סיפור:

מסמכי הימלר/ נאור נאורי 


עשן הסתלסל מהסיגר שהיה תקוע בפיו, כרסו חסמה את קרבתו לשולחן , ובכל זאת ידיו הקצרות הצליחו לכתוב את כל מחשבותיו ביומן.

כיצד יהפוך לדמות היסטורית כמו נפוליאון וקודמיו, ויהיה מוערץ על ידי האנושות עוד הרבה אחרי מותו, "האדריכל של האנושות החדשה"  דמיין לעצמו את שמו החדש. דורות על גבי דורות ילמדו את כתביי חייך, חשב לעצמו,  תוך כדי הפרחת סלסול עשן.

הוא המשיך וסיכם את יומו העמוס וחתם בשם האהוד על העם הגרמני: הימלר מפקד בכיר באס אס.

 

***

שמי פיליפ ואני מפיק סרטים תיעודיים מאד ידוע , אמר,] במבטא צרפתי

איש דק וקטן , ממושקף במשקפי ראיה עבות עדשה כבימי הדור הקודם לפני שהמציאו את העדשות החדשות, נדמה היה לי שבשאיפת עשן מהסיגריה שלי לכוונו הייתי מדביק אותו לקיר.

אתה רואה את המסמך הזה חייך אליי בחיוך ערמומי

לראות אני רואה אבל אין לי מושג מהו, אני לא קורא גרמנית

זהו המסמך שמאשר את אמיתות המסמכים שכתב בזמנו הימלר, חייך אליי, והמסמכים האלו נקראים היום תל אביב קולקשיין. אתה מבין את משמעות העניין

זה נחמד שהוא מאשר את אמיתותם , אך מה זה עוזר לך אם אין לך את המסמכים ,חייכתי, וחשדות החלו לקנן ולהציף את מוחי, למטרותיו.

בגלל זה אני כאן מר נאור, אני מקווה שלא הגעתי מאירופה לכאן לשווא.

גם אני מקווה שלא , אבל איך בדיוק אתה רוצה שאני אחזור 65 שנים אחורה לראות באיזה פח זה נזרק או נטמן. אני מקווה שיש לך איזה קצה חוט.

יש לי קצה חוט אבל היעילות שלו היא בספק, אבל שווה לנסות עבור שוויים.

אתה לבטח מכיר את הצייר אהרון ... ,הוא מאד מפורסם כאן בארץ .

כן המשכתי למרות שלא היה לי מושג על מי הוא מדבר.

ובכן הוא השיג את המסמכים האלו בשנת 1969 חייך אלי פיליפ, במשך שנים היו המסמכים האלו ברשותו , והוא ניסה למכור אותם למספר אנשים, אך כל ההצעות היו נמוכות ולא כיסו אפילו את העלויות של קנייתם.

כן השבתי בסקרנות.

בשנת 72 הוא הראה אותם למפיקה צרפתייה שהיא בעצם מתחרה שלי שנים, וכך בעצם נודע לי על קיומם, היא גם צולמה יחד עם המסמכים, אך צילומים אלו לא היו שווים הרבה. לאחר מספר שנים ניסיתי לבוא ולהצטלם איתם גם אך הוא סרב. מאידך הוא הראה לי אותם ואני ישר זיהיתי את אמיתותן.

איך בדיוק גיחכתי קרני רנטגן?

המסמכים האלו היו של אבי מר נאור, ובילדותי ראיתי את אבי מתעסק בהם מספר פעמים. אבי נפטר ואני מצאתי את מסמך האישור בין המסמכים הרבים שהושארו, אך את היומן של הימלר לא מצאתי. על המסמכים של אהרון היה סימן  שללא ספק מאשר את אמיתותן.

אבי נפטר ב 1963 , אני הייתי עדיין ילד, כשגדלתי מעט , חיפשתי אותם אך לא מצאתי, אך את האישור מצאתי, איני יודע לאן הם נעלמו, גם אמי שהייתה כבר בבית אבות לא ידעה על מה אני מדבר, ומאז אני מחפש אותם.

מאז לא הצלחתי לפגוש אותו שוב המשיך פיליפ , הייתי שומע שמועות מכאן ומשם , אך לא ידעתי היכן הם.

אהרון היום בן 83 וחולה באלצהיימר מתקדם, לפני כשנתיים וחצי הוא מכר את המסמכים האלו, הקונה היה איש מיליונר , אשר חלק מהעסקה הייתה שהיא תישאר בסוד ואיש לא ידע מי הקונה.

אם תמצא לי אותם מר נאור, או את הקונה, אני כבר אסתדר איתו תרוויח הרבה כסף חייך פיליפ והעביר ליידי ערימת מסמכים ותמונות עם פרטים. אני רוצה גם שתצלם לי את חקירותיך מר נאור, בווידאו על מנת שאוכל להכניסם לסרט שלי מר נאור סרט תעודה אני צריך להראות איך הגענו אליהם.  

המחאה נחתמה במהירות והונחה על שולחני ,והוא פנה לצאת.

מה הטלפון שלך מר פיליפ פניתי אליו על מנת שאוכל ליצור עמך קשר

אל תדאג אני אצור עמך  חייך הוסיף תוך כדי הרמת משקפיו ויצא.

 

***

 

"ח" נשכבה על הספה והביטה בי בעיניה הירוקות, במבט שידעתי מפורשות את כוונתו. "ח" היה כינוייה במערכת שבה היא עבדה מזה 12 שנים, מאז התגייסה ליחידה זו ובילתה בארץ שבוע בחודשיים לערך.

אני כיניתי אותה "חטא" כיוון שכל פעם שהגיעה לביקור היא שכחה את חייה בחו"ל וניצלה אותי ברגע שהייתי לבד, לא שהיו לי תלונות על כך.

אז מתיי היפיפייה מגיעה אליך חייכה "חטא" והסירה מעליה את מעילה , ונותרה עם גופיה שלא מסתירה דבר משדיה המפוארות, וגופה הלבן. הניחה רגל על רגל עד שהצלחתי לראות את החוטיני השחור מבצבץ מתחת לחצאית המיני .

אני לבד כבר 4 שנים יקירה חייכתי ואת יודעת זאת היטב חייכתי, פעם בחודשיים את חוזרת על אותה שאלה, ואת גם יודעת טוב שלא היינו מתראים אם הייתה אחת כזו לחשתי ועברתי את שפתיי על שפתיה והתיישבתי על הספה לידה מניח את ידי על ירכה הרכה והנעימה.

"חטא" חייכה חיוך שובה שהיה ממיס כל גבר, הניחה את אצבעותיה הארוכות וציפורניה המשוכות בלק אדום על ידי, היא ידעה כי זו חולשתי לק אדום. והעיפה את ידי מעל ירכה,

בזריזות שלפה את תחתוניה והסתובבה והתיישבה עליי טעם שפתיה גלש מן הגיהינום אל תוך פי ואי אפשר היה לעמוד בפניו, ואולי זה טעם גן עדן, חולצתה נתלשה מעליה במהירות והפקירו בידיי גוף דקיק וארוך בעל חזה ענק שפתים לוהטות ופנים יפיפיות . נשיקותינו התלהטו עוד ועוד , ואז החלה "חטא" לטפס על גופי כששפתיי מרפרפות על גופה מהשפתיים דרך הצוואר ובטנה העדינה ואז הניחה את ראשי על משענת הספה והצמידה את שפתיי לאגמה המוזהב , שיכור ולא מיין הסרתי את מכנסיי  הקצרות תוך שאני ממשיך ללגום אותה ונלחם בגופה המשתולל על פניי. איברי היה מתוח וקשה כחנית של גלדיאטור. ואז הציפה אותי אביונה עדינה שלוותה בצרחה קלה והתפרקות כבובת מריונטה ואורך גופי.

עצרתי את גופה עם איברי, כשהחלקתי לתוכה מתנענע ונלחם בה חודר ומנשק בולע וחוצב, נשיקה ארוכה מלווה בנשיכת שפתיי שהאדימו מדם , צווחה נוספת משפתיה והמהום קולני משפתיי פירקו את כל תוכי לתוכה ונפלנו על ספת הסלון, נרדמים עם הסרט "פריז" שהתחלנו לראות ועד היום לא סיימנו.

***

המסמכים עברו מול פניי , כמו רכבת גרמנית ישנה . 15 אנשים שחקרתי , בנוסף למידע על המסמכים , ומידע על פיליפ, והאנשים עצמם יצרו לי תיק של כ 300 דפים.

חשדותיי אכן התאמתו , החלטתי לפעול עם האינטואיציות שלי , והתוצאות יראו לי כבר אם טעיתי.

***

צעדתי במהירות אל עבר המלון, חלפתי על פני המאבטח, ונגשתי ישר למעליות, נזכר בשיחה עם "חטא"

אני מסדרת לך פגישה אתו הודיעה לי "חטא", אל תשאל שאלות מיותרות , תדייק בזמן, והכול יהיה בסדר, אל תעשה לי בושות.

את מתכוונת לא לספר לו על המפגשים בינינו

נאור צרחה "חטא" אל תוך הטלפון, אני עושה את זה רק בגלל שאני חייבת לך כמה דברים, הוא ראש היחידה שלי , ואם לא הייתי צריכה להגיע לכאן בגלל הבחירות , לא היית נפגש אתו בחיים. תזהר זה עלול לעלות לי במשרה שלי , ולך בעוד דברים.

אל תדאגי חייכתי.

המעלית זחלה לקומה 9 ואני צעדתי לעבר החדר מפעיל את מצלמת הווידיאו.

שתי נקישות על הדלת והיא נפתחה.

כנס ותניח את כל חפציך ליד הדלת נשמע קול מתוך החדר,

הורדתי את תיק המצלמה הסמויה והנחתי אותו בכניסה מכוון פנימה בתקווה שיצלם משהו מהפגישה.

כנס ושב בכסא ממול ואל תסתכל לעברי.

עשיתי כדברי הקול.

סידרה של שאלות מי ומה ולמה פרצו מפיו כשאני מנסה לדייק ולענות במדוייק על מנת שלא יתערבב לי עם תיקים אחרים..

מה אתה יודע עד עכשיו ? הוסיף שאלה

אהרון.. הצייר התחלתי ללחוש פרטים במהירות , בבדיקת האנשים שהיו סביבו , הוברר כי מרביתם היו אנשי מוסד שהקיפו אותו כחברים לחשתי והוא לא ידע על כך, אחד מהם אפילו משמש כיום כחבר כנסת , והיה קשור לתפיסת נאצים בחו"ל

נו הוסיף הקול

המסמכים עברו בדיקה ע"י מוזיאון א"י ע"י וכאן מסרתי עוד שם, כמו כן ידוע לי כי הוא קבל הצעה מהמדינה לרכישת היומן ב 80000 שקל ישן לפני כ 35 שנה אך סרב בגלל הסכום הנמוך, לפני שנתיים וחצי הוא מכר את המסמכים בחצי מיליון דולר לאזרח מחו"ל , הצלחתי לגלות את ההפקדה שהועברה לחשבונו, אך אין כל מקור מאיין הועברה ההפקדה , וזה העלה לי חשד לחשתי.

תמשיך לחש הקול.

בפגישה אתו כשהזדהיתי לכתב עיתונות שעורך כתבה על השואה, עלה לי השם "מוטי"  בין השמות ובין עשרות המקומות שהזכיר, כחולה אלצהיימר הוא ערבב לי תאריכים ומקומות זמנים, וגם המציא לי דמויות חדשות , חודש שלם עברתי רק על מה שהוא סיפר לי, אך מוטי הזה בבדיקה שעשיתי הוא ישראלי שמתגורר בחול ואינו מיליונר כפי שמתואר, למרות שהוא חיי שם ברמה גבוהה ולא עובד דבר שהפתיע אותי. לגבי פיליפ הוברר לי שהוא בן של ניצול שואה שרוצה את המסמכים, לעשות סרט , ולאחר שכל דור השואה ילך מהעולם ויתחילו להכחיש את השואה, אז ימכור את המסמכים למרבה במחיר, לכן גם שומר את המסמך המאשר אותם שמצא לאחר מות אביו..

מר נאור לחש הקול סיפרת לי שמדינת ישראל רצתה לקנות את המסמכים לפני 35 שנה??

נכון עניתי , ובבת אחת ירד האסימון למוחי , איזה אידיוט אני לחשתי , הוא לא מסייע לי הוא חוקר אותי בכיסוי, המסמכים בטוח כבר אצלם , הוא רק רוצה לדעת מי מחפש אותם.

המסמכים כבר אצלכם ? לחשתי שאלתי ..איזה אידיוט אני איך לא חשבתי על זה מהשניה הראשונה המשכתי מחשבות במוחי.

ברמיזה קלה אבל ברורה השיב , מה שהמדינה צריכה אצלה , ומה שפחות מצולם .

כן עניתי התשובה הייתה כתובה על הקיר

 אני מקווה שתדע להפטר מפיליפ בעדינות הוסיף ,ובלי לחשוף פרטים לחש הקול

מדוע לא מפרסמים אותם ? לחשתי שוב

כל דבר בשעתו השיב , ואל תנסה לצפות את השעה

מחשבות צצו בראשי בדרך למעלית ומספר שאלות נוספות. חזרתי במהירות לחדר הקשתי על הדלת מספר פעמים אך כל תשובה לא נשמעה משם.

ירדתי במהירות במעלית ופניתי לעבר פקידת הקבלה

 מי האורח בחדר .... שאלתי אותה בסקרנות ??

אין אף אורח בחדר הזה חייכה אליי

את בטוחה ??

כן הייתה התשובה

זחלתי החוצה בחיוך.

***

שלום מר נאורי נשמע קולו של מר פיליפ מצידו השני של הקו במבטאו הצרפתי

שלום פיליפ עניתי בחיוך

יש משהו חדש הוסיף וראיתי את חיוכו מצידו השני של הקו

כן עניתי, המסמכים נקנו על ידי  מיליונר גרמני בן של אחד ממפקדי הגרמנים בשואה והושמדו מר פיליפ, כדאי לך לשכוח מהם,  מחר אעביר לך את יתרת הכסף בניכוי ההוצאות מר פיליפ, מצטער .

סגרתי את הטלפון והמשכתי להסתכל על קלטת הווידיאו מהחדר במלון שלא הראתה כמעט דבר , גם עקב החושך במלון, וגם עקב מכשיר פס לבן השולח תדרים , ומונע הקלטות וצילומים.

למחרת העברתי לפיליפ את יתרת העודף שנשאר.

מחשבות צצו בראשי כיצד נשארתי תפרן לעוד כמה חודשים, בכל זאת להעמיד את הכסף מול המדינה , לא שווה במיוחד. העקרונות שלי דופקים אותי לפעמים.

אולי כשאכתוב את הסיפור המלא אכתוב בעוד 15 שנים כספר השישי או השביעי , הוא ישלים לי את החסר.

 

חפש באתר

טואול - בניית אתרים