הגנבים של מדונה /אירית תהילה סולטן
על הספר יקוב ושבעת הגנבים/ מדונה/ הוצאת כנרת-זמורה
הספר המיוחד "יקוב ושבעת הגנבים", סיפור הילדים , אותו כתבה זמרת הפופ הנודעת מדונה ריצ'י נכתב בהשראת אחד מסיפורי הבעש"ט ( בעל שם טוב). מי שנחשב כמייסד החסידות מורה רוחני דגול שחי באוקראינה במאה ה-18 והטביע את חותמו על הרוחניות היהודית.
מדונה, מקדישה את הספר "לכל הפרחחים הקטנים". לדעתי די בשימוש במילה "פרחח" כדי לעורר קונוטציות שליליות בקרב הקוראים.
האם זהו רק סיפור ילדים? מדונה , פותחת את הסיפור ומתארת באופן פיוטי את העיירה ומשבחת את יופיו של הטבע
זהו סיפור על משפחה פשוטה המתגוררת בעירה קטנה. יקוב הסנדלר, אולגה אישתו ובנם מיכאיל שהיה חולה מאוד. הם חיפשו רבות מרפא למחלתו וכשהבינו שמותו קרב, החליטו לפעול בכוחות עצמם. בקצה העיירה חי לו זקן חכם בעל יכולת לדבר עם מלאכים ובכך לחולל ניסים. יקוב מגיע לביתו ומספר לו שהוא חושש כי מלאך המוות מרחף מעל מיטת בנו ומבקש את עזרתו. הזקן מצליח עם תפילותיו להגיע לשערי שמיים, אך למרבה הצער הם נעולים.
הוא חושב על רעיון ומבקש מנכדו פבל לחפש בעיירה את כל הגנבים, הכייסים והפושעים ולהביאם אל ביתו. כשהגיעו, סיפר להם על מיכאיל וביקש מהם להצטרף לתפילתו במטרה לפרוץ את שערי שמיים ובכך לרפא את מיכאיל. הם היו שבעה, לכל פושע שם והתמחות; ולדימיר הרשע שובר הקירות, סשה הנחש הזריז שהתמחה בפריצת מנעולים, בוריס הננס היחף שאהב לגנוב תיקים תוך כדי ריצה, פשה המעופש שהתמחה בגניבת סוסים וכבשים, פטרה הכייסת בעלת היכולת לספר סיפורים מותחים שמעולם לא התרחשו בכך להסיח את דעתם של האנשים ולגנוב מהם, איוון המבעיר שאהב להעלות דברים באש ואיגור הנמר, שפשעו הנורא מכל היה לשבת במהלך כל היום ופשוט לא לעשות כלום.
כאמור, ביקש הזקן החכם שיצטרפו לתפילותיו וכך היה. זה עבד, המנעולים של שערי השמיים נפרצו, התפילות חוללו את הנס ומיכאיל הבריא.
לאורך כל הסיפור ניתן למצוא מוטיבים דתיים כגון: היכולת לדבר עם מלאכים, האמונה בניסים, כוח התפילה, מלאך המוות ועצת הזקן החכם. כמו כן, הכותבת מכנה את ה"טובים" (הצדיקים) בשמות יהודים ואילו את ה"רעים" (החוטאים) בשמות של גויים. יתרה מכך, בספר איורים הממחישים את תכונותיהם של הדמויות, כאשר ה-"רעים" נראים בעלי אף גדול, ננסים, שמנים ובהמיים, לעומת הטובים (הצדיקים) לבושים בצורה אסתטית ומכובדת וכן, הבעות פניהן מעודנות.
כזכור, ניסיונו הראשון של הזקן לפרוץ את שערי השמיים לא צלח ורק כאשר הצטרפו הגנבים (החוטאים) לתפילתו, רק אז נפתחו השערים והתרחש הנס. לדעתי, מדונה הראתה כי לכולנו יש את היכולת לחולל ניסים. כמו כן, הסיפור מסתיים בסיטואציה בה מגיע הגנב לביתו של הזקן כדי להחזיר לפבל את הסנדלים שגנב, הוא מביעה חרטה ומתנצל ולשמחתו מקבל את הסנדלים ברשות ולראשונה בחייו אומר "תודה".
אם כן, המוטיב השזור באופן ניכר לאורך כל הסיפור הוא מוטיב החזרה בתשובה.
אבל יותר בעיקר בהקשר הדתי שלה.ניתן להסביר זאת על פי הפסוק המוכר "במקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם עומדים" (חז"ל). כלומר, הזקן החכם שתואר כצדיק גמור, לא הצליח לפתוח את שערי שמיים ורק בזכותם של "בעלי התשובה" (הגנבים) נפתחו השערים בכוח התפילה. בנוסף, ניתן להקביל את הגנב שמחזיר את הסנדלים לאדם שמתקן את מידותיו ומשנה את דרכיו הרעות למעשים טובים, לא זו בלבד, הסנדלים נשארים אצלו, כשכר על תיקונו, דבר הרומז על עניין השכר והעונש.
יחד עם זאת אין להתעלם מהעובדה כי מדונה מבטאת גם את התפיסה הנוצרית שלה על פי האיורים : הנוכחים מתפללים עם הידיים צמודות וכן גם מוטיבים בולטים אחרים באיורי הספר, כמו מלאן המוות ועוד.
עוד ניתן למצוא, את השימוש בסובלימציה (עידון) בפסיכולוגיה, פירושה הפניית הכוחות המנטאליים של האדם מפעילויות שנתפסות כשליליות אל עבר פעילויות חיוביות ומקובלות מבחינה חברתית. כלומר, הגנבה הנתפסת כשלילית מופנית אל עבר פעילות חיובית, במקום לפרוץ לבתים ולכייס מכיסם של ההולכים ושבים, הגנבים משתמשים בכוחותיהם לפרוץ את שערי השמיים דרך תפילה ובכך מאפשרים לתפילות להיענות ובכך מצילים נפש ממוות.
כמו כן, ניתן להבחין בדמות הצדיק (החכם הזקן), דבר הדומה לסיפורי חסידים (צדיקים) המספרים לרוב על תולדות חייו של צדיק כלשהו ומשבחים את מעשיו ונפלאותיו. יתרה מכך, סיפורים אלו היוו כלי חינוכי להחדרת האמונה באלוהים באמצעות ניסים שמחולל הצדיק, דהיינו לבטא את האלוהות באופן גשמי. יתרה מכך, בסיפורי החסידים טמונה הייתה חכמת חיים הקשורה לרוב בעשיית צדק בעולם ולדרכים מוסריות ונכונות יותר להתנהלותו של האדם בעולם.
בסיכומו של דבר הסיפור כתוב בצורה שיכולה להתחבב בקלות על קוראיו. יש בו עלילה מושכת הוא מעניין, מרתק, שזור מוסר השכל ומעורר השראה .האיורים המרהיבים המשולבים בטקסט ממחישים היטב את המתרחש .
