שיר:
אהבה / מרדכי שרי

1

אֲנִי כּוֹתֵב כְּמוֹ שֶׁגֶּבֶר עוֹשֶׂה אַהֲבָה,

בְּעֵינַיִם פְּקוּחוֹת בְּחֹסֶר אַחֲרָיוּת.

בּוֹעֵר, וּלְשׁוֹנִי נִשְׁלַחַת 

אֶל הָאֹזֶן הַפְּנִימִית שֶׁלָּךְ.

אֲנִי כּוֹתֵב מִשִּׁגְעוֹן גַּדְלוּת שֶׁל יֶלֶד,

צוֹרֵחַ כִּי הַמָּוֶת לֹא שָׁמַע בְּקוֹלִי.

הַמִּלָּה שֶׁלִּי הוֹרֶסֶת וּבוֹרֵאת. אֲנִי

כּוֹתֵב כִּי נִמְאַס לִי לְהַבִּיט בָּעוֹלָם.

אֲנִי הָעוֹלָם.

אֲנִי כּוֹתֵב כִּי סוּס הָעֵץ שֶׁלִּי אֵינֶנּוּ עוֹד.

כִּי הַזִּכְרוֹנוֹת נוֹזְלִים לִי מִבֵּין הָאֶצְבָּעוֹת.

כָּל יוֹם נִשְׁמָט לִי תָּו נוֹסָף מִפָּנַיִךְ.

אִלּוּ יָכֹלְתִּי לִבְכּוֹת לֹא הָיִיתִי כּוֹתֵב. 

2

תִּרְאוּ אוֹתִי,

אֲנִי יוֹשֵׁב עֵירֹם בְּרֹאשׁ הַשֻּׁלְחָן,

מַחֲוֶה קִדָּה עַל בָּמַת הַמִּטָּה הַזּוּגִית,

רוֹקֵד טַנְגּוֹ עַל קֶבֶר הוֹרַי, מְחַסֵּל

בַּקְבּוּק גְּלֶנְפִידִיש עִם דּוֹד יִרְמְיָהוּ                    

עַל קִבְרִי שֶׁלִּי. תִּרְאוּ 

אֲנִי רֵיק עַד הַתַּחְתִּית, הַפֶּה שֶׁלִּי פָּעוּר,

לֹא דַּי לִי בְּכָל הָאַהֲבָה שֶׁבָּעוֹלָם. 

אֲנִי כּוֹתֵב כִּי אֲנִי עוֹמֵד לָמוּת הַלַּיְלָה, 

אֲנִי כּוֹתֵב כְּדֵי לְהִשָּׁאֵר.