מקאמה למנחם פאלק ועיטור של כבוד 2014

כבוד השגריר, כתבנו לך שיר/ בלפור חקק 

(לרגל קבלת תואר שגריר בוקובינה בישראל

וקבלת תואר ד"ר לשם כבוד מן האקדמיה לתרבות "סיטה דה רומא". )

הנה הגיעו כּולם, ממש עומדים בטוּר/ יש צו קריאה להתייצב, כי מנחם זכה בעיטוּר.../ רעים וחברים הגיעו לשבֵּח ולהלֵל/ כי יש שגריר חדש לבוקובינה בישראל/ מנחם פאלק הוא השגריר, רבותיי/ ועל כך מגיעה בּאמת ברכת כה לחי!

הנה הוא עולה חנוּט בחליפה כּדיפלומט/  אפילו השגריר באו"ם לא נראֶה כזה נחמד/ ואנו מריעים לו, כמו שֶׁצריך להָריע לידיד וּלחבר/ אנו המקהלה שמפזֶמת, ולרגעים אנו קלידים של פסנתר.../ המילים מתנגנות בפינו בצבעים שחורים ולבנים/ כל שורה שלנו מקפיצה קליד/ הנה מגיע השגריר מבוקובינה עילית...

כשמביטים לאחור, רואים שהיה במנחם משהו מיוחד/ הוא הרי נולד עם המקטרת ביד/ הקיפו את הרך הנולד ב-1951 בעיר ביסטריצה, בטרנסילבניה- רומניה, יכוננֶהָ עליון/ היו כולם דרוּכים ומלאים תימהון:/ התינוק שזה עתה השמיע צרָחה נהדרת/ הופיע עם עט, נוסף לַמקטרת/ הרי לנו דיפלומט יצירתי, שרוצה לבטא חוויות/ כך אמרו בתינוֹקִייה כל האחיות...

כּכל שגָדל, ראו שהוא סופג הכול באהבה/ גם את המיתולוגיה של הסביבה/ ידוּע הוא, שמהעיר ביסטריצה יצא דרקולה איש הערפָּד/ וידוע גם, שבעיר היה בֵּית מדרש חסידי מיוחד./ ומנחם נקרא כילד ללמוד הכול ולהפנים/ ונשמתו ספגה מכל בית מדרש כמה אותות וסימנים/ איש לא שאל אותו, אם יעדיף שיעורים במדרש הערפדים/ או יעדיף חוכמת קודש כדֶרך היהודים החסידים.

הילד מנחם הרהר ואמר בקול שקֵט:/ תנו לי קודם להשתמש בעֵט/ מה שחשוב לי זה לבטא את רוּח התקופה/ לבטֵא את סיפור חיי ואת עוצמת הסוּפה/ כך ספג לַנפש את דמות האב וּדמות האם/ העשיר עצמו במיתוסים ללא רַחֵם/ וכשחלף זמן, ראו כולם, שהוא עיצב עצמו מחָדש/ הָחל מגיל חמש הוא הֵקים לעצמו בית מדרש. /בית מדרש של האדמו"ר מנחם, מדרש של זהוּת/ מצד אחד דם של אהבה אמיתית - ומצד שני חסידות...

ובגיל 14 הוא עלה לארץ ישראל כנער/ והובא מיד לבית הספר אל לב הסַער/ המורָה מלמדת שיעור על חילופי העונות/ ואומרת לילדים: / היום נלמד על שבלולים וחֶלזונות/ ומנחם תוהֶה, האם המורה מדברת על חֵיל זונות?/ הילד מנחם נדהם ונחֱרד/ הוא הרי בא לארץ הקודש באופן מיוחד/ ללמוד על יהדות ועל השכִינה/ בוודאי לא ללמוד על רחב הזונה. / ואז מתברר לו, שהחילזון קשור לשבלול/ והפנמת העברית שלו עלתה על המסלול/ כך למד עברית, כמו שצריך ויצא מן הקונכייה/ ואז, חברים, רק אז החֵל לשיר, והייתה נפשו הומייה.

הוא למד ספרות עברית ופילוסופיה באוניברסיטת הנגב/ גם טייל בארץ עם זוגתו פאולה וחרש כל רגב/ מנחם התפייט והחל לפרסם ספרים - פרוזה וגם שירה/ והאמינו לנו, כל מילה שכתב גרמה לו  התרגשות אדירה./ כדיפלומט בַּדם חש את ההכרֵח להיות שליח ציבור/ את החובה להשמיע דעותיו בכתב ובדיבור/ מנחם נכנס לפעילות באגודת הסופרים העברים/ ותפס מעמד בין שורת הבכירים. / שלוש קדנציות כסגן יו"ר האגודה/ גם ממלא מקום יו"ר מועצת גנזים הוא מילא בקפידה/ ועוד תואר שנשמע כמו שיר/ מנחם פאלק זכה לתעודת יקיר/ בטקס מיוחד הוכרז כ"יקיר האגודה" על פעילותו הברוכה/ ובכל מקום ציינו את שמו בהלל ושבחה./ היה יו"ר ועדה מקצועית וכן  יו"ר ועדת קבלה/ חבר ומפיק לקסיקון הסופרים הידוע לתהילה./ חבר מערכת "מעמקים" וחבר ועדת "מאזניים" וגבורות למאזניים/ והוא לא שכח להיבּחר ליושב ראש סניף ירושלים.

והאיש מנחם עטוף בחליפת או"ם מחויֶטת/ שהרי הוא גם חבר הוועד המרכזי בעמותת אלכ"א הנכבדת/ אף כיהן כציר בקונגרס הציוני ישראלי כנציגנו מול העולם./ שיריו ומאמריו הופיעו בכתבי עת רבים בארץ ובכל העולם/ מנחם נכבדנו מתרגם לעברית יצירות שונות./ עורך ספרי פרוזה ושירה בכל הלשונות/ ואַל נָא תהיו נדהמים/ מנחם עמד גם במשרד החינוך בראש מחלקת הפרסומים.

היום התכנסנו כאן קבוצת חברים/ לעטוֹר לראשו פרחים וזֵרים/ הנה הוא זוכה לקבל תואר שגריר מחוז בוקובינה, ממש שגריר/ ועל קבלת תואר ד"ר כבוד שלכל הדעות זה תואר מזהיר / תואר דוקטור הוא מטעם האקדמיה לתרבות ואמנות ומדע/ של סיטה דה רומא, העיר והאגָדה./ הנה נפרוס לפניו עוגה ב"סכין מרוחה בדבש"/ נשלח לו "אהבה בפריזמה" בקצב מחודש/ נלחש ברכות ב"אונקיה של רגש"/ ויש שיפזרו לו מילים "בין אבני הנפש"/ וברגע השיא היפה/ הן יגישו לו "משקעים של קפה"/ ניחוחות בטעם של פעם/ לרכֵּך האווירה כשיקרא מתוך "שבעה ימים של זעם"./ ואז מנחם יקום לשורר "מסעותיו של פגסוס" בדרך הגדולה/ ובעיני רוחנו לבוש הוא ב"מרקם גלימתו של דרקולה"/ מיד כולם חוברים אליו כדֶרך "הציידים החדשים"/ ומנחם קם לרמוז בקריצה, שהזמן הנה חולף/ שהרי קם כּמוהו לבימה ה"ליצן בסמטאות הלב"/ ומנחם השגריר אוחז בידיו את כל הכְּתָבים/ והוא רואה בשִׂמחה את ילדיו קרֵבים/ כולם שמחים לברכו וגם הנכדים המאושרים/ מיד יקום מנחם לקרוא בלהט מתוך "לֵפי עטלפי וחברים"...

אז, זהו מנחם, ברגע של קידה לדוקטור הכבוד/ לא נבוא למנות כל מסעותיך במטוסים ורכבות/ לא נמנה את כל הספרים והשירים/ וגם לא את כל החברות והחברים/ כי כל מה שננסה למנות למֵאות ולעֲשָׂרות / הן לא יגיעו לשפע הניחוח  שיש לך באוסף המקטָרות...

אז זהו, דוקטור מנחם, כבוד חברנו השגריר!!

זו ברכתנו לקראת עתיד דיפלומטי אדיר, היום אתה הכוכב הנרגש/ גם אם מחר יש יום חדש/ ועל כן, ברכות מאליפות לך וזֵר פרחים שָׁלוּח/ הן כולנו מריעים, לגיבּורנו הקשוב והפתוח/ הן הטקס הזה יישאר תמיד בלבך, ולעולם, לעולם, לא יחלוף עם הרוּח....