סיפור:
איבנוב ורבינוביץ'/ ולדימיר קונין מרוסית יוסף לוייפר
כיצד להפוך לעבריין.
באותו הערב, אהרון רבינוביץ, בן ארבעים וארבע, לבוש בסרבל עבודה עומד בקיוסק כדי לקנות ספל בירה ובידו דג דניס לבן ,מלוח.
קצה התור, היה מתרחב מפעם לפעם וידיה של המוכרת קצרו מלהושיע. הו, כל אלו שביקשו לקבל בירה ללא תור!
- היי, חבר'ה! תעמדו בתור. האם זה כל כך קשה?
-כולם עומדים, בידידות, קרא אהרון.
שלושה צעירים חסונים החלו צוחקים.
אחד מהם נאנח:
- אלוהים שלי ... עד מתי "ז'ידים" יעשו סדר ברוסיה??! (אין עליכם היטלר)הו, לא היטלר עליך, הוי שבט בני כלבה!
אהרון הסתיר את דג הדניס במכנסיו ונתן מכה עזה בלסת מעריצו של היטלר עד שזה נפל שדוד ארצה בנוקאאוט עמוק.
שניים אחרים מיהרו לעבר אהרון. אבל הוא תקע את אגרוף הענק שלו בבטנו של אחד מהם. הבחור השני תקע משום מה את פרצופו בברכו של אהרון .
ואז החלה הקטטה ...
ליד בית המשפט המחוזי עמד טנדר ובו אסירים.
בצדו השני של הרחוב הצר –ניצב בניין המשפט הדהוי של "Moskvich". סביבו ריחפה רבקה - אחותו של אהרון, נעה לכאן ולשם עם גופה השופע.
לא הרחק משם הייתה נעה בחוסר מנוחה אישה קטנה, עם איפור בולט - בוהה ללא הפסק בדלתו של אולם המשפט.
שוטרים ליוו את אהרון רבינוביץ עם "פנס" מעוטר בעינו מאחוריו עמד בלונדיני רזה שנראה כבן ארבעים .
אהרונצי'ק מהר!! ,קראה רבקה, אחותו.
שמרי על המכונית! אל תנהגי כמו אידיוטית – קרא אהרון לעבר אחותו.
ווסצ'קה! בכתה אישה נמוכת קומה ומאופרת.
להתראות, קלבוצ'קה! קרא הבלונדיני בעצב.
-אני מ-ב-ק-ש!! – קרא השוטר בקול רם.
הבלונדיני ואהרון נכנסו לטנדר האסירים .היו איתם שני שוטרים.
הדלת נטרקה, ו ..."משפכים -הערב השחור" התגלגל משם.
בחושך כמעט מוחלט אהרון שאל את השכנו-:
- אשתך ליוותה אתך?
- אחותי, קלאווה.
-גם אני, אחותי ליוותה אותי, שמה רבקה ... כמה נתנו לך?
- שנתיים. שלילת הזכות לעבוד בתחום הסחר ולך?
- גם שנתיים. בסעיף מאתיים ושש. על קטטה.
- וסילי איבנוב - הציג הבלונדיני את עצמו.
- אהרון רבינוביץ ,יש התנגדות?
לא. אצלי חברים הם הכי טובים... !
דיבורים! –צווח השוטר.
ויהיו חיים בכלא. איבנוב ורבינוביץ: בוקר ובערב במחצבת אבן, חוטבי עצים( עבודות קשות באבן, לחטוב עצים ביער) . חופשיים בשמונה בערב-הליכה בשורות אחידות.
ישנים על דרגש בצריף, במיטת קומתיים .
סביבם מגדלי שמירה .
ולאורך כל הזמן איבנוב ליד רבינוביץ. קיץ ,חורף, שוב קיץ ושוב חורף...יעופו שנתיים
והם יוצאים באותו יום עצמו ממש
לחופשי...
* ולדימיר קונין-סופר רוסי-יהודי, הומריסטן וסאטריקן חד לשון ועשיר מבע. כתב ספרים רבים שעובדו בחלקם לסרטי קולנוע מצליחים
