגשה שכמעט ולא הכיר. כנראה שהייתה זו חמלה כלפי אביו. הוא ידע שכוונתו של האב הייתה טובה. אבל זה לא עניין אותו.

הוא האזין למוזיקה וחשב על הון תרבותי ועל הון פוליטי ועל הון כספי. אחר כך חשב שיזדיינו בעלי ההון. השמים היו תכולים מדי. הם בערו בעיניו. אבל הוא התעקש להביט בהם מפני שידע שהם צפויים להיפתח (כפי שהבטיח המשורר אברהם חלפי).

הוא לא ידע מה יראה כשייפתחו השמיים. הוא החל לפחד ממה שיראה. אבל הוא לא הסיר את עיניו. הוא התעקש להביט. משמאלו עמד בית החולים הישן. מימינו השדות והמושבים. וממזרח נשקפו ישראל/פלסטין ומכוניות (הוא חשב על האגדה התלמודית המפורסמת שבסופה הודה האל שבניו , בני האנוש ניצחוהו. הוא חשב על תוכניות הריאליטי. והוא חשב על העייפות העצומה של אשתו. לא היה לו ברור אם השתוקק לחיבוק פשוט או שמא הייתה זו החרמנות שהשתלטה עליו פתאום).

ואז החל להתפלל לעילוי נשמתם של המתים. וגם של החיים. היה לו נעים לנהוג ברכב. הוא נסע להשיב את כרטיס האשראי ששכח בבורגר ראנץ׳ ,בצומת ההוא בדרך לדרום.