שמואל-בקודש חזיתך/ הרב ד"ר בנימין לאו
1. הנביא שמואל על פרשת דרכים היסטורית
הנביא שמואל, אחרון השופטים וראשון לנביאים, הוא חוליית המעבר מתקופה לתקופה. התנ"ך שעד לימי שמואל פועל ביחידות זמן גדולות של מאות שנים, מיהושע ועד לסוף ימי השופטים. יחידת הזמן הזו נקראת בשפת חז"ל "ימי הזקנים": "משה קיבל תורה מסיני וּמְסרהּ ליהושע, ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים". משך הזמן שנתמתח לאורך שנות ספר שופטים אינו זמן היסטורי אלא ספרותי. כל סיפור עומד בפני עצמו ומתאר אותה מציאות. הקוראים חווים את פני החברה העברית המתנהלת בארץ ישראל בהנהגה שבטית מקומית, נטולת חזון ונטולת אחריות. מהלך החיים קבוע: חברה שוכחת את יסודותיה, מתבוללת בעמי הארץ, קורסת תחת שיעבוד של אחד מעמי האזור המשתלט עליה; אלוהים מקים מנהיג שמוביל את החברה להדיפת האויב ולשחרור מעולו, "ותשקוט הארץ". כך, במעגל שחוזר על עצמו, עוברים ימי השופטים. בכל מהלך ספר שופטים, הנמשך מאות שנים, אין מפגש בין העם לאלוהיו, אין עלייה לרגל למשכן בשילה, אין נביאים המביאים את דבר ה' לעולם, אין מגע בין שמים לארץ.
|
המהפכה השנייה שמתרחשת בספר היא מהפכת השלטון - מעבר מפזורה שבטית למלוכה. הפסוק המכונן את ספר שופטים הוא "בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה". מציאות של "איש הישר בעיניו" יכולה להידרש לגנאי ולשבח. ברור שהמציאות הישראלית של ימי השופטים היא לא רק ארעית אלא גם חסרת אחריות כוללת. כמעט ולא נמצא את התמונה המאגדת עַם שלם, "יחד שבטי ישראל". תמונת ההנהגה של השופטים היא כמעט נסית. אלוהים בוחר בשופט כריזמטי הפועל באופן נקודתי ולעתים נסי להושיע את ישראל. בנקודת הזמן של שמואל נוצר צורך חיוני לשינוי ההנהגה. הצורך במלך נולד ככורח וכמו בשינויי תקופה - אי אפשר היה לכבשו. זה אחד הצירים העיקריים בספר המבקש לברר את יחסו של שמואל למלכות ארץ לעומת מלכות שמים. תגובתו של שמואל כנביא ה' לבקשת המלך מלווה כפס קול את כל סיפור חייו, החל בבקשת העם ועד להסתלקותו מעמם.
סביב שני מוקדים אלה מתנהל גם הספר שלפניכם - המפגש עם אלוהים ושלטון המלך. אפשר כבר בשלב זה לקבוע שאת המהלך הראשון הוביל שמואל במנהיגות מעוררת ומאחדת אך המהלך השני היה זר לו ומנוגד לרוחו. פסגת חייו של שמואל היא במעמד הקהל של העם במצפה, שם הוא מחדש את הברית של ישראל עם אלוהים. אל נקודת השפל בחייו הוא מגיע לאחר הקרב המרהיב ביבש, כששאול הרהיב להכריע בשאלה שיפוטית ולהעמיד את שמואל לפני המציאות החדשה שבה הוא כבר אינו השופט אלא רק הנביא.
2. הרקע ההיסטורי - הפלישה הפלשתית לארץ ישראל
מראשית ימי האבות אנו פוגשים את הפלשתים בארץ הנגב. בזמן עליית ישראל ממצרים אנו פוגשים אותם בנתיב אחר: "וְלֹא נָחָם אֱ‑לֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים" - רצועת החוף הקרובה למצרים היא דרך ארץ פלשתים. בתקופה שבה נאחזו אבותינו בארץ כנען התרחשה באזורנו מהפכה שלמה שבה מעצמות גדולות התרסקו וחדשות צצו ועלו. האירוע החשוב ביותר מבחינת שבטי ישראל היה הכיבוש של הפלשתים - גויי הים. ממצאים ארכיאולוגיים מצאו קשר בין התרבות החומרית הפלשתית לתרבות המיקנית של אזור הים האגאי, וכיום מקובלת התיאוריה כי הפלשתים נטלו חלק בנדידת גויי הים שפלשו לאזור מזרח הים התיכון בתחילת המאה ה‑13 לפנה"ס.
המלחמה הגדולה ביותר שמתועדת בממצאים קדומים נערכה בשנת 1170 לפנה"ס ובה פשטו גויי ים מארצות שונות על כל ארץ הצפון (מאסיה הקטנה, דרך צפון סוריה ועד דרך הים לחופי מצרים). רעמסס השלישי הצליח להדוף אותם מגבולו. משנהדפה פלישת גויי הים בידי מצרים, הפלשתים התיישבו לאורך מזרח הים התיכון בערך בזמן שישראלים יישבו את הרי יהודה ואת השומרון. כך למשל פפירוס האריס א, המתאר את הישגיו הצבאיים של רעמסס השלישי, מוסר תיאור קצר של תוצאות המלחמה בגויי הים בשנה השמינית למלכותו. על פי המסופר הוביל רעמסס השלישי את גויי הים למצרים ויישב אותם במבצרים הנקראים על שמו. בפפירוס טוען רעמסס השלישי כי השמיד את הפלשתים עם עוד עמים מגויי הים:
אני הכיתי את הדנינ באייהם, הת'כר והפלשתים נעשו לאפר. נתפסו כולם והובלו בשבי מצרימה כחול הים. אני יישבתים במצודות כשהם נשבעים בשמי. אנשי חילם רבים היו למאות אלפים. קצבתי כל שנה מנות לכולם ומזון מן האוצרות והאסמים.
יש הסבורים כי אותם מבצרים היו למעשה ערים בדרום כנען, הערים שהיו בהמשך חמש ערי פלשתים - אשקלון, אשדוד, עקרון, עזה וגת. יתרונן הגדול של ערים אלו בהיותן יחידה אחת המאוגדת בשלטון מרכזי ומנוהלת בידי חמשת סרני פלשתים.
כך כבר בסוף ימי יהושע אנו שומעים על חבל הארץ שלא נכבש, כארצם של פלשתים:
זֹאת הָאָרֶץ הַנִּשְׁאָרֶת כָּל גְּלִילוֹת הַפְּלִשְׁתִּים וְכָל הַגְּשׁוּרִי. מִן הַשִּׁיחוֹר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מִצְרַיִם וְעַד גְּבוּל עֶקְרוֹן צָפוֹנָה לַכְּנַעֲנִי תֵּחָשֵׁב חֲמֵשֶׁת סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים הָעַזָּתִי וְהָאַשְׁדּוֹדִי הָאֶשְׁקְלוֹנִי הַגִּתִּי וְהָעֶקְרוֹנִי וְהָעַוִּים (יהושע יג, ב‑ג).
גם על פי התיאולוגיה של ספר שופטים הפלשתים נשארו כדי להעמיד את ישראל במבחן הנאמנות לה':
וְאֵלֶּה הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִנִּיחַ ה' לְנַסּוֹת בָּם אֶת יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אֵת כָּל מִלְחֲמוֹת כְּנָעַן. רַק לְמַעַן דַּעַת דֹּרוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְלַמְּדָם מִלְחָמָה רַק אֲשֶׁר לְפָנִים לֹא יְדָעוּם. חֲמֵשֶׁת סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים וְכָל הַכְּנַעֲנִי וְהַצִּידֹנִי וְהַחִוִּי יֹשֵׁב הַר הַלְּבָנוֹן מֵהַר בַּעַל חֶרְמוֹן עַד לְבוֹא חֲמָת. וַיִּהְיוּ לְנַסּוֹת בָּם אֶת יִשְׂרָאֵל לָדַעַת הֲיִשְׁמְעוּ אֶת מִצְוֹת ה' אֲשֶׁר צִוָּה אֶת אֲבוֹתָם בְּיַד מֹשֶׁה (שופטים ג, א‑ד).
אל מול השלטון המגובש והמאוחד של סרני פלשתים מתנהלים שבטי ישראל באופן מבוזר ואקראי. כל תקופת השופטים מבוססת על מנהיגות מקומית ומקרית. השם הכולל "שופטים" אינו משקף את העובדה שיש מהם הפועלים במרחב מקומי מצומצם בלבד, יש הפועלים על מרחב של כמה שבטים ורק באופן יוצא דופן נתקלים אנו בשופטים הרואים באופן כולל את כל שבטי ישראל.
על רקע זה (ודומה שרק על רקע זה) צריך להבין את המהפכה הגדולה המתחוללת בימי שמואל - בקשת העם למלך. שמואל, אחרון השופטים, מתקשה מאוד להתמודד עם המעבר הזה ומייחל בכל מאודו לראות איך מתנהל מלך בשר ודם בכפיפות למלכות שמים.
הספר שלפניכם אינו פירוש לספר שמואל, כפי שנמצא לפניכם בספרי התנ"ך. זהו סיפורו של הנביא שמואל בהקשר למציאות החיים הישראליים אותה חווה בעשרות שנות חייו. המקורות לסיפור חייו של הנביא לקוחים מן התנ"ך וכמעט רק ממנו. אין בידינו כמעט מקורות חיצוניים של התקופה, לא היסטוריים ולא ארכיאולוגיים. השימוש בתנ"ך כמקור הכמעט בלעדי לכתיבת הסיפור מעלה כמובן את השאלה המתבקשת - לשם מה? כבר בספר קהלת נשאלה השאלה הזו בצורה מתריסה:
וְיֹתֵר מֵהֵמָּה בְּנִי הִזָּהֵר עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ וְלַהַג הַרְבֵּה יְגִעַת בָּשָׂר (קהלת יב, יב).
לכותבים שונים תשובות שונות לשאלה זו. אני מבקש להציע לפניכם קריאה שאינה ספרות בצורתה הטהורה ואינה פרשנות בצורתה הטהורה. הספרות בטהרתה משחררת את הכותב ממושא כתיבתו ומעניקה לו את החופש הנדרש להביע את עצמו באמצעותה. ג%
