האמירוֹת המפורשׁוֹת והדברים הנרמזים/ חיים ספטי
מאמר על הסרט "צעירה ויפה"
בימוי ותסריט: פרנסואה אוזון
מאת: חיים סֶפְטי
סרטו של פרנסואה אוזון "צעירה ויפה" הינו סרט חשוב ומעניין מבחינה פסיכולוגית וליתר דיוק: מבחינת פסיכולוגיית התת-מודע .
בעיני זהו סרט חשוב מכמה בחינות: הבחינה הראשונה הינה מה שהייתי מכנה "רשומון של מניעים". הבחינה השנייה, המובלעת בתוך הראשונה, היא האופן שבו מוצגים המניעים השונים. הבחינה השלישית היא שהסרט מציג בפנינו, למעשה, רעיון מקורי ונועז, אך גם מטריד מנוחה, שבעיה פסיכולוגית של חסך בדמות אב ובאהבת אב, עלולה לגרום לנערה הסובלת מחסך זה להפוך ליצאנית. הבחינה הרביעית, הקשורה לשלישית, היא רעיון שהתת-מודע הוא המניע את הגיבורה, אף בניגוד לרצונותיה המודעים.
כידוע, ה"רשומון" הוא מונח שנקלט בציבור העולמי בעקבות הסרט "רשומון" (יפן, 1950) של אקירה קורוסאווה, שבו מסופר אירוע של אונס ורצח באופן שונה זה מזה על-ידי עדים שונים (חלקם שותפים לאירוע).
טענתי הראשונה היא שבסרט זה קיים מעֵין "רשומון" בעניין מניעיה של איזבל לעסוק בזנות, וניתנים לנו באופן מפורש או מרומז הסברים שונים מה הם מניעים אלה. המעניין הוא שההסברים הניתנים במפורש הם הסברים מקובלים וסטריאוטיפיים, ואילו ההסברים הניתנים במרומז, הם הסברים פסיכולוגיים של התת-מודע.
ההסברים המפורשים הניתנים בסרט הינם ארבעה: שאיזבל, גיבורת הסרט, נערה בת שבע עשרה מבית נורמטיבי, הגיעה לעיסוק בזנות עקב היחשפותה לתכנים פורנוגרפיים; עקב הצורך לממן את לימודיה; עקב היותה יפה מאד; וההסבר הרביעי, שהיא עצמה נותנת, (ומכאן שאינה מודעת למניע הפסיכולוגי העמוק שבתת-המודע שלה), הוא, בלשוני, שהיא חוותה חוויות של התרגשות והתעוררות של הדמיון בעת עיסוקה בזנות. ואולם, כל ההסברים הללו הינם קלושים ואף מופרכים באופן כללי, או על פי הידוע לנו, כצופים, מסצנות אחרות של הסרט.
המניע האמתי לעיסוקה של איזבל בזנות, שאינו נאמר במפורש, הוא, לדעתי (על פי כמה רמזים שבסרט), מניע פסיכולוגי לא-מודע של חיפושה של איזבל אחר דמות אב ואהבת אב החסרות לה, ככל הנראה (אף החסָרים הללו אינם נאמרים במפורש, ועלינו להבינם לפי הרמזים הללו). ראשית, אקדים ואומר, שאביה התגרש, בזמן לא ידוע בעבר, מאמה, שנישאה בשנית, וביום הולדתה השבע-עשרה אינו שולח לה מתנה. איזבל, שעקב גירושי הוריה סובלת מחסך בדמות אב ובאהבת אב, מפרשת, ככל הנראה, בתת-מודע שלה, את אי משלוח המתנה כסימן להיעדר אהבה מצד אביה, דבר המחריף את בעיית החסך הזה, וכעבור תקופה קצרה היא מתחילה לעסוק בזנות, לא באופן קבוע, על-ידי קביעת מפגשים עם לקוחותיה בבתי מלון.
הרמז הראשון למניע הפסיכולוגי הלא-מודע, הוא שהגברים, שאנו רואים שאיזבל פוגשת במסגרת עיסוקה בזנות, כולם אנשים מבוגרים, ובשיחה שהיא מקיימת עם פסיכולוג, הוא מציין עובדה זו, דבר שנועד ללמדנו שהדבר אינו מקרי. בחירתה של איזבל להיפגש רק עם גברים מבוגרים, היא רמז לחסך בדמות אב ובאהבת אב שהיא סובלת ממנה, שכן ידוע ומקובל גם על פסיכולוגים, שצעירות, הסובלות מחסך זה, נמשכות לגברים מבוגרים, מתוך חיפוש אחר תחליף לדמות האב ולאהבת האב, החסרות להן.
הרמז השני הוא שמתברר לנו שאיזבל, ביציאותיה למפגשים עם לקוחותיה, נהגה ליטול (ללא רשות) חולצה של אמה. בלבישת חולצתה של אמה, היא אימצה, כביכול, את דמותה, ובכך, בתת-מודע שלה, לקוחותיה הפכו למקבילים לאביה.
הרמז השלישי הוא שאיזבל בחרה להציג את עצמה בפני לקוחותיה בשם "לאה", שהוא שם סבתה. לבחירת שם זה יש משמעות פסיכולוגית עמוקה:
איזבל בוחרת בשמה של סבתה, וגם בכך מאמצת, כביכול, את דמותה של אמה, במפגשיה עם לקוחותיה. היא בוחרת בשמה של סבתה ולא של אמה, מאחר שהיא עצמה אינה מוכנה להיות מודעת למשמעותה של בחירת השם הזו, ולכן היא מרחיקה באופן לא-מודע את בחירת השם מאמה לסבתה.
הרמז הרביעי הוא שלאחר שאיזבל חדלה מלעסוק בזנות (מחמת זעזוע נפשי מכך שאחד מלקוחותיה מת במהלך ההתעלסות עמה), היא מנסה לפלרטט עם אביה החורג ולמעשה לפתותו, שוב, לדעתי, מתוך כוונה למצוא תחליף לדמות אב ולאהבת אב, שהיא מוסיפה לסבול מחסרונן.
ניתן לפרט עוד ועוד על המניע הפסיכולוגי הלא-מודע של הגיבורה, אך תקצר היריעה כאן מלעשות זאת. הסרט הינו מורכב, מעמיק לחדור לתת-מודע של גיבורת הסרט, עשוי כמלאכת-מחשבת אינטיליגנטית ואמנותית מבחינת התסריט ומצטיין בעשייה קולנועית מעולה מבחינת הבימוי, הצילום והמשחק של כל השחקנים המשמעותיים, כולל שחקני המשנה.
* פרנסואה אוזון (בצרפתית: François Ozon; נהגה: אוּזוֹן, נולד ב־15 בנובמבר 1967) הוא במאי קולנוע ותסריטאי צרפתי, סרטיו מתאפיינים לרוב בסאטירהמתוחכמת המשולבת בהומור שנון וחד, ובנקודת מבט ליברלית ונטולת מעצורים על מיניות האדם ויחסים בין אנשים. אוזון נקרא לא פעם "הילד הרע של הקולנוע הצרפתי", בשל עיסוקו בנושאים שערורייתיים.