הקילימנג'ארו , ההר הגבוה ביותר ביבשת אפריקה, מתנשא לגובה של כמעט 6,000 מטר. המיתוסים עליו מגרים את דמיונם של מיליונים רבים ברחבי העולם ,אשר חולמים לבקר בו.

רק מיעוטם זוכה לכך. אחת מהם, סופי דורו , עובדת בנק בת 35 מהפרבר נ' בפאתי פריז.

סופי עזבה את בית אמה בעיר ב' בצפון צרפת. עיירה של כורים קשי יום. אמה המזדקנת נותרה שם לבדה ואת כל החופשות סופי נהגה לבלות בעיירה זו.

החיים לא מאירים פניהם לסופי. הפרבר נ' אינו משובב לב. רוב התושבים הם מהגרים. הכל מסביב מוקף בבתי קומות אפורים. סופי לא הצליחה מאז שעברה לפריז לרכוש חברים וגם לא בן זוג.

היער הסמוך לביתה מהווה עבורה עידוד מסוים, שם היא מבצעת ג'וגינג בסופי השבוע.

מדי יום, בשבע בבוקר , היא יוצאת לעבודתה במרכז פריז. לשם עליה לנסוע כשעה ברכבת פרברים ועוד חצי שעה במטרו. היא חוזרת הביתה כדי לרבוץ מול הטלוויזיה. סופי התוודעה דרך ערוץ הנשיונאל ג'אוגרפיק לקסם של הקילימנג'ארו. ההר עם הכיפה המושלגת, בלב הערבות בטנזניה ,הסעיר את דמיונה, אבל היא השלימה עם העובדה שהוא יישאר עבורה בגדר חלום.

בוקר סגרירי נוסף של יציאה מוקדמת לעבודה, סופי מנסה לעלות על הרכבת הדחוסה, שוב עיצומים של עובדי הרכבת. סופי נדחפת בין ההמונים שמנסים לעלות , מועדת על הרציף , נחבלת בברכה וחפציה מתפזרים לכל עבר. יד חסונה אחוזת לפתע בזרועה ומסייעת לה לקום.

גבר נאה בשנות הארבעים לחייו רוכן אליה בדאגה. פתאום החיים , מפתיעים כדרכם, נראים מבטיחים הרבה יותר.

הרומן בין השניים מתפתח במהירות, המושיע של סופי מתחנת הרכבת מתגלה כאנדרה, גם הוא תושב הפרבר נ' .... מהנדס מזון בחברה גדולה. בדומה לסופי , גם הוא שקוע בחיים שגרתיים וחדגוניים וזאת מאז שהתגרש לאחר נישואים חפוזים וקצרים. מערכת היחסים מתהדקת וסופי מצליחה להדביק את אנדרה בחלומותיה על הקילימנג'ארו ומציעה שאת חתונתם יערכו בפסגתו.

הרעיון הזה שמהווה ניגוד חד לאפרוריות חייהם הנוכחיים מעורר ומאתגר את שניהם , החברים המעטים והמשפחות נדהמים ומזועזעים .

אך השניים דבקים בתוכניתם ואף מצליחים לשכנע כמה מחבריהם ליטול חלק בהרפתקה.

בעל סוכנות הנסיעות בעיירה ארושה הסמוכה לקילימנג'ארו נדהם גם הוא, מעולם לא שמע על תכנית מטורפת שכזו, אך משמובטחת לו תמורה מתאימה הוא מתרצה.

לארגן את המסע עבור ששת המשתתפים, הזוג המאושר, אחיו של אנדרה – ג'ראר , כומר במקצוע שגם הסכים לערוך את טקס החתונה בפסגת ההר, זוג חברים קרובים של אנדרה – אוליביה וג'קלין, אוליביה למד יחד עם אנדרה בסורבון ומאז נשארו חברים קרובים, והחברות החזיקה מעמד גם לאחר נישואיו של אוליביה.

הנישואים של אוליביה וג'קלין ידעו עליות ומורדות רבים אך בינתיים הם ביחד. אחרונה חביבה היא קלודין, חברתה של סופי שעובדת יחד איתה בבנק. ג'קלין היא רווקה בסוף שנות השלושים שלה.

השישייה מגיעה מצרפת לשדה התעופה קילימנג'ארו ביום שבת בלילה במטרה להתחיל לצעוד ביום ב' לאחר מנוחה והתארגנות. מארגני המסע דאגו לחבורה להתאכסנות בטוב שבמלונות ארושה שם החלו את המסע ברוח מרוממת. ביום שני בבוקר נפגשה החבורה עם הצוות המקומי שילווה אותה במסעה לראש ההר. הצוות כולל מדריך מקומי דובר צרפתית וחמשה עשר סבלים מקומיים.

תפקידם של הסבלים הוא לשאת אל ראש ההר ציוד רב שמטרתו להנעים לחבריה את השהייה והמסע. הציוד כולל בין היתר, אוהלי שינה ומזרונים, אוהל חדר אוכל, כסאות ושולחן, אוכל משובח וגם יינות צרפתים. אכן ציוד יוצא דופן למשלחת טיפוס.

היום הראשון למסע מתחיל בהתלהבות של כל הצועדים, חלקו הראשון של היום עובר בעליה מתונה בתוך יער גשם מרהיב ביופיו. קריאות הקופים, וציוצי הצפרים שנשמעים מכל עבר תורמים גם הם לאווירה הקסומה. עם חלוף השעות השביל נעשה צר יותר ויותר, ובוצי יותר ויותר, חסום בחלקו ע"י עצים שקרסו והטיפוס מעליהם או סביבם אינו קל. לעיתים המטפסים שוקעים בבוץ עד גובה הברכיים.

סופי מגלה עד מהרה שלמרות שחשבה שהיא בכושר גופני מתאים למסע מסוג זה , אין דמיון רב בין ריצה ביער הסמוך לביתה לבין טיפוס על הר בוצי באפריקה. וגם אנדרה שהיה בתחילת הדרך לצידה כל הזמן נצמד לאוליביה וג'קלין עם התקדמות הטיפוס ונעלם הרחק מלפנים. ואילו ג'ראר וקלודין נמצאים גם הם מרחק רב מלפניה. ואילו היא מבוססת לה בבוץ לבדה , מתנשפת בעוז, הרחק מאחורי חבריה.

בעוד סופי מועדת בבוץ נחלץ לעזרתה סבל צעיר המציג עצמו בשם סמואל, למרות שבינו לבין סופי אין כל שפה משותפת. אין צורך במילים סמואל נראה כמי שדואג לסופי דאגה כנה, מה שעומד בסתירה ליחסו של בחיר ליבה אליה. הטיפוס המאומץ מסתיים לעת ערב, אז מגיעה החבורה למאהל שבנו הסבלים שהקדימו להגיע והכינו לחבורה ארוחת ערב מצוינת כמיטב המסורת של המטבח הצרפתי ובנוסף יין משובח, וחדר אוכל מפנק בו החבורה חוגגת עד השעות הקטנות של הלילה אז הולך כל אחד לאוהלו כאשר לסופי ואנדרה מחכה אוהל כלולות מפואר ככל הניתן בשטח.

עם אור ראשון הם מקיצים לערפל סמיך, קור חודר עצמות ובוץ בכל כיוון , את הנעליים הבוציות מאתמול ידיים נעלמות דאגו לנקות ולהניח בפתח האוהל. סופי מתעוררת בתחושה קשה לאחר אכזבתה מאנדרה ביום הקודם . אך היא מקווה שביום החדש ועם הנץ האור דברים יראו אחרת. הם מתחילים ללכת וככל שהם עולים, היער העבות מדלל והנוף מתחלף לצמחיה נמוכה. הקבוצה צועדת בתוך ערפל סמיך עד שלאחר כשעה של הליכה הם עולים מעל ענני הערפל .

השמש מתגלית ומצב הרוח משתפר ללא היכר.

במהרה, השמש האפריקאית נותנת אותותיה ומתחילה לקפוח על ראשיהם, והעלייה המאומצת מתחילה לתת אותותיה אצל סופי ,שכל שריריה עייפים כבר מהיום הקודם ואנדרה שוב מאבד סבלנות במהירות וצועד עם שאר אנשי הקבוצה קדימה ומשאיר את סופי מאחור.

סמואל נחלץ לעזרתה , תומך בה ומעודד אותה בשפתו הלא מובנת. כאשר סופי משוכנעת שלא תוכל לצעוד אפילו צעד אחד נוסף מכריז המדריך על סיום הצעידה לאותו היום.

הוא מוסיף כי למחרת יעשו יום מנוחה והסתגלות לגובה שנכון לאותו רגע עומד על 3,500 מטר. סופי מקווה שהיום הזה יקרב שוב בינה לבין אנדרי , אך אנדרי מתלונן על כאבי ראש קשים המאפיינים מחלת גבהים והיעדר חמצן ומסתגר מפניה במהלך כל יום המנוחה.

ביום הבא שוב עליה מאומצת בשיפועים מטורפים, הפעם כמעט שאין צמחיה כלל, פסגת ההר מתגלה במלוא הדרה מעליהם אם כי לאכזבתה של סופי הכיפה מושלגת רק מעט.

בעוד שבדמיונה תיארה אותה כמושלגת כולה. אולם לעומת האכזבה הזו סופי מתעודדת כיוון שאנדרה שהתאושש ממחלת הגבהים עושה מאמצי פיוס ניכרים נשאר לידה בשעות הראשונות של הטיפוס , משוחח עימה ומעודד אותה בעליות הקשות למרות שסופי כבר אינה בטוחה שהרעיון שלה היה טוב כל כך. למרות זאת היא אוזרת כח וממשיכה בתקווה שעם הגיעה לפסגה תתגלה משם מציאות נוחה יותר.

ככל שהם מתקרבים לסיומו של אותו יום, סופי שוב מוצאת את עצמה לבד, כאשר אנדרה רץ קדימה עם שאר החבורה וסמואל שוב לידה.

ידו מושטת לסייע בכל קושי, הוא שר לה משירי עמו ומעודד אותה ככל יכולתו. סמואל הוא גבר צעיר יפה תואר וחסון להפליא, התחשבותו ורגישותו נוגעות לליבה של סופי שגם מתקשה להתעלם ממראהו המצודד ומתחילה לתהות האם גם היא מוצאת חן בעיניו או אולי הוא מתנהג כך כחלק מתפקידו.

סופי נאלצת להזכיר לעצמה שלמחרת מתוכננת חתונתה על פסגת ההר עם בחיר לבה אנדרה, ומתאמצת לדחוק ממחשבותיה את סמואל.

בסוף היום מגיעה הקבוצה למאהל האחרון לפני הפסגה בגובה של 5,000 מטר. הקור עז ודומה שגם מיעוט החמצן משפיע, מנגד האדרנלין גובר כי הנה מתקרבת הפסגה המיוחלת והאירוע הנכסף. מאחר ולפסגה ניתן להגיע רק לפנות בוקר עם אור ראשון כיוון שמיד לאחר מכן הרוח בפסגה חזקה מכדי לשהות שם. לפיכך את הטיפוס ליעד הסופי מתחילים בשתיים עשרה בלילה ומגיעים עם הזריחה. לפיכך החבורה מזדחלת לשקי השינה החמים עם ערב במטרה לישון לפחות כמה שעות לפני חצות למרות ההתרגשות. השכמה בחצות, סופי הלומת שינה כמו שאר החבורה, קפואה ומתקשה להזיז איבריה. אנדרה לצידה גם הוא רועד מקור ומנסה לעודד את רוחה ואולם שוב התנאים הקשים גורמים לו להתכנס בתוך עצמו בעוד החבורה יוצאת לדרך בחשכה. על ראשו של כל אחד מהצועדים פנס להאיר את דרכו , עטופים בבגדים חמים שעוזרים רק מעט מול מזג האוויר הקפוא. סופי מתקשה להתנהל בחשכה , הקור מאבן את גופה ושוב סמואל נחלץ לעזרתה ביד תומכת במשך כל העלייה שאורכת כחמש שעות.

בשעות אלה מתגברים הספקות בליבה של סופי לגבי רצונה להינשא לאנדרה, במצב המטושטש בו היא נמצאת היא חולמת בהקיץ שהחתונה בפסגה כבר מתקיימת אך שהחתן לצידה אינו אנדרה אלא סמואל שנמצא כל העת לצידה ונפשה נקשרת בנפשו.

עצירה קצרה לשתיית תה חם אותו הכינו הסבלים מבעוד מועד ואז מתגלה אור ראשון , השמש עתידה לזרוח בקרוב. העלייה הולכת ומתמתנת, הפסגה הולכת וקרבה, החבורה הולכת קדימה בעליצות, קריאות שמחה ועידוד לקראת היעד הנגלה באופק. אנדרה נמצא לפתע לצידה של סופי ומחבק אותה בעוז. אך נפשה של סופי חצויה ומתלבטת האם להמשיך בתכנית שקבעה לעצמה ולהינשא לאנדרה או להיענות לצו ליבה ולבטל את החתונה בשבילה הגיעה היא וכל החבורה עד לפסגת אוהורו – פסגת הקילימנג'ארו.