מאמר:
ויאמר... ויהי.../ ד"ר ברכה קליין תאיר

במחקר עולמי שפורסם לאחרונה על ממדי רווחה שונים, ישראל מופיעה במקום טוב באמצע במדדים כמו רווחה כלכלית, חברתית, קהילתית, תחושת מטרה ורווחה פיזית. אותי התוצאות מאכזבות לאור העובדה שאנחנו מדינה שיש בה את אחד מאוצרות "הטבע" המופלאים מכל מדינות העולם – איכות אנשים. דווקא היא לא מצליחה להביא את הפוטנציאל האדיר הזה לידי מימוש הלכה למעשה בתוצאות חוויית הקיום אלא דווקא ההיפך; אנחנו מובילים בעוני, בהישגים חינוכיים ירודים, בפערים כלכליים, בקיטוב חברתי, בגזענות, ביוקר מחייה ובפוליטיקה קלוקלת. אז נכון שאנחנו ממוקמים בצומת גיאופוליטית לא פשוטה שמשפיעה על ניתוב נתח גדול מתקציב המדינה אל עבר הישרדות פיזית – ביטחונית (ודווקא במדד זה אנחנו מאוד נמוכים), אבל מזמן זה לא רק ביטחון אלא גם ניהול חברות ממשלתיות כמו הדואר, בתי חולים או חברת החשמל  (לאחר שנים של השקעה, הרפורמה בחברת החשמל מתמוססת). כל המשברים שישראל חווה מספרים כי הפכנו למדינה ענייה ברוח שלה, עלובה במערכת הערכית שמניעה אותה, עם סדרי עדיפויות ותהליכי קבלת החלטות כל כך כושלים, שמתמיה עוד איך הופענו בסקר במקום טוב באמצע.

אין לנו אלא להפנות אצבע מאשימה אלינו האזרחים שלא מוכנים עדיין לאחוז בהגה החיים בידנו, אלא משאירים את הכוח בידי האחר; בידי פוליטיקאים וראש ממשלה קטנים, בידי אינטרסנטיים שכלל אינם רואים את טובת המכלול, בידי מנהלי חברות שלא יודעים לחשוב ולנהל אנשים. להפנות אצבע מאשימה אלינו האזרחים שלא מוכנים עדיין להכיר במהותנו העוצמתית ולכן לא מפרגנים לאחר, למצליח, למוביל. המגירות הפוליטיות, המדיניות, הכלכליות, החינוכיות, העסקיות, החברתיות והאישיות מלאות בהצהרות שמבטיחות עידן זהב בחיינו, אבל רובינו עדיין מנסים למרק את הברזל החלוד שמכביד על יכולת התעופה שלנו.

מדוע קיים הפער הבלתי נתפס בין האוצר שאנחנו (פוטנציאל עוצמתי) לבין תוצאות קיומנו? בין הבטחות והצהרות לבין ביצוע? בין כמיהה לחיים אחרים לבין הרמת הידיים מכל הנעשה במדינה? בין יזמות וחדשנות לבין קשיים להשיג הצלחה או שגשוג?

הרבה סיבות לפער, אבל הגדולה מכולם היא העדר מלוא הבנה/אמונה לגבי מי אנחנו, למה אנחנו, מהי תכלית קיומנו, מהי המציאות בתוכה אנחנו חיים, למה אנחנו יוזמים את מה שיוזמים, למה אנחנו מתנהגים כפי שאנחנו מתנהגים, למה אנחנו חווים את מה שחווים, למה אנחנו מתנסים בקשיים ועוד. ההבנות שלנו ברובן מצועפות ומממשות כ 5% בלבד מפוטנציאל העוצמה שאנחנו. משמעות הדבר היא שאנחנו רחוקים משורשי הדברים אותם אנחנו מבקשים להשיג, משורשי האמת הגדולה יותר, חווים אי וודאות ולכן מקבלים החלטות שאין להם עוצמת השפעה ומגנוט, מטפלים לרוב בסימפטומים ('כדאי לי') שאין בהם תנועה וחיות, מסתפקים בהצהרות שזמן המדף שלהן קצר רק כדי לסמן וי. במציאות מצועפת שכזו, כדי להשיג דבר מה צריך להשקיע יותר חומר, יותר זמן, יותר מאמץ. אז מה נשאר?

כל עוד נמשיך להסכים להשאיר את ההגה לחיינו ולחיי ארגוננו בידי האגו המאוד פעלתן שלנו ולהתנהל כקורבנות, נמשיך לבשל ולהגיש את האוכל האהוב עליו: נצלנות, שיפוטיות, אלימות, לוחמנות, חולשה, כוח, השוואתיות, אינטרסנטיות, להיות צודק, לנצח, אבל בעיקר פחד מאי וודאות. בגלל שהפכנו למשרתי האגו (במקום ההיפך), מרביתנו ממחזרים החלטות או מחשבות ישנות שמחזקות את ההישרדות שלנו, מבקשים ערבויות, מסבכים בירוקרטיה, מבקשים הוכחות ש'זה' יעבוד, הולכים על בטוח במקום על תעוזה ומעוף. הסגידה המודעת והלא מודעת לאגו שחוסם את היכולת שלנו להשיג מלוא הבנה (חיבור לשורי האמת והעוצמה) ולכן גם את צמצום הפער בין 'לדבר על' לבין 'לעשות את', מונעת מאיתנו לקבל הזנה של אנרגיות וידע חדשים וגבוהים יותר ולכן, השדה המגנטי החלש שלנו מקבע אותנו בהריסה או בהישרדות. מעטים מצליחים לזהור ברקיע השחור שעוטף אותנו.

כדי שנצליח לצמצם את הפער בין 'לדבר על' לבין 'לעשות את', עלינו ללמוד להתרחק מהאגו השתלטן, מהמדיום הארצי המקובע והמצועף, ופשוט לטפס עד שנגיע לקומה ה-100; קומת המהות האלוהית שלנו בעלת היכולת הכול יכולה (היא מי שאנחנו באמת), קומת המציאות האמיתית (אמיתות מוחלטות), שורשי כול הדברים, וודאות מוחלטת (תכני סיבה – תוצאה, נצח העבר ונצח העתיד גלויים בה בכאן ועכשיו), חוכמה, ידע ורעיונות עשירים ומדויקים יותר. זו התכלית המשמעותית החדשה לקיומנו ולעשייה שלנו: תנועה תמידית ואינסופית של צמיחה והתחדשות (הצהרות על חזון יש בשפע אבל כולם נשארים תלויים על הקיר. תכלית היא ממשית יותר, מחייבת יותר, מניעה יותר).

לשם כך עלינו ללמוד לפרום שרשראות מוצפנות של סיבה - תוצאה, שרשראות של אטומים, ממלכות, יקומים, קוסמוסים, שרשראות של סדרים ותוכניות. החוק הנצחי והאולטימטיבי סיבה – תוצאה,  מגדיר את התנועה של כול הקיים בבריאה, את תהליכי הצמיחה וההתחדשות. 'הדלק' שמניע תנועה זו הוא המחשבות/ההצהרות שבוראות מציאות.  כאשר אנחנו מזינים ומעצימים מחשבה חיובית או שלילית, אנחנו מקיימים מציאות. כל מחשבה מודעת או שלא מודעת שמנגנון החשיבה שלנו יוצר = הסיבה, מביאה איתה תוצאה מידית או עתידית.  הנחת היסוד היא לכן שדבר לא קיים בבריאה מלבד שרשראות של סיבה – תוצאה/מחשבה. מרגע הבריאה הראשון אי פעם בו הצהיר האל: "ויאמר...ויהי..." אנחנו מתפתחים מבעד לשרשראות סיבה – תוצאה. העולמות השונים משתלשלים מהטבעת הראשונה של הצהרת האל שהיא טבעת של אחדות של מחשבה. היא מספרת כי בבריאה אין דואליות אלא אחדות תודעתית-אנרגטית: הסיבה איננה מופרדת מהתוצאה, הגוף איננו נפרד ממרכיביו, הסביבה איננה מופרדת מהמערכת. הכול שזור בכול, הכול משפיע על הכול ומושפע ממנו, הכול הוא חלק ממערכת אחת. הכול הוא אחד.

כאשר אנחנו משכפלים את טבעת האל ויוצרים שרשרת שמרחיקה אותנו תודעתית מהמקור, אנחנו הופכים למצועפים, אוחזים באמת מאוד מצומצמת, מעכירים את מי הקיום שלנו, מקדשים את ההפרדה והתועלת האישית ולכן, מרחיבים את הפער בין 'לדבר על'...לבין 'לעשות את'. אז על מה נלין? כאשר אנחנו נותנים כוח למחשבות שמיוצרות על ידי האגו הארצי, הרי שאז אנחנו מביאים לחיינו, לחיי הארגונים שלנו, הקהילות והמדינה קשיים, לחצים, משברים, דרמות, הפתעות, מחלות, כישלונות. כאשר אנחנו נותנים כוח למחשבות הנובעות מהמהות שלנו, הווה אומר, ממרכז הנביעה של שורשי הדברים (הקומה ה-100), הרי שאז אנחנו בוראים מציאות חיובית, וודאית, בריאה, שמחה, יצירתית, עוצמתית, ממגנטת לאורך זמן. לכן כל כך חשוב שנאחז בתכלית החדשה – הטיפוס אל עבר הקומה ה-100 כמצפן יום יומי. ככול שנצליח להגביה שלב, נבין אירועים, מגמות, מצבים אחרת. נקבל החלטות ראויות ומדויקות המוטענות ביותר אנרגיה – יותר עוצמה – יותר מגנוט.

שלושה תנאים להצלחה בתהליך: הצלחה שמשמעה סיום תוכנית החינוך שלנו על פלנטת ארץ (התוכנית צריכה לעבור מממד מכאני: חומר, גוף לממד טכנולוגי: מוח/תודעה) וקבלת היתר להתגלם ביקום חדש בו אנחנו מממשים את 100% הפוטנציאל הרוחני שלנו והופכים דומים לבורא:

1.    השתוקקות ליותר הוא המנוע בתהליך. ככל שנרצה להיות יותר, לדעת יותר, להשיג יותר, לחיות חיים משמעותיים יותר, כך נהיה בתנועה אנכית שכל הזמן פורמת שרשראות סיבה – תוצאה/מחשבה, חושפת פנים: התנסויות, חוויות, תכנים נעימים ולא נעימים דרכם עברנו במהלכי שנים רבות, שעורים נעימים ולא נעימים שבאנו  ללמוד (סגירת קארמות), עוצמות מופלאות שקיימות בנו ואת היכולת שלנו להיות בורא. עצם החשיפה מספיקה. אין צורך לטפל בתכנים הבעייתיים. עצם הזיהוי מאפשר לנו להבין, להוקיר ולחבק את התכנים האלה, להכליל את הפנים שחשפנו באהבה, ולייצר פקעת עוצמתית יותר (שרשרת אמת חזקה ומכונסת במקום פרושה ומצועפת) שמשמשת פלטפורמת טיפוס עוצמתית יותר אל עבר הקומה ה-100, קומת המהות שלנו, מרכז אחדות של מחשבה. ההשתוקקות ליותר חייבת לבוא מרצון אמיתי להיות נוכח ולא מהצורך להוכיח. טכנולוגיית הטיפוס מורכבת מכוח מושך – כוח דוחף – כוח מחבר.

2. הפעלת רצון של מהות (נכון לי) ולא רצון שהוא צורך (רצון בהמי, רצון ארצי, כדאי לי). רצון של מהות מחובר לאמת גדולה יותר, עוצמתית יותר, מדויקת יותר. הוא מחובר למרכז הנביעה של המחשבות שלנו. הוא מחובר לתוכנית הנשמה שלנו. הוא מחובר לכוללות האוניברסלית ולכן נקרא גם רצון של מכלול. יש לנו מקטע ממנו (חלקי). רצון זה מזין את התכלית הקיומית שלנו שהיא טיפוס אל עבר הקומה ה-100 והשגת התכללות אוניברסלית. בתהליך אנחנו ממלאים אחר צרכים חשובים שלנו אבל הם לא העיקר. ככל שהתודעה - מודעות אמיתיות יותר, אנחנו מגדילים את צינור הרצון על מנת להזרים דרכו אמיתות גבוהות יותר, ידע חדש, השראה יצירתית וחדשנית.  כאשר אנחנו משיגים רצון של מהות, אנחנו מצליחים לצמצם את הפער בין 'לדבר על'...לבין ל'עשות את' (רצון = נוצר).
3. נכונות להתכלל (יצירת מרחב שותפות איכותי). רק איסוף פנים, איסוף עוצמה לעוצמה, איסוף תדרים מאפשרת למחוק את הפחד, לטפס ולפתוח שערים למציאויות עליונות ועשירות יותר. אדם לבדו עם רצון ואגו פרטניים, לא יכול לעבור את חישוקי האש של ההתנסות הארצית. מנהיג לא יכול יותר להוביל לבדו את הארגון, או ראש ממשלה את המדינה.  נדרשת מנהיגות קיבוצית שתוביל להתכללות שמשמעה הכלת הניגודים והשונות לכדי שלם עוצמתי יותר (פלטפורמה שמאחדת טבעות סיבה - תוצאה), בלי להשוות או בלי לבחור דעה אחת על פני האחרת. לא תמיד יש לנו את המסוגלות לקבל מידע גבוה ולכן, התכללות עם אחרים מאפשרת לנו לקבל אורות חדשים. כאשר מגיעים לקומת מציאות גבוהה יותר, מקבלים החלטות חדשות מדויקות יותר, עוצמתיות יותר ונכונות לכולם. יוצרים סדרי עדיפויות על פי טובת המכלול (יחסים משתפרים, עבודת צוות הופכת לאפקטיבית יותר).

שלושת התנאים להצלחה מחייבים שינוי תודעתי (אי אפשר לכן יותר לשאול "איך עושים את זה"). תודעה היא רשת 'הדיג' של פוטנציאל הצמיחה וההתחדשות שלנו. היא קשורה לעוצמת התדרים של דלק ההזנה שהוא מחשבות (יחידת מדידה שמיידעת על ריכוז מחשבות שמסוגלות לגרום לתודעה לפרוש את רשתה אל מרחבים חדשים). ככל שתדרי המחשבות שאנחנו מושכים או פותחים גובים יותר, כך רשת התודעה מסוגלת להגיע אל מרחבי ידע נעלמים ולהביא 'דלק' חדש נוסף שמאפשר לנו לצמוח (למשוך ידע חדש ואנרגיות גבוהות בדומה למים ושמש), להתחדש (לפרום שרשראות סיבה-תוצאה עד שנשיג גוף קריסטלי יותר), לטפס (לפתוח דלתות למציאות עליונה עד שנגיע לקומה ה- 100) באופן תמידי. או במילים אחרות, אבולוציית התודעה מאפשרת לנו לפתוח את תיבת האוצרות שבתוכנו ולהתקרב אל מהותנו האדירה.

לאמיצים בנינו, אתם מוזמנים לקפוץ אל אוקיינוס אדיר של מחשבות (יקום העוצמה), של שרשראות סיבה – תוצאה, ולהתחיל לטפס בנתיבי מסע מופלא, שמח, אפקטיבי של העצמה: ללמוד כיצד לנהל אחרת, לדעת אמיתות חדשות, לחשוב אחרת, לקבל החלטות משמעותיות יותר, לפתח כושרים אסטרטגיים ההכרחיים להצלחה במציאות החדשה, לצלוח בשלום הסתחררות מבעד לחורים שחורים, לפלרטט עם אי וודאות, להיות יותר יצירתיים. בקיצור; להיות בורא = צמצום הפער בין 'לדבר על' ...לבין 'לברוא/ליצור/לעשות את'.