שיר:
חירות /אביחי קמחי
הוּא הִפְצִיעַ מֻקְדָּם וְנֶאֱחָז בַּמֵצַח
הַבְּרִיּוֹת נִתְלוּ בּוֹ
עַד שֶׁהָיִיתִי נזעק לְהָאִיר אֶת עֵינֵיהֶם.
כְּשֶׁהָיָה גָּדֶל וּמַסְמִיק רָקַחְתִּי סְגֻלוֹת
וְהִסְתַּרְתִּי אוֹתוֹ בְּתַחְבֹּשׁוֹת
וּבָהֶן נִכְּרֶכוּ הָעֵינַיִם.
כְּשֶׁנִּקְרֵאתִי לַרִאשׁוֹנָה לְהֵאָסֵף לֶאֲבוֹתַי
קַמְתִּי עָלָיו לִסְלָקוֹ
נָטַלְתִּי תַעַר פְּלָדָה
חָרַצְתִּי בּוֹ חֲתָכִים שְׁתִי וַעֶרֶב
וְהִדַּקְתִּי בְּכֹחַ מִצִידַיו
שְׁנֵי אֲגוּדָלִים זֶה כְּנֶגֶד זֶה.
מֻרְסָה מְעֻפֶּשֶׁת בְּדָם
זָלְגַה וְחָרְכָה אֶת נִימַי
אז נָעַצְתִּי שִׁינַי בִּשְׂפָתַי
נִיקָרְתִי וְחִיטָטֶתִי, נָבַרְתִּי וּמִירָקְתִי
וְהוּא חָזַר לְסוֹרוֹ.
אָז נָטַלְתִּי שׁוֹפִין
הֵקְצָעַתִי מַרְבָדִים
וּבֵּאִזְמֵל חָפַרְתִּי בַּכְּאֵב
הוּא הִפְצִיעַ מֻקְדָּם וְנֶאֱחָז בַּמֵצַח
הַבְּרִיּוֹת נִתְלוּ בּוֹ
עַד שֶׁהָיִיתִי נזעק לְהָאִיר אֶת עֵינֵיהֶם.
כְּשֶׁהָיָה גָּדֶל וּמַסְמִיק רָקַחְתִּי סְגֻלוֹת
וְהִסְתַּרְתִּי אוֹתוֹ בְּתַחְבֹּשׁוֹת
וּבָהֶן נִכְּרֶכוּ הָעֵינַיִם.
כְּשֶׁנִּקְרֵאתִי לַרִאשׁוֹנָה לְהֵאָסֵף לֶאֲבוֹתַי
קַמְתִּי עָלָיו לִסְלָקוֹ
נָטַלְתִּי תַעַר פְּלָדָה
חָרַצְתִּי בּוֹ חֲתָכִים שְׁתִי וַעֶרֶב
וְהִדַּקְתִּי בְּכֹחַ מִצִידַיו
שְׁנֵי אֲגוּדָלִים זֶה כְּנֶגֶד זֶה.
מֻרְסָה מְעֻפֶּשֶׁת בְּדָם
זָלְגַה וְחָרְכָה אֶת נִימַי
אז נָעַצְתִּי שִׁינַי בִּשְׂפָתַי
נִיקָרְתִי וְחִיטָטֶתִי, נָבַרְתִּי וּמִירָקְתִי
וְהוּא חָזַר לְסוֹרוֹ.
אָז נָטַלְתִּי שׁוֹפִין
הֵקְצָעַתִי מַרְבָדִים
וּבֵּאִזְמֵל חָפַרְתִּי בַּכְּאֵב
עַל הַמֵּצַח נוֹתַר גֶלֶד צַלֶּקֶת
מוּשְׁרֶשֶׁת בַּרִקְמָה
וְאֵין עוֹד טָעַם
לְכַסּוֹת
