על מדרש חמדת ימים לר' שלום שבזי/ ציון בר מעוז
בקנקןחדש
מהדורה מתקנת מדויקת ומשלימה
של מדרש חשוב שהיה "גנוז" וחתום
למעלה מ 350 שנה ממחבר רם מעלה:
המשורר הלאומי הנערץ, הוגה,
פרשן ומקובל
הר"ר שלם בן
יוסף משתא - שבזי
מחכמי תימן בן המאה הי"ז
בראשית IEOE ˙„OA בראשית א
15
פתח דבר
"גלגולו" של המדרש והחזרת "עטרה" לישנה
אמר ר' אלעזר: הכל תלוי במזל", אפילו ספר תורה המונח בהיכל", בתיק שלו. (מדרש "חמדת ימים" לך לך ט"ו ה.).
איתרע מזלו של מדרש "חמדת ימים",[1] חיבורו של הרב המשורר, שלם בן יוסף שבזי עם הבאתו לראשונה לדפוס. המדרש נפוץ היה בתימן מזה כשלש מאות שנה קודם להדפסתו. הוא העתק עשרות[2]פעמים עד סמוך לעלייתם לא"י, ואף תלמידי חכמים רבים התהדרו[3] במדרש זה ובמחברו, ו"דלו" ממנו לתוך חיבוריהם.
המדרש בא"י.[4] שֵמַע מעלתו של המחבר כמשורר, כאיש אשכולות, מקובל ואיש מופת הגיע לידיעת תלמידי חכמים שבארץ ישראל במחצית השניה של המאה הי"ט באמצעות השד"ר ר' יעקב ספיר והרב אברהם[5]נדאף, מחכמי תימן בא"י וממשכיליה. המדרש (בכתב היד) הגיע לידיהם של תלמידי חכמים אלה, והם מצאו בו ענין רב לעסוק בו, איש איש בתחום בקיאותו:
א. בתחום המדרש. הרב מנחם מנדל כשר שילב במפעלו המונימנטלי "תורה שלימה" מאות אזכורים מ"חמדת ימים", ובין היתר כתב: "ויש בו מאמרים מחז"ל, שאינם נמצאים במקום אחר, וכנראה היה לפני המחבר מדרשים שונים, שנאבדו מאתנו ונמצאו בתימן". אף חוקר התלמודים והמדרשים, הרב שאול ליברמן, הצטרף לחוות הדעת של קודמו והוסיף הערות משלו.
ב. בתחום הקבלה. אחד מחוקרי הקבלה דאז כתב את דברי ההערכה: "ר' שלם שבזי היה בקי מאד בחדרי ספרות הקבלה, וספרו הוא ממש ילקוט מדברי הראשונים".[6]
ג. בתחום שאר המדעים. כתב ר' אברהם נדאף: "אם תעיין[7] בטוב תמצא שיש בו.... תכונה ורפואה ופילוסופיה וכו'"
בשנת תרמ"ג הגיעו לירושלים שני תלמידי חכמים מהעיר עדן, ובידיהם שני עתקים של כתבי יד[8] של המדרש הנ"ל על מנת להדפיסו. הם בקשו ל"התהדר" במדרשו של האיש המרומם מעם, ראש וראשון למנהיגי היהודים בתימן, הרב שלם שבזי, ולהפיץ את תורתו בחוגים השונים בעם ישראל.
המדרש נמסר לידי השד"ר הידוע יעקב ספיר.[9] בתהליך הכנת הספר נתעוררו לו לספיר שאלות וספקות באשר למהימנות אי אלו ענינים המובאים במדרש.[10] למרות ספיקות אלה נדחק המהדיר, שלא בטובתו, להביא את המדרש לדפוס, אולי כדי לספק את מבוקשם של שולחיו. במהדורה זו נפלו פגמים מהותיים, שעיקרם הם:
א. עריכה. המהדיר לא עמד על דרך כתיבת המדרש ע"י המחבר, אותו כתב מהדורות מהדורות, ולא היה סיפק בידו מטורח ענייניו לערוך אותם בסדר המקראות.[11] גם התוספות בשוליים (ת"ב = תוספות באור. ת"ט= תוספת, תוספות טעם) לא מוקמו ע"י המהדיר במקומן הראוי. ב. הגהה. מלים רבות מאד לא נכתבו כתקנן. ג. מבוא. במבואו של המהדיר נתגלו פרטים שגויים לא מעטים בתחומים שונים.[12]
"שבשתא כיוון דעל על". הספר המודפס נתקבל בביקורת חריפה,[13] הן מצד הציבור, והן מצד חוקרים. גם שתי המהדורות האחרות,[14] שיצאו לאור לאחר מכן, אינן אלא "אותה גברת בשינוי אדרת". בשל כך יש שהרחיקו לכת במסקנתם[15] ונימוקיהם עמם, וקבעו, שמחבר מדרש זה אינו ר' שלם בן יוסף שבזי משתא, המשורר, אלא אישיות אחרת[16] בשם זהה, שחי באותו זמן ובאותה סביבה. כנגדם טענו חוקרים אחדים,[17] שאין ספק שהמדרש הינו חיבורו של ר' שלם המשורר, ואף הם נימוקיהם עמם.
ציבור הקוראים לא השתתף בדיון זה בפועל. הקוראים המסורתיים המשיכו לקרוא בהנאה במדרש ללא סייגו"הוציאו יקר מזולל", בשעה שציבור רחב, שלא חווה קריאה במדרש, נטה אחר השוללים.[18] הספק נשאר בעינו עוד שנים רבות.
לאחר כחמישים שנה מאז הועלה ספק זה, נזדמן לידי אחד השוללים פיוט משל המשורר שבזי, בו ציין מפורשות,[19] שהוא אמנם מחבר המדרש:
"רוֹעֵד לִבִּי וְכוֹסֵף לְהַחֲזִיק בְּעוֹז הַמִגְדָּל יַשְפִּיעַ מֵאֵין סוֹף צוּרִי עַל עֶבֶד דָּל שָלֵם בֵּירַב יוֹסֵף הַמְחַבֵּר הַנֶחְדָּל בֶּן מַשְתָּא הַמְאַסֵּףטַעֲמֵי תּוֹרָתֵינוּ".[20]
חיזוק נוסף לעדות המחבר הביא י. טובי משירו של משורר עלום שם: "אקרא לצורן יחיד מיוחד בעזרן, אזכיר לזקני חבורתי מורי אדוני אל יאשימני, שלום ששוני, נפשו בעדן ליום עתיד מזומן, חיבר למדרש חמדתי". (מתוך דיואן ע"ש מסלם בן שכר טובי תגים 65).
עדות נחרצת זו מקבלת חיזוק מקולופון של אחד מכתבי היד של המדרש בכתיבת ידו של המחבר, בו ציין המחבר מפורשות, שהוא הוא המשורר:
"נשלם (מדרש חמדת ימים) ביום ג' בחדש טבת בשנת אתתקע"א לשטרות בְּעֶזְרַת יוֹצֵר מְאוֹרוֹת מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָרות, קוֹרֵא מֵרֹאש הַדּוֹרוֹת יַצִּילֵנוּ מִכָּל צָרוֹת, וְיַשְמִיעֵנוּ מִּצִּיוֹן בְּשוֹרוֹת כְּעִנְיָן שֶשָּמַעְנוּ מִכּוֹתְבֵי אִגְּרוֹת. אֲנִי הַקַּל צְעִיר כָּל בְּנֵי חֲבוּרוֹת שָלֵם בֵּירַב יוֹסֵף מְחַבֵּר הַשִּירֹות, מְכֻנָה מַשְתָּא בִּלְשוֹנוֹת שְגוּרוֹת, יַשְפִיע עָלַי צוּרִי מֵאַרְבַעַת .... אֲשֶר בְּסוֹד פַּרְדֵ"ס סְדוּרוֹת. [21]
מובן, שמעתה ראוי, שתיאור אישיותו של ר' שלם וטיב משנתו ייעשה, הן על פי שירתו, והן על פי שאר כתביו בפרוזה כאחד. יש להצטער, על שאירע הדבר לאחד[22] מגדולי ישראל, ודוקא בעטיים של חוקרים מטובי[23] החוקרים של יהדות תימן בתחומים אחדים. שינוי דעת המשיגים לא שינה את המהדורות המודפסות, שכן אלה נשארו בליקויין.[24] כיוון שלא נמצא מי מתלמידי החכמים[25] שהביע דעתו להכין מהדורה מתוקנת, לקחתי על עצמי משימה זאת כמאמר הפתגם "במקום שאין אנשים וכו'" (אבות ב ה).
מטרת המהדורה הנוכחית. מתחילה הייתה הכוונה לגאול את המדרש משכחה, בזה שאציג לקורא את המהדורה בתראה של המחבר בסדר המקראות הנכון בתוספת מבוא. אולם ככל שהתקרבה סיומה של העריכה נפעמתי מהעושר הפרשני, שהובא במדרש, ובמיוחד מיכלתו לרדת לעומקם של הפירושים עד כדי ביקורת על מפרשיהם. מצאתי, שראוי הוא המדרש ומחברו להימנות עם שאר החיבורים והמחברים, שתרמו תרומה לפרשנות המקרא, ובזה לקרבו לכל שכבות הציבור כשאר החיבורים. בתובנה זו נגשתי להכין את המדרש בצורה האופטימלית, עד כמה שידי משגת, ולהבנתי תהא לכבודו של המחבר:
א. הכנת מהדורה הכוללת, את מירב (כל) פירושי המחבר הפזורים במהדורותיו השונות, הן בכתיבת ידו[26] והן בכתבי יד של מעתיקים. ב. ריכוז הפירושים וסידורם בדרך של מוקדם ומאוחר. ג. ציון מקורות מקראיים לאחר המובאות. ד. חלוקה מירבית של החומר לפסקות ופיסוק מתאים. ה. התחקות אחר מקורות של פירושים, שלא הובאו ע"י המחבר בשמם. ו. הבאת מקבילות מחיבוריו האחרים של המחבר. ז. בחינת מהותו של המדרש: האם הוא אוסף מזדמן, או יצירה פרשנית ראויה. מהי דרך עבודתו בהבאת פירושי אחרים: מובאה מדויקת, מובאה חלקית, שינוי במובאה ועוד. נושא אחרון זה הובהר במדה רבה הן במדור "מעייני חמדה" והן במבוא. ח. מבוא. ט. נספחים.
י. התייחסות למסורות בני תימן. השתדלתי להדגיש את המסורות של יהודי תימן במספר תחומים: 1. בכתיבה - פורגוד = פרגוד. פודגוג = פדגוג. תורנגול = תרנגול. פיסוק =פסוק, לשאו = לשוא. שלמשה = של משה. 2. בקריאה - צְבָע = צֶבַע. שחוֹק עצמות = שחיק עצמות ועוד. המחבר ניקד מלים רבות, וכך נשתמרה מסורת קריאה מימיו. במקומות אחדים ניקדתי מלים לצורך הקלה על הקורא. 2. ציינתי את חלוקת העליות עפ"י יהודי תימן ועוד. 3. התייחסתי למסורות שונות של בני תימן, אם כי לא בכל ענין. 4. צירפתי פירושים משל מחברים ידועים מחכמי תימן: אור האפילה, מדרש החפץ, מדרש הביאור, נר השכלים ועוד.[27]
יא. מהדורה במתכונת חומש לכל. על מנת שתורת המחבר תהא נקראת ונלמדת מדי יום, שבת ומועד, מצאתי לנכון להוסיף לפירושי המחבר גם את המקרא, את התרגום ואת פירוש רש"י. בכך יתקיים במחבר מאמר ר' יצחק בן זעירא, ואיתימא שמעון זירא: "תלמידי חכמים, שאומרים דבר שמועה מפיהם בעולם הזה, שִׂפתותיהם דובבות בקבר" (יבמות צז א). הוספתי גם את ההפטריות כמנהג קהילות המזרח ואשכנז, כדי לצרפם ללומדי תורת רבנו ר' שלם.
יב. "מעייני חמדה". בחלק זה מקבל המדרש ומחברו "פנים חדשות": א. נרשמו בו המקורות המדוייקים עליהם הסתמך המחבר. ב. צויינו גם מקורות נוספים בהם הובאו פירושים אלה. ג. נוספו הבהרות והערות כפי הנדרש.
המבוא. פרק חשוב במבוא דן בדרך עבודתו הפרשנית של המחבר. נושא זה הוא החשוב במהדורה זו, שכן הוא מציג את המחבר כפרשן בעל שעור קומה, שלא רק שהיה בקי בכל סוגי הפרשנויות שהיו בשימוש עד ימיו, אלא אף התגלה כבעל חשיבה ביקורתית ומעמיקה: הוא העיר, הקשה והסביר את דברי כל הפרשנים ללא יוצא מן הכלל, גדולים ככל שיהיו. ועל כל זאת הוא חידש פירושים רבים משלו, מהם מבוססים על י"ג מידות, שהתורה נדרשת בהם, ועוד כהנה וכהנה. ראה פירוט בסוף המבוא.
נראה, לעניות דעתי, שהמדרש המוגמר במתכונת זו, ראוי לשמש מקור מהימן לחקר משנתו של ר' שלם, איש איש בתחום התענינותו: הלכה, מדרש, מחשבה, קבלה, מסורה לשון ועוד.
כל עכבה לטובה. הכנת המהדורה ארכה שנים רבות. ידידים האיצו בי למהר להביא את המדרש לדפוס, גם מחשש "שמא יקדימנו אחר ברחמים".[28] לא נתפתיתי להוציאו לאור בחפזה, שלא יתקיים בי: "בא לתקן ונמצא מקלקל".[29] כנגד ציבור גדול, שמצפה לצאתו של המדרש, שטרם נודע לו טיבו, עמדה כנגד עיניי כל השנים אישיותו רבת הפנים של המחבר, המחייבת להאיר את אישיותו ומשנתו הפזורה (בכל כתביו השונים) עד כמה שידי משגת. חלק ממחויבות זו היא גם הוצאת הספר נקי עד כמה שאפשר משגיאות, בעיצוב נאה כיאה למעלתו מלווה במסמכים מכתביו, ובתוספת מבוא רחב ומפתחות.
התמשכות העבודה לאורך זמן הצדיקה את עצמה. בפרק זמן זה גם נתגלו כתבים שכוחים ו"אבודים" של המחבר, שתרמו לערכו של הספר: א. תאג[30] בכתיבת יד המחבר שנכתב במוזע[31] ערב הגלות הידועה. ב. יחוסו של המחבר לאישיות[32] נכבדה. ג. גילוי תכלאל ראשוני[33] בכתיבת יד המחבר ועוד העתקה חלקית[34] של התכלאל השלם, שפורסם[35] זה מכבר.
התנצלות. אקדים לומר, שרציתי להגיש לקורא מלאכה סדורה ושלימה יותר, ואם לא עלה בידי, הרי זה בשל חסרון היכולת, הדוחק והזמן. אין ספק, שהקורא הנבון יקבל את החסרונות בסלחנות, הן בשל עבודת היחיד, והן בשל היקף העבודה, שנטלתי על עצמי. ועל הטוב והמועיל שיצא מתחת ידיי אני מודה לאדון הכל.
במקום "הסכמות". מחשש שמא ייפגע מי מתלמידי חכמים, שלא יירשם שמו בין נותני ההסכמות, נמנעתי מלהתעסק בנושא זה. אני תקוה שהקוראים, רובם ככולם, יתנו את הסכמתם בזה, שספרו של "ריבן של כל בני הגולה בתימן" יימצא על שולחנם יותר מאשר בתוך ארון הספרים שלהם.
"מזמור לתודה". ההתעסקות במדרש זה, במיוחד, נובעת מההערכה הרבה למדרש ולמחברו, שהיתה בבית אבא ובמשפחתנו הרחבה. הערכה זו נובעת גם מהיות משפחתנו צאצאים לתושבי היישוב היהודי בתעז, מקום מושבו ומקום[36] קבורתו של ר' שלם שבזי. שלושה מאבותיי שימשו מנהיגים רוחניים ביישוב, ובו בזמן שמרו וניהלו את האתר המקודש של ר' שלם שבזי. ראש לכולם הוא: זקינו של זקיני מצד אבי: הרב משה[37] בן יחיא בן אהרון. ואחריו בנו שלום[38] ונכדו מעודה -- מעודד[39], אח זקיני דוד. מצד אמי - היה זקני, מארי חזקיה לבית סעיד מורי,[40] "נגיד" היישוב כ'זעה שבקרבת תעז. אף הוא ומשפחתו היו תושבי תעז בעבר.
כמי שספג את מורשתם, עלי להודות בראש ובראשונה למשפחתי הקרובה: לאבי עטרת ראשי, כבוד אבא מרי יוסף תעיזי זצ"ל צאצא למנהיגי היישוב בקהילת תעז. לאמי מורתי מרים ז"ל בת מורי חזקיה נגיד היישוב כ'זעה, יישוב מכניס אורחים ולעולי רגל לאתר שבזי בתעז. לאמי מגדלתי מרת שרה ז"ל. לאחיי שסיפנוני בילדותי: הראשון בהם החכם השלם והענו ר' שמעון זצ"ל ומשנהו יבלח"ט נסים. לר' יהודה זצ"ל, ולשאר אחיי ואחיותיי שיבלח"ט, ובמיוחד לאח אלי תעיזי נדיב הלב, התומך באנשי ספר. לדודיי ודודותי לבית תעיזי, וראש לכולם איש החסד ורב פעלים ר' סעדיה שרעבי זצ"ל, ומשנהו תם וישר ר' יששכר שרעבי זצ"ל. לדודיי לבית חזקיהו: מנחם זצ"ל ושמריה יבלח"ט. ולדודתי, כאמי תבלח"ט, הגברת הנכבדה רבת הפעלים בתחומים רבים ומגוונים, ימימה בת חזקיה תבלח"ט.
לא אצא ידי חובת הודיה, אם לא אזכיר את הרב יהודה צבי מלצר זצ"ל, שפרש חסותו בראשית שנות החמשים על צעירי הצאן בקהילתנו, ופתח למענם סימינר למורים שסונף לישיבתו, ישיבת קלצק. שם גם נוצר מיזוג של תורת "מזרח ומערב". אף זכינו להתוודעות, מי יותר ומי פחות, לגדולי תלמידי החכמים דאז: הרב הגאון איסר זלמן מלצר, הרב אהרון קוטלר, הרב מנחם ש"ך, הרב בר שאול זכ"ל ועוד. חובה שאין גדולה ממנה עלי להודות באופן אישי למורי ורבי הרב מרדכי ברויאר ז"ל, תלמיד חכם וחוקר התנ"ך, שדמותו ודרכו ליוותה אותי בהמשך דרכי. לסיכום אומר: שלי הוא שלהם.
ברכות למי שסייעו לי במהלך עבודה זו כל אחד בדרכו: לקרוביי: ד"ר שמריהו יהב נ"י, לאחיו שמעון יהב נ"י, שהיה לי לעזר בעניניים חשובים, הקשורים בהכנת הספר ובמתן עצות חשובות. תהא תרומתם זו "מנחת זכרון" להוריהם, נתן ויונה יהב ז"ל ולאחיהם רחמים יהב הי"ד, שנפל במלחמת יום הכיפורים, במעוז חזיון. ואחרונים חביבים המשפחות שתומכים במפעל זה, שנזכרו במקום אחר, בתוכם ה"מְעַשִּים", מר מנחם שרעבי נ"י והגב' יעל "אשת חבר" לחיים שרעבי, שתחיה. לבסוף ואחרונים ברשימה: למר זאב יחזקאל הכהן דווידוביץ שליט"א, שעמל במלאכת הַסְדָר בשקידה, בעיצה טובה ובסבלנות. לבני משפחתי גדול וקטן, שליוו את המפעל הזה במשך שנים. ולבתי הגב' עדית אפרים על עזרתה, במלאכת העיצוב הגרפי.
ברכות מאליפות לבעלי כתבי היד האוטוגרפים, שניאותו למסור לי אותם להכנת מהדורה זו: למשורר וחוקר השירה רצון הלוי ז"ל וחותנו הרב חיים שרעבי ז"ל. לרב פעלים יחיאל חבשוש ז"ל ולאחותו ברכה חבשוש ז"ל. צר לי, שכל הנ"ל לא זכו לראות את המוגמר, ובטוחני, שמעשה זה נרשם כבר לזכותם.
תודה לנדיב הלב מר שאול בן פנחס גדסי נ"י, שאִפשר לי אף הוא להשתמש בכתב היד החשוב שברשותו. יהיה זה "נר זכרון" לבנו אילן, שנפל על הגנת העם והארץ בשנת תשמ"ב. תודה למר ישעיהו אשבל, בנו של ר' סעדיה שרעבי ז"ל, על חשיפת כתב יד של שבזי, שנמצא ברשות המשפחה והמאמת את היוחסין שלהם למשפחת שבזי. ברכה למרחקים לרב אקאדי בארה"ב, שהתאמץ לשלוח אלי צילומים של שני כתבי יד שברשותו.
יבורכו עובדי המכון לכתבי היד והמכון לצילומי כתבי היד בבית הספרים הלאומי בירושלים: מר בנימין ריצ'לר, הגב' יעל אוקון ואחרים על עזרתם הרבה. לראש הנהלת מוסד הרב קוק בעבר, מר יצחק רפאל ז"ל, שאפשר לי לקבל צילום של פירוש המחבר לספר ההפטריות בכתיבת יד המחבר, הנמצא ברשותם לצורך פרסום. לבית המדרש לרבנים שליד ישיבה יוניברסיטי על הסכמתם להשתמש ב"תאג שבזי" ועוד מסמכים שברשותם.תודה למר אסף נחום, בנו של ר' יהודה לוי נחום, ממכון "חשיפת גנזים מתימן", על היענותו לבקשתי.
ייזכרו לטוב החוקרים שקדמוני, רובם מנוחתם בחיי עולם הבא, שהעשירו אותנו במידע ממנו אנו דולים לצרכי המחקר איש איש וצרכיו. תודה לכל מי שסייעוני בדרך זו או אחרת הן בעיצה והן בעידוד.
שנת התשע"ד ליצירה. למלאת 400 שנים (חסר חמש) להולדת מורנו נעים זמרות ישראל, ריבן של כל בני הגולה בתימן.
ציון בר מעוז
בן לא"א יוסף בן דוד תעיזי
מבוא
שם המחבר ייחוסו ותולדותיו.[41]
שמו המלא של המחבר, כפי שנרשם בהקדמה למדרש הוא: "שָלֵם בן יוסף בן אביגד בן חלפון, מכונה על שם משפחתי מבני מַשתָּא, ועל שם עירי אַלשבזי". ייחוס זה חזר ונרשם גם בשאר כתביו. [42]
שמו הפרטי הוא שָלֵם.[43]השם שָלֵם חורז עם כינויו הערבי סַאלם.[44] נראה שהשם שלם הוא בחירה אישית של המחבר, הרומז על שאיפתו[45] לשלמות. במאות שיריו הקפיד לרשום את שמו "שלם".[46] בפי הבריות הוא נקרא סאלֵם, שלום, וגם "אבא שלום".[47]
ר' שלם ידוע בכינויים נוספים אותם בחר לעצמו: א. בשם בניו - אבו[48] שמעון, אבו יהודה. וכן בשם בתו: אבו מרים.[49] נוסף על שמות אלה השתמש ר' שלם בכינויים שונים: א. כינויים המתיחסים לאביו,[50] כינויי ענווה,[51] כינויים כשם עיסוקו,[52] וכינויי ברכה שונים. [53]
ר' שלם התגדר בשני שמות משפחה: משתא[54] ושבזי. משתא הוא שם של משפחה עניפה באיזור שרעב משופעת בתלמידי חכמים ומשוררים מזה דורות. הכינוי השני הוא שבזי ע"ש עירו שבז.[55]
ר' שלם חי במאה החמישית לאלף השישי, המאה הי"ז[56] למנינם. נולד בשנת השע"ט 1619. מקום גידולו ופעילותו היו בדרום תימן, באזור שמצפון[57] לעיר תעֵז, עיר השלטון בדרום. בשיריו הוזכרו יישובים בהם חי במיוחד בצעירותו: שֵעְבּ, ואדי אלעדיר, סהרה ועוד. אלה נמצאים באזור עודיין בצפונה של שרעב.[58] מאזור זה יצאו תלמידי חכמים מקובלים[59] ומשוררים ידועים. ר' שלם שבזי נקבר בשכונה היהודית, של העיר תעז.[60]
לר' שלם היו שלשה בנים ובת[61] אחת. בנו הגדול שמעון היה גם הוא משורר ותלמיד חכמים. הוא השאיר אחריו שירים אחדים וספר סגולות. שמו נזכר בכתובים פעם אחת כחבר בי"ד[62] ביישוב חַמַיֵיר, הסמוך לתעז. גם הוא היה משורר ופייטן. מיוחס לו ספר המרגלית.[63] לר' שלם היה בן נוסף בשם יוסף.[64]
ייחוסו של ר' שלם. ר' שלם רשם בכל כתביו את ייחוסו לשלושה[65] דורות בלבד: בן יוסף[66] בן אביגד[67] בן חלפון.[68] לעומתו ציין קרובו, המשורר והסופר ר' ישראל [69] בן יוסף בן ישראל משתא את ייחוסו לשנים עשר דורות עד לפרחיה. הדעת נותנת שבשל הקרבה, אף ר' שלם מתייחס לאותה שושלת[70] עד פרחיה. הנחה זו נתאמתה לי מכותרת שיר בכתיבת ידו,[71] בו רשם: "שלם בן יוסף מבני פרחיה". הדגשת אישיות זו כמקור להתייחסות שני האישים הנ"ל באה לרמוז על היותו אישיות נעלה. התחקות אחר אישיות בשם זה העלה, שמדובר, ללא ספק, בפרחיה בן משולם,[72] בעל החיבור "ארבעים[73] שאלות בפילוסופיה".[74] פרחיה זה חי במאות הט"ו - ט"ז.[75] עפ"י קביעה זו יוצא, שייחוסו המלא של ר' שלם הינו: שלם בן יוסף בן אביגד בן חלפון בן משה בן סעדיה בן דויד בן אברם בן מעודד בן שמואל בן דניאל בן פרחיה (בר' משולם).[76] ייחוס זה מלמד על הייחודיות של שושלת זו. אין לנו כיום ידיעות על ייחוסו של פרחיה בר משולם. אפשר שעוד יתגלה בעתיד.
מסורת היא שר' שלם מתיחס לשבט יהודה.[77] אפשר ומסורת זו נתלית בדברי ר' שלם באחד משיריו: "ובאו כל בני חברה ועופר בבלי". כידוע, גלה שבט יהודה לבבל. יש המדגישים את ייחוסו לזרח בן יהודה דוקא.[78] התייחסות לשבט יהודה מוזכרת ע"י כמה מעתיקי ספרים.[79] קיימות מסורות נוספות: ייחוס לשבט גד,[80]לשבט בנימין [81]ואף לשבט זבולון. [82]
משפחתו. מְצָאי של שירים משל יוסף[83]אביו, משל אביגד זקנו ומשל חלפון[84] אבי זקנו, מעידים, שהמשורר ר' שלם השתייך לשושלת של משוררים ומלומדים. מתוכן שירתם עולה, שהיו אלה תלמידי חכמים בעלי מסורת ארוכה בשירה, במדעים תורניים ובמדעים כללים. אלה האחרונים כללו פילוסופיה,[85] אסטרנומיה, אסטרולוגיה,[86] רפואה, שירה ועוד.[87] קרוביו הם המשוררים ר' ישראל בן יוסף משתא, בנו ר' ישראל בן יוסף ואחיו סעדיה. כידוע גם הם היו תלמידי חכמים ומשוררים, שהטמיעו את חכמתם התורנית והכללית בשיריהם. פרט לשיריהם לא נמצאו להם חיבורים בתחום זה, והדבר אומר דרשני. תמיהה נוספת היא "היעדרותם" של אישים רבים, המשתייכים לענף זה כמו, אחֵי אביגד בן חלפון, אחֵי יוסף בן אביגד, אחֵי ר' שלם ועוד ועוד. התחקות אחר תולדות משפחה זו מצאתי עפ"י שמותיהם, שאפשר והם משתייכים למשפחה זו. לאישיות בשם יחיא בן אביגד, הקדיש ר' שלם את אחת מקינותיו, ותארו כבקי בחשבון באסטרונומיה, אסטרולוגיה ופילוסופיה. אפשר והוא דודו, אחי אביו. גם נמצא מעתיק של סידור[88] בשם יוסף בן אהרון בן שת בן יוסף בן אביגד. הדעת נותנת ששת זה היה אחי ר' שלם. ועוד: על פי מסורת כתובה של משפחה[89] החיה בארץ בימינו מתייחסים הם לאברהם אלמועלם, אחי ר' שלם. אפשר והוא אברהם, שעליו נשא ר' שלם קינה[90] באחד משיריו, או אולי אברהם אחר.
מוריו. א. אביו. עיקר תורתו למד ר' שלם מאביו יוסף, אותו מכנה הוא "אבא מרי יוסף הרב המובהק".[91] המחבר מביא דברים בשם אביו בלשון "קיבלתי", מקובל אני וכדו'[במדבר כב כו].את גדלותו של אביו בתורה תאר ר' שלם באחד משיריו:[92] זיוו כנר מערבי . . ידע בסוד נסתר. . דקדק בסודות לידעה, ורמז ודרשה ישפעה וגו'. על אישיותו הרמה ניתן ללמוד גם משירי[93] אביו, שכן בנו ר' שלם ציין את עובדת היותו "פייטן".[94]
רבותיו. המחבר הביא דברים בשם רבותיו וחכמי דורו בסתם ללא ציון שמות: כך קיבלתי מרבותי ז"ל (בר' ב ד). ב. וקבלתי מחכמי דוריוכו'(בר' ב ב) . אפשר שכוונתו לקרוביו מבני משתא, ר' יוסף בן ישראל המשורר ובנו ר' ישראל ספרא. ואפשר שכונתו לידידיו המבוגרים. ראה להלן.
ידידיו. המחבר הביא במדרש דברי תורה מידידיו, תלמידי החכמים. אלה הוזכרו בשמותיהם: יוסף אליאפעי, יוסף בישי, יוסף בריבי סעדיא האפרי – אלרמאדי, משולם בריבי יוסף הכהן, סעדיא בריבי יעקב משתא. חלק מהם כונו בשם "חברא טבא": א.כן קיבלתי מחברא טבא סעדיה בירבי יעקב משתא. (שמ' ד י ). ב. אמר לי חברא טבא משולם בירב יוסף הכהן ז"ל: מאותן עורות גדיי העיזים וכו' (בר' כז טז). תלמיד חכמים מוערך במיוחד היה משולם בן יוסף הכהן. משירתו אנו לומדים שמשולם זה היה איש מורם מעל: "ראש חבורות". הוא היה איש אשכולות: תלמיד חכמים בכל[95] החכמות, העונה לכל שאלה". ובמיוחד בחכמת העיבור: "במחזורים פשוט קום הזכירני".[96]
מר חלמא. מקור זה הינו ישות מלאכית, שהופיעה לו בחלום מעין "המגיד,"[97] שהופיע לכמה ממקובלי צפת:"זה ספר תולדות אדם (בר' ה א) - אדם עולה מנין אבג"ד הו"ז חט"י. ראשי תיבות מידת הדין, וכו' כן פירש לי מר חלמא ז"ל". שלש עשרה פעמים הוזכר שם זה, עובדה המעידה על התמדה בהתגלות זו. אפשר שמקור זה נרמז בתופעה אחרת המוזכרת בהקדמתו, והיא "התעוררות רוח".
ספרים. במדה רבה היו לו ספרים אחדים למוריו ולמעצבי[98] דרכו הפרשנית. יש לציין שלשה סוגי ספרים: בתחום המדרש והאגדות – המדרש הגדול היה בסיס לבניית פירושו. בתחום הפרשנות האליגורית והמדעים – שמשו לו ספרי ר' בחיי וסגולת ישראל. בתחום הקבלה – שמשו אותו ספר הזוהר, שערי אורה ועוד ספרי קבלה. ראה מקורותיו.
מרכזי לימוד. קיומה של שושלת תלמידי חכמים מבני משתא לא היתה יכולה להיווצר אילולי קיומם של מרכזי לימוד בסביבתם. בשירת ר' שלם נזכרים מרכזי לימוד מפוארים, ויש ללמוד מהם על מרכזי לימוד שהיו בדורות שקדמו לו. ר' שלם מזכיר את מרכזי הלימוד בהם שהה מתוך געגועים, הערכה והערצה. מרכזי לימוד כאלה היו לא מעטים במחוזו אַלעוּדֵין שבצפון שרעב.[99] את כמיהתו לחברת בני תורה הביע גם ברצונו להיות בחברת תלמידי חכמים שבצנעא ורדאע.[100] את חכמי צנעא העריץ מאד מאד, ודיבר בשבחם: "בליל חלמתי ואני באוזל הבנויה. ונתחברתי עם הישיבה השרויה" (איומה המשי). "בַקֵּר בצנעא, מקום שפע הברכה, בה חכמים שיענוך על כל דבר ("אקוה חסדך", תרגום רצהבי).
1. שֵעְבּ. על המרכז בשֵעְבּ הוא כותב: "חשקי ומגמתי וראש שאיפותי ללכת לנדיבים לחיות בצילם, חבורת תלמידי חכמים באלשֵעְבּ המהוללה, אשר חלקי שפר בגלי ים תלמודם וכו'.[101] ממרחק הוא מתגעגע לאוירת הלימוד אותו ספג שם: "שמועתם[102] תמתק היא לחכי, וחכמתם כל נגעים". גם באוירת ניכור מצידם הוא משתוקק אל חברתם: "היך נשיתם ידידכם ולא בא.. יום זכרתי דבר סוד ותלמוד אשתוקק...". היישוב שֵעבּ היה עדיין מוכר במאה הקודמת לתושבים מאזור אלעודיין.[103]
2. סַהַרַה.[104] מרכז לימוד אחר היה גם ביישוב סַהַרַה – סַהרי . הוא נקשר אליהם בקשר של ידידות עמוקה בשל חכמתם: "ידידי בעיר סהרי אזכרם. . בכתר חכמה והוד הכתרם ..ואם הזכיריהם זרועי יפוז, זכורים לשלום כשלוים יגוז."[105]
3. ואדי אלעדיר. לא ברור הקשר בין המחבר לבין תושבי ואדי אלעדיר, האם היה זה ענין של הכנסת אורחים בלבד, או גם קשור ללימוד תורה. במקום זה חי תלמיד חכמים בשם אברהם. ר' שלם כותב עליו "זכרו יעירני בסוד טעם ושיר", כלומר שהיה משורר ובעל ידיעה בקבלה.
4. ואדי בן סַּיְף. במקום זה גרו "בני אשבל" ושַרַד. אם כי הוא מציינם במיוחד בהכנסת אורחים לבבית, יש להניח שר' סעדיה בן יהוסף אלשבילי, עליו קונן המשורר היה ממנהיגי היישוב. "במותו בטל לימוד ב"חיבור ובזוהר". אפשר וגם כאן היה מרכז לימוד.
5. נגד אבו עמר[106] וכפר אלאעדאן.[107] במקומות יישוב אלה התגוררו משפחות משתא – שבזי. יש להניח שגם במקומות אלה היו מרכזי לימוד.
תקופתו.
תחת שלטון עשו וישמעאל. ר' שלם חי באוירה מדינית עויינת ליהודים מצד השלטון המוסלמי. אוירה דומה המשיכה לשרור גם עם כיבוש תימן ע"י התורכים בשנת השכ"ז 1567. בשנת השפ"ה 1626, בהיות ר' שלם בן שבע שנים, שעבדו התורכים בעבודת כפיה את בני הדרום, ביניהם את אביו וקהילתו בבנית מבצר לצבא התורכי.[108] לאחר שנים עשר חדשים פדו המשועבדים עצמם בממון רב ונדדו שנתיים ימים בשנים השפ"ו – השפ"ז, 1626 – 1627. סמוך לשנה זו גבר[109] השליט הערבי יפת בן השכמי, הוא חסן בן אלקאסם, על התורכים, והיהודים יצאו מאפילה לאורה.
לחווית ילדות זו נִיתוֹספו בימי חייו של ר' שלם מאורעות וגזירות שונות ע"י השלטון התימני, ביניהן: א. גזירת הסרת העטרות[110]. ב. חרבן בתי כנסיות[111]. ג. המרות דת.[112] ד. הטלת מסים.[113] ה. גזילת יתומים. ו. "גלות מוזע".[114] לאחר גלות זו לא נשמע דבר אודותיו. [115]
המרות דת והַגְליות. על אף שהקוראן אוסר[116] "לנהוג בכפייה נגד בעלי דת אחרת" ו"אף להדיח יהודי מדתו" התאמצו בעלי כתות קנאיות לפרש אחרת את הוראת הקוראן, ולהשפיע בכך על השלטונות לגזור על היהודים גזירות שמד. המושל האיובי[117] של תימן אלמלך אלמֻעז בסוף המאה הי"ב היה הראשון שגזר על יהודי תימן ועדן להתאסלם, וכל מי שיסרב יידון למיתה. מאז גזירה זו התרבו גזירות השמד ונחשבו ל"לגיטימיות". לעומת זו חוקיות הגלית יהודים מתימן היתה עדיין שנויה במחלוקת. שאלה זו נידונה לראשונה[118] בשנת 1538 ע"י אימאם שרף אדין והקאצ'י מחמד אבן עבדאללה. לבסוף נתקבלה ההחלטה לטובת הישארותם של היהודים.
בשנת תכ"ו 1666, עם הגיע הידיעות על משיחיותו של שבתי צבי, החלו היהודים בצנעא לערוך הכנות לקראת הגאולה. השליט אלמהדי אסמעיל (1676-1644) ראה במעשה זה הפרת זכות "החסות" שהענק להם, וביקש להגלות את יהודי צנעא. לבסוף הסתפק המלך בהגלית מנהיג היהודים סלימאן ג'מל, ואילו את ראשי העם חבש בסביבת צנעא.
גלות (ל)מַוְזַע. בסוף ימיו של השליט אלמהדי אסמעיל (1676-1644) נתגבשה חוות דעת הלכתית באשר לחוקיות ההגלייה של היהודים מתימן. בימי האימאם אחמד בן חסן (1681-1676), בשנת התל"ט 1679, נגזר על כל יהודי תימן להמיר דתם. משלא הסכימו להמיר דתם ציווה האימאם להגלותם, דרומה לאזור מַוְזַע שבשפלת תיהאמה. משמעות הגליה זו לאמיתו של דבר היא גזר דין מוות מוצהר, ראשית עבור הזקנים הטף והחולים. אלה ודאי לא שרדו את הדרך. שאר האנשים והנשים, התייסרו בייסורי הדרך עד שהגיעו אל מדבר חסר רחמים. ר' שלם קיבל את פני[119] הגולים בהגיעם דרומה, ואף גלה[120] אתם. לאחר שהות של שנתים נתבטלה גזירת המלך, ויתר הגולים, פחות ממחצית הגולים, שבו למקומות מושבם, ויש שנתישבו במקומות[121] אחרים. גלות נוראה זו נצרבה מאז בתודעת יהודי תימן והיוותה כעין חרב מאיימת על עתידם בתימן.
גלות וגאולה. הגלות על כל משמעותה השלילית תפשה מקום חשוב במשנת המחבר, הן בשירה והן במדרש. לגלות שתי פנים: מחד נחשב היהודי חסר מולדת, וכדי לזכות בהגנה היה עליו לשלם "מס חסות". למרות כן הוגבלו זכויותיו הבסיסיות:הוטלו עליו הגבלות,[122] גזירות[123] ושמד.[124] על אף האמונה החזקה בגאולה משיחית חש היהודי כלוא לתמיד בגלות זו. את תחושה זו היטיב לבטא ר' שלם במיליו:"ואני בתוך גולה פעמיי צוללים" ("אהבת הדסה").
הפתרון שר' שלם מציע ליציאה מגלות זו היא היטהרות אישית ולאומית: יחידה עוררי בעלי הלכה וכו' והסירי לטינופי גשמים, וגופי טהרי מכל כתמים". הוא הוגה והוזה בשיבה לארץ: בשורה טובה תבשרנו ותעלינו בקרוב לארצנו (דברי סיום המדרש).
חישובי קץ. על אף הציפיה התמידית לבוא המשיח לא הרבו חכמי תימן ובכללם ר' שלם בחישובי קץ, אולי לאור דעת חז"ל: "תיפח רוחם של מחשבי קצים" (סנהדרין צז ב), וכדעת הרמב"ם: "לא יחשב הקיצין" (הלכות מלכים פי"ב ה"א). לדעת המחבר יש לאיסור זה ענין מעשי: "שלא יראו פושעי ישראל ביאת הקץ הארוכה ויאמרו: כמה נמתין.
מתוך דברי המחבר במדרש עולה, שבנגוד לשאיפה העצומה לגאולה בשירתו אין הוא דוגל באקטביזם: "ד"א. את האהבה עד שתחפץ (שיה"ש שם). פירש המחבר: "האהבה" בגימטריא י"ח, שלא יכוונו בשעת תפילת שמונה עשרה, שיתעורר הקץ קודם זמנו, אלא ימתינו, עד שתחפץ מידת הדין המעכבת, כי זה לטובתן שלישראל, שלא ייהרגו בני אפרים, דכתיב: אמרו לבת ציון הנה ישעך בא (ישעיה סב יא), ודבר בעתו מה טוב" (ויקרא כה י).
אם חכמי תימן נתפשו לחישובי קץ, הרי היה זה בהשפעה שמחוץ לתימן. "הבשורות" על הגאולה הקריבה הגיעו למרחבי תימן מארץ ישראל כבר קודם לזמן המחבר. מעתיק בשם יתר כתב בסיום ספר שהעתיק: אני יתר שנת אתתקכט לשט' (1618) קץ וסוף לכל הצרות, תחילה וראש לכל הבשורות.[125] מעתיק הספרים יחיא בשירי מזכירן בסוף ספרו "חבצלת השרון": נשלמו אלו הליקוטים מן הזוהר . .שנת אתתק"ע (1659). תהא סוף וקץ לכל הצרות, תחילה לכל הבשורות. ואמנם שנה לאחר מכן בשנת אתתקע"א (1660) מזכיר המחבר בשֹוֹרוֹת אלה ומצפה להתגשמותם: יצילנו מכל צרות וישמיענו מציון בשורות, כענין ששמענו מכותבי אגרות, אני הקל צעיר בני חבורות שלם בירב יוסף. .[126]
בשורות אלה על משיחיותו של שבתי צבי הגיעו לתימן בשנת תכ"ו 1666. רבים מחכמי תימן, ובכללן המחבר, נטו להאמין במשיחיותו של שבתי צבי. הראשון שנתעורר לעשות מעשה היה מנהיג הקהילה[127] בצנעא. בערב פסח של שנת התכ"ו עורר את קהילתו לעשות הכנות מיידיות לקראת הגאולה. הכנות אלה נקטעו באיבן ע"י שליט תימן ונסתיימו בגזירות קשות.
ר' שלם נתפש אף הוא למשיחיותו של שבתי צבי: "זה שנת התכ"ו למנין אקבצה מקנה וקנין עמדה ציון בבנין.. יום דבר נָתָן[128] שמעתי נפלו אויבי ברשתם".
ר' שלם ראה בהופעת כוכבים בעלי זנב (שביט)[129] עובדה יותר מוכחת לביאת המשיח: "כשייראו כוכבים בעלי זנבות, ודאי נשמע בבשורתו של משיח" (תכלאל 82). ב. "וכן היה בשנת השע"ט.. עלו שני כוכבים מן המזרח, ויש להן זנבות כמקלות וכו' והיו אומרין, שהם כוכבי המשיחים" (במדבר בלק).
באחת ההעתקות של המדרש כתב: "ובשנת אתתקע"ו לשטרות (1665) עלה כוכבלפניו כמו שלהבת, והקיפה עד שחזרה לאחוריו, ושמא הוא כוכבו שלמשיח".[130]
בשירו "בחלום לילה חלמתי" ציין את שנת התכ"ו 1666 כשנת המשיח: "זה שנת התכ"ו למנין אקבצה מקנה וקנין עמדה ציון בבנין.. יום דבר נָתָן שמעתי נפלו אויבי ברשתם". ובתכלאל כתיבת ידו לאחר הבאת דברי ר' בחיי ציין את שנת אתתקפ"ח[131] התל"ז 1677 כשנת בוא המשיח: "עד עידן ועידנין ופלג עידן. עידנים כמנין תת"ן וחצי תת"ן. אז ייגלה המשיח, והן אלף ושלש מאות חסר חמש", היא בשנתינו זו שנת אתתקפ"ח. השם יקבץ גלויותינו".
הזמן המרוחק בכתבי המחבר לביאת המשיח מבוסס על דברי קודמו ר' ישראל הכהן בספרו "סגולת ישראל" והיא שנת התנ"ט,[132] 1699: "כן היה בשנת השע"ט.. עלו שני כוכבים...אח"כ נפל דבר בישראל וימותו.. ועדיין אנו מחכים לביאת המשיח, שמא לא ייגלה, אלא בשנת שמונים שנה ללידתו כמשה רבינו ע"ה"".
לדעת המחבר יבואו בתחילה המבשרים: ינון ואליה: "ינון ואליה אני שולח".[133] ובמדרש: אתנהלה לאטי (בר' לג יד) - ראשי תִיבות וסופי תיבות אלי"ה, שעתיד לבוא ויבשר, דכתיב: הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא (מלאכי ג כג). אחריהם יבואו הגואלים: משיח בן דוד ומשיח בן יוסף: במדרש: הָקֵם תקים(דברים כב ד) - בזוהר: עזֹב תעזֹב....הָקֵם עם וי"ו עילאה ומשיח ראשון, רצה לומר בן יוסף. תקים - עם וי"ו תנינא. רצה לומר משיח בן דוד.
ר' שלם מצפה ככולם למשיח. הדיעה כאילו ר' שלם הרהר באפשרות להיותו המשיח נראית לי השערה, שאינה רמוזה בדבריו. אדרבה, הוא פונה בבקשה ובתחינה לה' לזכות בביאת המשיח: "ירים קרן משיחו בחיינו ובימינו ימהר יחישה". (סיום פרשת צו). לצורך זירוז הגאולה הוא מצרף גם את שְֹרָיָה עוזרו של משיח בן יוסף: שריה חגור חרבך והשחת גדוד אויבך.[134] ובמדדש: ויפל רוכבו אחור[135] - דא שְׂרָיָה דזמין למיתי בהדי משיחא דאפרים.
המחבר וחכמת ערב. המשקע ההסטורי תרבותי ביחסים בין שתי התרבויות ניכרים היטב ב"משנת" המחבר. למרות ההערכה והתלות[136] של תושבי המקום ביהודים, התאנו אנשי דת איסלמיים קיצונים[137] ליהודים. קנאות זו הטיפה להשפלת היהודי עד לשמד. המחבר, כמו רבים מחכמי ישראל,[138] הכירו היטבאת עיקרי הדת המוסלמית הכתובה בקוראן, וכן את הכתוב בחדית', היא התורה שבע"פ שלהם. ידיעת עיקרי דתם היתה לצורך "דע מה שתשיב" בלבד. בשירי המחבר אנו מוצאים שימוש במונחים אסלמיים כמו: אלפאתחה, אללואח אלמחפוץ', סראט מוסתקים.[139] בשיר שכתב לכבודו של שליט תימן השתמש ר' שלם ברמזי אותיות, הנמצאות בראש "סורת אלשורי" שבקוראן, ואף השתמש בתאריך מוסלמי.[140]הכרת דת האסלאם, בנוסף לבקיאותו בחכמות הכלליות, סייעה לו לרכך את יחסם הנוקשה לבני עמו. מעמדו זה בעיני המוסלמים היה כה איתן, עד שהמחבר לא חשש ליזום שיחה (ויכוח) עם חכמי הדת על אף החשש, שמא יתפסוהו בדברים, שיש בהם פגיעה[141] בדתם:
אמר המחבר: שאלתי אחד פיקח מחכמי ערב: היאך נזכר ב"הגיון" שלכם, שנעקד ישמעאל, ובפירוש הגיונכם אמרו, שהוא יצחק. אמר: מלמד שנסתפק אברהם ואמר: זה בני יחיד לאמו, וזה בני יחיד לאמו, לכולן אני אוהב. סילק הספק, והקריב יצחק ברובע בית המקדש ונפדה, והקריב ישמעאל ברובע מֵשָא ונפדה. ותמהתי על תחבולת תשובתו (בר' כג ט).
הנושאים שהובאו ביחסי המחבר וחכמי האסלם הם מתחומים שונים: א. אמונה ודת - ההבדל בין הדתות (בראשית כה כב). בריאת השקר (שמות ה כא). החודש הירחי (דברים לג ב). עקידת ישמעאל בהר הבית (בראשית כג ט)). מקום הימצאותם של כלי המקדש (שמות טז לג ). שמות מכשפי מצרים (שמות ז ט ). באר הָגָר (בראשית כא יט) ב. עניני יום יום - הנהגה. הזמנים המתאימים ליציאה לדרך לצורך פרנסה. המהלך אחר אישה (בראשית כט ט). ג. עניני בריאות ומחלות - חולי פרסי (ויקרא כ יב).
יחס המחבר לנושאים המובאים הוא מגוון: פעמים הוא אינפורמטיבי: חכמי ערב אמרו: החֹדש הַיַרְחִי שלֹשים יום וכו' (דברים לג ב ). ב. חכמי ערב אמרו: מכשפי מצרים – סַאבּור ועַאדוּר וטַחטַחַא ומִצפַּא. (שמות ז ט). ופעמים הוא של דחייה והסתייגות: א. חכמי ערב אומרין, כפי דעתן החסירה וחכמתן הכוזבת: מטה משה, ועטרה שלו, וצנצנת המן הן גנוזין בימה שלטבריה (שמות טז לג). ב. אמרו חכמי ערב: הכל ברא הקב"ה, חוץ מן השקר. ואנן אָלפין מהכא, דכתיב: דֹבֵר שקרים לא יִכֹּן לנגד עֵינָי (תהלים קא ז) - שמות לח כא ב. מצינו שמנחשין בספר הנקרא כרמה, תקון בלעם, שְחוּק עצמות וכו' (ויקרא יא י).
ר' שלם היה בקי בכתב הערבי כדבריו: "והעתקתיו (סוד הנקודה, גורל החול) מכתבי ערב ודקדקתיו מספר הודו.[142]סימוכין לשליטה בשפות אלו בסביבתו נמצאים בעדות המשורר ר' יוסף בן ישראל קרובו, שהעיד ששלט בשפות הודית ופרסית.[143]
אישיותו.
מנהיג האומה. ר' שלם חי בדרום תימן במרחב שמצפון לתעז. בשל אופיו הנמרץ ובשל סקרנותו הבלתי נלאית נדד ממקום למקום במרחבי תימן. נראה, שהצפין בנדודיו גם למרכז[144]תימן, אם לא יותר. בנדודיו תר גם אחר ספרים, ולמד להכיר את הקהילות[145]היהודיות (והלא יהודיות) השונות, מנהגיהן ואורח חייהן. משהגיעו שיריו משובבי הנפש לקהילות אלה, הם נסכו בהם תקוה ובטחון לעתיד טוב יותר. על אף היותו רחוק מהם, ראו בו את מנהיגם הרוחני והמדיני, המגונן עליהם יומם ולילה ממרחק מקום וזמן. היה לו קשר תרבותי ומדיני רציף עם חכמי צנעא, שכן בימי גלות "מוזע" משוגרת אליו אגרת מטעם בי"ד צנעא באמצעות משלחת דיינים,[146] ובה בקשה מרגשת לגזור צום. את רשמיו אלה כתב למזכרת:
"ואלה שמות דייני צנעא זכ"ל דוד בן אברהם. יוסף בן סעדיה. זכריה בן שלמה. שלם בן יהודה. אברהם בן יוסף הכהן ן' זכריה הכהן. סעדיה בא"מ זכריה. יהודה בן דוד בן אהרן הלוי. אעלם אן (דע כי) בשנת אתתקע"ב לשטרות צח להם הערה, מצאו איגרות .....כתובין בדיו ודם, ובהן גזירת תענית על כל גולי .....כ"א מחדש אדר שני, וכן עשינו. בא אחד מ... "ואחד מן כ'ובאן יצל שליח פי נאולי אלאיגרות. אמר : אין מקבלין ממני, שמא ישחקו עלי. אמר.... ניטול נפשך. לא רצה. הגיד לבני עירו. אמרו.....לא רצה וכן היה לו כשבאו דייני צנעא. . . האיגרות וקיימו מה שכתוב בהן. השם......כן יהי רצון.
יהודי תימן, קטן כגדול, נהגו לכנותו "אבא שלם", כינוי שביטא את מבטחם בו ואת מסירותו ועזרתו לַכֹּל בכל מצב ובכל מקום. לאחר מותו נהגו יהודי תימן לעלות לקברו בשכונת היהודים הסמוכה לעיר תעז,[147] לבקש מרפא, עזרה גופנית ורוחנית.
שליטים שוחרים את פניו. אנשי השררה והשלטון הכירו גם הם בגדלותו הרוחנית והמדינית ובסגולותיו, שהעניקו לו יתרון עליהם, ולכן העדיפו לעתים את קרבתו ואת עיצותיו על פני יועצים ערבים. ר' שלם נכח בשני מעמדים מדיניים וצבאים, אליהם הוזמן ע"י שני מלכי תימן כדי לחוות דעתו על סיכויי הצלחתם. בשני שירים[148] שכתב לכבוד מאורעות אלה ומסרם, או קראם לפני המלכים עולה, שידיעותיו באסטרולוגיה, בחכמת הפרצוף[149] ובספרי עתידנות[150] סייעו לו לנבא את עתידם. על קשר זה עם מלכי תימן העיד ר' שלם בהקדמה לספר "גורל החול", בו כתב ,שהוא נצרך לספר זה, מאחר והוא שימש[151] מלכים.
עני בחמר ועשיר ברוח. הפרטיםהביוגרפים הפזורים ביצירותיו, בשירה[152]ובמדרש [153] בפרט, מתארים את מצבו הגופני והכלכלי של ר' שלם, לפחות במחצית הראשונה של חייו בכי רע: א. חסרו לו תנאי קיום מינימליים: לחם לאכול, בגד ללבוש וחוסר דיור סביר. ב. הוא נאלץ לנדוד ממקום למקום. ג. היה בעל חולי תמידי. ד. בשלב מסויים בחייו אף גילו כלפיו אחדים מקהילתו יחס חברתי מתנכר. חסרונות אלה למרות תלונותיו לא היו לו, אלא למעלות.
עבד ה'. לא תהא זו השוואה חסרת בסיס, אם נדמה את ר' שלם לאותה אישיות מקראית עליה נאמר: "איש מכאובות וידוע חֹלי" (ישעיה נג ג) "חליינו הוא נשא ומכאובינו סבלם.... בדעתו יצדיק צדיק, עבדי לרבים, ועונותם הוא יסבול" (שם שם יא). ואמנם ניחון ר' שלם במעלות הרוחניות בהם ניחון עבד ה': ונחה עליו רוח ה', רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה' (שם יא ב).
שלמות השכל. על אף מצבו החמרי נתברכה נשמתו של ר' שלם בתשוקה[154] עזה לבוראו באהבת אין קץ[155] ולשלמות בכל התחומים; א. בתחום הלימודי. ב. בתחום המוסרי. ג. ובתחום הרוחני:
א. בתחום הלימודי. הצטיין 1. במדעי היהדות: במקרא, במשנה, בתלמוד, בהלכה, במחשבה, במסורות ובקבלה. 2. במדעים החילונים. היה בקי באסטרונומיה, באסטרולוגיה בחכמת הטבע ובמיוחד ברפואה. 3. בחכמות העממיות: כשפים, לחש, חכמת הפרצוף, קריאה בגורל החול, שימוש באבני חן, קמיעין ועוד.
ב. בתחום הרוחני. הצטיין ביראה,[156] באהבת האמת, בענוה, בפרישות, ובקדושה, מדות המקרבות את האדם להשגת רוח הקדש, כמאמר ר' פנחס בן יאיר": תורה מביאה לידי זהירות. זהירות מביאה לידי נקיות וכו' יראת חטא מביאה לידי קדושה. קדושה מביאה לידי רוח הקדש" (עבודה זרה כ ב). דמות נשגבה זו של ר' שלם מתוארת ע"י מעתיקי דיוואנים ותלמידי חכמים לאורך הדורות :[157]
1. הרב הקדוש המקובל האלוהי גאון הדור ואורו.[158] 2. החכם הגדול איש האלהים , קדוש הוא , בנן של קדושים.[159] 3. הגאון הנשר הגדול בעל הכנפים.[160] 4. התנא האלהי מורנו ורבנו, איש האלהים העניו והחסיד והצדיק.[161] 5. האביר, אחרון בזמן וגדול המעלה, הוא הרב הגדול בענקים הבקי בכל סתרי התורה וכל עומק הלכה חמורה. יותר עניו מכל אדם כמעט כמשה רבינו ע"ה מבחר כל היורים.[162]
שלמות הרוח. בין יתר המעלות הרוחניות שנמנו ע"י המעתיקים הנ"ל,[163] צויינו גם מעלת ה"נבואה" והיותו "איש מופת": "אתחיל[164] לכתוב . .רובם להרב נעים זמירות ישראל שלום שבזי זי"ע, אור יקרות אשר רוח ה' דבר הן ושיריו וכו'. "שמו ושמעו נודע בכל מקומותינו ובערים כאיש מופת וניסיו ונפלאותיו גלויות ונסתרות וכו'. מסורת שהילכה בחוגריה שבדרום תעז, ייחסה לו דרגת "נבואה": "שבזי[165] התנבא על גלות מוזע, שאירעה בימיו. מתוך רוח נבואה שהיתה בו אסף אלשבזי יהודים מכל רחבי תימן , וכמו גואל צעדו הם בעקבותיו עד מוזע וכו'.[166]
התעוררות רוח. על אף ענוותנותו מגלה לנו המחבר בהקדמתו למדרש קורטוב[167] ממעלה רוחנית זו הקשורה ליכולתו לפרש עפ"י שלש עשרה מדות שהתורה נדרשת, שניחונה בה תלמידי חכמים מעטים:וכל טעם, שיעלה בדעתי, ושאוכל להוציאו בהִתְעוֹרְרוּת רוּח מהאל יתברך מי"ג מִדּוֹת, אזכיר בו: מחבר הספר, או המחבר פירש כך וכך.התעוררות רוח זו היתה לעתים התגלות ב"חלום",[168] ע"י ישות "מלאכית". ישות זו מכונה בלשון המקובלים "המגיד",[169]והמחבר קורא לה במדרש "מר חֶלְמָא":[170] ופירש לי מר חלמא וכו' (בר' כד ב). יש שגילוי זה היה לצרכים מעשיים, בעיקר בענייני רפואה:מעשה[171] שנתבקשנו לרפא אדם שהיה חולה. הראו לנו בחלום וכו'. ויש שהיה בהתגלות זו גילוי ענינים רוחניים - פרשניים: א. ופירש לי מר חלמא: מלת אליעזר כוללת שני שמות:אל, אלהי"ם, רחמים ודין. שני שמות אלו כמנין אליעזר, אם תְחַלֵּף גִּימֶל במקום רי"ש מאֵ"ת בָּ"ש (בר' כד ב).
השכלתו.
ידיעותיו במדעים.
א. חכמת הרפואה.המסורת העממית מרבה לספר על מעשי ריפוי, שנעשו ע"י ר' שלם בחייו, הן לבני עמו והן לגויים. מסורת זו מאושרת בעליל בדברי המחבר במדרש. היא מוכיחה שלר' שלם היו ידע ובעיקר מודעות גבוהה לענייני בריאות ורפואה. למחבר היתה מגמה להרחיק את בני עמו ממרפאים, שאינם מבני ברית, ולהדריכם בהשגת בריאות הגוף ובריאות הנפש. הוא הרבה לכתוב במדרש על ענייני בריאות: בריאות מונעת, גורמי מחלות ורפואתן. על אף עיסוקיו הרבים הקדיש מזמנו לריפוי בני קהילתו, ולא נמנע מלהתפנות אף לריפוי גויים:
ואמר המחבר[172] (תרגום): מעשה שנתבקשנו לרפא אדם שהיה חולה. הראו לנו בחלום שהוא עתיד למות. נמנענו מללכת אליו, ולסוף שבעה ימים מת. בירכנו: ברוך שעשה לי נס, שלא יצא עלינו לעז (בראשית מא ח).
(תרגום): מעשה אחר, שנקרינו לרפא גוי אחד באונס. בקשנו ארכה שלושה ימים הראו לנו בחלום שאנו שוחטים עגל ויצאו ממנו הרבה "אבעבועין" ואסור לאכילה. נמנענו מללכת אל החולה. טפלו בו אחרים בסממני תרופה, ולאחר שבועיים מת החולה (שם).
המלצותיו בענייני רפואה הינן אמינות ומקצועיות. הוא מוודא שאמנם הן מועילות: השותה אחר שניים, כשותה סם המות - רצה לומר, משום רוחא בישא. ומאי תקנתיה. שופך מעט ושותה. ואם השותה ראשון שפך ונתן לחבירו, אינו מועיל, אלא אם שפך לעצמו ושהה. ובדקון רבנן בחד גוי, דאשקויה שיירי טיפת כוסות, ומת מיד. (דב' כא טו).
ר' שלם מאיץ בקוראיו להקפיד על הגיינה, שכן המקרים של ההזנחה היא מעשה נפוץ:
אמר המחבר: מעשה אירע בימינו, שאכלו פת שלחַמָּרִים, ונסתכנו, והעלום על חמוריהם טעונים, וחלו במעיהם שלושים יום, עכ"ל (דברים כו ב]. כן הוא מזהיר מפני אכילת מאכלים "קרים", שיש בהם לגרום לנגעים: חכמי הרפואה אומרים[173] הנגעים באין מהתמד מאכל קר, כגון: צנון וקישואים ואבטיחים ודומיין. (הם) מתעפשים ונפסדין באיצטומכּה, וחולש כח החום הנעוץ בלב, ותגבר המרה לבנה צוננת, ויִתולֵד בִשְטָח הגוף.
ר' שלם מזהיר מפני רופאים מתחזים, הגורמים נזק לרופא וגם לקהילה: (תרגום): "מעשה ברופא מתחזה, שראה משוגע כבול בכבלי ברזל. הציע לרפאו תמורת כסף. אמרו לעצמם, ודאי הוא יהודי חכם. נתנו לו שכרו ונתן להם סממנים לא מועילים וכו', וגילו את מעשה הונאה ודנוהו להמרת דת או למיתה, ולבסוף ניצול בזכות אמונתו, ואילולי אירע הדבר בימינו לא היינו מאמינים" [ראה בר' כז יב].
ר' שלם הרבה לפרט גורמי מחלות ותרופות לריפויין יותר מהנצרך לפירוש ענייני תורה, כדי שלא ייתפשו קוראיו לסיבות שוא:
אסכרה - חנק: כל המתאוה לשולחן חבירו, ראוי לו אסכרה וגו' (דברים ה יח). ב. מרה שחורה: באה משתיית דם אסור, מאכילת בעלי חיים אסורים.. (דב' יד ט). 2. שחפת: האוכל עוף שחף מוליד באוכלו שחפת (ויקרא יא יא. כו טז). 3. צרעת - באה מסיבת מרה לבנה צוננת ( שם יג ב). ב. בעל צינה: ישתה דם דגים (דב' יב כג) ג. חיסון. הסך מדם סלמנדרא (שרץ נוצר מכובד אש האוּר , שמסיקין בעצי הדס שבע שנים רצופים יום ולילה, ויוצא מכובד האוּר) – אין אש שולט בו (ויקרא כ.) ד. הכשת נחש ועקרב - יקח תוריאקה פאריקה, כלומר צרי שעושין אותו מחלבה הנחשים השרפים. מערבין בו סמנין כמו מחמודה ו"תרבד" בלשון ערב. (במד' יג א).
חמרי התרופה המומלצים הם מסורתיים: חמאה מבושלת (סמנה). צפע חום של בקר. חלב וחמאה בלא בישול. (ויקרא כא כ). טבילה בים המלח (בים מלוח) (ויקרא כב). שמן שומשומין (ויקרא כא כ). צימוק ענבים (שם). גפרית. (שם). שרף הרדופני (שם). ראשי שוורים. זנגרא - זגפר (שם). שמן זית (שם). קימונא עטרן פיגן סלמנדרא (ויקרא כ ב).
ב. חכמת הטבע
המחבר אימץ את דרכו הפרשנית של ר' בחיי, המרחיב את אופק הפרשנות ומפרש עניינים עפ"י ה"חכמות היווניות": ע"ד הטבע, ע"ד המחקר וע"ד השכל. רוב הפירושים בשם זה מובאים מרבינו בחיי. רבינו בחיי מביאם מפירושי אריסטו ומאבן רושד, רופא וגדול הפילוסופים בספרד. השימוש בדרכי הפרשנות האלה ע"י המחבר[174] נעשו מתוך הכרה והבנה מעמיקה בתחומים אלה. על אלה הוסיף המחבר משלו.
1. ע"ד הטבע. לרוב, משמעות המושג הוא עפ"י חוקי הפיסיקה והביולוגיה. א. וע"ד הטבע: זה הולך על רגליו - שכוח החום גובר על כוח הקור. ואיזה זה, האדם על כפיו, למה. שחומו מעט. וכן על גחונו, שחומו מעט. וכח הצומח חולש בו ביותר מרוב טומאתו. מי גרם לו שיטוס באוויר – שהוסיף בו טבע הרוח יותר. מי גרם לזה שידור במים. רוב החום שבטבעו. (בר' ב א). ב. וע"ד הטבע אמרו: מי שהוא בעל כּוּליָא אחת יהיה איטר. ויש פירש: אם הַוַרְדָה נהפכה בצד שמאל הריאה. (בר' מט כז).
2. גנטיקה. המחבר הביא תחילה דברים בנושא זה מהתלמוד, ובהמשך מביא דברים מ"ספר תולדות": 1. אמר בכתובות: (תרגום) – השותה שיכר יהיו לה ילדים שחורים. האוכלת בשר ושותה שיכר יהיו לה בנים בריאים. האוכלת ביצים יהיו לה בנים בעלי עיניים גדולות ויפות וכו' (ויקרא יב ב). 2. א"ר לוי: ארוך לא ישא ארוכה, שלא יצא מהן תורן, פירוש:ארוך ביותר, וכופף חטוטרת, פירוש בל"ע: אח'רב 3. וב"ספר התולדות":[175] כי יש [באשה] שבעה נקבים: שלושה מן הימין, ושלושה מן השמאל, ואחד באמצע. אם שָכבה אחר תשמיש על צד ימין, ייכנס הזרע באלו שבימין ויהיה זכר. ואם שכבה על צד שמאל, ייכנס הזרע בשלושה שבשמאל, ותהיה נקבה וכו'. (שם)
3. ע"ד המחקר. 1. ובעלי המחקר אומרין: רוח מזרחית חֹם ויֹבֶש, רוח דרומית קֹר ויֹבֶש, קשה לעולם. (דב' לג ב). 2. ואמרו חכמי המחקר:קשת יש בה שלושה גוונים, צ'וור בל"ע. אדומה, ירוקה, אדמדמת נוטה לשַחְרות בְּהַסְמָקוּת. שחומר, גרם בל"ע, הקשת הוא עב. וסיבת היותו, הוא ניצוץ השמים, הכמוסה בעב קל, שהוא ממין הָרָבִיב הדק, קטר בל"ע, כי היא כלולה דין ורחמים. (בר' י יג).
למחבר היתה נטיה לחקירה ולענינים מעשיים: א. ויש פירש, שגודל נחש משערה תלושה. ובדקנו ומצאנו הרבה חציין נחש, וחצין עדיין שערה (במד' יז ה). ב. שתיית שיירי טיפת כוסות – ובדקון רבנן בחד גוי דאשקיי שיירי טיפות כוסות. ג. עשיית דיו בלתי נמחק – קנקקנתוס, זאג בל"ע, שעושין סופרים ששה חלקים עפצא וחלק אחד ממנו זאגץ וכשעורה כרכום וקורט שרף אילן, צ'אמג בל"ע, ומניח הכל בשמש. וכתבו אינו נמחק (במדבר ח כג ). ד. וכן הבורדלוס יש לו כלים לזכר ולנקיבה. ובדקנו ומצאנו כן.
ג. חכמות משלימות.
ר' שלם היה בקי בחכמות העממיות: אסטרולוגיה, קריאה בגורל החול, חכמת הפרצוף, שימוש באבני חן, קמיעין, כשפים, ולחש. יש להניח שר' שלם היה מודע לתפיסתם של חכמי ישראל כמו רס"ג, הרמב"ם, הכוזרי ועוד בענין אמיתות חכמות אלה, שהיא עומדת בסתירה לתורת ישראל, לדעתם. נראה שר' שלם נמשך לעיסוק זה בהיות תורה זו מושרשת בתרבות המזרח. השתלמות בתורות אלה העניקה לר' שלם גם מעמד של כבוד והערכה מצד ערביי המקום, במיוחד מצד שליטי תימן שנדרשו לו. זו היתה גם דרך להגן על אחיו מפני התאנות הגויים אליהם.
1. אסטרולוגיה וחיזוי.
ופירשו חכמי הטבע:יש צדיק מוליד צדיק(שיה"ש רבה א א) - אם מזג האב והאם שווין, ואינן נוטין מן הצדדין. והִפכּוֹ וכו'] ויש פירש: "השעה גורמת. הנולד [176] בשעת צדק, קשת, דגים – יהיה צדיק. והנולד בשעת שבתאי, מאדים, כוכב – יהיה רשע. הנולד בשעת נוגה – או חכם חושק בתורה, הנקראת אשת חייל, או אוהב נשים דרך זנות וניאוף. הנולד בשעת חמה יהא אוהב אדמה ונטיעות, ולמה. משום דכתיב: וממגד תבואות שמש(דברים לג יד). הנולד בשעת לבנה: אם בפגימותה יהי רשע, ואם במילואה יהיה צדיק. (בראשית כה יט).
ספר "גורל החול". גורל החול הוא אמצעי לקבלת מידע או צפי על העתיד לקרות לאדם, אם טוב אם רע. הוא נקרא "החול" על שם השימוש בגרגירי חול.[177] המחבר העתיק את ספר החול מכתבי ערב והודו, ולא חשש לאיסור משום "דרכי האמורי". בהקדמה לספר החול התנצל המחבר על שימושו בספר זה, שיש בו לכאורה איסור, ונימק את השימוש בו: א. "לא השתדלתי בכל זה, אלא שחכמי ערב מתיהרין בו על חכמינו" ב. "ואני נצרכתי לו מפני ששימשתי מלכים וכו'.[178]
המחבר התאים את הספר להשקפת היהדות: א. השימוש מצריך טהרה ולב נכון. ב. יתפלל תפילה קצרה: "בשם האל מלא רחמים" וכו'. על אף היותו ספר בפני עצמו הוכנס "גורל החול" ע"י המחבר לתוך ספר דברים[179] בהקשר לאם סיסרא, שחזתה את גורל בנה.
למחבר עוד שיטת חיזוי. שיטה זו מבוססת על שישה עשר מלבנים, כשלכל מלבן יש משמעות מיוחדת.[180]
2. אבני חן. שימוש באבני חן לצרכים רפואים לגוף ולרוח הוא גלובלי וקדום. הנחה זו מבוססת על הדיעה שאבנים אלה מקורם בגן עדן: "שם הבדולח ואבן השהם" (בראשית ב יב). יש שמצאו בדברי קוהלת (ב ח): כנסתי לי גם כסף וזהב וּסְגֻלַּת מלכים והמדינות (קהלת ב ח). שמדובר באבנים יקרות הנמצאות אצל מלכים (אבן עזרא(. ר' בחיי הביא בפירושו לתורה בפרשת תצוה רשימה ארוכה של אבנים תיאורן ותועלתן מ"ספר האבנים" של אריסטו. לעומתו הביא מחבר המדרש רשימה ארוכה של עשרים אבנים, תיאורן ותועלתןמ "ספר תוגרמה". יש להניח, שמקורו בתורכיה (שמות לה ט): :
א. אבן לבנה. הנמצאת באבעבועה שלגוף החיוני מבפנים, אלעשה בערבי, תועיל למי שאוחזו בולמוס, אם תלה אותה עליו. ואם אדומה, תועיל למפהק ולנבעת מִשֵנָתו, או כשהוא יושב ועוד (שמות שם).
ב. ובמדרש כאן: ויתכן, שכתונת זו יש בה סגולה, וקבועין בה אבנים טובות ומרגליות. ויש מהן מאירות, דכתיב: כתנות עור (לעיל ג כא), רצה לומר: אור בחילוף מאחה"ע. כגון: יאקותא ובהרמאנא וזמרודא ומרמרא ופירגא ומחלי ומאהא, שהיו בבגדי כהן גדול. (בראשית ג).
ג. אבני שהם (שמות לה ט)- מזמן יוסף היו, שהיה מלך, כמה שנאמר: כנסתי לי גם כסף וזהב וּסְגֻלַּת מלכים והמדינות (קהלת ב ח).סגולתן למצוא חן בעיני מלכים וגדולים, ויש מהן מבהילין חיות רעות ונחשים ועקרבים ועופות ומזיקין, כמו שאמר ב"ספר סגולות": יאקותא למצוא חן אצל מלכים. פירוזא חייא לקבולי מליה גבי דיאנא. כי אדם הראשון היה כהן גדול בגן עדן. ולמה לא ניתנה, אלא לנמרוד. שהיה חָם עז מצח, גְּנָבָהּ על אביו [נח] והוא הנחילה לבניו (בר ' ט).
3. חכמת הפרצוף.
המחבר העתיק חכמה זו בפרשת יתרו מזהר פרשת "ואתה תחזה" (זהר חלק א יתרו עמ' ע-עה). חכמת הפרצוף מבוססת על מראה חיצוני של אברי גוף האדם: שער, גבינים, אזנים, שפתיים וכו' וכן על שרטוטי כף היד. על פי צורתם ניתן לקבוע את אפיו ועתידו של האדם. (ראה שמות יח כא). אבחון בחכמה זו מתאים רק לבני י"ג[181] שנים ומעלה. במקום אחר רמז המחבר לאימות תורה זו, בציינו שענין הרשום בתורה זו תואם את מבנה כף ידו:
מי שנמצא אותיות א' ו' בתוך כף ידו הפנימי בימין ובשמאל יהיה חכם ולבלר וכו' וביותר, אם נמצא בגוּדלו בפנים חמישה שרטוטין לרוחב בימין ובשמאל, ולמעלה חָלק. והקטנה - יש בה שרטוטין הרבה וכו' ובעל סימנין אלו מתבודד מן המלכות והמחלוקת, ובעל חן אצל המלך וגדולים, ולפעמים הוא רופא אומן, וזה מנוסה,עכ"ל הזוהר ויודעי סגולה (ויקרא יט ג).
4. קבלה מעשית. בתודעת הציבור בתימן, הן של "עמך" והן של משכילים, נחרטה דמותו של ר' שלם כ"איש[182] מופת, בעל נסים ונפלאות גלויות ונסתרות".[183] עפ"י אחד ממעתיקי[184] ה"דיואן" חיבר ר' שלם "שירים שסגולתם להבריח המשטינים המונעים תפילותינו מלעלות וכו'".[185] ואכן דמות האב המגן והמושיע מתאשרת בכתביו השונים ובמיוחד במדרש. הוא עשה זאת בתוקף מעמדו המוסרי והרוחני ובשימוש בדרכים הידועות בקבלה המעשית לדורותיה: שימוש בשמות קדש, בצירופי שמות ובסגולות אחרות לצרכים שונים.עם כך השתדל המחבר לא לגלות את השמות הקדושים לכל אדם כדי לא לגרום נזקים זה לזה:ואסור להגיד סודן (של האותיות) להמון שלא יזיקו בעולם (בראשית יח יח). 2. "ואין רצוני להגיד סוד זה, כי הואלתי לאבא מורי הרב המובהק יוסף ב"א אביגד המכונה מבני משתא זצ"ל " וכו' (שם א א). 3. "ולא פרסמנו הסגולה, משום דלא[186] לעביד בסוד אתוון הזיקא כל חד לחבריה, דסני ליה".(שם א א). ולמרות כן נמצא בימיו של המחבר "גוי שלמד א"ב העברי והחל מזייף כשפים וכו'.(דברים ט"ז ג).
א. שימוש בצירופי אותיות ושמות ה'
כבר בתלמוד נזכר הרעיון של צירוף אותיות מסוימות שבעזרתן ניתן לברוא, ליצור ולחולל דברים שלא על פי הטבע: אמר רב יהודה בשם רב: יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ (ברכות כה). כן מסופר על רב חנינה ורב אושעיא, שבראו עגל עפ"י צירוף המופיע בספר יצירה (סנהדרין סה סז). חכמי הקבלה חשבו ומצאו מלות צירוף כאלה: צירוף של תשע אותיות אבג"ד הו"ז ח"ט (בר' יח יח). של כ"ב אותיות: אנקת"ם פסת"ם וכו' (שמות כד י). של מ"ב אותיות: אב"ג ית"ץ וכו' (במ' מ ג ב). של מ"ה (בר' ח ב), של מ"ח (במ' לה ו), של מ"ט (בר' יח יח). שם של ע"ב (דברים יא כה). המחבר הכיר צירופי אותיות אלה ואף השתמש בהן. ראה להלן.
1. לכל צורך.זה השם התפלל בו לכל צורך בכוונה, ויועיל לך והוא מנוסה: "אל נא קרב תשועת מצפיך, פחדך סר תוציאם ממאסר. פדה סועים, פקח סומים, ישעך מצפים, דלה יוקשים וקבץ נפוצים, סמוך ה' מפלתנו. ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". והשם היוצא מתפילה זו הוא: אנקת"ם פסת"ם פספסי"ם דיונסי"ם, והוא שם כ"ב אותיות - אמור: רִבּוֹן הָעוֹלָמִים למען שמך זה המקודש תעורר רחמיך עלי ותצילני מכל צרה וצוקה ותרפא חליי ותזמן פרנסתי אני וביתי ותגן עלי מכל אויבים ואורבים ומזיקים. ברוך אתה ה' שומע תפילה. ואם תתלה אותו קמיע הוא מועיל (תכלאל עמ' 133).
2. לקפיצת הדרך. מי שרוצה ליטהר, יתענה שלושה ימים, ותולה שם של שבעים ושתים אותיות, והמלאך הממונה על אותו שם מוליכו למקום שרצה, וסימנך: בע"ב הענן. ומלאכו מיכאל שר החסד, השואב מימין וגו' (בר' כד מד).המחבר הוסיף את נסיונו האישי:ואני נסמכתי בשם מ"ץ, מ"ץ, מ"ץ, מ"ץ, מ"ץ, מ"ץ, מ"ץ. ואין לנו לגלות הסוד".
3 לפחד בדרך. לא יתיצב איש בפניכם פחדכם וגו'. פיסוק[187] זה יש בו ע"ב אותיות, יוצא ממנו שם למבקשיו. והיודעו, כוחו גדול לפחד הדרך. (דברים יא כה).
4. למציאת חן. אמרהמחבר: ארבעים ושמונה אותיות מועילין למצוא חן, כיצד. כותבן ואומר: יהי רצון מלפניך יהוה, שתתן חן לנושא קמיע זה בר ישראל בצירופים אלו, וסימניך מ"ח: ראשי תיבות מצא חן במדבר (ירמיה לא ב), ומלאכו חניאל. עכ"ל.
ב. קריאת מזמורי תהלים – שימוש תהלים:
להינצל מכל צרה ולמצוא חן אצל כל אדם יש יקרא[188] מזמור "למנצח בנגינות מזמור לדוד בקראי עניני" עד סופו. וכשגומר לומר לבטח תושיבני אומר: יהי רצון מלפניך ה' הגבורר והנורא והעזוז האמיץ האדיר והחזק היוצא מן המזמור הזה. שכשם ששמעת לתפילת מי שהתפלל לפניך בזה המזמור, כן תשמע לתפילתי ותקשיב לתחינתי ביום הזה – יום ראשון שמזלו אריה ומלאכו רפאל ומשרתו חמה וכו'. ושם של מזמור זה יהיה מן שימוש תהלים.
בחבור אחר בשם "שימוש תהלים"[189] מציין המחבר את שמות המזמורים המועילים לצרכי המתפלל .
ג. תפילות.
1. להינצל מפגעים. כדי להינצל מפגעים בדרך ממליץ המחבר לומר את תפילת הרמב"ן ששלחה לבנו (דברים יא כה).
2. לעצירת מגפה. יאמר תפילה זו: "רבון העולמים גלוי וידוע לפני כסא כבודיך אשר מידת הדין מתוחה עלינו בעוונותינו ובאנו לחלות פניך שתעצור המגיפה מעלינו ולא תתן המשחית לבוא אל בתינו ורחם על טפינו ועל עוללינו ועל כל ישראל עמך וקבל תפילתנו כמו שקבלת קטורת הסמים שהקטיר אהרן הכהן, כאשר החל הנגף בעם וכו'", (תכלאל עמ' 167).
ד. שיתוף מלאכים להצלה. ע"ד האמת שיתף חכם זה ארבע מלאכים לאותיות, תחבולה זו ועלה הכל מנין אד-נ-י ועורר עליהם מידת הדין והענישן. כן פירש המחבר (במדבר טז לז).
ה. ביטול כישוף. פסוק "שמע" מועיל לביטול כשפים: לחש ג' פעמים פסוק בהגיונו וג' פעמים למפרע על יין או חלב והשקה המכושף, או על מעות שלא יחטפן מושך (דברים ו ד).
ו. קמיע.זה השם התפלל בו לכל צורך בכוונה, ויועיל לך והוא מנוסה:אל נא קרב תשועת מצפיך, פחדך סר תוציאם ממאסר וכו'. ואם תתלה אותו קמיע[190] הוא מועיל (תכלאל עמ' 133).
ד. אמונות
מכשפים. במקרא[191] הובעה הסתייגות מהעיסוק בניחוש, בקסמים, בלחשים בכישוף וכד". אמנם בתקופת חז"ל[192] למדו תורה זו חברי ביה"ד, אך כידוע אין זה אלא כדי שידעו איך לפסוק בדין מכשף. היו תלמידי[193] חכמים, שעשו מעשים, הנראים בגדר כישוף, אולם כדעת אחדים היה זה שימוש בכוחות טהרה. יתירה מזו אף נוצרה זיקה בין ההלכה לעניין כישוף, כפי שעולה מהמסופר על אשמדאי יהודי, שהוציא לשלמה אדם בעל שני ראשים ושאלו, מה דין חלקו בירושה, האם יירש שני חלקים או חלק אחד ("חמדת ימים" דברים ו ח).
שדים ושדים יהודים. מציאות של שדים מפורשת בתלמוד ובמדרשים, וכזו היא דעת הפילוסופים וחכמי ימי הביניים: הכוזרי (מאמר ה יד), הרשב"א (שו"ת ה"א תי"ד). הרמב"ם לא האמין בשדים, אם כי הזכירם במורה נבוכים (מאמר א פ"ז). לדעת הזוהר (דברים לב יז)יש מציאות של שדים, ואף שדים יהודים מצד טהור, כמו יוסף בר שידתא, הנזכר בזהר פינחס (דברים לב יז). המחבר הביא סיפור ארוך אודות אדם בשם בר ליאון, שראה שדים יהודים לומדים תורה (עקב י כ). המחבר בעצמו מעיד, שראה בחלום שדין יהודים[194] ואף למדוהו, כיצד טומנין לשבת "כמו שעושין אנחנו". עכ"ל.
חיבורי המחבר
נוסף לשירתו[195] ולמדרש "חמדת ימים" נמצאו למחבר חיבורים נוספים, כולם עדיין בכתב יד: א. פירוש קצר על ספר איוב[196] בכתיבת יד המחבר. ב. פירוש להפטריות[197] של כל השנה. ג. פירוש על הלכות שחיטה, י"ד פרקים מספר קדושה לרמב"ם.[198] ד. שני תכאליל: הראשון הוא מהדורה ראשונה. השני הינו תכלאל [199] מקיף ערוך ומפורש בתוספת שירים ופיוטים לכל ימות השנה: ימים נוראים, שלש רגלים, מילה ועוד.[200] ה. שאלות[201] ותשובות בנושאים שונים. ו. גורל החול – סוד הנקודה. הובא במקור בפרשת שופטים. ז. סוד הנקודה – ערוך בצורת טבלה[202] בת 117 ריבועים. ח. כתב אלזיג[203] – חכמת מערכות הכוכבים והמזלות. מיוחס למחבר. ט. שימוש תהלים[204] . המלצה לשימוש במזמורים כסגולה למילוי צרכים גופניים ורוחניים. י. ספר המרגלית[205] – תפילות וסגולות. יא. ספרים[206] אחרים מיוחסים לו: "כסא דוד" העוסק בעתיד. "שיר המלך" - אלף ואחד שירים בערבית. "מראה חזון" - על חלומות ופתרונן. יב. פירוש[207] קצר ביותר לספר איוב בכתיבת יד המחבר. חלקי.
מדרש "חמדת ימים"
שם הספר. השם "חמדת ימים" נתייחד ע"י מתקני התפילה ליום השבת: "חמדת ימים אותו קראת".[208] המחבר לא נתן טעם לבחירת שם החיבור בשם זה.[209] אין ספק, ששם זה הוא שם מטאפורי הלקוח ממאמרי[210] חז"ל מוכרים: א. חמדה - כינוי לתורה: 1. " חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה, חיבה יתירה נודעת להם, שניתן להם כלי חמדה, שבו נברא העולם" (משנה אבות פ"ג מ"יד). 2. "אמרו מלאכי השרת לפניו: חמדה גנוזה שגנוזה לך אתה מבקש ליתנה לבשר ודם?" (שבת פח ב). ב. "ימים"- מטאפורה לזמן: 1. חמדה גנוזה, שגנוזה לך תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם וכו' (שבת פח ב, ירושלמי תענית ב ה). ובמקום אחר השלים המחבר: 2. לכך נקראת קְדֻמַּת יָמִים" (דברים א א). [211]
אין ספק שבחירת השם "חמדת ימים" ע"י המחבר לספרו מרמז על שמו, שכן גימטריא של שמו[212] "שלם בן יוסף"[213] עולה 578 כמנין השם "חמדת ימים" (552) בתוספת כ"ו (26) של שם הוי"ה.
זמן חיבור המדרש וסיומו. המחבר לא ציין במפורש תאריך תחילת כתיבת המדרש, אולם בכרוניקה, שהביא המחבר בפרשת בלק, כתב: "והיום הזה הגענו לשנת אתתקנ"ז לשטרות, הת"ו ליצירה", היינו 1646 למניינם. נראה, ששנה זו היא שנת חיבור מהדורתו הראשונה, עליה חזר בכל המהדורות המשופרות[214] כולל מהדורה בתראה, שנכתבה בשנת התכ"א 1661, חמש עשרה שנים לאחר התחלת כתיבת המדרש.
כתבי היד של המדרש. כאמור, נמצאו עשרות[215] כתבי יד אוטוגרפיים והעתקות. כתבי היד האוטוגרפיים הינם שונים זה מזה, מאחר וכל אחת מהן היא מהדורת ביניים, זמנית. מאידך, רוב כתבי היד של המעתיקים הינם כמעט זהים ומייצגים את מהדורה בתראה. נמצאו גם העתקות מקוצרות, ויש שהן משולבות עם ספר "סגולת ישראל" ועוד ספרים. רשימת כתבי היד, שנבדקו לצורך הכנת המהדורה הנוכחית, יובאו בנספחים לספר.
לשון המחבר.מחברי המדרשים הקדומים[216] מבין חכמי תימן, העדיפו לכתוב פירושיהם בערבית מקצתה מתובלת בעברית. ר' שלם העדיף את לשון[217] הקדש, הלשון הרבנית, מקצתה מתובלת בערבית ובארמית. כך נהג גם בשירתו.[218] השימוש בערבית במדרש נעשה לרוב לצורך ביאור מלים מוקשות ובענינים מעשיים[219] מחיי יום יום. השימוש בארמית נעשה יותר לצורך מתן נופך[220] ולתפארת המליצה בדומה לשירים רבים, שנכתבו אף הם בלשון זו.
מקורות המחבר
המחבר הביא שתי רשימות[221] של מקורות. באחד מהם הובאו 91 מקורות ובאחר 79 מקורות. על רשימת מקורות זו יש להוסיף מקורות נוספים, שהובאו בפירושיו במדרש, מהם נזכרו בשמם, ומהם נרשמו בחלק המקורות וההארות.
מרשימת המקורות הנ"ל אנו למדים על סוגי המקורות שעמדו לרשותו:
א. פרשני מקרא - רס"ג. רש"י. אבן עזרא. רמב"ן. רד"ק. תולדות יצחק. למברוזו יעקב. ר' בחיי. אור העיניים. פירוש אלמוטוט. אברבנאל. לב אהרון. צרור המור.
ב. מדרשים - מכילתא. פסיקתא. פרקי ר"א. מדרש רבה. ילקוט. תנחומא - ילמדנו. מדרש קהלת. מדרש שיר השירים. מדרש תהלים. מדרש מגילה. מדרש חזיתָ. פרקי ר' אליעזר. עליהם יש להוסיף את מדרשי תימן הקלאסיים מהמאות הי"ד – הי"ז: 1. "אור האפלה" לר' נתנאל בן ישעיה אלפיומי, נקרא גם "מדרש בן ישעיה", "דרש המאור", "מדרש האור" (מאה י"ד). 2. "המדרש הגדול" לר' דוד אלעדני, נקרא גם "מדרש עדני" (מאה י"ד). 3. "נר השִכלים" לר' חטר בר' שלמה דמארי (מאה י"ד). 4. "מדרש החפץ" לר' זכריה הרופא (מאה ט"ו). 5. "מדרש הביאור" לר' סעדיה בן דוד אלדמארי - עדני[222] (מאה ט"ו). 6. "אלאוגיז אלמגאני" =הקצר המספיק לר' דוד בן ישע הלוי (מאה ט"ו). 7. צידה לדרך"[223] לר' זכריה אלצ'אהרי (מאה ט"ז). 8. "סגולת ישראל" לר' ישראל בר' שלמה הכהן (מאות טז-יז). 9. מדרש אלצייאני לר' שלמה בן אברהם. 10. ילקוט ביחאני לר' יעקב בן מנצור.
ג. התלמוד ומפרשיו - גמרא. ירושלמי.[224] עין יעקב (הכותב). מאור העיניים (פינטו). רבנו ירוחם. רבינו תם. בית יהודה. יהודה אריה. קרית ספר (להמבי"ט).
ד. ספרי הלכה - המשנה עם פירושי רש"י. עובדיה מברטנורא. משנה תורה לרמב"ם. בעל ההשגות. ספר הלכות גדולות.[225] סמ"ק לר' משה מקוצי. אורח חיים. ספר המצוות. כל בו. ארבעה טורים.
ה. ספרי אליגוריה - העקידה, חפיצה האלוהי"ת, ספר העיון.
ו. ספרי מוסר - ראשית חכמה. מנורת המאור.
ז. ספרי מחשבה - רס"ג. העיקרים, ספר הכוזרי. מורה נבוכים. שם טוב. אפודי.
ח. ספרי לשון ומסורת - מחברת בן אשר, תיגאן. הערוך. מחברת הגדולה. מרגלית הפנימית. ספר "מכלול" להרד"ק. מקראות גדולות כ"ד ספרים", ועליהם הוסיף מסורות משלו.
ט. ספרי קבלה - ספר יצירה. זוהר. האידרא. סתרי תורה. התיקונים. שערי גן עדן. שערי גיהנם. הנעלם. הבהיר. שערי אורה. אור הגלוי. תולעת יעקב. לבנת הספיר. ספר סגולות, כוונות האר"י.[226] שרש ישי. פרדס רימונים. מנחם הרקנאטי. רב ששת. אור השכל. עץ החיים. מדרש כונן. לבנת הספיר. ארזי לבנון. מערכת. חייט. ינוקא.
י. תפילה - דוד אבודרהם.
יא. תכונה - עיבור השנים, עיבור יששכר.
יב. רפואה - ספר רפואות להרז"ה. ספר הגופות. ספר בלעם (כראמה).
יג. הסטוריה - ספר יוחסין. קטעי הסטוריה (דברים יב י. במדבר בלק).
יד. חיזוי ועתידנות– חכמת הפרצוף (שמות יתרו). גורל החול (דברים פרשת שופטים).
טו. מיסטיקה, קבלה מעשית - מספרי קבלה שונים. המחבר הרבה להזכיר צירופי שמות, ואף השתמש בהם במקרים אחדים: א. קפיצת הדרך. ב. להינצל ממזיקים. ג. קמיעות. ד. תפילות.
טז. חיבורים מחכמי תימן - ראה בהמשך.
יז. מעשים מימיו - ראה בהמשך.
אופי המדרש: לקט ומדרש. בהקדמתו למדרש אפיין המחבר מחד את חיבורו זה כילקוט: "ועתה חפצתי לקבץ טעמים מכל ספר שמצאתי, ולעשותן אגודה אחת, כדי שיהא הדבר קרוב לחכמי הזמן הדחוקים בעול זמנם". ומאידך מכנהו בשם "מדרש":[227] "בשם אל עולם אתחיל לכתוב ספר בראשית ממדרש "חמדת ימים" בעזר יה אלהי עולמים". ואמנם כזה הוא מדרש "חמדת ימים". מחד הוא ילקוט פרשני מגוון ורחב היקף, ובו בזמן ראוי הוא להיקרא "מדרש", הן בשל המובאות הרבות ממדרשי חז"ל והן בשל פירושי המחבר, המבוססים על עקרונות בעלי המדרש, כפי שרמז בהקדמתו: "וכל טעם שיעלה בדעתי, ושאוכל להוציאו בְּהִתְעוֹרְרוּת רוח מהאל יתברך מי"ג מִדּוֹת, אזכיר בו: מחבר הספר, או המחבר פירש כך וכך".
השפעת חיבורים ומחברים:
א. מדרשי תימן. החיבורים הראשונים משל חכמי תימן על התורה היו בעלי אופי מדרשי[228] הלכי משולב במדע, באליגוריה, ובמחשבה מבית מדרשו של הרמב"ם, בעיקר. מהמחצית השניה של המאה הט"ז מתגברת הנטיה לפרשנות קבלית. החלוץ[229] בשימוש דרך זו הוא ר' זכריה אלצ'אהרי, ששהה בא"י[230] והיה משומעי לקחו של הרב יוסף קארו וחביריו המקובלים בצפת. בספרו "צידה לדרך" שילב אלצ'אהרי פירושים קבליים בצד שיטות הפרשנות המסורתיות, שקדמו לו. בן זמנו, ר' ישראל בר שלמה הכהן המשיך דרך זו בספרו "סגולות ישראל", והרבה לפרש את האגדות שבמדרש הגדול בדרך זו ובדרך האליגוריה.
מדרש "חמדת ימים" חותם את הפעילות המדרשית הקלסית של מדרשי תימן. המדרש הוא מכלול של כל דרכי הפרשנות: פשט, מדרש, אגדה, הלכה, אלגוריה, פילוסופיה, מדעים וקבלה במידה כמעט מאוזנת. הבאת כל דרכי הפרשנות בחיבור אחד תואם את תפישתו של המחבר ש"גם את זה לעומת זה עשה האלוהים" (קהלת ז יד),[231] כלומר מגוון דרכי הפרשנות מקרבים אותנו לשלמות המחשבתית.
ב. המדרש הגדול. מדרש זה נקרא "מדרש עדני"[232] ע"ש מחברו ר' דוד בן עמרם אלעדאני, אב"ד עדן.[233] מדרש זה היה בסיס לבניית מדרש "חמדת ימים", בעיקרבתחום האגדה. המדרש הגדול מקיף מקורות מדרשיים רבים, מהם לא נשתמרו בתפוצות הגולה האחרות. אפשר שהוא נקרא בשם "גדול" ביחס[234] למדרשים אחרים, שקדמו לו. ר' שלם שבזי שם לו למטרה לפרש את האגדות שבמדרש הגדול. בזה הלך בעקבות קודמו ר' ישראל הכהן מחבר "סגולת ישראל". בהקדמה לספרו כתב:"ופירשתי בו פירוש הגדות, שהיו סתומות ממדרש עֲדַנִי".השם "מדרש עדני"[235] ככינוי למדרש הגדול נמצא גם ברשימת מקורותיו." חכמי תימן כינוהו "מדרש" בסתם. כך הוא במדרש אלוג'יז:"דע כי מדרש שציינו הוא מדרש הגדול". ובחמדת ימים: "למה ב"מדרש" בכל פרשה מתחיל "מרשות", ובפרשה זו התחיל "אפתח פי ברשות קוני".[236]
1. המחבר לא הקפיד להביא את הנוסח המדוייק שבמדרש הגדול. פעמים קיצר, ופעמים אף עיבד ושכתב.[237] יש שהמחבר פירש את דברי המדה"ג בשל חוסר הבהירות בדברים המובאים. "גם משה האיש גדול מאד" (בראשית יא ג) .
2. פעמים המחבר מפתח, מרחיב ומגוון את פירוש המדה"ג ממקומות אחרים במקרא. למלת "בקר" (בר' כב ג) הביא המחבר אוסף ענינים הקשורים למלה זו, מה שאינו במדה"ג: דו שיח השטן עם אברהם. משמעות "שטן". האבות מתקני התפלות. קריאת שמע. מלת שחר ועוד ענינים רבים.
3. משנה האסמכתא שבמדרש הגדול. במדה"ג: רצית ה' ארצך (תהלים פה ב). ובחמדת ימים: וגשמים מְרַצֶּה כקרבנות, מניין. דכתיב: ויגש אברהם (בראשית יח כג).
ג. ר' בחיי בן אשר. ר' שלם הושפע ביותר מדרכו הפרשנית של ר' בחיי, המושתתת על ארבע דרכי הפרשנות: ע"ד הפשט,[238] ע"ד המדרש, ע"ד השכל וע"ד הקבלה.[239] דרך זו תאמה את דרכו הפרשנית של ר' שלם, החותרת לשלמות, וכזה הוא הולך ומוסיף משלו גם בחכמת[240] התכונה, (שמות א ג), הרפואה (בר' א כח ), וחכמת האבנים (שמות כח טו).
1. ע"ד הטבע. 1. את הגמל (דברים יד ז) - למה גמל צוארו ארוך ואזניו קצרות. גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם, שאוכלים מראשי האילנות וחוחים. ושלא יסתבכו אזניו, בראן קצרות בחכמה וכו'. 2. ולמה גַּבֵּי העינים שלַּעוף הפוכין. לפי שהוא מקפץ קניי [בין הקנים]. 3. ולמה אשה אין לה זקן. מרוב קרירותה, וכן שלא תתגנה על בעלה, שאין אשה אלא[241] לנואי, ואין נאוי אלא לתכשיטין ולקישוט וכו'. פירש המחבר: אשה בלא זקן - כדי להבדיל בין זכר לנקבה, שלא יבואו לידי עבירה וזנות.
2. ע"ד השכל. וע"ד השכל: לא נברא העולם, אלא בזכות הכוח השכלי, השוכן בו, שרמז במשה. העולם - עולמו של אדם הצדיק, שהוא גופו.
ע"ד המחקר. למחבר היתה נטיה לחקירה:אבן הזוחלת – ויש פירש שגודל נחש משערה תלושה. ובדקנו ומצאנו הרבה חציין נחש, וחצין עדיין שערה (במד' יז ה). ב. השותה אחר שניים (דברים כא טו) כשותה סם המות - רצה לומר, משום רוחא בישא. ומאי תקנתיה. שופך מעט ושותה. ואם השותה ראשון שפך ונתן לחבירו, אינו מועיל, אלא אם שפך לעצמו ושהה. ובדקון רבנן בחד גוי, דאשקויה שיירי טיפת כוסות, ומת מיד.
3. ע"ד אלגוריה.1. שבעה דברים קדמו לעולם (בראשית א א ) - רצה לומר, עלו במחשבה תחילה. תורה - רמז לשכל הפועל. תשובה - רמז לנפש הכולל. כסא הכבוד - רמז לגלגל המקיף. גן עדן - רמז לשבעה הגלגלים. גיהינום - זה עולם, רמז לעולם ההוויה וההפסד. בית המקדש - רמז לנפש המדברת. שמו שלמשיח - רמז לדבר, שנשאר מן האדם. 2. ופירש המחבר: את אביך, לרבות שֵׂכֶל האנוּשי, שהוא אב בחכמה בגוף. ואת אמך- לרבות הנפש, שהיא אם כל חי בגוף. וצריך לכבדן, שעתידין לעמוד בהיכל מלכי המלכים, ברוך הוא, וליאור באור החיים, להקביל השכל הפועל. עכ"ל.
4. ע"ד הסוד, ע"ד האמת (קבלה). 1. וע"ד הסוד: לויתן - כינוי אל החכמה, שהיא לויתן חן. והנקבה - הן התאוות והחומר. ועתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים- אלו ישראל, דכתיב: ועמך כלם צדיקים (ישעיה ס כא). וזה שנאמר: אכל גויים צריו (במדבר כד ח). 2. וע"ד הסוד: עור- דא הוא אור. דהוו משתמשין ביה מלאכים קדישין, בגין דמלאכי עילאי אתון לאתהניא מההוא נהוראי. ובגין דחבו אדם וחוה, אשתַּנִּי עור, עכ"ל.
וע"ד האמת: שבעה רקיעים אלו הן ממטה למעלה: וילון זו מלכות, שאינו משמש כלום: מכניס שחרית מוציא ערבית. ולמה אינו משמש כלום. פירש הזוהר: דא מלכו"ת, דלית לה שלמו מגרמיה אלא מבעלה.
ר' שלם מסביר את ר' בחיי ע"ד הקבלה. א. כיצד סבר ר' בחיי ז"ל.רצה לומר, שמונין ככה: אבג"ד הו"ז חט"י, וכשיבוא ליו"ד אומר: י"א, י"ב י"ג וגומר עד עשרים, וחוזר משתף מאל"ף, לומר: כ"א כ"ב כ"ג וגומר. וסוד זה לרמוז, שאין שפע ליו"ד, אלא מן האל"ף שהיא כת"ר עליון בסוד ההשתלשלות, והשם המיוחד מורה כן וכו'. (שמות ג יד).
המחבר הרבה לציין את שמו של ר' בחיי. בגוף הספר הובאו למעלה ממאה פירושים מספרו על פי ציון עמודים.[242] יש שהמחבר מביא את פירושי ר' בחיי ללא ציון שמו,[243] וטעמו עמו: ד"א אהיה (שמות ג יד) - וזה קבלה בידינו: אהיה – א"ה רמז לכתר עליון. י"ה רמז לחכמה, שהן שתי ספירו"ת כלולות בשם אהי""ה. במקומות רבים נמצא שוני בין דברי המחבר לדברי ר' בחיי בפירושו: א.שוני בציטוט דברי ר' בחיי. ב. פעמים שהוא מתמצת אותו, או מקצר, ופעמים כותב דברים שונים בהשראת פירוש ר' בחיי.
ד. הזוהר. בשם זה נכללים החיבורים: זוהר על התורה, זוהר על שיר השירים, סתרי תורה, תוספות הזוהר, תיקוני הזוהר, מדרש הנעלם, מדרש רות, הקדמת הזוהר ועוד (ראה ערכים).
התפיסה "האליגורית הנקראת "סוד" קיימת כבר במדרשי תימן הקדומים: אור האפילה, מדרש אלציאני,[244] נר השכלים ובמדרש החפץ. אזכור מפורש של מקור קבלי נמצא במדרש "החפץ", בו נזכרו ספר העיון וספר הבהיר. [245]
חדירה של ממש של הפרשנות הקבלית החלה במחצית השניה של המאה הט"ז.[246] בספר "צידה לדרך" תופסת הקבלה מעמד של כבוד כמו הזרמים האחרים. בעקבותיו הלך הרב ישראל בר' שלמה הכהן. הוא פירש את האגדות שבמדרש הגדול ברוח האליגוריה והקבלה.
בנושא זה הגדיל ר' שלם שבזי לעשות יותר מקודמיו[247] במדרשו "חמדת ימים". בקיאותו[248] העצומה בספרות הקבלה לזרמיה הפכה את הפרשנות הקבלית במדרש כמעט לדרך העיקרית. מאז, היא הלכה והתעצמה בסדר הלימוד של היהודי בתימן מצפונה ועד דרומה. ספר הזהר בימיו היה מצוי אצל יחידי סגולה. בשל ספקנות הקוראים לאמיתות המובאות מהזהר, מצא המחבר לציין ציון מדוייק של שם הפרשה, מס' הדף והעמוד[249] כדבריו: והוספתי לזה מורה מקום לטעמי הזוהר בדף פלוני,[250] שלא יאמרו השוטים, שדבריו נוטים[251] מפרשה לפרשה ומענין לענין.
המחבר לא הסתפק בהבאת פירושי הזהר בלבד, אלא אף הוסיף פירושים משלו עפ"י שיטת הזהר: ביצת בר יוכני – (דברים כו ט): סוד תורה, רחמים ודין כביצה זו, שיש בה שני גוונים לבן ואדום. חלבון - רחמים, וחלמון - דין. שישים כרכים - אלו שש מצוות, שנצטוו בני נֹח ואדם הראשון. שלוש מאות מדינות - כנגד מצוות לא תעשה עם השש מצוות, בכולם שס"ה למשכיל, עכ"ל. ופרשנו זה מהזוהר, עיין ב"ואתה תצוה".
ה. סגולת ישראל. מחבר הספר ר' ישראל בירב שלמה הכהן מעיר הכהנים צ'ובירה [252] היה בן דורו של יוסף, אבי ר' שלם. ר' ישראל הכהן הושפע מאד מדרכו הפרשנית של ר' בחיי ואחז בשיטתו הידועה: ע"ד הפשט, ע"ד השכל וכדו'. עם כך אין בית מדרש ללא חידוש. הוא היה הראשון שפירש את האגדות שבמדרש הגדול ע"ד האליגוריה וע"ד הקבלה. הדעת נותנת, שר' ישראל הכיר את "צידה לדרך", חיבורו של ר' זכריה אלצ'אהרי, שקדם לתקופתו, אך לא ניכר שהושפע ממנו.[253] את הקבלה הקדומה והמאוחרת ספג ר' ישראל, כנראה, ישירות מספרים, שהגיעו בימיו בראשית המאה הי"ז כדבריו בהקדמה לספרו:[254] ויהי כי רצה הקב"ה לזכות אותנו ולהסיר מסווה העיורון מעל פנינו ...ויעברו אנשים יהודים סוחרים ויביאו לנו ספרים רבים כגון ספר הזהר וספר הרמב"ן וספר ר' בחיי וספר הרוקנאטי וספר המערכת וספר שערי אורה וכו'.
ר' שלם לקח מפירושיו בשפע,[255] ולרוב לא ציין את שם הספר כמקור, כאדם "השואל דבר מבני ביתו".[256] ר' ישראל הוזכר בשמו פעם אחת בלבד.[257] על אף ההערכה, שרחש ר' שלם לפירושיו גילה גם הסתייגות במקומות אחדים: "ולא עלה בליבי טעם זה" ועוד (בראשית א נט, לב ה). ספר סגו"י יצא לאור פעמיים[258] במהדורת צילום ופעם אחת בדפוס.
ו. הלכה. ההלכה בתימן ידעה שינויים במרוצת הדורות. מנהגים והלכות רבות, שנהגו בתימן, מעוגנים בדברי המדרשים והתלמודים,[259] כלומר בהשפעת חכמי א"י. לאחר מכן ניכרת השפעה של חכמי בבל. ראשון להם היה ר' סעדיה גאון. השפעתו על מנהגי תימן בתפילה ובמנהגים ניכרת בסידורי תימן ובתפסיר שלו לתורה.[260] ישיבות בבל, שנזקקו לתמיכה בישיבותיהם פנו לחכמי תימן, לתמוך בישיבותיהם.[261] נראה שאף הלכו ל"ירחי כלה" שם, ולבטח הושפעו ממנהגיהם. בסוף תקופת הגאונים עלה שמשו של הרי"ף וחיבורו ההלכי, הנקרא "תלמוד קטן" נתקבל בקהילות שונות. הימצאות דף מהלכות שבת להרי"ף בתימן מלמדת, שגם לו היתה השפעה על מנהגי יהודי תימן. [262]
עם הופעת הרמב"ם במאה הי"ב עברו יהודי תימן לפסוק כמותו עפ"י חיבורו "משנה תורה". ר' שלם שבזי פוסק כמוהו בכל כתביו. במדרש "חמדת ימים" הוא מביא פסקים רבים מהרמב"ם,[263] לעתים ברצף, יותר מהצורך לאותו ענין. המחבר לא הזכיר, ולו פעם אחת את מרן השולחן ערוך, על אף שר' ישראל ספרא קרובו הזכירו עשרות שנים קודם לכן.[264] האם יש לומר, שהמחבר התנגד להחלפת סמכות הלכית. אנו מוצאים במדרש קבלה ממקורות הלכתיים שונים, אך לא במידה של שינוי הסמכות.[265] על אף שר' שלם הרבה להביא הלכות בתחומים רבים, נראה, שלא ביקש להטביע חותמו בתחום הפסיקה,[266] ולהימנות בין פוסקי הלכה, שהרי םפרו נמנה עם ספרי הפרשנות והמחשבה.
למהות החיבור: לקטן – בורר - יוצר.
שימוש בפירושי אחרים הוא בבחינת לקט. בדיקה יסודית של הפירושים המובאים והשוואתם לפירושי בעליהם מעלה, שדרכו הפרשנית רחוקה מלהיות העתקה ולקט במשמעותה המקובלת של המלה, דיעה שיוחסה לו בעבר. בהיותו משורר פורה[267] ומחדש, איש אשכולות והוגה, אין זה מדרכו להקדיש זמן ללקטנות גרידא. המחבר היטיב לבחון ב"מסננת" דקה כל קטע פרשני בו השתמש, העיר את הערותיו והאיר את פירושיהם:
א. המחבר מסביר פירושי אחרים:
1. את חכמי המשנה והתלמוד. א. ריבי עקיבה אומר: נחית נטריקון: נוראות עשית להם, חירות נתת להם וכו' רצה לומר, נוראות - על ידי תפאר"ת, דכתיב: מה נורא המקום (בראשית כח יז). חירות - על ידי בינ"ה. תרגם דרור: חרותא. ימינך - חסד אברהם, דכתיב: שב לימיני . (במדבר מסעי לג א).
2. את דברי חז"ל. א. פירש המחבר:היאך דרז"ל, כדי לעקור עבודה זרה מן העולם, והקב"ה יכול לעקור אותה מצד אחר. פירוש: אלא שברא עולמו ימין ושמאל, רחמי ודינא, דכתיב: גם את זה לעומת זה עשה האלהים (קהלת ז יד). ב. נסתפק לי - אמרהמחבר: נסתפק לי: היאך אמרו רז"ל, משה קירב יתרו ומחל לו... ופתרונו. . (שמות לח ח).
3. את אבן עזרא. פירשראב"ע: יש סודות הרבה בכוונה זו עמוקים לא ידעום בלתי מתי מספר. ושביעי בימים וכו'. ר' אברהם פירש, שכיוֶּון אותו רשע לשבעת ימי בראשית דמילואים וכו'" (במדבר כג א).
4.את הרמב"ן. הרעֹתה (שמות ה כב) - מאי טעמא בתוספת ה"א. רצה לומר, פירוש הרמב"ן שהִנַּחתָּ לפרעה, להרע להן במדת הדין. דעתו של מפרש זה, שאמר למה הנחת לפרעה, רצה לומר: דהכי אמר קרא "מפי עליון לא תצא הרעות והטוב" (איכה לג ח) וכו'.
5. את ר' בחיי. כיצד סבר ר' בחיי ז"ל.רצה לומר, שמונין ככה: אבג"ד הו"ז חט"י, וכשיבוא ליו"ד אומר: י"א, י"ב י"ג וגומר עד עשרים וכו'. וסוד זה לרמוז, שאין שפע ליו"ד, אלא מן האל"ף שהיא כת"ר עליון בסוד ההשתלשלות, והשם המיוחד מורה כן וכו' (שמות ג יד).
6. את הרמב"ם. א. למה פירש הרם במז"ל, כדי להתרחק מן האכזריות וכו'. שמוליד באוכלו כעס, והתורה אמרה: ורחמיו על כל מעשיו (תהלים קמה ט).ב.ד"א. שמוסיף בכח טיפת המתעורר. ולמה החמיר הכתוב כל זה. כדי לעקור עבודה זרה מן העולם. כן היא דעת הרמב"ם ב"מורה נבוכים" ג (שמות כג יט). ג. כיצד אמר הרמב"ם: לא מצינו במדין גמלים וסוסים, שהיתה ארץ הרים, ולמה כתוב: והיה אם זרע ישראל ועלה מדין ועמלק וכו' ולגמליהם אין מספר (שופטים ו ג, ה). פירש המחבר: דעת הרמב"ם ז"ל וכו' (במדבר לא כח).
7. את בעל העקדה. פירש ב"עקידה": הגוף נקרא עולם קטון. מציון - סוד מלכו"ת, רמז לכת"ר. מהר חרמון נברא העולם - רמז ללב, שמשתרג ממנו הגוף. וכן עניין "מאבן שתיה" - זה הלב וכו'. מן הצדדין - רצה לומר, העור מתקשר תחילה בגוף וכו' (בראשית א א).
8. את הכוזרי. גיהנם. פירש הכוזרי: גיהנם הוא מקום חומר וטיט ואש מלהטת בתוכו, חוץ לירושלים. ונראים דבריו כדברי רז"ל: מִפֶּתח שלירושלם לפתח גיהנם חמישים אמה (בראשית מז כט).
9. את הזוהר. ב. ופירש בזוהר:לא אראה יה (שם לח יא) - והא מן דיכיל לאסתכלא בשכינתא. אלא סופיה מוכיח וכו'. פירוש:לא תשא יש בה כ"ז אותיות, מנין טו"ב. וכן מנין י"ה, אם תשלים באותיות. שכל הנשבע לשאו, כופר בתורה כולה ובשמו שלהקב"ה.
10. את בעל "הבהיר ." כוהן שנשתמד, אמרב"ספר הבהיר": אם חזר בתשובה, אינו מברך את העם, ואינו מברך ראשון. ורש"י ז"למתיר בזה.. ודאי בעל ה"בהיר" סבר: חכם עדיף מנביא - (במד' ו כג).
11. את ר' מנחםריקנאטי. ופירש המחבר: דעת ר' מנחם קרובה לדברי הר"ם במז"ל, שאמר ב"הלכות מאכלות אסורות", שאין מין טמא מתעבר ממין טהור כלל, ואין מין האדם מתעבר מטיפת שאר בעלי חיים, שאינן ממינן. וכן היפוכו. עכ"ל
ב. מפשט פירוש אחרים. ע"י תוספת שאלות: 1. של נעליך (שמות ג ) - למה אמר של נעליך. שלא ייקל ראשו כלפי שכינה במקום המקודש, כענין דכתיב: השמר מפניו (להלן כג כא). 2. ולמה לא אמר לו; חֲלוֹץ. שלא יאמר כדין היבום, דכתיב: וחלצה נעלו (דברים כה ט), משמע אחד. 3. ולמה לא אמר לו שְלוֹף, שלא יאמר כדין הקנין, דכתיב גבי בעז: שלף איש את נעלו (רות ד ז). אבל אמר שַל נעליך, רצה לומר: שלול החומר והיכון לקראת שכינה.
ג. מסביר את השוני בפירושי אחרים. אמרהמחבר: למה זה אומר אחד מחמישה, וזה אומר אחד מחמישים, אחד מחמש מאות, אחד מחמשת אלפים. התשובה: מי שאמר דרך מיעוט, רצה לומר: שמתו בחשך בלבד. ומי שאמר בלשון ריבוי, רצה לומר: מאותן שמתו, ושהשליכום ליאור. ד"א. אין בַּכּלל, אלא מה שֶבַּפְּרט. וכולן רומזין לה"א אחרונה מדת הדין הרפה, שמכַלָּה ברשעים. 2. מה בין דעת הבהיר לרש"י. בעל הבהיר סבר פוגמין כבודו, שיהא כפרתו, אם חזר בתשובה גמורה. ורש"י ז"ל סבר: שנשתמד באונס או משומד למצוה אחת, ולא לתורה כולה, שזה אין בו אמונה וכו'.ואֵרע בְּיָמַי, כהן נשתמד לתורה כולה וחזר יהוד.
ד. מפשר בין דעות סותרות. א. בלשון "נמצא כדעת כולן" - ופירש המחבר ז"ל: ודאי פגע בסמא"ל ונראָה לו הקב"ה ומיכאל, שהוא השכל הפועל. "נמצא כדעת כֻּלָן". ב. ותבלע אֹתם - וכי כולן היו במקום אחד. ריבי נחמיה וריבי ברכיה. ריבי נחמיה אומר: נפתחו בה פתחים הרבה. וריבי ברכיה סבר: נתערבו, והיו פתח אחד גדול. נמצא דעת אחת לכולן.
ה. שואל ומשיב. 1. והלא לא מת מקנה מצרים, אלא אחר זמן. אלא רצה לומר, שכבר נגזר על מקניהן, שימותו בבית דין שלמעלה. 2. בלשון "מא נפק לן". מא נפק לן,אם כל השמות בלוט חול חוץ מזה, דכתיב: אל נא אדנַי. 3.מניין שהסכים לו הקב"ה. דכתיב: ואתה פה עמוד עמדי (דברים ה כח). ופירש הרם במז"ל: החומר הוא יצר הרע בעצמו .
ו. משדרג פירוש. [בתוספת רעיון, ש"נולד" עם הקריאה מפירוש סגולת ישראל: ד"א קדושים תהיו (ויקרא יט ב) - כדי לכלול המחשבה והמעשה. ומניין שהמחשבה מביאה לידי מעשה. דכתיב: הוי חֹשבי אָוֶן ופועלי רע על משכבותם באור הבוקר יעשוה (מיכה ב א). ומכאן, שרוב ההרהור בלילה, וביותר אם לא יָשַן. ותרגמהכל אשר יזמו לעשות (בראשית יא ב): כל דחשיבו למעבד. ולמה אמרו הרהורי עבירה קשין מעבירה שהעושה פוחד, שמא יֵדעו בו. שעושה עבירה, לפעמים נתפס ועונשין אותו, ובִייושו כפרתו, מה שאין כן במהרהר.
ז. משכתב מובאות. מלשון רבינו בחיי – איכה... הטורח שיש לי שאשכיל המצוות לפתאים...מלמד שהיו ישראל טרחנים הרבה....יש לי ראיה להביא מוספני עליכם דייינן וכו'. לשון המחבר: איך אַשְׂכיל המצוות לפתאים, שהיו דַיְנָנִים וטרחנים ביותר. אדם רואה חבירו נוצח בדין, והוא אומר: יש לי ראיה, יש לי עדים להביא וכו'. בלשון ראב"ע – "תכין לך הדרך". שיהא דרכו מוכנת ומיושבת. לשון המחבר: רצה לומר, שלא יתעכב[268] זה הקולט כשגולה, אם הרג בשוגג.
ח. מביא מגוון פירושים לנושא אחד. בנימין זאב יטרף (בר' מט כז) - ע"ד קבלה... גימטריא... אלגוריה... פירוש הסטורי... (פירוש פנימי) ע"ד הפשט.... ותרגמא ..... פירוש קבלי... ויש פירש..... ועל פשטא.......
ט. משלב אלגוריא וקבלה. ד"א עץ הדעת. הוא הלב המהרהר שבתוך האדם, שהרהורו בטוב וברע, דאמרי: עינא וליבא תרי סרסורי דחטאה. וע"ד הקבלה: עץ החיים ועץ הדעת - הן סוד תפאר"ת ומלכו"ת, הנקראת עטר"ת וכו'.
י. מוסיף ראיות.1.עכ"ל הזוהר בתחילת מדבר סיני, והוספנו ראיות לדבריו. 2. מוסיף בלשון ואית קרא מחוור - "כאשר אמר" (שמ' כא א). איכן אמר. דכתיב והנה בן לשרה אשתך. ואית קרא מחוור: אבל שרה אשתך יולדת לך בן...
יא. משנה אסמכתא. "וגשמים מְרַצֶּה כקרבנות", מניין. דכתיב: ויגש אברהם (בראשית יח כג). ובמדרש הגדול האסמכתא היא : שנאמר רצית ה' ארצך (תהלים פה ב).
יב. הבעת דיעה אישית על טיב הפירוש ועל הפרשן:
1. תמיכה בפרשן. בלשונות: א. ופירושו נכון - פירש לי מר חלמא:על שושנים(תהלים מה א) - על שש נימין, שהיו לכינורו שלדוד, כנגד שש קצוות. ופירושו נכון. (ויקרא כג כב.) ב. יפה פירש - אמר המחבר: יפה פירש רבנו בחיי ז"ל. והראייה: שכֵּיוָן שאמר לו, עוד יוסף חי (להלן מה כו), ותחי רווח יעקב אביהם (שם שם כז), שהאמין בעצמו, שהוא צדיק גמור מבני חיי העולם הבא. ( בר' לח לה). ג. ונראין דבריו נכונים - והכוזרי פירש: שהצדיקים בחייהן הן מקום מעון לשכינה, לקבל שפע. ואותו השפע הוא הנקרא גן עדן בעצמו, ונראין דבריו נכונים, כמו שאמרו וכו' (בר' מז כט). ד. וזה נכון - ובא המלאך לבשרהּ כאן, שתהר שנייה, וזה נכון. לכך לא נזכרה בכורה בישמעאל, ללמד שקדמו נֶפֶל (בראשית טז ד).
2. דחיה והסתייגות.א. טעם חלוש – והתשובה, פירשהמחבר: מי שאמר טימאתן, טעם חלוש. לא יעלה על לב החכם, שהן טמאים מעיקרן (בר' לא לד). ב. ואין זה נכון - ויש פירש:כנגד, ודוד הוא הקטן (ש"א יז יד), ואין זה נכון. (ויקרא כג ג) ג. ולא עלה בליבי טעם זה – ופירש הרב ישראל הכהן ז"ל: הן כנגד "שבע מידות", המקבלות שפע זו מזו. ולא עלה בליבי טעם זה, כי שבע "מדות" רומזין לזכר ונקבה. (בר' יא כט).
יג. נותן סימן (סימן, סַיְמנֵם). א. סימן: ניחח (ויקרא א ט) - למה חסר וא"ו. כנגד שש הלכות שנתעלמו ממנו, סימן אמ"ם בז"ק. עיין מלחמת מדין (במדבר לא). ב. וסימנך: "שמך יעקב" (בר' לה י). פירש המחבר: יעקב מורה על גלות ישראל לחוצה לארץ, דכתיב: ולשבי פשע ביעקב (ישעיה נט כ). ג. סַיְמְנֵם: "שמע" - סימןלמעמד (מספר העולים לתורה). כיצד: שי"ן - שלשה בַּחול. מִי"ם - ארבעה במועד. עי"ן - שבעה בשבת, זה הוא סימן מעמד ספר תורה
יד. מסקנה חינוכית או לימודית. 1. אני נותרתי - הפטרת כי תשא (מל"א יח כב): ְראה כמה צניעות יש בו (באליהו). היה אומר אני נותרתי (לבדי) לה', והוא יודע באותן נביאים, שהחביאם עובדיה, ועליו נאמר: ונאמן רוח מכסה דבר. 2.דברים עקב - יהבא כתובתה לנשיאה ואמרא ליה: הדא שלמה ברי יתיב גביך אקרייה ואתנייה מכתובתי, ומן דמנזק ליה, מנזקנא ליה, וכנשת חילא ואזלא לה. רְאֵה כמה גורם עובר על השבועה, ע"כ. 3. על נטילת ידיים- ראשי תיבות ענ"י, שהמזלזל גורם עניות, למה. שגורם למעוט שפע חס"ד מִלֵירד עליו כהוגן. (ויקרא ט ו).
טו. מחדש. המחבר הוסיף חידושים משלו בהשתמשו בביטויים: 1. אמר המחבר, פירש המחבר, מחבר הספר ז"ל פירש, פירש המחבר ז"ל. 2. ואני אומר. 3. ויש לפרש. 4. פירוש. 5. והתשובה האמיתית. 6. נסתפק לי. 7. והוספנו ראיות לדבריו בר' כד סג. 8. ונמצא כדעת כולן. 9.מא נפק לן.ועוד.
בין היתר הוא מחדש על דרך י"ג מידות שהתורה נדרשת בהם וכן על פי עקרונות ודרכים נוספות:
1. היקש (גזירה שווה). א. בגלל יוסף (בר' לט ה). ומאיכן ידענו, שנסתלקה עבודה זרה מביתו שלמצרי. פירש המחבר מהכא דכתיב: וכל יש לו נתן בידו (לעיל ד). מלמד, שעמד יוסף ושָחַק אותה, דכתיב הכא: מה בבית, וכתיב התם: מה עשה לך העם הזה (שמות לב כא). ומה כאן עבודה זרה, אף כאן עבודה זרה ב.ראו כי רעה (שמות י י). מחבר הספר פירש: שראה חיות רעות מקדמין לבניהן, דכתיב הכא: רעה, וכתיב התם: וְהִשְבַּתִּי חיה רעה (ויקרא כו ו). אמר הקב"ה למשה: אל תיראו מדבריו שלרשע, וחית השדה הָשלמה לך (איוב ה כג). עכ"ל ג.ושאלה אשה (שמות יא ב). ומנין שהתחילה אשתו שלמשה לשאול. דכתיב: ושאלה אשה, וכתיב התם: כי אשה כושית לקח (במדבר יב א), מה כאן אשת משה, אף כאן אשת משה.
2. קל וחומר. יש אומרין: "מעשה יָדַי" אלו ישראל. וישפירש: המצרים, שאין הקב"ה חפץ במפלתן שלרשעים וכו'. אמר המחבר: ושמא תאמר, אבל במיתתן שלצדיקים חפץ. אלא רצה לומר: ומה אם הרשע אינו חפץ במיתתו, קל וחומר הצדיק דכתיב: וצדיק יסוד עולם (משלי י כה).
3. ריבוי, ריבוי אחר ריבוי.וְאִבָּנֶה גם אנכי (בר' ל ג). מה רִבָּה ב"גם". ששתיהן הן מולידות, היא ורחל גבירתה. ד"א. ריבה, שאף יעקב, אין עיקר מחשבתו מבתחילה, אלא לִבָּנות מרחל, דכתיב: אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה (לעיל כט יח). 2. וישלחו את רבקה אחותם ואת מיניקתה (לעיל כד נט). מה ריבה ב"את". פירש המחבר, הכי אמרו: אין ריבוי אחר ריבוי, אלא למַעֵט. שלא הייתה, אלא דבורה בלבד.
4. מיעוט. א. וכן רק עַם חכם (לעיל ד ט)- מה מיעט. מיעט פושעי ישראל, שאין נשמעין לדייניהן ומכירים ומורדים כמו ירבעם ואחאב. (דברים י טו) ב. רק חזק לבלתי אֲכֹל הדם. "רק" מה מיעט. מיעט דם דָגים, שהוא מותר.
5. חסר ומלא. א. "נח למה חסר וא"ו?והאמת מיכאל שרו שליעקב, וסמא"ל שרו שלעשו, הן שהיו מחליקין למעלה, עכ"ל המחבר (בר' כה כב). ב. והשיגֻךָ (דברים כח ב). למה בקללות (להלן טו) מלא וא"ו והשיגוך, ובברכות כאן חסר. שאין לך רדיפה קשה כזו, דכתיב: על צוארינו נרדפנו. וע"ד הסוד: שעֵרֶב הקב"ה שמו עמהן, שלא יכלו, דכתיב: עמו אנֹכִי בצרה (תהלים צא טו). ג. כי תבוא.למה תבוא מלא וא"ו. רמז לארץ שבעה (ששה) עממין שחייבת ביכורים, כי ארץ האמורי מעבר לירדן, ואינה חייבת.
6. סרס המקרא. ורב יעבד צעיר (בר' כה כב) - כשישראל עושין רצון השם יתברך - ורב יעבוד צעיר, שבני עשו משתעבדין להן, דכתיב: יעבדוך עמים (להלן כז כט). ואם עוברין על התורה ומצוותיה - סרס המקרא: הן משתעבדין לבני עשו, דכתיב: ועבדת את אויביך (דברים כח מח).
7. מלמד.א. ויאמר משה אל העם (שמות יד יג). מלמד שהיה מפייסן, דכתיב הכא: ויאמר התיצבו, וכתיב התם: ויאמר בי אדני (בראשית מד יח). מה כאן פיוס, אף כאן פיוס. זה הוא שאמר הכתוב: החכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים (קהלת ז יט). ב. ורחל הייתה ראויה להוליד שנים עשר שבטים, מניין. דכתיב: הבה לי בנים (להלן ל א), מנין הב"ה. מלמד, שהשיגה בדרך נבואה, ולא ידעה שכולן עתידין ליקרא על שמה, דכתיב: רחל מבכה על בניה (ירמיה לב טו).
8. אל תקרי. ומצא להם (במדבר יא כב). אל תקרי ומצא, אלא ומוציא. שיכול הקב"ה להוציא להם דגה במדבר, ואע"פ שהוא מקום שממה. רצה לומר מן הבאר, שהוא סוד האחרון, מידת מלכו"ת, דכתיב: לא חסרת דבר.
9. לא כתיב. את מצרים מת. מתים לא כתיב, שעדיין היו מפרכסין, מתים ולא מתים, כד"א: ויהי בצאת נפשה כי מתה (בראשית לה יח).
10. מכאן. ראה נתתיך אלהים. למה לא אמר: הִנֵּה נתתיך, אלא רְאֵה נתתיך. מכאן, שאין (סנהדרין ו ב) לו לדיין, אלא מה שעיניו רואות, כן פירשהמחבר(שמות ז א).
11. סמיכות.ולמה סמך "אתם נצבים" לפיסוק "ושמרתם את הברית" (לעיל ח). רצה לומר, אם אתם משמרין את הברית, הרי אתם ניצבים ועומדין בארצכם.
12. דבר הלמד מסופו. יהי לך אשר לך (בר' לג ט). מניין שפחד, שלא יעמוד עליו להחזיר לו הברכות. פירש המחבר: מהכא דכתיב: יהי לך אשר לך, דבר הלמד מסופו.
13. נָקוּד. ויאמרו א֗לי֗ו֗ איה. למה נָקוד על אי"ו. ללמד, שהיו יודעין בה, אלא דרך מוסר, כדי לחבבה על בעלה. רצה לומר, שהיא צנועה. ד"א. למה נקוד. פירש המחבר: ששרה, רמז לנפש, שהיא כנקודה בתוך הגוף.
14. שאלה. ומה ענין תיבה אצל ציצית? פירש המחבר: מה תיבה כנגד כסא הכבוד, אף ציצית כנגד כסא הכבוד. (בר' ז ד).
15. חילוף אותיות. 1. אותיות גיכ"ק: בר "קפרא", שהיה נגר עצי גופר בחילוף מגיכ"ק. 2. אותיות בומ"ף : ופירש המחבר ז"ל: השבת – אותיות "נשמה", אם תחלף מי"ם בבי"ת מבומ"ף, נו"ן בתי"ו מדתלנ"ט. שכשם שהשבת צריך שמירה, כך הנפש צריכה שמירה מן החטא (שמות לה א).
16. ראשי תיבות. 1. פירש מחבר הספר: מפיסוק זה הוברר לנו; היתה שכבת הטל סביב למחנה ותעל" (יג-יד), ראשי תיבות 'סְלָו'. 2. אם יקום והתהלך בחוץ.ראשי תיבות: איו"ב. פירש המחבר: שאפילו עשה בו פצעים וחבורות כאיוב, לא יומת המכה, אם התהלך בחוץ ושהה שנים עשר חדש ומת בחַלשתו, שנאמר: ונקה המכה.
ב. לענין הלכה - "כל דיני חנוכה נאמרו למשה בסיני בפיסוק "זאת חנוכת המזבח" וגו' (במדבר ז פד) – ראשי תיבות של "זאת חנכת המזבח ביום המשח אֹתו מאת נשיאי ישראל": זרע אמונים תקנו ח'נרות כהלכה תכף הפתח משמאל.זמנם בשקיעת חמה בשעור ידוע ולגמור ההלל. המדליק מברך שתים חובה אחת תדליקותוסיף מאורם, איסור תשמישם. נשים שכניםידליקו, אוישתתפו,ימים שמונה רצופים. אותיות לזכור"
17. ראשי תיבות וסופי תיבות. כלאים (ויקרא יט יט) היה קרבן קין, פשתן, מסופי תיבות קָרְבָּן: קו"ף, רי"ש, בי"ת, נו"ן - הֵא לך פשתן.
18. סופי תיבות. אלה הדברים (א א). ופירש המחבר: אם תמנֶה סופי תיבות שלחמישה חומשי תורה, עולֶה תרי"א. 2. כלאים היה קרבן קין, פשתן, מסופי תיבות קָרְבָּן: קו"ף, רי"ש, בי"ת, נו"ן - הֵא לך פשתן (ויקרא יט יט).
19. זיווג אותיות. (מן המדרש) הן קרבו ימיך. אמר הקב"ה למשה: לך וזווג האותיות. והלך וזיווג כך: אטב"ח ג"ז ד"ו קצר"ף וכו' נשארו הנ"ך. השיבו הקב"ה הנך שוכב עם אבותיך. (דברים לא ב).
20. מנין אותיות. הקרובים אל החלל. ופירש המחבר: תמצא בפרשת עגלה קל"ה תיבות מִנין קהל. ללמד שמצוותה בקהל שבעירי הקרובים לחלל (דברים כא ו).
21. משל. מכור הברזל (דברים ד כ). משל למלך, שהיה לו כרם והקיפו באילני סרק. פירוש: כי כרם ה' צבאות בית ישראל (ישעיה ה ז). ואילני סרק, אלו שבעים אומות, שאין ראשון אלא לשריפה, דכתיב: והיו עמים משרפות שיד (שם לג יב). מאי דכתיב: כן רעיתי בין הבנות (שיה"ש ב ב). 2. משל למלך שהוציא בנו מבית האסורים, ומשכו לסופר ללמדו טכסיס מלכות ראשון ראשון.
22. ע"ד גימטריא. 1. פירש המחבר: ויהס. בגימטריא אלהים. רמז לשם הדין, כד"א אלהים שופט צדיק ( תהלים ז יב), שגרמו לעורר עליהן מידת הדין למות במדבר. 2. גביע בגימטריא אנכי. מנין אנכי בתוספת ארבע, כנגד ארבע האותיות, עולה פ"ח, מנין גביע אנכי. 3. פירש המחבר: עלו זה בנגב (במדבר יג יז)– זה בגימטריא אהי"ה, כיצד: זַא"ן - שלוש עשרה במספר קטן. ה"א - ששה, הרי תשע עשרה. והַשלים באותיות, הרי עשרים ואחד, מנין אהי"ה. 4. ופירש המחבר:הבשן נטריקון: הדורסים בעלי שן נמר, שאִרסן רע בצפורן ובְשֵן.דברים לג כב.
23. ילמוד סתום מן המפורש. כלל פרשני, המאפשר ללמוד ענין לא מפורש מענין מפורש דומה במקום אחר. (יומא נט). "ומניין שהחכמה נקראת תולדה. פירש המחבר: מהכא דכתיב אמנם כי אתם עם ועמכם תמות חכמה (איוב ד). ילמוד סתום מן המפורש. כשם שהיא מתה, כך היא נולדת וכו'. (בר' מה כז). 2. ובית דין שלמעלה ששים, ולמה שישים. פירש בתיקונים: כנגד שש קצוות. אם כן ילמוד[269] סָתום מן המפורש.
24. תפוס הנעלם. מקל מנין אהי"ה, תפוס הנעלם והנמצא מן אהי"ה: ה"א יו"ד ה"א
אית קְרָא מְחַוַּר מִדָּא.(=ויש מקרא מתאים יותר). ד"א מבן עשרים. מכאן, שאין בית דין שלמעלה מענישין, אלא מבן עשרים שנה. ואית קְרָא מְחַוַּר מִדָּא: הן האדם היה (בראשית ג כב) , מנין הי"ה עשרים (במדבר יד כט).
25. פרשנות היסטורית. א. פירוש: ההוא כוארא - דא אחשורוש. סליקנן ובשילנן - רצה לומר ישבנו בארצו. הווא קא מִתַּפֵּך - נתן אותנו ביד המן. אי לא מקרבא ספינתן - רצה לומר, אלולי בני הדור, קרובי תשובה, שחזרו בתשובה וצמו שלושה ימים, היה מאבד שונאיהן שלישראל.
ב. פירוש: הנהו אווזי - אדום וישמעאל. דאשתמיטו גדפיהו משומניהו - רצה לומר חילותיהן. נשמטין - שמעשירים כענין דכתיב: גומר וכל אגפיהו(יחזקאל לח י). תרגמא: וכל משריתהא. נחלי דמשחא - רצה לומר אוצרות שלהן. אית לן מיניכו לעלמא דאתי - כלומר עתידין אתם לחזור לדתנו ולעשות תשובה לעתיד,
טז. פירושי מלים בשפה אחרת. בערבית[270] . פירש ר"ס גאון: דברי נרגן כמתלהמים כֻּלּם (שם י ח ח) - אלמוחרץ באלמזח, בערבי.
יז. הפניות. המחבר עיין, כדפרשינן, כדפרשית כדנפרש, ונפרשו, ואם תבקש פירוש, בארנו, נבאר, והארכנו, נאריך.
יח. מעשים ואירועים מימיו.
ממאפייני דרכו הפרשנית של המחבר הוא שילוב של מעשיות וסיפורים ממקורות שונים. על אלה הוסיף המחבר אירועים וחוויות, שאירעו לו אישית ולאחרים בסביבתו, ההופכים את המדרש לעכשווי. המחבר השתמש בלשון הארמית, כדי להוסיף נופך לסיפורים:[271] המעשים הם מתחומים שונים: א. רפואה. ב. בריאות. ג. ברכת מזון בבית המלך.ה. מציאות של שדים ושדים יהודים.ו. קבורה.ז. ויכוח בענייני אמונה. ראה בחלק הנספחים.
יט. שגיאות ופגמים שהתגלו בחיבור.
1. תופעת שגיאות בחיבורי חכמי ישראל הינה תופעה נפוצה, מי יותר ומי פחות. עיקר השגיאות נובעות מכתיבה עפ"י הזכרון. ויש שנעשו מתוך עומס והיסח הדעת, שייבדקו יותר מאוחר, ולא נעשו. להלן מקצת מתופעות אלה:
א. הכלאת מקורות. 1. תמחה את זכר עמלק - ופירש בספר העקרים פרק שני:ששה חדשים ישב יואב באדום, עד הִכרית כל זכר באדום + שנאמר: הִכה את אדום בגי מלח עשרת אלפים (מל"ב יד ז). 2. אלהי"ם בקדש חזית - כן בקדש חזיתיך (תה' סג ג) + אלהי"ם בקדש דרכך (שם עז יד).
ב. הכלאת מאמרים. "אילו ישראל שומרין שתי שבתות כהוגן אין כל אומה יכולה לעמוד בפניהן". מורכב משני מאמרים בשבת קיח: "אלמלי שמרו ישראל שבת ראשונה לא שלטה בהם אומה ולשון שנ' ויהי ביום השביעי יצאו"+ "אלמלי משמרים ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלין שנ' כה אמר ה' ".
ג. ציטוט שגוי. 1. ורחל גנבה את התרפים (בר' לא יט) – צ"ל ותגנב רחל את התרפים. ב. למען תדעון אשר יפלה (שמ' י א). המחבר רשם: למען ידעו אשר יפליא ה' בין מצרים ובין ישראל.
ד. מקור לא קיים. 1. ולקחתם לכם ביום הראשון (ויקרא כג לט) . כמו ולקחת בכסף –אין מקרא כזה. 2. מניין דאין קיר אלא שכינה. דכתיב: וארון ברית ה' בעלית קיר - אין מקרא כזה. 3. וישתחו גבי פרעה – לא נמצא מקרא זה.
ה. ציטוט שגוי של מקור ושל בעל מאמר, ותנו רבנן מבתרא (צ"ל בבא קמא) ההוא גוברא דבעא לחוואה בְתִבנא דחבריה. אמר ליה רב כהנא (צ"ל רב): לא תחווי. (ויקרא כד יח)
ו. דרשה על ציטוט שגוי. וירא אליו ה'. זה הוא שאמר הכתוב: פנֵה (צ"ל ראה) אלי וחנני כי יחיד ועני אני (תהלים כה טז). פיסוק זה אמרו דוד כנגד כנסת ישראל. פנה אלי - כמה שנאמר: ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים (שמות ג ז).
ו. ענינים תמוהים בעניני הלכה.והלא יוסף בארון של של מתכת, שאינו מקבל טומאה (במדבר ט ו') . לפי ההלכה מתכת מקבלת טומאה. (ואולי יש לתרץ, שמאחר וצדיק אינו מטמא במותו ,על כן אין ארון שלמתכת מיטמא). ראה להלן.
2. מקורות שגויים לדעת הרב שאול ליברמן
המדרש הראשון מתימן שזכה להערכה אצל "בעלי מדרש" היה המדרש הגדול. במדרש זה נתגלה שפע של פירושים ממקורות קדומים, שאבדו משאר הקהילות. תגלית זו פיתחה ציפיות אצל חכמי ישראל, ובמיוחד אצל הרב ש. ליברמן, חוקר מדרשים ותלמוד ידוע, באשר לשאר מדרשי תימן. מסקנתו היתה, שאין לראות בהם מקוריות, ואם הם נאמרים בלשון מדרשית, אינם אלא שכתוב של מדרשים שקדמו להם. נקודת המוצא של המקוריות הביא את הרב ליברמן ל"ביטול" ערכם של המדרשים,[272] וביניהם מדרש "חמדת ימים". עיקר בקורתו היא באי דיוק בהבאת המקורות מהם לקח. להלן רשימה מביקורתו:
1. עיין לעיל שמות ת"ר במ' כלים ועוד: ת"ר בסנהדרין שני דייני גזירות. ואינו שם אלא בכתובות ריש פי"ג 2. שמות יתרו לט עא- ת"ר בסנהדרין שני דייני גזירות... נמצא בבכתובות רפג"י. ואמנם צויין ע"י המחבר. 3. במדבר שלח פא עא- ת"ר בתרומות הלוקח מן המנפול- משנה דמאי פ"ה מ"ד. 4. שלח פא עב במסכת תרומה- למה הנותן לפונדקית. . .5. ת"ר במסכת דמאי- הציונים אינם נכונים. 6. מסעי קט"ז עב - תניא בחולין משתינין בפני רבים... נמצא בבכורות מד ע"ב. 7. ויקרא בהר מט רע"א - ופירש בזוהר יום חד הוה ר' אלעזר מעבד בשמיטתא- נמצא בירושלמי ברכות פ"א ה"ב, שביעית פ"ט פ"ח ח. שם נ ע"א- ואמר בזוהר: כיוון דהווה ר' אלעזר עייל למתיבתא...ועיקר הדברים בירושלמי שבת פ"י יב ע"ג. קה"ר פי"א ע"ב.
מקור ירושלמי שגוי. (במקום בבלי, פרקי דר"א, בעלי התוספות, המדרש הגדול):
א. במקום פרקי דר"א - בראשית וישלח סט: ב. במקום תוספות מא א- אחרי מות לא ע"א: ג. במקום בעלי תוספות על התורה- שאול נתירא. . פרשת נח. ד. במקום המדרש הגדול- מצורע, נטילת ידיים צריכה ארבעה דברים. ה. בראשית תולדות מז ע"א: האי ינוקא דלא איבלע ביה דמיה - נמצא ב שבת קלד א. ו. שמות ג ע"ב: בירושלמי בבסנהדרין שלחו ליה למר עוקבא- בבלי סנהדרין לא ב. ז. שמות שם ו ע"ב: ובירושלמי במועד קטן אמר אבטול ספרא- נמצא בבבלי שם יח א. ח. שמות בשלח כט ע"ב: בירושלמי בשבת משום דכתיב ואץ ברגלים- נמצא בבבלי עירובין ק ע"ב. ט. שמות בשלח לא ע"ב: ובירושלמי במגילה אמר ריב"ל חייב אדם לקרוא וכו' - בבלי שם כא י. שמות יתרו לח ע"א: בפרק קמא דקידושין אמר ר' יצחק בר שילא - בבל שם לב א. יא. שמות משפטים מב ע"א: בירושלמי ביבמות תא שמע דאמר ר' לוי טב למיתב..- בבלי שם קיח ב. יב. שמות שם מד ע"א: בירושלמי איזהו אוס כגון ותפל שבא- בבא מציעא צג ב יג. שם מז ע"א: ובפרק השואל בירשלמי ההוא גברא דשאל שונרא- בבלי שם צז א יד. שם מז ב: ת"ר בירושלמי ההוא דהוה סליק - פסחים ג ב טו. ויקרא תזריע יז ע"ב: אמר בירושלמי בכתובות דשתיא שכרא – בבלי שם ס סע"ב. טז. קדושים לב ע"א: אמר בירושלמי כד סליק ר' זירא – שבת נג ע"א. יז. שם לג ע"א: ירושלמי ר' יוחנן חש בפרוצדיא- יומא פד א. יח. שם לו ע"ב: ואמרו בשבת בירושלמי גד גדי- בבלי שם סז רע"ב. יט. ויקרא אמור מ ע"ב: בירושלמי בשבת פרק כב דרבא בר בר חנא איקלע לפום בדיתא- בבלי שם קמח א. כ. במדבר נשא ס ע"ב: ת"ר בפ"ב מכתובות ברשלמי ההוא דאמר נכסי לטוביה- בבלי שם פה ב. א. שם סד ע"א: תר בירושלמי תא שמע מהא אנבא דקיימא- נזיר לט א. כב. שם סו ע"ב: תנו בירושלמי במס ר"ה מותיב רב שמן בר אבא מנין לכהן- בבלי שם כח ב כג. בהעלותך עו ע"א: כדאמרי מן דחייש בעיניה... וכן תנו בירושלמי- בבלי ב"ב קכו ב כד. חקת צו ע"א: ובירושלמי בכתובות אמר אביי בר שת- בבלי שם נו א כה. תר בירושלמי פ' יב ההוא גוברא דאתיסר הניה—נדרים פט ב כו. דברים קכ ע"ב: כדאמרי בירושלמי אשרו חמוץ.- סנהדרין לה א כז. עקב קמג ע"א: ובירושלמי אמרו בתחילה היה ר' עקיבה מלסטם..... – עיין פסחים מט ב כח. שופטים קנה רע"א: אמרו בירושלמי עולה עמו בדברים גדולים – כתובות סא א
[1] חיבור אחר בשם זה הוא "חמדת ימים", מנהגים ומסורות ע"ד הקבלה למחבר אנונימי. חיבור שיוחס בעבר למחבר בעל נטיה לשבתאות. ראה חמדת ימים, משה צוריאל, אתר ערוץ 7 תשס"ט. המהרי"ץ מרבה לאזכרו בפירושו "עץ חיים" לתכלאל. הוא מבחין בין "חמדת ימים" זה ל"חמדת ימים שבזי". הר"מ כשר מכנה אותו "חמדת ימים התימני".
[2] מראשית כתיבתו באמצע המאה הי"ז ועד המאה הכ' נמצאו לפחות ששים[2]העתקות שונות, עובדה המעידה על חשיבות המדרש.
[3] רשימת המחברים תובא בנספחים.
[4]מצאתי לנחוץ להאריך בהסבר מפורט את השתלשלות הדפסות הספר, כיוון שהציבור נחשף לביקורות ודעות לא נכונות אודות טיב המדרש ומחברו.
[5]עלה לא"י בשנת תרנ"א 1891. ראה קונטרס "שרידי תימן", ירושלים תרפ"ח 1928. שם הקדיש המחבר פרק לתולדות ר' שלם שבזי המשורר ומחבר מדרש "חמדת ימים". בשו"ת "ענף חיים", ירושלים תשמ"א הביא הרב נדאף מפירושי המחבר במדרש.
[6]קרית ספר כרך ה תרפ"ח – תרפ"ט עמ' 272-267.
[7] "ענף חיים" עמ' רמד. הרב נדאף לא דייק במלה "מעט" וכו'.יש במדרש הרבה מנושאים האלה הנזכרים.
[8] כתבי היד הם משל מעתיקים, ותואמים את מהדורה בתראה.
[9] שד"ר זה ביקר בקהילות היהודיות בתימן במחצית השניה של המאה הי"ט, חקר את צפונותיה, ואף הביאה לידיעת העולם היהודי.
10 חלק מספיקות אלה ייחס ספיר, שלא בצדק, למעתיקים.יש לציין, שעל אף שכתבי היד אינם אוטוגרפים, מכל מקום הם עותקים אוטנטיים של מהדורה בתראה של המדרש. המדרש המוגמר, מהדורה בתראה, הינו "תוצר" של מהדורות זמניות, שעובו אחת לשנתיים שלש עם הגעת חמר פרשני נוסף לידי המחבר. תהליך זה נמשל חמש עשרה שנה.
[11] למחבר היו עיסוקים רבים, הן אישיים והן ציבוריים. עריכת המדרש היתה טורח למחבר, ומה עוד, שהוא יועד לתלמידי חכמים, כפי שכתב במבואו למדרש.
[12] למבוא אין כל ערך וכו' כתב גרשם שלום במאמרו: ספר "חמדת ימים" לר' סאלם שבזי. פרקים מתולדות ספרות הקבלה ק. ספר ה', תרפ"ח-תרפ"ט עמ"מ 272-266. חסרון נוסף הוא התעלמות מהעתקות נוספות הן של המחבר והן של מעתיקים, שהיו מצויים אז.
[13] ראה הערה 2.
[14] הוצאת חסיד ירושלים תשט"ז וירושלים תשל"ו.
[15]הראשון שהעלה השערה זו היה הרב עמרם קרח ז"ל במכתבו משנת תרצ"א 1931, ששלח לרב אברהם נדאף, שכבר חי בארץ ישראל. ראה השגותיו ותשובות הרב נדאף ב"ענף חיים" הוצאת סעדיה אלנדאף ירושלים התשמ"א. עמ"מ רמא – רמח. שם בעמוד ע"ה הזכיר הרא"ן עובדת היות הרב המשורר מחברו של המדרש. לאחריו החרה החזיק בדיעה זו: יהודה רצהבי. ראה מאמרו "מיהו מחברו של מדרש "חמדת ימים" .ק. ספר יז ת"ש 247- 245. ועוד:
[16] היתה כאן פזיזות בקביעת הנחה זו, שכן את המתחייב מהבעת הנחה כזו, ניתן היה לאשש ע"י השוואה לשונית ונושאית בין המדרש לבין השירה. זה לא נעשה, כפי שגם הרב נדאף העיר לרב קרח: "נראה שלא עיינת בספר". ראה "מקבילות בין חמ"י לבין השירה" במדור נספחים.
[17] הראשון ביניהם היה הרב אברהם נדאף בתשובותיו להשגות הרב עמרם קורת הנ"ל בהערה. ראה עוד יוסף טובי. "תגים" ג' תשל"ב. מיהו מחברו של "חמדת ימים" התימני עמ"מ 63-72. הרב יוסף קאפח מבוא למדרש חמדת ימים" הוצאת חסיד תשט"ז ותשל"ו. שמעון גרידי. מגנזי היהודים בתימן ת"א תש"ח.
[18] נטייה זו נבעה אך ורק בשל היותם חוקרים ואקדמאים, ולא מתוך חשיבה ובדיקה יסודית כנדרש.
[19] אם כי בהסתייגות מה בשל הבדלי סגנון. ראה עוד בספרו "תורתן שלבני תימן" עמ' נג', מכון משנת הרמב"ם, קרית אונו תשנ"ה.
[20] המובאה היא מתוך פיוט למילה "אל מרומם על כל תהילה", בתכלאל בכתיבת ידו עמ' 43א, שנכתב בשנת אתתקפ"ו לשטרות התל"ה 1675. מכון לכתבי היד בבית הספרים הלאומי בירושלים. התכלאל כולל פיוטים ושירים רבים. הדברים הובאו במאמרו של רצהבי בתגים ג תשל"ב בשם "תגובה למאמר י. טובי" 72-74.
[21] הובא בקולופוך של כתב יד "חמדת ימים" משנת אתתקע"א לשטרות, הת"ך ליצירה 1660. מס' 38 6535 בספריה הלאומית, ירושלים.
[22] מקרה דומה אירע למחברו של "המדרש הגדול", ודוקא בעטיו של גדול פוסקי תימן, המהרי"ץ. המהרי"ץ העלה את הסברה, שמחברו של המדה"ג הוא הר' אברהם הנגיד בן הרמב"ם. אפשר שמלת "הנגיד" כתואר שגור לר' דוד בן עמרם אלעדני, תואר שלא היה נפוץ בזמנו של המהרי"ץ, הביא אותו לשייכו לנ"ל. ראה תכלאל "עץ חיים" חסיד ירושלים תשכ"ב. קעח ע"ב, קצא ע"א. על תואר "הנגיד" בעדן ובתימן ראה ש. גויטין "התימנים"
[23] הרב עמרם קרח חיבר את הספר "בסערות תימן", פרקי הסטוריה של יהודי תימן. ולו עוד חיבורים נוספים. יהודה רצהבי, חוקר שירת ימי הביניים, חוקר ספרות ומורשת יהודי תימן.
[24] המהדורות הנוספות אינן אלא, "אותה גברת בשינוי אדרת": א. עימוד אחר. ב. בכתב מרובע..
[25] הרב אברהם נדאף הביע את רצונו לעשות זאת לאחר הופעת מהדורת ספיר. ראה בבחוברת שכתב בשם "שרידי תימן". לאחרונה יצאה לאור מהדורה חדשה של המדרש. לא עיינתי בספר. אלה שעיינו בו סבורים, שאינו אלא עוד מהדורה כקודמותיהן.
[26] לשמחתי, נמצאו בעלי כתבי יד רחבי לב ורחבי דעת, שאפשרו לצלם את כתבי היד.
[27] יש לציין, שחלק מהמקורות נלקחו מ"תורה שלימה" לרב מנחם מנדל כשר.ירושלים תשנ"ב.
[28] ואמנם הובא לידיעתי שהמדרש יצא לאור זה לא מכבר, למרות הפרסום הממושך על הכנתו על ידי. אפשר שיימצאו בו מעלות וחידושין על מהדורה זו, שיוסיפו לכבודו של המחבר ר' שלם. "בקר וידע ה'".
[29] אין ספק שימצאו שגיאות ואי דיוקים, אולם לא יהיו כאלה, שיפגמו בעיקרה של המהדורה.
[30] ראיתי תאג זה לפני מספר שנים. הסתפקתי אם אמנם נכתב ע"י ר' שלם. בכרטסת כתב היד נכתב שהוא נכתב ב"מודע", יישוב שלא נודע על קיומו. בבדיקה נוספת לאחרונה מצאתי שהמחבר כתב "מוזע". האות זא"ן נראתה לו כדל"ת. ראה צילום בראש כל פרשה.
[31] תאריך כתיבתו או סיומו היה בתמוז תל"ח. כידוע הגלות היתה בשנת תל"ט, ולפי אגרת צ'וראן לקהילת חברון הגלות ארעה בשנת הת"ם. עולה השאלה מדוע הקדים ר' שלם להיות במוזע קודם הגלות, אלא אם כן נודע הדבר כבר אז על הגלות.
[32] ראה במבוא.
[33] בידיים פרטיות. הבעלים בקש להישאר בעילום שם.
[34] ברשות ידידי פרו' אהרון ג'ימאני.
[35] "אפיקים" גליון קיא – קיב עמ' 72 – 78.
[36] שלושה מקומות חשובים היו שם: א. ציון קברו, שהיה מקום משיכה גם לגויים. ב. מעיין במרחק מה ממנו, בו טבלוהמבקרים כסגולה למילוי בקשתם. ג. בית הכנסת וההקדש.לצערנו קברו נטמע עד בלי היכר במבנה חדש שהוקם בסמוך לו.
[37] עפ"י מסורת בע"פ שהעברה אלי מפי נינו כב' אבא יוסף. בביתנו היה עותק של "חמדת ימים" בכתיבת ידו של ר' שלם שבזי. כתב היד נמכר והוא ברשות בית המדרש לרבנים בניו יורק. לא ידוע לנו פרטים עליו, ואם הוא בכלל צאצא למשפחת משתא – שבזי.
[38]על מארי שלום, רבה של תעז, ראה בספרו של דוד קראסו "מסע תימן" עמ'מ 144-146 בתוך "יהודי תימן במאה הי"ט", הוצאת "אפיקים" תשל"ט. המפגש בין השניים היה בשנת תרל"ד 1874.
[39] על מארי מעודה מתעז ראה בספרו של שמואל יבניאלי "מסע לתימן" עמ'מ 147-146, הוצאת מפ' פועלי א"י, ת"א תשי"ב. המפגש בין השניים היה בשנת תרע"א 1911.
[40] על שם משפחתו "מורי", שמעתי מפי נכדו, דודי הר' שמריהו בן חזקיהו: מקובלנו שלא פסקו תלמידי חכמים מורי הוראה במפפחתנו במשך מאה דור".
[41] פרק זה מסתמך על מסמכים מוכחים בלבד.
[42]פירוש על ההפטריות. פירוש על הלכות שחיטה. שני תכאליל בעריכתו ובכתיבת ידו.
[43]שם זה, שלם, מופיע לרוב בראשי הבתים של שיריו, ומספר פעמים בשיר עצמו: "רצה על עבדך שָלֵם", "מרובין שאלות שָלֵם ידידך" (שיח"ד עמ' 80). יש בבחירת השם שלם שאיפה לשלמות, מוטיב מוכח בשירתו ובמדרש. אפשר שהשם שלֵם הוא גם אימוץ שמה של ירושלים, היא שלם היא ציון, שתארה : "מכלל יופי", כלומר יופי שלם.
[44] סַאלֵם אינו תרגום של שלום, שכן בלשון הערבית שלום הוא סַלַאם. גם בנו, המשורר שמעון, רושם שם זה באקרוסטיכון שירו: שמעון בן סאלם ("אדיב אלעקל יא זין אלמתאני").
[45] השאיפה לשלמות היא מוטיב מרכזי במשנתו הרוחנית. הוא מרבה להזכיר את המושג "שלימות הגוף ושלימות הנפש". "הנפש האנושית והנפש השכלית" ועוד.
[46] נמצא שר' שלם רשם את שמו פעמים אחדות בלבד בשם "שלום" בראשי הבתים, ואף בחתימת השיר "שמי שלום, ויוסף יולדהו" (אסבח כ'אלקי רב אלכ'אליק, ח"ח מו)., ראה עוד: רצהבי, שירי ר' שלם שבזי, אעלה בתמר, ת"א, תשס"ג עמ' 64).
[47] כינוי חיבה וקרבה.
[48]אבו שמעון - רצהבי שירי רש"ש 13 132 134 ועוד. אבו יהודה – שם 162 ועוד. אבו מרים – שם 23.
[49]בפי העם נזכרת בתו בשם "שמעה", קרוב לשם "אורה" בלשוננו היום. אפשר והן שתי בנות, ואפשר שמרים הוא שם נעוריה, ואילו שמעה הוא שם שלאחר הנישואין. החלפת שם היא תופעה שכיחה באזור הדרום.
[50] בן יוסף. אבן יוסף. ילוד יוסף. ולד אלמעלם. אבן אלמעלם (בנו של המלומד).
[51]א. הקטן. קטן חזק* קטן מחבריי, (קטן הסופרים) הקל, הצעיר. צעיר הסופרים. צעיר כל התלמידים). משרת, משרת אב, עבד עברי, עבד שפל. ק"ש= קל שבקלים. העני =אלפקירא. שמש סופרים (תכלאל שבזי, ספר הפטריות). שמש יפה עין, שמש לחברת זרע קדש המסובים. שמש לתלמידי חכמים.
[52] אלשאער (המשורר), אלשאער אלעברי (המשורר העברי), אלמעלם (המלמד), אלמעלם סאלם, המחבר, המחבר שלם, קטן המחברים. מחבר הספר, אלמחבר, מחבר השירות המחבר הצעיר. המחבר הנחדל, המחבר שלם, חבור שבזי, חבור משתא, קטן המחברים. קטן מחברי משתא, צעיר המחברים. צעיר הסופרים
[53]ז"ל =זכרו לטוב. חזק, ש"צ, יצ"ו, נ"ע = נָחו עדן, רי"ת =רוח ה' תניחנו.
[54]משמעויות רבות ניתנו לשם זה: א. ע"ש אב המשפחה (באכר). ב. ע"ש אמו (ספיר, טובי). ג. ע"ש אשה נכבדת מענף זה. ד. קיצור המלים: מא אשתא – מה שאלקים נותן (גויטין). ה. שם יישוב (באכר, אידלסון). ו. שם כלי, עריבה הקשור לנס, שנעשה לר' שלם (נדאף). ז. מקום גשמים (מחבוב). ח. טרקלין (לשם). ט. שם משקה אלכוהולי בשם משתא. שייצורו היה בתחום עיסוקה של משפחת יוצרים ומשוררים זו. פירוש זה הוא הנראה לי ביותר. ראה איגרת תוכחה ליהודי צ'אלע מאת ר' אברהם צאלת. (הובא בטובי, יהודי תימן עמ' 197). ר' שלם השתמש גם בכינויים: אלמושתאי, אלמושתאי אלימאני, אבן משתא (בן למשפחת משתא). הראשון, ככל הידוע לנו, שהשתמש בשם משתא הוא המשורר ר' יוסף בר' ישראל שחי בדור הקודם.לא נמצא מי שנשא שם זה קודם לו.השם משתא כשם אשה נמצא רשום במצבה בבית הקברות העתיק בעדן.
[55]סביר שלא רק שנולד שם, אלא אף נתעצבה דמותו הרוחנית במקום זה, שכן אימוץ שם המקום מלמד על משקעים רוחניים, במקום זה. שם היישוב נזכר בשיר קיצת אלבתול, שירת ישראל בתימן, ר. הלוי 261. אנשים נוספים שנשאו את השם שבזי כשם משפחה הם: שמעון בן שלם שבזי, בן המשורר. סעדיה בן עמרם אלשבזי, נכד ר' ישראל ספרא. תלמיד ר' שלם משה בן ... אלשבזי-משתא.. ישראל בן משה אלשבזי משתא, משורר, נכד הנ"ל ועוד.
[56]תאריך זה נרשם בכרוניקה בפרשת בלק, הנסמכת על עדות בן משפחתו, ר' ישראל ספרא בן יוסף משתא. שנת מותו, למרבה הפלא, לא תועדה כלל. אין לנו ידיעות עליו לאחר שנת 1680, שנת גלות מוזע. בשנה זו היה בן 61.
[57]בשיריו ובכתביו נזכרו מקומות בהם שהה בחייו. למד בשֵעְבּ הסמוכה לואדי אלעד'יר ולואדי בן סיף. חברים היו לו בסַהֲרַה ,סהרי. את ספריו כתב במקומות שונים: בנגד וליד (חמדת ימים 1661 1658 1653) בנגד אבו עומר (הפטריות 1665). ובאלד'ומינה 1665 (אשרור בעלות של תכלאל משתא).מעדות שגביתי מתושבים, שעלו בראשית המאה הכ' עולה, שהיישובים שעב, שבז וסהרה נמצאים באזור עודיין. ראה מפה.
[58]שרעב הוזכרה ע"י שבזי בשירו "אב שמעון יקול": בואכה אִבּ וגבלה עד שרעב.. שרעב אינה עיר, אלא מחוז קטן בן כעשרה יישובים, במרכזה היישוב צֵאיירה, על שמה נקראה משפחת צאירי. אנשי שרעב נתייחדו מאחרים בלבושם הצבעוני ובמבטאם והגיית עיצורים: הגה הקו"ף גרונית ולא חכית. של בי"ת רפויה כבי"ת דגושה.
[59] ר' ישראל הכהן בעל "סגולת ישראל". המשוררים לממשפחת צאירי ר' שלום שרעבי (ראשית המאה הי"ח), המשורר חסן ברהים התעיזי, ר' מרדכי שרעבי (ראשית המאה העשרים ועוד.).
[60] תאריך פטירתו לא ידוע. ככל הידוע לי, אין שום תיעוד על התגוררותו במקום. עד לפני עשרותשנים היה מבנה ציון קברו ניכר בגובהו ובסביבתו. לאחרונה "נבלע" קברו בתוך מבנה שהוקם לידו. רא "פתח דבר" הערה 37.
[61] ר' שלם ציין את שמה באחד משיריו "אבו מרים", אבי מרים. בפי הבריות שגור שם בתו "שמעה". אפשר שהן שתי בנות שונות.
[62] ראה מסמך בספרו של הרב חוזה תולדות ר' שלם שבזי חלק ב.
[63] ראה "ספר המרגלית" ב"תורתן שלבני תימן".
[64]עדות יחידה על יוסף זה נמצאת בקולופון של אחד מכתבי יד המחבר בו רשם:"ודע כי אתתקע"א שמיטה גרמה רעב וכו', ובה נולד לי בן ביום שבת ט' חודש אלול אתתקס"ט. ה' ישמרהו ויפתח ליבו לתורה. וקראתי שמו יוסף, יוסף ה' לי בן אחר, אמן וכן יהי רצון". (סיום כת"י ני"ו קולומביה 2071). בן זה הקרוי על שם אבי המחבר נולד לו בגיל 41.
[65] עד חלפון. יוצא שלפי רשימת היוחסין שהובאה בתכלאל משתא הרי חלפון זה הוא בן משה אחי יוסף בן משה (אבי המשורר יוסף בן ישראל) ושניהם הם נינים לסעדיה בן דוד וכו'.
[66]המחבר ציין שאביו היה גם כן משורר: וכן אמר אבא מרי ז"ל בפיוטו: " יש גֵר מזכיר רשעו ויתהפך בו טבעו מגרם זוהמת גזעו" (דב' לב כ ).
[67]השם אביגד הוא עיברות השם הערבי "אבו סעוד", אבי המזל (גד). ראה על כך בפירושו למלים "בא גד" בפרשת ויצא. שם זה היה בשימוש בתימן מאז המאה הט"ו. יש להצר על הטעות החמורה, שחזרה בעשרות מקומות ע"י רבים, כולל תלמידי חכמים, שייחסו את ר' שלם ליוסף בן ישראל במקום ליוסף בן אביגד, ובכך בנו תילי תלים של השערות שגויות.
[68]שם נפוץ במזרח, אף בתימן. אישים בשם זה נמצאו במאות י"ב, י"ג, ט"ו, ט"ז. הראשון בהם הוא נגיד תימן חלפון בן מצ'מון. על פי הרשום במצבתו בעיר עדן הוא נפטר במרחשון 1172. ראה אהרוני, יהודי עדן 27. גויטין, התימנים עמ' 27 והלאה. גברא, חכמי תימן. חלפון הוא כ'לף בלשון ערבי.
[69] תלמיד חכמים זה מוזכר בפרשת בלק כמי שתארך את שנת לידתו של ר' שלם.
[70] בעבר סבר אחד החוקרים שר' ישראל משתא ור' שלם שבזי משתייכים לשתי שושלות שונות, שהאחת הגיעה מצפון אפריקה והשניה מפרס, ואינה כן. ראה שלום מדינה. אפיקים.
[71] הכותרת היא: שלם בן יוסף מבני פרחיה. השיר נמצא בכתב יד בן 177 עמודים , שהוא העתק חלקי של התכלאל הידוע בכתיבת יד המחבר בתוספת פיוטים חדשים. כתה"י נמצא ברשות פרו' אהרון גימני. תיתי ליה.
[72]בחישוב לאחור של שנים עשר דורות (אם נחשיב שנות דור עשרים שנה) מר' ישראל הנ"ל נמצא, שר' פרחיה חי בראשית המאה הט"ו בקירוב. ואמנם במבוא לחיבור הנזכר קבע הרב י. קאפחאת זמנו של ר' פרחיה לזמן זה. חיזוק לקביעה זו היא הזכרת שמו של פרחיה (ללא תוספת ב"ר משולם) במדרש אלציאני, חיבורו של ר' אברהם בן שלמה. (ראה ספר שמואל א עמ' קלח. "מכון משה" קרית אונו תש"ס). כידוע מדרש אלציאני חובר בשנת 1423. (מכאן אולי ראיה כנגד המסתפקים במוצאו התימני של ר' אברהם הנ"ל. ראה עוד: פרו' אליעזר שלוסברג, ר' אברהם בן שלמה התימני ופירושו על ספר ישעיהו.קובץ "מתימן לישראל" בעריכת ד"ר אסתר קאפח, ישראל התשע"א).
[73]ראה "ארבעים שאלות ותשובות בפילוסופיה לרב פרחיה ב"ר משולם". הרב י. קאפח "כתבים" א, ירושלים תשמ"ט. ראה עוד יל"ן נחום מכמנים קעב.
[74] בפתח החיבור משיב ר' פרחיה לשואל השאלות חכם בשם יעקב בר' יפת הכהן. נמצא שר' יעקב זה אף הוא היה תלמיד חכם שעסק בפילוסופיה, ולו חיבור דומה. ראה יל"ן צהר לחשיפת גנזי תימן עמ' קס"ז. ראה גם הערת הרב יוסף לגבי זהותו במאמר הנזכר לעיל ב"כתבים".
[75] עובדה זו מתאשרת מאזכרתו ע"י ר' אברהם בן שלמה בן המאה ט"ו בפירושו לספר שמואל א עמ' קלח. הוצאת מכון משה.
[76] אם נתחקה אחר אישים בשמות הנ"ל, עפ"י שם האדם בצירוף שם האב, כמו חלפון בן משה, משה בן סעדיה וכדו' אפשר שיימצאו אישים בשמות אלה שייכים לענף זה.
[77] "והרב הגדול האלוהי ר' שלום ז"ל רומז בשירותיו המפורסמים: גלותינו מבבל ... ומשם באו אבותינו לגור בארץ הזאת". (הר"י קרח בפירוש לשיר "לבבי יחשקה עפרה").
[78] ראה אפרים יעקב, תימנה עמ' 46. שם העיר יעקב שגם שהמהרי"ץ מיוחס לבני פרץ.
[79] נמצא סופר ממשפחת צאירי-שרעב שציין את ייחוסו "מבני בצי משבט יהודה" (נחום, מכמנים ב). יש מי שיחס עצמו למררי בנו של לוי (יל"ן צהר ע' רמט).
[80]כת"י ני"ו סמ"ל 935.
[81]חוזה ב עא: מורי נסים בן מעודה תעיזי ז"ל יליד תעז, גר ברמת גן.
[82]הרב רצון בן עמרם מנגמי אב"ד שרעב.
[83] כך העיד המחבר בפרשת האזינו: "וכן אמר אבא מרי ז"ל בפיוטו: יש גֵר מזכיר רשעו ויתהפך בו טבעו מגרם זוהמת גזעו. (דב' לב כ).
[84]עיין טובי, שירי אברהם בן חלפון אפיקים 1991. שלמה מדינה לתולדות הרשב"ז, האדם והמשורר. אפיקים גליון פז, סיון תשמ"ו
[85] יפה כתב הרב אברהם נדאף בספרו "ענף חיים" עמ' רמט, בתגובה למאמרו של א. צ. אידלסון: "כל דבריהם..מספרי פילוסופיה דתית, אשר קדמו לרב שבזי ..והכירו בחכמתם כי לא נופלת היא משאר חכמי ישראל בשאר מדינות". וכמו שכתבתי היו הם צאצאי פרחיה בן משולם. ראה בהמשך.
[86]ראה שני שיריו, שנכתבו לשני שליטים בתימן ובהם הוא מציג תחזיות אסטרולוגיות אודות מצבם. רצהבי, ר' שלם ק. ספר ט מכון בן צבי תשכ"ה .
[88] יל"ן צהר עמ' קלד. הסידור משנת 1720. מבחינת הזמן אפשר והסופר משתייך למשפחת שבזי.
[89] משפחת שרעבי –אשבל מת"א. נמצא ברשותם רישום יוחסין בציון התייחסות לר' אברהם אלמועלם מן העיר שֵעְבּ, עיר שנזכרה מספר פעמים בשירי שבזי נמצא ברשותם כת"י בכתיבת שבזי.
[90] רצהבי סי' 144. ספונות ט עמ' קנג.
[93] שיריו 11 במספר הובאו ונסקרו ברובם ע"י יוסף טובי בקובץ " שלום בן יוסף שבזי" הוצאת הוועד הכללי לקהילת תימן בירושלים ניסן תשל"ב, וכן בכתב עת "אפיקים" מב (תשל"ב) קג – קד תשנ"ד. עליהם יש להוסיף לפחות פיוט אחד למילה שנתגלה בתכלאל חדש, שהובא לפניי לאחרונה והוא: אדונים האהובים בחורים מכל עם"
[94] ראה דברים לג כ.
[95]ח"ח שירות קס"ח.
[96] שיר ד שם.
[97] המגיד – באחד מכתבי היד שימר המעתיק את המלה "מגיד" כמו בנוסח הקודם של המחבר.
[98]הדבר ניכר בכמות הפירושים הרבים שהובאו מהם בהזכרת שמם, וביותר ללא ציון שמם. כן בולטת ההשפעה בשימוש דרכי הפרשנות: על דרך הטבע, ע"ד השכל, ע"ד המחקר, ע"ד הסוד ועוד.
[99] בניגוד לסברת י. רצהבי "שסביבתו לא היתה עשירה בתורה ובחכמים". ראה רצהבי ר' שלם ושירתו ספונות ט עמ' קלט.
[100] טובי – סרי שירים חדשים קכ. יש סבורים שר' שלם שהה בצנעא תקופה קצרה, אולם אין לזה שום אסמכתא לכך. ראה י. רצהבי ספונות ט תשכ"ה.
[101] סלימאן עלי מן עז". תרגום י. טובי.
[102] שיר טו "שפיעת עב מרווה לזרעים". הכתובת :אלי שעב ז"ל (= זכורים לברכה). טובי פתח ראשי תיבות אלה במשמעות "זה לשונו", ואינו כן.
[103]ראה לעיל הערה 82.
[104] בשיחה עם תושבים מאזור זה הזכירו מספר מרואיינים את היישוב סהרי כמקום מיושב.
[105] "ידידי שמח נא בטוב" שיר יט שם. "זכורים לשלום" - במקומות רבים במדרש סגר המחבר מלים אלה לראשי תיבות: ז"ל. ז"ל הוא גם ר"ת של זכרו לברכה, זכור לטוב, שהם כינויי ברכה לחיים.
[106] ר' שלם שבזי העתיק במקום זה את פירושו להלכות שחיטה בשנת תכ"ה 1665. ר' מעודד בר' יפת גם הוא העתיק במקום זה בסוף המאה הט"ז את המדרש הגדול. (כת"י נחום). ר' משה בן אברהם משתא העתיק במקום זה במאה י"ז את מדרש "חמדת ימים.
[107] ר' ישראל העתיק וערך כאן את סידורו בשנת השפ"ב 1622. ואילו ר' שלם ערך כאן בשנת התל"א 1671 את ספר ההפטריות.
[115] לא נמצאה כל עדות עליו לאחר גלות זו, פרט למקום קבורתו ביישוב היהודי שליד העיר תעז. על אופן פטירתו וקבורתו ראה דברי הרב סעדיה חוזה בספרו " תולדות ר' שלם שבזי". יש להניח שתימצא בעתיד קינה על מותו, כשם שהוא הותיר קינות על אחרים.
[119] על עזרת ר' שלם לגולים אפשר ללמוד גם מהעובדה שהוא היה במוזע עוד במנחם אב התל"ח. (קולופון תאג בכתיבת ידו. ראה לעיל). עפ"י אגרת יהודי צ'וראן לקהילת חברון (ראה יהודי תימן מכתביהם מרכז זלמן שזר י-ם תש"מ) החלה הגלות "תחילת שנת הת"ם"
[120] מר' שלם חיבר שלש קינות על גלות זו, אחת בעברית: "מהמון קמי שחתי", ושתים בערבית: "וצאלנא האתף אלאלחאן", ו"אב שמעון יקול יא מרסלי". בנו שמעון חיבר גם כן קינה על גלות זו
[121]זהו ההסבר להימצאותם של שמות משפחה בשרעב כמו: צנעאני (מצנעא), בוסי (מבית אלבוס), חנצ'אלי (מבני חנצ'אל), חגבי (מחגבה) ועוד.
[122]אסור ליהודי לרכב על סוס. הרוכב על חמור יטה שתי רגליו לצד אחד. יגדל פיאות וילבש בגד לשם היכר. אסור ליהודי לבנות את ביתו גבוה מעל בית שכנו הערבי.
[123] איסור חבישת עטרות, כיסוי ראש מהודר. נקיון המחראות בעיר מוטלת על היהודי.
[124] ילדים יתומים נלקחים ע"י השלטונות לאיסלום."גזל יתמין דטפלא". (מסאן פי רצ'א).
[125] קולופון, יל"ן, מיצירות ספרותיות.
[126] כת"י חמ"י משנת אתתקע"א הת"כ 1660.
[127] ראה
[128] נתן – הוא נתן העזתי נביאו של שבתי צבי.
[129] המחבר מרבה לאזכר כוכבים בעלי זנבות. ראה בר א א. במדב' כד יז.
[130]כת"י אלוני 100.
[131]שנת אתתקפ"ח – שנתים קודם גלות מוזע..
[132] התנ"ט – 1699. נראה, שבשנה זו לא היה המחבר בחיים.
[133] בשיר "שור ממעון קדשך".
[134] איומה בהר המור.
[135] (דברים מט יז)
[136] הערבים ראו בעבודת האדמה עבודה מועדפת ומכובדת, בהשוואה למלאכות האחרות כמו נפחות, נגרות, רצענות וכדו'. אלה נחשבו למלאכות בזויות, ולכן ייעדום ליהודים.
[137] בספר החול, שהובא במקור בפרשת שופטים הוא מתנצל: ולא השתדלתי בכל זה, אלא שחכמי ערב מתיהרין בו על חכמינו וכו'.
[138] ראה קאפח "גן השכלים" עמ"מ נג נד מט. "מאור האפילה" נג ועוד.
[139] דיואן חפץ חיים שירות רמא שיא.
[140] רצהבי, ספונות ב תשיח עמ' רצו רצח.
[141] ראה הרב יוסף קאפח, מבוא "גן השכלים": "תמיד השתדלו המוסלמים ללכוד את היהודים ברשת זו טמנו להם. כי מתוך הויכוחים אי אפשר היה,שלא יפלוט היהודי מלת ביטול ,או גנאי נגד דתם או אמונתם ואז וכו'".
[142] כת"י בר אילן 380. הוא כנראה המקור לעותק בשפה הערבית. במספר כתבי יד נמצאו שרבוטים בכתב ערבי. יש להניח שגם את שיריו שכמב לשליטי תימן, כנזכר, מסר אותם בכתב לשליטים.
[143] "לג'את פרסי, והינדי יכוט, אלכוטוט בידיה" וכו' תרגום: דובר בפרסית והודית, כותב כתבם בידם. מתוך שירו "טיר אלגון יבאת יחדי". ראה קולופון מס' 2071 משנת אתתקע"א לשטרות 1660.
[144] אין סימוכין שהיה בצנעא, אם כי בסיפורי עם הוא שוהה גם שם.
[145] בשירו הנ"ל הוא מתאר את תושבי צנעא: "אוי לאנשי צנעא הנרגעים היהודים הנכנעם" וכו'". אפשר וביקר בצנעא אם כי הדבר בספק. מכל מקום נראה שהיה קשר תרבותי רציף.
[146] התעודה בכתב יד המחבר נמצאה מצורפת לחומש שמות שבכתב יד רצון הלוי.ראה צילום.
[147]"סיפור עם" מספר, שר' שלם קיבל את החלקה בה נמצאים המעין, בית הכנסת ולאחר מכן קברו כתשורה מאת המלך על ריפויו. ראה דב נוי בתוך "בואי תימן" אפיקים ת"א תשכ"ז, עמ"מ 121- 122. כיום אין זכר לאותו מבנה של הקבר, ונותר ציון מוצנע בלבד. אף המעין, אינו אלא שריד מזה שהיה בעבר.
[148]האחד לכבודו של המלך חסן בן שמס אלדין ליום עלותו לשלטון, והשני לכבודו של אחמד בן אלאחסן בצאתו להתקיף את עדן. ראה רצהבי, ספונות ב תשי"ח עמ"מ רצ"ג – ש"ב.
[149]נושא זה הובא בהרחבה בפרשת יתרו ד"ה ואתה תחזה.
[150]הכוונה לספר "גורל החול", הובא בספר דברים. (יובא בע"ה בנספח בחלקו או במלואו.).
[151]בהקדמה לספר החול התנצל המחבר על שימושו בו, שיש בו כביכול איסור, ונימק את השימוש בו: "ואני נצרכתי לו מפני ששימשתי מלכים וכו'. ראה בהמשך.
[152]על מצבו הגשמי ואישיותו ראה במאמרו המקיף של פרו' י. רצהבי על ר' שלם המשורר בספונות ט תשכ"ה קל"ה –קס"ו.
[153] ראה איחוליו בסופי פרשיות.
[154] "בצל שדי שהוא נורא מקור חיי ומעייני. וחשקי וכל סודי במלכי וכונני, ועזי וזמרתי ואליו תשוקתי. ולבי כאש בוער באהבה מזוררי. ומבטחי וחשקי שם ה'".
[155] את התשוקה הבלתי נדלית ביטא בשירו "לבי לחכמה ישאף", בו מצהיר הוא, שרק הים ישים גבול לחיפושיו: "לבי לחכמה ישאף, תמיד צף, בים יתחמה...נפשי עלי סוד תרחף גם תרדף , לידע ולחכמה".
[156] כך בסיומי פרשיות במדרש: שאיפה ליושר – הרחמן ידריכנו... ובנתיב יושר ינחנו. הט לבבי בסוד ישרים (אמור, אלוני). לנבואה – ונבושר בקיום נבואות (ויצא, חבשוש). ליראה - הרחמן ישים לבנו דבק ביראתו. יזכנו.. וליראה אותו (לך לך). להשגת האמת – ה' יזכנו ויטהרנו להשיג את האמת (סיום כת"י חסיד). לשכינה – ויחזיר שכינתו לתוכנו (תזריע). לתשובה – ויטהרנו מחטא ועוון ואשמה (בא).
[157] כדברי המשורר רשב"ג: "מלהבות אש השכל חצובה, ונשמתו כאש בוערה בה.
[158] שהיו משתמשים בו חכמים ונביאים גדולים כדניאל איש חמודות ויוסף הצדיק וכו' ליקט בתיקון מכל שגיאה ועשאו כסולת נקיה, הרב הקדוש המקובל האלוקי גאון הדור ואורו, כמה"ר שלום שבזי זלה"ה וכו'. (שם בעמוד 265 הערה ילקוט משה, משה בן ישראל בנימין בעמוד 265 ).
[159]"זה הספר שירות שבזיאת מן ספר מורי ורבי הגאון הנשר הגדול בעל הכנפים שחיבר אותו בחכמתו ובשכלו ולא נודע לשום אדם מה הוא מחבר. אשריו ואשרי חלקו. ועל החשק שהם חושקים בו בארץ תימן, גם אני חשקתי בו".
[160]שם.
[161] אתחיל לכתוב שירות ותושבחות, שחיבר התנא האלהי מורנו ורבנו איש האלהים העניו והחסיד והצדיק כה"ר שלם בן כמהר"ר יוסף אלמכונה אלשבזי זצ"ל וכו' (משה בן שלום שחב, מעתיק דיואן "בן צבי 1147 משנת תרפ"ט).
[162] שמואל יוסף ישועה עדני, "נחלת יוסף" עמ' פז שנת תרע"ז.
[163] ראה "שבחי צדיק", בנספחים.
[164] מעתיק כת"י בן צבי 1202.
[165] תימנה עמ' 46 הערה 27.
[166] נפוצה שם גם "נבואה"[166] על סיף אלימן ועל סייד אלאעורי, מושל תעיז. שם.
[167] כבר באחד משיריו הראשונים רמז המחבר על תופעה זו בלשון: "וצלנא האתף אלאלחאן" - תרגום: הגיע אלי דבר מכוסה, בת קול.
[168] חלום במשמעות נבואה הוא הנזכר בשירו "בחלום לילה חלמתי", רצהבי, מולד 42.
[169]דמות מלאכית בשם "המגיד", מוזכרת ע"י חכמי הקבלה: מר"ן יוסף קארו (בחיבורו "מגיד מישרים"), ר' חיים ויטאל ועוד. לשון"המגיד" נמצאה בשני כתבי יד של חמדת ימים: קוק 10239 ומהלמן 3: "עד כאן לשון המגיד".
[170]לר' יוסף קאפח הסבר אחר למלת חלמא. הוא סבור שנפלה טעות ברישומה של המלה חלימא, מלשון נבון ומתון (מבוא חמדת ימים מהדורת חסיד תשל"ו). קשה לקבל דיעה זו, שהרי המלה כתובה כך בכל כתבי היד של המחבר ובכל ההעתקות.
[171]ראה בהמשך.
[173]מסגו"י בשם "הספרים הטבעיים", בשינוי ותוספת. והוא לשיטת הרפואה הקדומה של גלינוס היווני, המבוססת על יסודות, איכויות ולחויות. חכמי ישראלאמצו שיטה זו.
[174] ראה בהמשך.
[175] הובא בסגו"י מ"פירוש התפילות" לאבודרהם עמ' לו.
[177] החול – כי הוא מצוי לכל, אולם ניתן להשתמש גם בגרגרים מסוג אחר כמו קטניות ועוד.
[178] ראה, אברהם נדאף, שרידי תימן, ירושלים תרצ"ג.
[179] טז יא. במהדורתנו יועבר לנספח.
[180] צילום כתב היד בכתיבת יד המחבר מצוי ברשותי.
[181] אמר רעיא מהימנא:לא בודקין בחכמה זו, אלא מבן י"ג ומעלה, כשיהיה שלם בגופו ויתחייב בתרי"ג מצוות. (בר' ט).
[182] מדברי מעתיק דיוואן: "הרב נעים זמירות ישראל שלום שבזי זי"ע .... שמו ושמעו נודע בכל מקומותינו ובערים כאיש מופת ונסיו ונפלאותיו גלויות ונסתרות וכו' כת"י בן צבי 1202. שבחי הרשב"י שבזי לאורך הדורות הוא פרק בפני עצמו, והובא בנספחים.
[183] במכון אסע"י, ארכיון סיפורי עדות ישראל, שליד האונבירסיטה בחיפה רשומים 113 סיפורים על ר' שלם שבזי.
[184]הקדמת יהודה ג'יספאן לדיואן הובא באידלסון שירי תימן עמ' 356.
[185] מן הסתם עפ"י הצפנת מלים בדרך של צירוף אותיות.
[186] דלא לעביד - ראה המעשה בדברים יז ג: שלָמַד גוי אלפ"א בית"א, והיה מזייף כשפים בכתבינו וקובע בכתלים. ועשה עצמו קוסם, ומוציאן ואומר: מִשֶּל יהודים, וסיבב שְׂנָאות, ובסוף גילה הקב"ה קלונו, וארור שלימדו.
[187]הובא מר' בחיי.
[188] תכלאל עמ' 163.
[189] תכלאל עמ' 163.
[190] שימוש בקמיע באופן שונה השתמש הרמב"ם לפי עדותו באגרת ליהודי פסיא: סוד סגולה נפלאה למצוא חן בעיני שרים ומלכים לכתוב על קלף פסוק זה "ונתתי את חן העם... ולשאת אותו תמיד. ובו אני השגתי מה שהשגתי בעיני מלכי הערב במצרים ובאלכסנדריא למצוא חן בעיני מלכים ושרים. (אגרת לפסיא בתוך "אגרות הרמב"ם" עמ' לו. מובא גם בתורה שלמה שמות עמ' 266).
[191] דברים יח י-יא.
[192]סנהדרין יז.
[193]סנהדרין כה, סח ועוד.
[194] דברים לג יז. על אמונה ביהדותם של השדים, אנו מוצאים ב"מעשה ירושלמי" המיוחס לר"א בן הרמב"ם, בכתבי ר' יהודה החסיד וב"אור זרוע" לר' יצחק מווינה.
[195] ברשימת השירים האחרונה בעריכת י. רצהבי ("אעלה בתמר" ת"א תשס"ג 2003) נמנו 744 יצירות: שירים פיוטים סליחות וכדו'. ללא ספק קיימים שירים נוספים בידי חוקרים, שלא נכללו ברשימה זו. גם ברשותי נמצאים עשרה שירים, שאינם ברשימה.
[197] כת"י מו' הרב קוק 130: 200 עמ' ניקוד עליון עם הערות פרשניות טיפוסיות למחבר בשוליים. הבאתי פירושים אלה מכתב היד בסוף החומשים .פירוש זה הובא כבר בתאג "תורה קדומה". ראה בפתח דבר.
[198] כת"י ספריה לאומית 8-6570. 66 עמודים משנת אתתקע"ו לשטרות- 1665. יש לדחות את קביעת רצהבי, שהפירוש הוא העתקה של מפרש קדמון. בפירוש זה יש מאפיינים ברורים לזה שב"חמדת ימים" ושאר חיבוריו.
[199] הראשון טרם פורסם, והוא בידים פרטיות. השני הוא כת"י heb152 yah/ms 170 דפים. ניקוד עליון. אוטוגרף משנת אתתקפח לשטרות (1677). על התכלאל בפרוטרוט ראה במאמר: נוסח התפילה, תמנהגים ומסורת הקריאה של הר"ש שבזי, עפ"י תכלאל כתיבת ידו. ציון בר מעוז, אפיקים גליון קיא- קיב תשרי תשנ"ח.
[209] אף מחבר "חמדת ימים" הקבלי, ספר שחובר באותו פרק זמן במקום אחר, לא נימק את בחירת השם לחיבורו. לעומתם טרח יעיש בן מוסא קוריני, מחבר "מחמדי שמים", חי במאה יט- כ בדרום תימן, להבהיר בחירת השם לספרו: "ונקרא כן לסיבת הרבה דברים: טעמא קמא ע"ש התורה, שהיא חמדת גנזי שמים" וכו'. ראה רצהבי, תורתן עמ'מ קלו-קלז..המלה "חמדה" לצורותיה היא מוטיב שגור בשירת ר' שלם: "כל זמנך עמול וחמדת מגדני (שיח"ד ל). "גולה ונאסר, חמדת נטיעים, פותר המלות ומבין את סודם (מעמד ז)ועוד.
[210] אפשר לקבוע בוודאות שספר "חמדת ימים" הקבלי לא נודע לר' שלם שבזי. מהדורה ראשונה של ספר זה יצאה באזמיר שנת תצ"א – תצ"ב., היינו מאה ושתים עשרה שנים להולדת ר' שלם. את ספרו, המדרש, החל רר' שלם בהיותו בן 27. "חמדת ימים" הקבלי היה בשימושם של שני גדולי הדור בתימן במאה הי"ח: ר' דוד משרקי, מחבר "שתילי זיתים" והמהרי"ץ מחבר "עץ חיים" לתכלאל.
[211] ועוד - "וכבר התורה גנוזה אצלו קדומת יומַיִם, רצה לומר, שני אלפים משנברא העולם (במ' כ יב). עפ"י ב"ר ח ב. פדר"א ג. זהר ח"ג לד ב. יומיים של הקב"ה הם שני אלפים שנה. לשון "קדומת יומיים" נמצא ב"אור האפילה": מדבר קדמות – שירדה בו קדומת יומיים עפ"י הנאמר במשלי ח כב: ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז. בשבת פט א: שירדה בו קדומה. ובפיוט לשמחת תורה "אצולה לפנים" (לראב"ע ?) התורה מכונה "קדומת הזמנים".
[212] מוסא יעיש בעל החיבור "מחמדי שמים" (מאה י"ט) כתב בהקדמתו: ועוד "מחמדי שמים" עולה בגי' מוסא יעיש.
[213] הוספת הצירוף כ"ו לשם "חמדת ימים" מתפרשת יפה בדברי המחבר בהקדמתו:וכל טעם שיעלה בדעתי ושאוכל להוציאו בְּהִתְעוֹרְרוּת רוּח מהא-ל יתברך מי"ג מִדּוֹת,אזכיר בו: מחבר הספר. השימוש בגימטריא במדרש הוא רב.
[215] עיינתי בלמעלה מ-50 כתבי יד, חלקם אוטוגרפים וחלקם משל מעתיקים.
[216] אור האפילה, מדרש החפץ, מדרש הביאור, נר השכלים ועוד. להוציא את המדרש הגדול. אפשר והסיבה לשימוש בלשון הערבית היא, קהל היעד של החיבור, והיא תלמידי חכמים, שבה. מחבר "נר השכלים" מתנצל על שכתב ערבית מאחר שהוא גדל בין הישמעאלים.
[217] בזה הוא הלך בדרך קודמיו ר' זכריה אלצ'אהרי בספרו "צידה לדרך", ור' ישראל הכהן בספרו "סגולת ישראל".
[218] ארמית - ראה סליחות בתכלאל משתא: אתרעיאת כנשתא ועוד. קובץ "שירים חדשים" שירים לב- לז ועוד. רצון הלוי "שירת ישראל" עמ"מ 74 – 76 ועוד. ערבית - ראה "שירים חדשים" במפתח השירים, וכן בשאר הדיואנים
[220] ראה סליחות תכלאל משתא עמ ה-ו. הסיפור על "בר ליאון" (דברים פרק י), שנכתב במקורו בעברית. מעשים מחייו: עובדא וכו' (בר' כז יב)
[222]בכתב היד שהיה לפני הרב אברהם נדאף היה כתוב "תעיזי. ואמנם נמצא שהמחבר הוגה חולם כצירה, ונמצא שהוא תושב הדרום. סיוע לכך אפשר למצוא בהימצאות העותק היחיד בידי ר' סעדיה יפת תושב עוזלה שבמחוז אלעודיין.
[223] כאן המקום להזכיר את ר' משה אלבלידה , תלמיד חכמים שחי במאות הט"ו – ט"ז, שקיבץ וחיבר פירושים שונים, ביניהם על התורה. עיינתי לפני שנים בחיבור זה, שהיה מצוי בארכיון מר יהודה לוי נחום, ויש להקדיש לו מחקר מיוחד.
[224]הזכרת התלמוד והירושלמי אינה מעידה על שימוש המחבר בתלמוד המודפס עצמו. לרוב הובאו קטעי התלמוד מעין יעקב, וכן מציטטות מפרשנים.עיין בהרחבה בנספח "חיבורים ומחברים, ערכים "גמרא" "ירושלמי" ו"תלמוד".
[226]עותק אישי של ספר הכוונות בכתב יד ספרדי, נמצא בביה"ס הלאומי בירושלים. בחלק העליון של הדף הראשון נרשם: "זה החפץ של אדונינו, נעים זמירות ישראל, מוהר'ר שלום שבזי ע"ה. הנה הוא מזומן לכל קורא, וזכית הקריאה בו לנשמת הרב הנ....הצעיר יחיא בן חיים אלשרעבי" (סמ"ל בהמ"ל 271).
[227] השימוש במלת "מדרש" אצל יהודי תימן הוא חביב. הוא מציין ספר פירושים חביב. בשם "מדרש" נקראים החיבורים "אור האפלה". "החפץ", "הביאור", "הזהר" – מדרש ר' שמעון. מדרש "בחיי", מדרש "אבודרהם" ועוד.
[228]על טיבם של מדרשי תימן כאוטנטיים ומקוריים ועל מאמרים תמוהים יצא הרב שאול ליברמן בבקורת לא מחמיאה. במאמרו מדרשי תימן ב"שקיעין" עמ' 22. לעומתו לימד הרב כשר סניגוריא על המדרשים. ראה "תורה שלמה" חלק 19 מילואים לספר שמות כד.
[229] ב"נר השכלים" מן המאה הי"ד הובא קטע "זהרי" - ד"ה וילך איש (שמות ב א) . פירוש זה נמצא בזוהר ח"ב יט ובח"ג קעד וכן מובא ב"סגולת ישראל". וכבר תמה בעל תו"ש על הבאת פירוש זה בתקופה כה קדומה בתימן.
[230] ראה בספרו "ספר המוסר" מחברת ו 16 – 19.
[231]ראה בהמשך, "דרכו בפרשנות", וכלשונו שם: היאך זה אומר כך וזה אומר כך וכו'. או "ואני אומר": כתוב זה וזה (במדבר ב יח).
[232] לפלא הוא שמחבר המדרש לא רשם שמו בראשית הספר. עובדה זו גרמה למהרי"ץ (בפירושו "עץ חיים" לסידורו) לייחס את המדרש למחבר לא לו: הרב אברהם בן הרמב"ם על אף שמחברים שקדמו לו ציינו זאת בספרם.
[233] ראה תשובות ר' יהושע הנגיד עמ' 27. י. רצהבי. מכון מש"ה, ירושלים תשמ"ט.
[234]ראה גם דברי ספיר: והוא מחזיק פי שניים ממדרש רבה שבידינו (אבן ספיר ח"א דף עו). לא ברור מי היה הראשון שנתן לו את התאר "הגדול"
[235]כבר קדמוהו בכינוי זה הפרשנים חכמי תימן: ר' יחיא בשירי בן המאה הט"ז. מעתיק ספר המרגלית. ר' ישראל הכהן מחבר "סגולת ישראל"
[237]ראה פירושו על "גם משה האיש גדול מאד" (בראשית יא ג) והשווה למדרש הגדול. השינויים נרשמו בהערות במקומות המתאימים.
[239] אפשר שהוא נחשף לדרכו קודם שהכיר את חיבורו של ר' ישראל הכהן "סגולת ישראל".
[243] כך נהג ר' בחיי בפירושי הרמב"ן. יפה עשה מהדיר פירושי ר' בחיי שציין פירושי הרמב"ן בסוגריים גדולים.
[244] ראה פרו' אליעזר שלוסברג, ר' אברהם בן שלמה התימני ופירושו על ספר ישעיהו קובץ "מתימן לישראל" בעריכת ד"ר אסתר קאפח, ישראל התשע"א.
[245] ב"נר השכלים" הובאה מובאה אחת הנמצאת כבר בזהר ח"ב יט: ד"א וילך איש. דא גבריאל, (דניאל ט כא).
[246] עם שובו של ר' זכריה אלצ'אהרי מצפת, שם "נתפש" לזרם הקבלי.
[247] ראוי לציין ספרי קבלה משל חכמי תימן שהיו בזמנו, אולם לא במתכונת של פירושים למקרא.
[248] דברי חוקר הקבלה גרשום שלום בסקירתו על המחבר: "כפי שניכר מספרו זה, היה ר' שלם שבזי בקי מאד בחדרי ספרות הקבלה, וספרו הוא ילקוט מדברי הראשונים". עדיין יש מקום למחקר יסודי יותר על הקבלה בכתביו. בספרו של מ. חלמיש "לתולדות הקבלה בתימן" נפקד שמו משום מה. גם עבודה נוספת על הקבלה בתימן לא מיצתה את הנושא. ראה א. יעקב ספריית ג. שלום ירושלים.
[249]ספיר מזכיר את הוצאת מנטובה וקרימונה שי"ט. מס' העמודים של הזוהר בחמ"י תואמים את ספר הזהר הוצאת ליוורנו תר"ח עם פירוש "מקדש מלך".
[250] המחבר ציין אף עמוד: צד ימין, וגם פרשה. ופעמים שניהם כמו "באחרי מות דף ס"א".
[251] המחבר סָתַם דבריו.
[252] צ'ובירה קרי ד'ובירה. יישוב בדרום תימן בצפון תעיז. תושב המקום נקרו צ'ובירי - ד'ובירי, אולם בישראל העדיפו את השם צובירי כשם תושבים מאזור צנעא.
[253] שמו אינו נזכר בסגולת ישראל.
[254] ספרו סגולת ישראל התחבר לאחר שנת השע"ט 1619 כדבריו בפרשל השל"ט.
[255] נוסף על פירושים ומפרשים,השתמש בביטויים שונים: אבא מורי ז"ל, אני אומר, פירש המחבר, וכן הלכה ועוד.
[256] ראה הסברו בהקדמה למדרש: "לא יבוזו לגנב כי יגנוב"
[257] ראה בר' יב כט: "ופירש הרב ישראל הכהן ז"ל: הן כנגד "שבע מידות", המקבלות שפע זו מזו. ולא עלה בליבי טעם זה, כי שבע "מדות" רומזין לזכר ונקבה".
[258] במהדורות צילום: א. הוצאת אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב תשל"ב. ב. מהדורת דפוס ע"י ש' צפאר, ראש העין, ירושלים תשנ"ד. בדפוס ע"י צפטר הנזכר.
[259]ראה רשימה ארוכה של מנהגים בספרו של י. רצהבי "במעגלות תימן" עמ"מ 19-46.
[260] ראה רשימה ארוכה בסקירתו של הרב ר. ערוסי במבוא ל"תכלאל משתא" ירושלים תשמ"ו.
[261]ראה פוזננסקי "ענינים שונים לתקופת הגאונים", הובא ב"צפונות" ליל"ן נחום. וכן ש. ד. גויטין בספרו "התימנים".
[262] ראה יל"ן "חשיפת גנזים מתימן" עמ"מ מו - מט. הרי"ף הוזכר ב"חמדת ימים". ראה במפתחות.
[263] במדרש הוא מזכירו בתואר "הרב האלוקי משה בירב מימון".
[264]אמנם ניכרים כבר בכתביו השפעות שונות במיוחד מספרי הקבלה, להם אורנטציה "ספרדית".
[265]ראה במיוחד בתכלאל כתיבת ידו בלשון "ונהגו, לציין מנהג חדש.
[266] כפי שהדבר בולט בפסקי המהרי"ץ, למשל.
[267] וגמא מאלפת על יצר החידוש ניתן למצוא בפיוט להבדלה "המבדיל בין קדש לחול" למחבר יצחק. ר' שלם המשורר הוסיף ארבעה בתים משלו שסימנם אתש"ם כשם משפחתו, "משתא" בסדר אותיות הפוך. ראה תכלאל כתיבת ידו עמ' 142.
[270] רשימה מתוך המדרש רוכזה בחלק הנספחים.
[271] ראה נספחים.
[272]הרב כשר בספרו "תורה שלימה" הסתייג מהביקורת הגורפת של הרב ליברמן. עדות לכך היא מאות המובאות ממדרשי תימן וביניהם מ"חמדת ימים". ראה פרק בנספחים.
(C) אין להעתיק פתח דבר זה או חלקים ממנו ולכל מטרה שהיא, ללא רשות מפורשת של העורך והמהדיר- ציון בר מעוז.
* ציון בר מעוז-חוקר ועורך. מדרש חמדת ימים לר' שלום שבזי יצא לאור השנה בקרן שבזי.