"התוכנית המדעית מחפשת – התוכנית האלוהית יודעת" ("ספר הידע", חוברת 23).זהו עיקרון שיווי המשקל המהותי של הקיום שלנו: התוכנית המדעית חוקרת, מתנסה, מפלרטטת עם אי הוודאות, מעצימה כנות, שקיפות, ערך עצמי, עוצמת מוח  (הסמל הקוסמי של התוכנית: משולש יורד), ואילו התוכנית האלוהית מעצימה אמונה, אמון, אהבה, חסד ומציגה אמת גדולה יותר מיכולת המדע לגלות (הסמל הקוסמי של התוכנית: משולש עולה). שתי התוכניות שזורות יחדיו ומסמלות את "המגן דוד" שמייצג את פרח הבריאה - שלם אטומי מוכלל שהוא הבסיס לכל הנברא, כולל הגוף שלנו...הארגונים שלנו...הצמיחה שלנו. השגת "מגן הדוד" היא התכלית של תהליכי האבולוציה השונים שעברנו במהלכי חיים. "מעתה, איחוד אוניברסלי יהיה חומר הנושא במשימות שיש לבצע" (ספר הידע", חוברת 54). השגתו משמעו שהשלמנו את כול השלבים הן האמוניים והן המדעיים שהופכים אותנו ראויים להיכנס ליקום 2 – הקומה ה-100 ולממש את ה- 100% הפוטנציאל הרוחני שלנו. זוהי אבולוציה (שינוי צורה, שינוי ממד, טיפוס) שתפקידה לטהר את המין האנושי שהצטעף, נאסר, נאזק במהלכי אלפי שנים, בדומה למים הנמזגים לכוס המלאה בבוץ, עד שיהיה ראוי להשיג מחדש את עוצמתו המקורית, את היכולת הכול יכולה של בורא.

במהלכי אלפי שנים תוכניות רבות לאבולוציה[1] הוצגו לפלנטה על ידי הקוסמוס כמו:  רצון חופשי שהשתקף מהמהות, ידע אלוהי (המזרח הרחוק), ניוונים טבעיים, הרכבות גנים, הכשרה וחינוך, הספרים הקדושים, הקבלה. מאחר ואף אחת מהתוכניות לא הביאה את התוצאות הרצויות, הגיעה לפלנטה בשנת 2000 תוכנית אוניברסלית מאוד עוצמתית – "ספר הידע"[2] - שתפקידה להעביר ישויות ראויות מהשלם האטומי בו שהיינו אלפי שנים בממדים שונים (יקום 3) אל יקום חדש ועוצמתי שהוא מקום שורשי הדברים (יקום 2). לו הפלנטה שלנו היתה ניעורה כשלם על ידי זרעי התוכניות הראשונות, לא היו מגיעות התוכניות המאוחרות יותר ואנחנו לא היינו עוברים את דרך הייסורים שעברנו ("ספר הידע", חוברת 23).

מהי הראויות שעלינו להשיג על מנת להתגלם ביקום החדש ולהחזיר לנו את היכולת הכול יכולה, את עוצמת המוח של בורא, את הידע והחוכמה, את האחדות והאושר? ניתן להגדירה כ"מהפכה שקופה" (חוברת 24). למהפכה זו משמעויות מרתקות, אציג חלק מהן:

1. עלינו להשיג אמת עוצמתית יותר (אהבת-אמת). משמעות הדבר שעלינו לחשוף שרשראות סיבה – תוצאה/מחשבה עד שנגיע למקור (ראו מראת ידע "ויאמר...ויהי" ומאמר "ערימת שלמים אטומיים"). ידיעת אמת גדולה יותר מאפשרת לנו להגדיל את חור מנעול ההתבוננות שלנו (תודעה – מודעות), להטעין את מחולל המוח ובכך, להעצים את תנועת הטיפוס ולהעשיר את השדה המגנטי שלנו.
2. עלינו לגלות את רבי האישיות שלנו, רבי הפנים שחווינו במהלכי חיים ולהכלילם לשלם אחד. במילים אחרות, עלינו לפתוח צופנים ולגלות את הפן התחילי (האצילי שלנו) והסופי שלנו (המהות שלנו) ולאחד ביניהם. משמעות הדבר שעלינו לגלות את 1000 הפנים שבתווך מבעד ליחסים, מצבים וטקסטים, לתכלל אותם עם טבעת המהות ובכך, לקצר את שרשרת סיבה – תוצאה הארוכה שלנו ולהתקרב אל היקום החדש.
3. עלינו להצליח לאיין הצמדות לטוב או לרע...לנכון או ללא נכון...לאהוב או לשנוא...לקל או לקשה וכד'. כאשר אנחנו נותנים כוח לדבר או לניגודו, ולא משנה אם הוא חיובי או שלילי, אנחנו מפירים את האיזון ולא מאפשרים לעצמנו לפרוש שתי כנפיים אדירות שיכולות להביא אותנו למציאות האמת. רק כאשר אנחנו בתודעה אוניברסלית שמחברת ניגודים והפכים בלי לתת כוח לאף אחד מהם, אנחנו אוהבים את הורד ביחד עם הקוץ. אנחנו מתעלים מעל העצמיות והפרטניות שלנו ומתחברים למהות ולמכלול.
4. עלינו לרכוש שפה חדשה ועשירה שהיא שפת צבעים וצלילים (רטטים, תדרים, שדות מגנטיים), שפה של מחשבה שמחוברת לשורשי המהות, שפה שהיא מעבר למילה מגדירה, מסתירה ומוגבלת, שפה שמאפשרת לנו להתעלות מעבר למדיום בו אנחנו נמצאים. רק באמצעות השפה החדשה נצליח לראות את עושר הבריאה, נצליח להשיג אחדות, נצליח לפגוש אמיתות של סיבה-תוצאה, נצליח לראות את שורשי הדברים, נצליח לבקר בעולמות עלומים, נצליח להתחבר אל עוצמות אדירות שמאפשרות לנו לשנות מבנה אטומי, או לשנות צורה, או לדבר עם התאים. צליל על מנת שיהיה צליל שני רטטים  חייבים להתנגש (דבר וניגודו). אוזנינו לא מורגלות לשמוע את ההתנגשות. אחרת, מזמן היינו באיזון, בשלווה, ברוגע.

לו אנחנו, הארגונים העסקיים, המערכות השלטוניות, המערכות החינוכיות, המערכות החברתיות היינו מבינים לעומק את התנועה להשגת ראויות, היינו היום במציאות משמעותית יותר, ערכית יותר, שוויונית יותר, חיובית יותר. לא היינו צריכים להשקיע מיליארדים בטיפול נקודתי כמו במחאת המילקי או הדיור, בצמצום פערים, בביטחון, בפיתוח אייפון 6, או בהעדפה של צד כזה או אחר. השקעות אלה הן השקעות בסימפטומים המשקפים חשיבה מקובעת ומצומצמת... ונכות של 100% בתהליכי קבלת החלטות. כדי להתחיל להניע את תנועת הראויות ולהגיע למציאות החדשה, עלינו להשקיע בפיתוח בגרות הרוח שהיא יכולת תודעתית – חשיבתית (התודעה האמיתית) השומרת את שתי כפות המאזניים באיזון. הווה אומר, עלינו ללמוד לחשוב מעגלית – ספירלית בדומה לסימן האינסוף (self-creation) בו אין הפרדה בין עבר לעתיד, בין למעלה למטה, בין פנים וחוץ, בין הגלוי לנסתר, בין הישן לחדש, בין סיבה לתוצאה, בין טוב לרע, בין "אני" לבין "האחר", בין תוכנית מדעית לתוכנית אלוהית. ואולי יותר מכל, אין בה הפרדה בין אוטונומיית היחיד (חופש אמיתי) לבין התלות ההדדית. הניגודים מתקיימים יחדיו על ציר תנועת התודעה ומתאזנים בנקודת החיבור (0).

כאשר התנועה האינסופית של התודעה מחזיקה את הניגודים באיזון, היא משיגה אחדות עוצמתית שמסוגלת לברוא, להביא השראה, להוציא רעיון חדש אל הפועל, להתעלות מעל הקשיים והכאוס הארצי. אין משמעות האחדות שהכול מתערבב, ממש לא. כל אחד אוטונומי ויש לו שדה מגנטי ייחודי. המשמעות היא שתודעה אוניברסלית – ניטרלית שפועלת מבעד למצפון חיובי, מסוגלת לאחד ניגודים והפכים בציר הוורטקס, ציר התכלית, עמוד השדרה הקיומי ממקום של כבוד, של קבלה ללא תנאי, של תקשורת הדדית ולייצר שדה מגנטי אחד עוצמתי יותר, מארג שלם בו הגבולות או המרווחים בין החלקות השונות נעלמים. אבל בהינתן האות, כל אחד מהם יתגלה כאוטונום. דומה הדבר למבנה הגוף שלנו כמכלול, למבנה הבריאה כולה, לטיפות באוקיינוס, ליצור האנדרוגיני (כך היו אדם וחוה לראשונה). מי שלדעתי מבטא מופלא את רעיון השדה המאוחד הוא הצייר ההולנדי אשר (Maurits Cornelis Escher), למשל בתמונת הגלריה (התמונה מימין). בתמונה אנחנו רואים את המתבונן, את הגלריה, את החוץ בבירור, אבל בו זמנית אין בתמונה הפרדה ביניהם. הכול הוא שדה מאוחד.

ההפרדות שאנחנו חווים מבעד לשונות, הפכים וניגודים, נובעות מתודעה של  "חור מנעול" שהיא תודעה ארצית, פרטנית חונקת, מוגבלת באמיתות שלה, מקובעת במוכר ונוטה לעבר להיטות שאין להשביעה. היא תודעה מעדיפה ובגלל זה אנחנו מערערים את שיווי המשקל הדינאמי ההכרחי להמשך הבריאה. כדי להשיג את השלם, את האחד, עלינו להשיג תודעה אוניברסלית שהיא תודעה מאזנת (0). במילים אחרות, עלינו להשיג תודעה ניטרלית שמתבוננות בשוויון נפש בשונה, במנוגד, בהפוך, ואפילו בדומה, בלי להיצמד לתוכן שיפוטי או לבחור צד. היא מבינה כי שונות או ניגודיות מקורם בתדרי תודעה שונים בגין אבולוציות שונות, שממגנטים את ההבדלים בידע ובהבנה. אין המשמעות בניטרלי להישאר משותק ולא לעשות דבר. אלא ההיפך, עלינו להפעיל מודעות מאוד עירה שהיא מעבר לצורה ומצפון מאוד חד על מנת להינתק מכוח המשיכה הארצי (תרתי משמע), להינתק מהטביעה בתוהו שנוצר בצורת החומר/תוכן בגלל אמת חלקית (דיעה, טקסים, מציאות חושית, דוגמאות, פתרונות מדף ועוד), להשתחרר מהצורך לבחור או...או (מאבק תמידי), ופשוט להבין שדבר וניגודו הם סוגי אנרגיה שיוצרים שלם בנקודת האיזון, יוצרים אחד (+/-). ללא דבר וניגודו לא היתה תנועה, לא היה חשמל, לא היתה אנרגיית יוצרת, לא היתה הולדה, לא היתה צמיחה והתחדשות. ככול שהתודעה האוניברסלית – ניטרלית בעלת מצפון חיובי מודע ועוצמתי יותר, היא מסוגלת למשוך גם תוכן חיובי עוצמתי יותר וגם תוכן שלילי עוצמתי יותר, כך שכפות המאזניים תמיד בשיווי משקל (היא מאיינת את התוכן של שניהם ומתייחסת אליהם כאל אנרגיה, כאל מהות). רק במצב של שיווי משקל דינאמי נוצרת פלטפורמת טיפוס עוצמתית יותר. ואילו תודעת "חור מנעול" בעלת מצפון ארצי דחוס, תמיד תעדיף במודע או שלא במודע בחיובי או בשלילי. בכך, היא מקבעת אותנו עוד יותר עמוק בארגז החול הטובעני ומפירה את האיזון הקיומי שלנו. ואנחנו עוד מתפלאים מדוע איננו מאושרים, שמחים, שבעי רצון, מתפתחים, משיגים.

לאור הנאמר, הסוכן התבוני שבורא, נותן חיים ומנהל את התנועה הדינאמית של מערכות חיות שצומחות ומתחדשות הוא תודעה אוניברסלית – ניטרלית. הוא רשת אלקטרומגנטית שממגנטת פוטנציאל מנוגד, הפוך או שונה התואם לתדרה ומחברת אותם בנקודת האיזון הדינאמי לכדי דבר קונקרטי בעל משמעות.מכאן שהעיסוק בשאלה כמה שונות נכונה או מאיימת בזוגיות, בצוות, בארגון, במדינה הוא לא רלוונטי כי יכולת ההכלה של עוצמת הניגודים תלויה בעוצמת התודעה האוניברסלית – ניטרלית של השותפים. משמעות הדבר שחבל להשקיע בפתרון בעיות ספציפיות, בהידברות, בהפרדת כוחות, אלא יש להתפתח ולהשיג תודעה אוניברסלית – ניטרלית.

תודעה = מחשבות (הוויה/אמונות/רגשות) + התארגנות שמעצבת מציאות (מודעות תבניתית)  + התנהגות (חוויה, התנסות) = תוצאות.

תודעה אוניברסלית - ניטרלית מתפתחת מבעד לידע גבוה שהוא ידע האמת שמשחרר אותנו מטבעות סיבה-תוצאה מורעלות (משיגים מלוא הבנה ולא רק ידיעה), מבעד לאימון בקבלה ללא תנאי של גם...וגם (ניטרליות), מבעד לטיפוס אל עבר ממדי מציאות גבוהים יותר. זו הדרך היחידה להסתחרר מהר יותר, לצמוח, להתחדש, לברוא. כאשר אנחנו שנמצאים בנתיב הצמיחה וההתחדשות אל עבר הקומה ה-100 אין לנו גרגר של תודעה מעצמנו אלא תודעת מכלול או תודעת האחד, אנחנו מסוגלים לחצות שדות מגנטיים עוצמתיים ולבצע חיבורים אוניברסליים.  אנחנו הופכים לנתיב האנושות (עוצמת השפעה ומגנוט) ולא למשרתי האנושות ("ספר הידע", חוברת 47). אנחנו הופכים לבעלי תודעות עילאיות - לבעלי סמכות אלוהית שמפעילים ופועלים מבעד לתוכניות קוסמיות שונות לאבולוציה ("ספר הידע", חוברת 25).

אבולוציית התודעה היא אינסופית מאחר וגם האל שנחשב לשדה תודעה ניטרלית הוא אינסופי. הוא ואנחנו נמצאים בתלות הדדית של השפעה שמסייעת בידנו להשיג את הגן האצילי שלנו אשר ביקום 2 – הקומה ה-100 (המקור שלנו ממנו נאצלו האבולוציות השונות שעברנו), ומסייעת בידו להשיג את הגן האצילי שלו הנמצא בכוללות אטלנטה האדירה[3] מימנה כול הבריאה החלה.

משמעות "המהפכה השקופה" אם כן היא שאין אנחנו יכולים יותר להיצמד לסיפורים מקבעים של זהות, או להפציץ את הסביבה בסופרלטיבים, קלישאות וסיסמאות כמו: אהובים...מתוקים...מלכה שלי...מלך שלי...גאונים שלי...אנחנו הכי טובים...קשה להשתנות...אין לי זמן להשקיע...לא מתאים לי...רציתי אבל...תחשוב טוב תמגנט טוב (למה אנשים חיוביים ממגנטים בדרך כלל מבחנים כל כך קשים?). כול אלה מקבעים אותנו במציאות חושית (מציאות החיזיון) ולא מאפשרים שום אחיזה ושום השפעה לטווח ארוך. מסלולי ההתפתחות כמו "הסוד", "חשיבה חיובית", "עוצמת הרכות" ועוד, אומנם עוררו מודעות,  אבל לא יצרו עוצמת השתנות בגלל הבחירה ב- או...או... ולא בחירה במכלול. "המהפכה השקופה" לעומתם מוותרת על הצמדות, שיפוטיות, סכריניות, טיפול סימפטומטי, ומתמקדת בתכלול ניגודים והפכים (ממקום נטרלי) לכדי פלטפורמה עוצמתית שמחברת אותנו עם המקור, עם המהות שלנו, עם מקום נביעת המחשבות העוצמתיות שלנו. ככול שאנחנו מתקרבים אל מהותנו, אנחנו אוחזים במחשבה נקייה, קריסטלית, בעלת עוצמת השפעה ומגנוט.

בנוסף, לא משנה "במהפכה השקופה" אם בחרנו לעבור בהתפתחות שלנו ממדיום "המשולש העולה" בו נמצאים רוב האנשים (התפתחות דתית, החוץ משפיע ומכתיב, התשובה בחוץ, חשיבה מכאנית), אל מדיום "המשולש היורד" בו נמצאים החלוצים הרוחניים (התפתחות שמימית, השינוי מתחיל מבפנים, חשיבה טכנולוגית), אנחנו עדיין מקובעים ב- זה או זה בגלל מחסור בתודעת אמת (קשורה לעוצמה ולמלוא ההבנה ולא לתוכן), בגלל חשיבה מתחקה (מעתיקה) ובגלל שתדלנות שאנחנו מפעילים כתוצאה מהשוואתיות. מכאן שתפקיד "המהפכה השקופה" הוא להשיג איזון בין שני המשולשים מבעד לתודעה אוניברסלית - ניטרלית. כי רק איזון שכזה יקרב אותנו מהר יותר אל מהותנו האלוהית שמחכה להתממש ביקום 2 – בקומה ה-100. זו בגרות הרוח.

בואו נבדוק מעט את נושא שיווי המשקל בין דבר לניגודו או היפוכו שעל התודעה האוניברסלית – ניטרלית להשיג:

תודעה אוניברסלית - ניטרלית אשר תפקידה לייצר שלם מדבר לניגודו או להיפוכו, חייבת להיות בשיווי משקל דינאמי שמשמעו, היא חייבת להיות כל הזמן בתנועה רקורסיבית של איסוף ופיזור: היא מייבאת "הפרעות" (תנודות של מידע) שמתאימות להמשך התפתחותה לרבדים גבוהים יותר, ומייצאת "הפרעות" שעלולות לקבע אותה. פריגוז'ין, מדען רוסי – בלגי שקיבל פרס נובל בכימיה ב-1977 על מחקרו "מבנים מפזרים -"Dissipative System , התחבר אל תפיסתם של מאטורנה ווארלה (התחרו נגדו על הפרס) שטענו כי מערכות חיות יוצרות את עצמן ללא הפסק, מתחדשות תמידית ומטפסות כל הזמן לסדר מדרגה גבוהה יותר. פריגוז'ין טען כי הן חייבות להיות לכן מערכות דינאמיות הפועלות על חוד התער (נקודת האיזון) עם משובים רבים. הן מפזרות אנטרופיה (פסולת, דבר שמחליש אותן אבל מחזק את אלה שנמצאים במרחב) ומייבאות ידע שגורם אחר המטיר או השתחרר ממנו שמחזק ומאפשר המשך הצמיחה, ההתחדשות והטיפוס (החוק השני של התרמודינאמיקה). גם שמשות הופכות אנרגיית כבידה ואנרגיית היתוך גרעינית לאנרגיית חום ולסוגי קרינה שונים כמו אור. אם הן לא תייצאנה/תייבאנה, המערכות תגדלנה אנטרופיה פנימית ותתקבענה באבולוציה של החומר עוד שנים רבות, כי האנרגיה החופשית העומדת לרשותם מתכלה. לכן אחד הפרדוקסים התמוהים בהתנהלות שלנו היא דחיית החדש והלא מוכר. הידע, האנרגיות, התוכניות החדשות באות לרענן ולסייע בידנו להתחדש, לצמוח, לטפס. אז מדוע אנחנו מתייחסים אליהן כאל כוח מחליש או מאיים ולכן דוחים אותן? מדוע אנחנו מיד פוסלים או מבקרים אמיתות גבוהות שאינן בהלימה עם התבניות הרגילות שלנו? בעשייתנו כך אנחנו גוזרים עלינו התנסויות קשות עד שנסכים להתעורר ולבצע את התכלית לשמה באנו לידי קיום שהיא טיפוס חזרה אל מקור מוצאנו – הקומה ה-100/יקום 2 ולממש את יצור האנוש העילאי הדומה לבורא שאנחנו במהותנו.

תנועה אינסופית, מלאת אינטראקציות פנימה והחוצה היא בעצם לא ליניארית ורחוקה משיווי משקל ולכן, מייצרת איזון דינאמי הדומה לתהליך הנשימה שלנו, לתהליכי טרנספורמציה, או לתהליכי הצדק (שתי הכפות באיזון). מכאן שבניגוד לשיווי המשקל המכונה הומאוסתזיס שדואג לשמור על יציבות קבועה יחסית של הסביבה הפנימית בתגובה לשינויים חיצוניים על ידי כך שהוא תמיד ינסה לחזור למצב מסוים (particular state), שיווי המשקל המכונה הומאורזיס תמיד זורם, דינאמי ודואג לחזור למסלול התכלית (trajectory) מבעד ליצירת דפוסים מורכבים יותר, עוצמתיים יותר, מרוכזים יותר באופן תמידי (צמצום אורך שרשרת סיבה – תוצאה) כמו: לחזור לדפוס ההשקעה בבריאות טובה יותר, באהבה ללא תנאי, בצמיחה, בהתחדשות וטיפוס אל עבר הממד הגבוה הבא, בחיבור למהות – גוף האור השביעי שלנו. זה ההבדל בין אחיזה מכאנית בתוכן, בחומר, במרחב, לבין אחיזה טכנולוגית בקונטורה, בתנועה, בכיוון, בפוטנציאל.

אם כולנו נמצאים במסלול כזה או אחר בנתיב האבולוציה שלנו אל עבר הקומה ה-100, חשוב שנתמקד בפיתוח תודעה אוניברסלית – ניטרלית שמסוגלת לייצר באופן תמידי שלם עוצמתי חדש ונשחרר את תודעת "חור המנעול" שמפריעה ליצירת האיזון, הצמיחה, ההתחדשות והטיפוס. "אין ברצוני להשאיר איש מכם ממתין באוקיינוס ליד דלתי. הפכו להיות שלם בנתיבים המובילים אלי. אל תתלוננו, אל תיאנחו, הפכו לתודעתיים בנתיבים הקוצניים עליהן תדרכו בנתיבי. להשיג את הורד אפשרי על ידי אהבת הקוץ בלבד. אל תשכחו, האנושות שהתמלאה עמי משמעה שהיא התמזגה עם מהותה" ("ספר הידע", חוברת 46). עד אז... אנרגיות בקרה קוסמיות שגורמות לשיוף חספוסנו ("ספר הידע", חוברת 25) מעוררות מריבות ומעבירות אותנו מבחנים ואירועים קשים כמו פשיעה, יוקר המחייה, אלימות, שנאה, מלחמות, כישלונות עד שנסכים להתעורר. כשזה יקרה, נבין כי להצליח בכל תחום זה פשוט כי פשטות יושבת עלעיקרון הבריאה: הכול צריך לנוע לכיוון השגת שלם מבעד לתודעה אוניברסלית – ניטרלית שמחבקת ניגודים והפכים. אז למה אנחנו עוד מחכים?

שלכם בהערכה למה שאתם מעיזים לחוות וללמוד

ברכה