בַּחוּץ הַגֶּשֶׁם מַכֶּה בָּאֲדָמָה

וְלוֹ הַנְּטִיָּה

לַחֲדֹר אֵלַי

מִבַּעַד שְׁכָבוֹת הַהֲגַנָּה.

כְּמֵהָה

לְקַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ

כְּשֵׁם שֶּׁכַּמֵה תִּינוֹק לַהֲנָקָה

מִזֶּה שְׁנָתַיִם שֶׁאֵינִי בּוֹכָה

שֶׁאֵינִי נוֹחָה.

וְרַק אָבִיב מֵבִין אוֹתִי.

מְחַזֵּר אַחֲרַי לְאַט

אַט, אַט

מַגִּישׁ פְּרָחִים הוּא לִי, מִבְּלִי

לַחֲנֹק

אֶת גְּדוֹל הַחֹפֶשׁ הַמֻּחְלָט.

מַרְהִיב בַּעֲבוּרִי אֶת הַדְּמָמָה

שֶׁבִּי גּוֹבֶרֶת

מוּל הָרוּחַ הַדַּקָּה

אֲנִי עוֹבֶרֶת

תְּקוּפוֹת שֶׁל מַעֲבָר.