ביקור  במוזיאון חצר היישוב הישן

אגודת הסופרים העברים חברה ליזמה משותפת עם מוזיאון חצר היישוב הישן ברובע היהודי בירושלים שלפנים מן החומות.

אוצרת המוזיאון, אורה פיקל- צברי, יזמה תערוכת פשקווילים מקירות מאה שערים והיא מוצגת בחדר בית הכנסת האר"י הקדוש במוזיאון. על פי המסורת בחדר זה גרה משפחתו של ר' יצחק לוריא (האר"י), וכאן הוא נולד. אגודת הסופרים העברים זרמה עם הרעיון של התערוכה ופנתה לחברים לכתוב שירים ברוח הפשקווילים: שירים חברתיים חתרניים המוקיעים תופעות חברתיות. כך נרקם המיזם המשותף, ואף הופקה חוברת של שירי המשוררים באירוע זה.

המשוררים נפגשו בשער יפו בעיר העתיקה בירושלים. בלפור חקק, יו"ר הוועדה למיזמים מיוחדים, הדריך את המשוררים בסיור משער יפו אל המוזיאון וסיפר בתחנות הסיור את ההיסטוריה של החומות ושל העיר שלפנים מן החומות. דרך הרובע הארמני הגיעו המשוררים למוזיאון ברחוב אור החיים, על הגבול בין הרובע היהודי והרובע הארמני.

הרצל חקק, יו"ר אגודת הסופרים העברים, פתח בדברים. היה זה האירוע הראשון להרצל, לאחר אשפוז ממושך בבית חולים. בין השאר הוא אמר:

"מי שעוקב אחר התערוכה המרתקת שאותה ערכה אורה פיקל צברי, נפעם מן העושר.אורה היא האוצרת של התערוכה, ואכן  מתברר ממגוון הפשקווילים שלפנינו פשוט אוצר.

הפשקווילים חושפים חברה ואנשים וזמנים.....הפשקווילים מילאו את קירות

השכונות החרדיות כבר מסוף המאה התשע עשרה, ומתברר שדרכם ניתן לגלות כמה חיים היו בהם, הם סיפקו חדשות, הם ביטאו מחלוקות, הם בעצם שיקפו בדרכם שלהם את תולדות ארץ ישראל."

אורה פיקל צברי סקרה את תופעת הפשקוולים. היא סיפרה שהפשקוויל הוא מודעת רחוב, וזה סוג של עיתון קיר ששימש מאז התקופה הקדומה אמצעי ליחידים וקבוצות לשים ללעג דמויות הנחשבות לבעלות סמכות ולקרוא תיגר על החברה ועל מנהיגיה. הפשקווילים מגיבים בדרך כלל על אירועים אקטואליים. בירושלים הם שימשו כלי ניגוח בידי קבוצות קנאים חרדיות נגד הממסד הציוני. אורה הובילה סיור במוזיאון והציגה את הפשקווילים.

המשוררים קראו שירים חברתיים נוקבים. בין המשוררים: שרה אהרונוביץ קרפנוס, חיה בנצל, וילהלמינה (זיוה ברנדס סוסק), אברי גלברשטט, אביבה גולן, שושנה ויג, הדס לאור אשור, רחל סיידוף מזרחי, מנחם פאלק, אביחי קמחי, כרמית רינצלר ותפארת חקק.

נסיים בקטע משיר על הפשקוולים שכתב בלפור חקק:

"הֵם כּוֹתְבִים פַּשְׁקְוִילֵֵי פְּסוּקִים עַל הַקִּירוֹת

חֲרָמוֹת, פִּסְקֵי דִּין, פּוּלְסָא דְּנוּרָא וְאַזְהָרוֹת.

 כּוֹתְבִים בְּצִפֹּרֶן שָׁמִיר  אֶת קוֹל הַתּוֹר

וּבְעָמְדָם עַל הַתֵּיבָה יַגִּידוּ  צַדִּיקֵי הַדּוֹר:

בִּזְכוּת הַפַּשְׁקְוִילִים, הַדֶּבֶק הַחַם וְהַתְּהִלִּים

הַקִּירוֹת הַמָּטִים אֵינָם נוֹפְלִים."