השיר "חלום סתוי בבית קפה" משקף את החוויה "הגברית" והלא מדוברת,

במהותו הוא משקף את החברה וחלוקת התפקידים בין גבר ואישה.

את הבדלי המעמדות, החלומות והרצונות האמיתיים,

מעין שיר בעל השתלשלות תהליכים נפשיים

הבאים לידי ביטוי באופן חיצוני והפוך.

קיימת בשיר מזיגה של פנטזיה או חלום כפי שמתחילה כותרת השיר,

עם מציאות קשה אותה חווה הגבר, הדובר בשיר.

המציאות היא קשה בעצם היותה חוויה קיומית!

תיאור שיחה טיפוסית

בין איש לאישה בבית קפה.

הגבר משוחח על השגרה,

שיחת חולין, על אף שהוא יודע

שיש ביכולות לתרום הרבה יותר מזה. כלומר

יש לו הרבה דברים לומר על עצמו,

הוא אדם מעניין.

בהמשך הבית, יש הבנה

ואי רצון לשפוט את החוסר ברירה

שנוצר כאשר הוא מציין את סיבותיו

לשיחת החולין.

הוא כותב " מתקשה לדבר על עצמו"

משפט המגיע בחיבור מופלא בהשתלשלות

הרגשות, המשפט ממחיש רגשות עמוקים,

מצייר ומראה את הצד הגברי ואפילו ממש

ניתן לשמוע את הרוק שמתקשה לרדת בגרונו.

חלק מהמשפט שצויין לעיל מהווה תוספת,

המשורר מוסיף "בבית קפה".

"הוא מתקשה לדבר על עצמו בבית קפה".

בית הקפה שאחד מסמליו הוא המוניות, כסף,

שיגרה במקומות רבים וחלום במקומות נידחים.

אותם האנשים שהולכים לשתות קפה,

זו כלל לא מטרתם העיקרית, כלומר

שתיית קפה בבית קפה הינה לעיתים הרבה מעבר

לשתיית קפה.

יתרה מכך, המשורר ממחיש את המציאות התדירה,

סוג של מספר, מסביר את המקום בו מצוי הגבר

בהיותו מול אישה בבית קפה, הוא מתאר זאת

כמעמד קשה.

הבית הראשון מתאר לא רק סיפור אישי של גבר

הוא גם מתאר שלב אופייני שמתרחש בדייטים,

שהוא השלב הראשון, בו הגבר מנסה "לשווק" את עצמו.

בהקשר לבית הראשון, בשיר זה יש תיאור ברור

של שיחת חולין המהווה בריחה(אבסורד-בעוד בתוכה מצויה השיגרה)

מההתנהגות הנכונה והראויה, המתאימה באופן מושלם שהיא הפגנת האישיות

והקסם. במקום זאת, נמלט הגבר לשיחות שגרתיות שלרוב אינן מעניינות את

הבחורה אותה רוצים "לצוד", כאמור במקום זאת במוחו יש "דילוג" בהתרחשות,

הוא תוהה כיצד ישלם על הארוחה, זה כל מה שמעסיק אותו.

הוא הסבר לבית הראשון.

סוג של סרט קטוע,

כמו כתוביות תרגום

בסרט אילם.

המשורר משתמש במילים,

עוני, מצוקה, זמניות, פועלים,

מובטלים.

הוא מציין את האוכלוסיה החלשה,

את אותו בחור עני ומסכן

כה אומלל שאפילו אין לו

מודל לחיקוי למשהו טוב יותר

לאדם טוב יותר- "לאדם עשיר".

משום שהכל סביבו זועק עוני.

בתיאורו ממש אפשר לשמוע את המקדחות,

את השאגות של הקבוצה הענייה, החלק הבולט בשוליים

בדמיון מה אפשר אפילו לראות את הכובעים הצהובים

על ראשם של הפועלים המתוארים כ"לא יוצלחים"

ואף נשללת מהם כביכול, האהבה, בשל מעמדם

כך משתמע כאשר כותב " והוא רואה נשים במחרוזות זהב,

והוא מרגיש תמיד בסתיו".

כמו אומר, זה מוצדק שאותן נשים יפות מהמעמד הגבוה

לא יסתכלו לכיוונו של האיש העני ואז בהתאמה למצב כה מדכא

הוא חוזר ומזכיר את אלמנט העונות, "מרגיש תמיד בסתיו",

הוא עצוב זה מעציב אותו.

הכותב מכניס את אלמנט החלום/ פנטזיה

מעורבב במציאות הדומה לבית הראשון,

רק בגרסה יותר משופרת, ייתכן ואלו תקוותיו,

משאלתו ומה שהיה רוצה שיקרה.

בית הקפה בבית זה הוא סמל לעושר באופן מוחלט

משום שאף חומרי הגלם של הקפה (השורש)

נטחנים ובמקום הקפה הטוב והפשוט

נוצרים "מטבעות זהב", עוד מוסיף המשורר,

שאותם מטבעות מציפים(שפע) את ביתו

"באור היפה".

ייתכן ו"האור" מתאר או מספר

על מציאות קיומית בה חי אותו גבר,

כלומר מציאות יותר אפורה/שחורה,

משום שבבית השלישי מתואר כחלום קיצוני,

הפוך לחלוטין מהמציאות בה הוא שרוי.

נפח נוסף לכך מובא כאשר מתואר חלום הפוך מהמציאות

ואף בדיוני בתיאורו את "חומרי הגלם" של הכסף(מטבעות הזהב),

אומנם לאחר שפותח את ליבו בפני הבחורה באמירה על רגשותיו (מה שהתקשה בו בבית הראשון),

המצב הרגשי, הנפשי נותר אותו הדבר- "הכל סביבו סתוי", כלומר עדיין חש עצבות

בכך מנסה למקד את הקורא בבעיה המהותית, משמע שאין זה משנה הכסף,

אין זה משנה דבר, העצבות תמשיך לשכון בו כל עוד האישה איננה אוהבת אותו

בגלל מי שהוא, כפי שהוא, כל עוד היא אוהבת אותו בגלל "מטבעות הזהב".

ייתכן והוא ממשיך לחלום

לפי השתלשלות האירועים.

בבית זה המשורר מתאר אינטימיות כלשהי

מספר על הרגישות שבו, על הרגשות שלו.

מבט בעיניים מסמל אינטימיות,

אך מוזר הוא שעל אף שהאינטימיות אמורה להיות הדדית

כאשר 2 אנשים מביטים זה לזה בעיניים, משתררת תחושה

כאילו רק הוא נוכח, כאילו הוא רואה לתוכה, הוא בתוך הפנטזיה הזו,

רואה מהצד אבל לתוך עינייה.

בנוסף, הארנק הינו אלמנט ראשי בשיר,

שוב ושוב בעל תפקיד תזכורת ודעה אישית או כללית,

יותר מכך ניתן למצוא כי הארנק הינו דימוי לנפש (אדם)

שמכילה רגשות.

בעצם, יש שני סוגי ארנקים (אנשים)

זה ה"מפוצץ" בכסף וזה ה"מפוצץ" ברגשות

ועוד מתגעגע לפשטות.

כך משתמע כאשר כותב " ארנק רגשותיו

מתפוצץ מגעגועים, הרוכסן חורק".

"הרוכסן חורק"- בצירוף זה מנסה המשורר

להמחיש את חיי השפע המתישים,

הקושרים, חונקים, את הרצון לחזור לפשטות.

אפשר בבהירות לראות את הסיטואציה

המתרחשת בבית הרביעי.

סוג של מחשבות מציאותיות בתוך חלום,

הרצון לצאת מהחלום שהפך לסיוט.

יש תחושה של רצון עז לצאת מ"הסרט" הרע הזה.

פירושו של דבר, שאם בבית הראשון הגבר

חשש מהרגע שבו יצטרך לשלם על הארוחה,

בבית החמישי מוחדר בו מעין ביטחון מתוך הארה,

מתוך "הגשמת חלומו", מצב שקיווה לו.

הוא שורק- השריקה לרוב מאפיינת חיי "נינוחות",

אפילו אושר, בד"כ שורק מי שטוב לו עם עצמו.

בעודו שורק הוא מזכיר לעצמו "חוזר על עצמו",

משנן את ההארה, ההבנה, שמקומו לא בשפע המאוס,

שהמעמד הזה לא בשבילו שאולי "הדשא של השכן תמיד ירוק יותר".

(לדעתי הוא אפילו הופתע ממה שהרגיש, ציפה להרגיש טוב והתאכזב, כאילו אפילו שם אין מהות).

כאמור, "חוזר על עצמו" כמו מבטיח, שכשיצא מבית הקפה לא עוד ארנק מלא שטרות,

דהיינו רוצה להחליף דמות(ארנק), רוצה להיות ארנק ריק משטרות, לחזור להיות מי שהוא "ארנק מפוצץ ברגשות".

מסיים עם חלום שבו

אין תיאור כאותו חלום שתואר בבתים הקודמים,

יתרה מכך, הוא מספר שזהו חלום חוזר.

כאילו שהוא חי ברוטינה הזו,

כאילו שבמציאות כל פגישה עם בחורה,

היא פשוט סיוט כי זה הזמן להראות את המעמד שלו.

החלום בבית השישי אפילו מערבב חלום פנטזיה(שלא יכול לקרות מעולם)

עם חלום שעשוי להתגשם, כמו משאלה, רצון.

זאת אומרת, שהחלום הראשון היה ניסיון חיים לא מציאותי,

מהאפשרות לחיות במקום אליו אתה משתוקק, אותו אתה רוצה

ולחזור למציאות כשה"מציאות" בחלום לא מוצאת חן בעינייך,

לא עונה על ציפיותייך.

ובבית השישי, ישנה ממש בקשה שהיא תוצאה של הבנה,

אפילו תפילה לשינוי. הוא מבקש שהמציאות לא תהיה כזו

שלא יחיה בתוכו הסתיו ושאותה בחורה, אותה אהבה

לה הוא משתוקק תאהב אותו כמו שהוא והשאר, בו

לבטח התכוון לכסף, יהפוך בעיניי הבחורה כלא חשוב.

הוא ממש רוצה "לקבור" את הסיטואציה שהתרחשה בבית הראשון.

היינו די והותר עם המצב ולא עוד מעמדות!!