שיר:

זֶה פֶּשֶׁר הַיִּפְעָה/ דן אלבו 

זֶה פֶּשֶׁר הַיִּפְעָה: אֲנִי זוֹכֵר קַרְנֵי זֹהַר

שְׁאֵינָן חָדֵלוֹת מִלֵּעֲפְעֵף בְּרִיסֵיהֶן הָאָרוּכִּים,

שְׁמֵי שֶׁנְהָב

וְזָהֳרֵי צִדְפָּה וְשִׁמְשֹׁת אַרְגְּמָן

הָעוֹלִים וְנְגְלִים לְקוֹל תּרוּעַת הַיּוֹם הַמַּפְצִיעַ.

עִקָּר הַיֹּפִי מִצְטַמְצֵם בַּמָּלִים

הַמַּפִּילוֹת חִתַתָּן עָלֶיךָ,

לוֹקְחוֹת אוֹתְךָ בַּשְּׁבִי קָשׁוּר בְּמִין קְשִׁירוֹת סְבוּכוֹת

כָּאֵלֶּה שֶׁלְּעוֹלָם אֵינְךָ יוֹדֵעַ אֵיךְ לְהַתִּירָן

כְּמוֹ צִלְצָל, חוֹדְרוֹת בִּבְשָׂרְךָ  הַחַי,

מְפַלְּחוֹת בּוֹ קְרָעִים וְדָם

כִּנְהִימוֹת לִוְיָתָן גּוֹסֵס עוֹלוֹת בְּרֶשֶׁף לַשָּׁמַיִם וּמְגִיחוֹת

כְּמוֹ שִׁיר נוֹאָשׁ

                                   בְּמִקְצָבִים סַּהֲרוּרִיִּים.

אֲנִי נִזְכַּר בִּיְפִי שׁוֹשַׁנַּת הַמַּיִם לְיַד תֵּבַת הַגֹּמֶא

וּבְבַּת-פַּרְעֹה וְנַעֲרֹתֶיהָ

בֵּין קָנֶה וָסוּף,

בְּבֹא יִתְרוֹ עִם צִפֹּרָה וּשְׁנֵי בָּנָי

וּבְקוֹל הַשֹּׁפָר הָהוֹלֵךְ וְחָזֵק,  

עִקָּר הַיֹּפִי מִצְטַמְצֵם בְּפֵשֶׁר צְלָלִיּוֹת הָאוֹר עַל גְּדוֹת הַלַּיְלָה

בַּחֲלֹמוֹת וַחֹשֶׁךְ בְּלֹא לְהוֹתִיר מָקוֹם לַאֲוִיר הַצּוֹנֵן לַעֲלוֹת בְּאַפֶּךָ עִם שַׁחַר.

בְּאוֹתָם רִגְעֵי פְּדוּת וְהִלּוּלִים

הַגְּאֻלָּה לוֹבֶשֶׁת צוּרָה וְגֹדֶל שֶׁל דְּבָרִים כַּהֲוָיָתָם

נִשְׁאֶגֶת מִן הָעֵינַיִם וּמְתִיקוּתָהּ נִשְׁאֶבֶת פְּנִימָה

וּבָאָה אֶל הַמַּעֲמַקִּים בִּפְעֻלָּה מְכֻוֶּנֶת שֶׁל רְתִיחָה וְהִסְתַּגְּפוּת.

אֲנִי מְהַרְהֵר בַּצֹּרֶךְ לְהִתְקַיֵּם בִּיעִילוּת בַּנַּעֲנוּעַ הֶעָדִין שֶׁל הַחַיִּים,

כִּבְיוֹם הַיְּצִיאָה מִמִּצְרַיִם,

נֶחְפָּז

לָקוּם לִתְּחִיָּה בְּעוֹדִי חַי

לְהַגְבִּיהּ מַעֲלָה, לוֹמַר מִלָּה שְׁתַּיִם לֵאֵלֹהַי.

©

דן אלבו-משורר, מבקר ספרות.