מאמר:
עקיבא ברקין/ דניאל חקלאי
לזכרו של הבמאי, הסופר והמורה לקולנוע עקיבא ברקין (1934-2014)
הוא ייסד בשנת 1973 את סינמטק ת"א במחיצת אלון גרבוז-מנהלו המיתולוגי של המוסד עד היום. הוא העמיד דורות של תלמידי קולנוע שספגו ממנו הרבה את האהבה והתשוקה העצומה למסך הגדול. הוא היה סופר מבריק שכתב פנטזיות ישראליות בניחוח לטיני. והוא היה אדם טוב לב, רגיש במידה נדירה, חסר מרפקים, מתעב בירוקרטיה, עמוק ומוכשר. וחרף ניסיון החיים שלו-היה בו גם תום לב נדיר.
עקיבא ברקין נולד בפולין בשנת 1934. בצעירותו למד קולנוע באולפני צ'יטה-צ'יטה המיתולוגיים ברומא, שימש עוזר לפדריקו פליני הגדול וביים סרט קצר, ייחודי ומבריק בשם "אלף". הסרט, אגב, נעלם ממחסני הסינמטק.
בתחילת שנות ה-70 ייסד ברקין במחיצת אלון גרבוז את הסינמטק של ת"א. תחילה היה מדובר במוסד צנוע ששכן בבית עובדי העירייה ברחוב פומפדיתא בת"א. אבל השכנים התלוננו על הרעש שבוקע מהרחוב בו התקבצו צעירים ארוכי שיער שעישנו ושתו (ואולי אף שאפו לקרבם מעט מריחואנה, רחמנא ליצלן) ולכן הועבר הסינמטק למקומו הנוכחי לצד תיכון עירוני א'. ברקין היה נטול טיפת סבלנות לבירוקרטיה של פקידי התרבות בעיריית ת"א ובמשרד החינוך. לכן השאיר בידי אלון גרבוז את הטיפול בנושאים הבירוקרטיים ובשלב מסוים אף נפרד מעבודתו בסינמטק. מאוחר יותר ביים סרט קולנוע נשכח בשם "כוכב השחר" (מין מחזמר על דייגי יפו בכיכוב רפעת "ג'ימי" טורק-הכדורגלן האהוב של הפועל ת"א), הפך מורה לקולנוע בתיכון חדש בת"א והחל לכתוב סיפורים קצרים.
בערב שהתקיים לזכרו בסינמטק תל אביב אלון גרבוז סיפר על הקמת הסינמטק ועל אהבתו העצומה של עקיבא לקולנוע. הסופר והעורך אמנון ז'קונט סיפר כיצד ערך את סיפוריו של ברקין, ציין את עדינותו, יצירתיותו ודמיונו והדגיש שכתיבתו הייתה לטינית א-לה-גבריאל-גרסיה-מרקס.
אני דיברתי על המורה לקולנוע הידען, הרגיש וטוב הלב.
קשה לתאר את עוצמת התשוקה שהוא יצר בקרב תלמידיו לאהבת האמנות השביעית: בזכותו התאהבנו בצ'רלי צ'פלין, זכינו להכיר את שחקן הסלפסטיק הגדול של תקופת הראינוע-בסטר קיטון, הבטנו בכאב ובגאונות שטמונים בסרטיו של אינגמר ברגמן (תותי בר, פרסונה ואחרים), זכינו לחוש את התשוקה והעומק שנמצאים בסרטיו של היצ'קוק (במאי שמשפיע עליי עד היום במקצוע שבו בחרתי-סנגור בתחום המשפט הפלילי), למדנו על ג'ון יוסטון והאמפרי בוגארט וכל הקשוחים של שנות ה-40 וה-50. זכינו להכיר גם את ג'יימס דין ונטלי ווד וכל הזוהר בדשא הזה. את הבמאי הגרמני-אמריקאי הגאון פריץ לאנג. את המערבונים האמריקאים (ג'ון פורד) ולאחר מכן את מערבוני הספגטי מאיטליה ("הטוב, הרע והמכוער" ו"בעבור חופן דולרים" של סר'גיו לאונה הגדול). את פליני העצום של "שמונה וחצי" ו"לילות כביריה". ואת השחקנים האיטלקיים ג'ולייטה מסינה ומרצ'לו מאסטרויאני. את הניאו-ריאליזם האיטלקי (עם ויטוריו דה-סיקה ואחרים). ומשם נסללה הדרך להכרת המגוון העצום של הקולנוע האיטלקי: אנטוניוני, ברטולוצ'י, פאזוליני, אטורה סקולה ויוצרים אחרים.
הוא לא הכיר לנו את וודי אלן (כי הכרנו אותו קודם)-אבל הוא לימד אותנו עד כמה מדובר ביוצר מתוחכם וכואב. הוא פתח לפנינו צוהר לעולמו המסויט של ניצול השואה רומן פולנסקי. והוא נתן לנו מתנה גדולה: היכרות עם הקולנוע האמריקאי הזועם והפרנואידי והאלים והמיואש של שנות ה-70. פרנסיס פורד קופולה של "הסנדק", "הסנדק 2", "השיחה" ו"אפוקליפסה עכשיו".
מרטין סקורסזה של "נהג מונית" ו"השור הזועם". ובריאן דה-פלמה, אלן ג'יי פאקולה, פול שרדר (התסריטאי של "נהג מונית" ובמאי מצוין בזכות עצמו), סטיבן שפילברג וסידני לומט.
הוא נתן לנו לטעום מהקולנוע היפני בזכותו של אקירה קורוסאווה. וכך נפתח הפתח להיכרות עם במאים יפנים אחרים (נגישה אוסימה, טקאשי קיטאנו), עם במאים מאוחרים יותר מדרום קוריאה (קים-די-דוק ווון צ'אן-פארק) ועם יוצרים מטיוואן, הונג-קונג וסין. קולנוע כה רחוק-אבל גם כה קרוב ואנושי. הוא גם נתן לנו לחוש משהו מהתשוקה של תקופת הגל החדש בקולנוע הצרפתי של טריפו, שברול, גודאר וקלוד ללוש. בשנים שלאחר מכן זכיתי להכיר יוצרים גאוניים רבים (מלארס פון-טרייר הדני עד פדרו אלמודובר הספרדי. מפול תומס אנדרסון האמריקאי ועד אטום אגויאן הקנדי-ארמני. מהאחים כהן היהודים-אמריקאים ועד טוד סולונדז, טוד פילד, טוד היינז וקוונטין טרנטינו. ממוחסן מוחאמבלף ובתו-סמירה מוחמבלאף ועד מגי'ד מג'ידי. כולם במאים איראנים גדולים באמת. ולא דיברנו על הקולנוע הישראלי המצוין והמגוון ועל הקולנוע של אמריקה הלטינית ושל מזרח אירופה ושל אפריקה ושל מדינות ערב ו...)
התשוקה הזו שבוקעת מהדברים שלי היא התשוקה שהונחלה לנו בידי עקיבא ברקין. המורה הדגול לקולנוע שנפטר בסוף שנת 2014 בגיל 80 אבל במובן מסוים גם המורה שנותר נער. ואכן, הסרט "הנער" של צ'פלין הוא שהוקרן בתום הערב לזכרו של האיש היקר הזה.
