פרק בפראפסיכולוגיה מדעית
מאת : משה גנן
259643-5
אנו עוסקים בפרויד ובפסיכולוגיה בכלל בזיקתם לספרות.
פרויד כתב, גם עסק הרבה בענייני ספרות. הוא הפעיל על יצירות ספרותיות (גם על סופרים בודדים) את כלי הניתוח שהוא גילה והשתמש בהם.
בסיס עבודה זו והמניע לכתיבתה הם הקריאה במאמרו של ז. פרויד, "
Das Unheimliche", מאמר בו פרויד מנתח בכליו את סיפורו של E. T. A. Hoffmann: Der Sandmann.. קביעות פרויד לגבי מבנה הסיפור הן בדרך כלל נכונות – אין בכוונת הסופר להגיש לקורא סיפור רצוף ומנומק, אלא עיקר מגמתו היא לאסוף מוטיבים מן המאיים הספרותי. במובן זה בלבד הסיפור הוא אחדותי.העבודה מבקשת לדון בכמה מהמוטיבים המועלים במאמר זה.
פרויד מבחין בין המאיים כמרכיב ספרותי לבין המאיים כתופעה בחיים הממשיים.
הספרותי הוא רק חיקוי המציאות, ואין הוא ראוי אלא לבחינה ספרותית. בספרות עוסק מדע הספרות. החוויות שפרויד עוסק בהן במאמרו לקוחות מתחום החיים הממשיים; הן אינן חוויות מתחום הספרות, אף שהן עשויות להוות מקור לתיאורים ספרותיים.
במאמרו פרויד מטפל במה שנקרא בפי הבריות, ובפיו,
Das Unheimliche שהוא מבקש לעמוד על טיבו.את משמעות המילה
Unheimliche פרויד מברר על פי מילונים שונים של השפה הגרמנית. על פי תומס מאן: דר' פאוסטוס, אמנם גרמניה, (“Kaisersaschern”) היא מולדתו העיקרית של ה- Unheimliche”" – בתאורת הרחובות האפלולית גם בימינו, באווירה הגוטית של הרומן, באמונות הטפילות שרחובותיה פורים בהן ועוד.המילה “
Unheimliche” מיתרגמת לאנגלית במילה uncanny” ", שפירושה על פי מילון אלקלעי: "שלא מעולם הזה, מסתורי, זר ומוזר". – אחר בירור משמעות המילה פרויד מסכם במאמרו את הסיפור. ואמנם אין המילה " uncanny" רומזת על היות המושג לקוח מתחום הבית או מהתחום המתקיים מחוץ לבית, כפי שהמילה הגרמנית המקבילה עושה. כשעומדים על טיב ומהות ה- “Unheimliche” מגלים כי אין קשר הכרחי בין תכונות מה שקרוי Unheimliche לבין "בית". אין המסתורי, הזר והמפחיד מתרחש דווקא בתחום הבית. ומדוע המסתורי וכו' נקרא בגרמנית כפי שהוא נקרא - לחוקרי הלשון הגרמנית הפתרונים. ואמנם אין קשר ישיר – מלבד בשפה הגרמנית - ל uncanny” " ולבית, וגם דוגמאות פרויד למאיים מחיי היום יום אינן לקוחות מתחום החווי הביתי. מקור המילה האנגלית היא במילה can, שפירושה ;OED – “know” ה- uncanny הוא אם כן מה שאיננו ידוע.אם בכל זאת נבקש להחזיק במינוחו של פרויד, נראה כי ביתה של הנשמה היא העולם הזה. חוויות ש"אינן ביתיות" מתייחסות כנראה לחוויות "שלא מן העולם הזה", חוויות הקשורות איכשהו בעל-טבעי, שלא מן העולם הזה.
לאחר שפרויד מוצא ומפרש כי מרכיביו השונים והלא-תמיד-מתאחים של הסיפור “
Der Sandman” עיקרם ומקורם הפסיכולוגי הוא בפחד מפני הסירוס, הוא עובר להערכה כללית של הופמן כסופר סיפורי אימה. לדוגמא, הוא מזכיר סיפור נוסף מסיפוריו, "משקה האלים של השטן", ומתעכב על אחד המוטיבים שבסיפור זה, מוטיב ה-Doppelgangigkeit, מין התפצלות האישיות, כמו בסיפור Dr. Jekyll and Mr. Hyde, או בספר Doctor Faustus, שם גם אדריאן וגם צייטבלום הם אלטר-אגו של תומס מאן עצמו, וכיו"ב.פרויד מפרש את רוב המוטיבים שבשני הסיפורים באופן אחיד. חלום העוועים של פירוק הילד לגורמיו או עקירת עיניו ואיסוף האבר העקור לתוך שק, העומד בידי איש החול מוכן לכך תמיד, מעלה לפני עיניו הרוחניות של פרויד את מחזות סירוס, פחד הסירוס כעונש על הרצון ליטול מהאב את האם. אין ספק שעורך הדין קרומפהולץ בסיפור, הדמות המבשלת יחד עם האב בכבשני האש, היא
substitute של דמות האם. גם בסיפור "משקה האלים של השטן", מוטיב כפל הדמות מקורו בפחד מפני הסירוס: האדם בעל הנפש המפוצלת ביטח את עצמו על ידי כפל-נשמתו נגד המות: אם נפש אחת תמות, עוד נותרה לו השניה: ע"פ פרויד מכאן גם האמונה באלמוות, ועוד.
ניתן אם כן לומר
– אומר פרויד – כי כאן לפנינו מקרה של חזרה. "אני" אחד חוזר על רעהו; האני מכפיל את עצמו. זה מקור ה"אני" המתבונן בעצמו כאילו מבחוץ לעצמו, - האני העליון יותר, המבקר, וכו'. עם זאת, ניתן לחפש גם כאן את מקור ל”Uncanny”. על פי פרייזר בעמים פרימיטיביים קיים פחד מפני הצל ( כמו בביטוי "מפחד מהצל של עצמו"), כי הרי הוא מין שד שמקורו באדם עצמו. זו דמות של נשמת האדם המהלכת חופשי, נדבקת לאדם ואינה מרפה וכו'. לכך קשור גם מנהג כיסוי הראי בבית המת, לאחר שאדם נפטר.6
) נושאים נוספים במאמרבמאמר זה פרויד חורג ממעגל נושאיו הידועים, ומפגין עניין באלמנטים נפשיים שאין להם קשר ישיר, גלוי ומוכח עם האדיפלי – על כל פנים אין הוא, פרויד, מייחס את התופעות שהוא מונה במאמרו לכלל מושגים אלה – ובכך חידוש.
פרויד מתייחס להלן למוטיבים נוספים בסיפוריו השונים של הופמן, מוטיבים המעוררים בו אסוציאציות מחייו האישיים. הוא מספר על אירועים שקרו עמו עצמו, ושעוררו בו את האסוציאציה של ה-
Uncanny , המסתורי, הלא מוסבר, המאיים.
מכאן נפתח פתח רחב לעיון בעל-טבעי, בקשור בחוויות האפלות והלא-מוסברות של הנפש.
בדרך כלל ניתן לחלק – פרוביזורית, כניסיון ראשון לכך – את המקרים המובאים על ידי פרויד ועל ידי אחרים לפי ראשי הפרקים הבאים (כולם מקרים פרטיים של הכלל הקומוניקטיבי):
- טלפתיה בין בני אדם חיים. כאן המדובר באירוע בו-זמני. המרחק הפיסי בין המתקשרים איננו קובע. לא קיים בתופעה אלמנט של חזרה.
- ביקורי רוחות מתים אצל בני אדם; אם רוחות מוזמנים (ספיריטואליזם, סיאנסים) אם מיוזמת הרוחות: אמונות במגעים ספיריטואליים (ראה פרויד, ולהלן).
- נבואת הלב, או תחושה מוקדמת – בחלומות, מצבי טראנס,
טלפתיה של אדם חי עם אדם שהלך לעולמו – בדרך כלל לבקשת הדרכה, הגנה וכו'. אם כי גם כאן המרחק הגיאוגרפי בין המתקשרים אינו קובע, זמן האירוע העכשווי כולל אלמנט של העבר. אין החזרתיות מהווה אלמנט בונה באירוע.
בלא ספק חוויות אלה שלא מהעולם הזה קשורות בפחד מפני הסירוס. הרוחות הלא-ידידותיות שבות לקחת את נשמת האדם. הן מבקשות לנקום על העוולות שעוללו להם בעודם הם בחיים – וכיו"ב. הם הקרנות של רגשות האשמה - המיניים – של האדם.
במקרה הנדון האלמנט הקומוניקטיבי בולט. אין חזרתיות. האירוע מתרחש בו במקום, אך הרוחות באות מזמנים ומקומות שונים.
להלן עוסק פרויד בתופעה הידועה ששילר פייט לגביו הומורסקה – הכוונה לשיר הסיפורי (לא "בלדה", כי השיר איננו נכנס להגדרת סוגה זו), בשם ה"טבעת של פוליקראטס". הרי זה הדבר לגביו הייתה אשתי ז"ל אומרת: "אני מאמינה כי אחר כל דבר טוב חייב לקרות דבר לא טוב – ולהפך".
- זיווג מקרים – התופעה בה עסקו רבים, ביניהם יונג, תחת הכותרת
Jung’s own explanation of the concept of synchronicity is as follows
:"
As its etymology shows, this term has something to do with time, or to be more accurate, with a kind of simultaneity. Instead of simultaneity we could use the concept of a meaningful coincidence of two or more events, where something other than the probability of chance is involved." (Synchronicity, Appendix, p. 104) .בדידי הווה עובדה: הייתי ממונה על תיקון מסמכים, מסובכים למדי, שהגיעו למשרד הראשי מסניפים שונים, בטרם קליטתם במחשב, שהיה בלי התיקונים פולט אותם ומצריך עיבוד מחדש למחרת. אפשרויות השגיאה היו רבות: טעות בשם, בייחוס הסוג, בחיבור נכון של המספרים, במיקום פרטים שונים שניתן היה למלא בטופס ועוד סוגים רבים ושונים של שגיאות. בדיקת הטפסים לפני קליטתם בבוקר הראתה כי לשגיאות השונות היו תקופות: שגיאה מסוימת נטתה להופיע בכל הסניפים באותה עת. למחרת סוג השגיאות השתנה. לא היה כל הסבר מניח את הדעת להופעת סוג מסוים של שגיאות דווקא באותו יום בכל המשרדים השונים הפזורים ברחבי הארץ. כן יש שתיבת הדואר שלי לפתע מתמלאת בסוג מסוים של מכתבים – כל הקרובים נזכרים בנו בלא סיבה סבירה באותו יום, או שבוע, (כותבים, מצלצלים, שולחים מסר בידי מישהו וכיו"ב), כל החשבונות מגיעים יחד, וכיו"ב.
הסובייקט הקולט.
המאחד את המקרים הוא הסובייקט הקולט. הנפש חווה מקרים כאלה כאילו משמעותם אישית: הם מכוונים להדרכת הַחוֹוֶה אותם. הם מכוונים על ידי צו חיצוני של כוחות-על נסתרים המצווים על החפץ לנהוג בדרך מסוימת, המצווים על החזרות להתרחש בלא כל קשר אחר נראה לעין ביניהם. אין נפקא מינא אם "קביעות" מסוג זה הן ריאליות: השאלה בפסיכולוגיה ובחיי הנפש אם יש מי שחווה אותן כך. ואולי אין הן אלא הגשמות פיסיות, אקוויוולנטיים חיצוניים בעולם הפיסי של התרחשויות פנימיות.
דוגמאות רבות לזיווג מקרים, והן מובאות על ידי פרויד; שרשרת היקרויות, היקרויות סדרתיות של מספר מסוים ביום אחד בחיי אדם, ועוד. היות ועיקר עבודה זו מבקש לעסוק בתופעה , או חוויה זו בעיקרה, בהמשך נחזור אליה.
Magritte: The Companions of Fear
לכאן, לאלמנט שאין בו ממרכיב החזרה שייכים אירועים בלתי-צפויים וחסרי הסבר מיוחדים, המתוארים למשל על ידי יונג: סכין נשברת לפתע, ללא סיבה נראית לעין וללא התערבות חיצונית: רהיטים משמיעים קולות מבשרי רע בחריקה: גשר מתמוטט, שולחן נשבר וכו'. עיבוד ספרותי מפורסם של אירוע "מקרי" כזה, בו חמישה איש נהרגים כשגשר מתמוטט – אך הסופר,
Thornton Wilder, מראה בספרו The Bridge of San Luis Rey) ) כי אין ההתמוטטות מקרית כלל, והדמויות הנהרגות למעשה הגיעו לסוף דרכן בחייהן. כאן זמן ומקום האירוע הוא אחד, וסיבת המוות, כמתברר, היא אחידה.- טלקינסיס - קומוניקציה בין כוח הרצון של אדם (אורי גלר וכו') לבין חפצים, המתנהגים או נעים בהתאם לרצון המפעיל אותם. אין אלמנט חזרה, הדברים מתרחשים בזמן אחד ובשטח קטן.
סיכום המאמר
מאמרו של פרויד נוגע בתחומי חיים רבים, ובתחומים רבים של מעוררי הפחד – לא פחדים מפני מלחמות או ממחלות או שכנים רעים או חותנת בלתי ניתנת לפיוס, אלא לפחדים שמקורם בעל-טבעי, ומקורות הבלתי-ידוע, הלא-ארצי והלא מוכר, שבמחציתו מאיים, ובמחציתו יכול להיות אפילו מטיב ומעודד, או אף חסר משמעות, אם לא מורה דרך. עלינו לציין אם כן שה-"
Unheimliche" איננו בהכרח מסמן כוחות רעים – הוא מסמן רק כוחות שמקורם והתייחסותם אל הלא-ארצי, העל-טבעי. ייתכן שגם רוחותיו של א. ת. א. הופמן הם כאלה, אך אולי הם בעיקר מהסוג המאיים.מעלתו הגדולה של פרויד הוא כי הוא חורג באלה ממעגל מושגיו המקובלים עליו אל עולם התפיסה העל-חושית. בכך הוא חוזר במידת מה אל יהדותו, באשר מעלות היהדות הייתה הכוונת הדמיון אל הרוחני. כל העמים הלכו בשם אלוהיהם, שהיו עץ ואבן, בעוד אלוהי היהדות, האלהות היהודית סימלה את הרוחני הטהור.
להלן נעמוד על מאפיינים אחדים של מקרי זיווג המקרים.
[[[[[[[
מאפייני מקרי הזיווג
א) זמן (ומקום) האירוע
קשה לייחס לסדרות כאלה של מקרים המתרחשים סמיכות מוחלטת של זמן ומקום: המקום הוא אחדותי במה שהחווה את האירועים האלה בא אתם במגע: סמיכות הזמן קובעת את האירועים במסגרת שניתן לזוכרה. המשמעות, כאמור, אינה נתפסת בקלות: ואולי ענינה בהפניית תשומת הלב למהות המאחדת והקובעת של המקרים, להדגשה: זכור את הקרובים, כתופעה לעצמה: שים לב לשגיאה מסוימת המפנה אל עצמה בדרך זו את תשומת הלב.
אך מתברר, כי יש ואירועים סדרתיים אלה מתפרשים על פני זמן רב יותר. לא תהיה כל משמעות לחזרת סוג מסוים של שגיאות באופן ספורדי, על פני מרווח של ימים רבים, מקרים חוזרים רבים בעולם הקורים בו זמנית במקומות רבים בעולם, או במקומות רבים בעולם לאורך תקופה מסוימת. הקובע במקרים אלה הוא ההכרה – כשהמקרים מצטברים באופן משמעותי כלשהו בחיי אדם אחד. מי שיצא לו לא פעם להיות עד מקרי לתאונה, ולו לא כל יום, אלא במרווחי זמן סבירים: יחשוב שמשהו באלה רודף אותו, עדיף שגם הוא עצמו ייזהר. הוא יוכל לייחס לאירועים החוזרים האלה משהו המבקש ללמדו על גורלו האישי. המקרים החוזרים כאילו נדבקים לאדם – וגורמים לו לחשוב על מעין מורה טרנסצנדנטי שביקש ללמדו דבר מה בקשר לחייו.
במקרה אחר, מישהו סיפר לי כי בילדותו לא נתנו לו משחקים – לא הייתה תשומת לב לילד, או היה עוני שלא עודד את ההורים לכך. רק בובת גומי צבעונית אחת נותרה לו, אף שכבר גדל; כנראה משחק שבו היה משחק עוד בעריסה. גם שם ניתן לבובה – הוא סיפר – קראו לה רוז'י. (קיצור השם רוזליה). לימים, משגדל, היא נותרה שוכבת למעצבה בקופסה בה הוא החזיק עוד אוצרות כאלה. עתה הוא התאהב, כילד, בבת המשגיח על הבית בו היה אז גר, ושמה היה כמובן רוז'יקה. אלא משהתברר כי זו היא בתו של ארכי-נאצי, ( כל זה היה בחו"ל), הוא ויתר עליה.
לימים האיש נשא אישה, ושמה שושנה. במשפחה הזאת אהבו את השם, וקראו לכמה מבנותיה כך – רוזיטה, רוזה. שם משפחתם, אגב, היה משהו כמו רוזנבאום, רוזנבליט או כדומה. מובן, שמרכיביו הסדרתיים של המקרה לא קרו ביום אחד, אלא דווקא התפרשו על מרווחי זמן שונים. את עצם הגילוי לגבי הדמיון בין המקרים עשה גם כן רק לאחר שנים רבות, אחר פטירת אשתו.
עצם המקרה מוסבר כמובן על ידי נפוצות השם של מושאי אהבתו.
ניתן היה לחשוב כי כל אהבותיו נקראו בשם הקשור לפרח זה. ואם לא כולן נשאו את השם שושנה – הרי – אמר – כולן נולדו ב17- לחודש פברואר: אמו, אהובה שלא החזירה לו אהבה, אף אהובה שכן החזירה לו אהבה, ואף אשתו. את כולן שזר לזר אהבה תאריך הלידה המשותף. תאריך הלידה המשותף כנראה אף היה בו כדי להוכיח כי אותן אהבות היו ראויות – בוודאי במקרים בהן אהב את אמו, אשתו, אהובתו. פחות ברור אם גם זו שלא אהבתו הייתה ראויה לאותו תאריך: אך אולי הייתה ראויה לו אותה אהבה?
קיימת שאלת זמן גלוי הסדרתיות של המקרים. זה בדרך כלל מאוחר לזמן התרחשות המקרים עצמם, כמובן.
ב) מאפייני האירוע: החזרתיות
פרויד מאפיין "אירועי-אימה" אלה על ידי מרכיב החזרה השולט בהם. הולך פרויד וסובב בעיר ואיננו מוצא את דרכו, אלא חוזר הוא תמיד דווקא אל רחוב הזונות. חוסר יכולת הכוון וההתמצאות שלו ניכרי גם בסובבו בחושך בדירתו, בחדרו, בלא שימצא את המתג להדלקת האור. סביר להניח כי חוסר קשר עם עצמו, חוסר יכולת לתת לעצמו דין וחשבון על מעשיו – הם בעוכריו. תשוקה אפילה, בצד בושה וחרדה מפני ביצוע, הובילתו ברחובות וחוסר יכולת התמצאות אלמנטרית סחור סחור בחדרו. יורשה להעיר כי אני למשל מכיר את הדירה בה אני דר ומוצא כל דבר בחושך. המפחיד במקרים שפרויד מונה הוא לא בחזרתיות, אלא בהכרה באובדן כושר השיפוט וההתמצאות האלמנטרית, חוסר התושייה.
אך החזרה, מרכיב חשוב במקרים מסוימים של ה- uncanny, איננה מאפיין בלעדי במקרי זיווג אלה. קיימים מאפיינים נוספים.
ג) מאפייני האירוע: זיווג מקרים איננו ניתן לחיזוי, להוכחה, למדידה וכימות, - ואלה מתכונות הבסיס של המדע.
ארועים, חוויות אלה אין אפשרות להוכיח את תקפותן וחלותן, אף אין לחשב מתי יבוא הרע, מתי יתהפך המזל והכל ייהפך לטוב. אין תחושות אלה – אמונות תפילות, אם תרצו – ניתנות לחיזוי, להוכחה, הן אפמרליות, עוברות וחולפות ואף אינן נרשמות תמיד בזיכרון. יכול אדם לנהוג על פי אמונות ותחושות בטן כאלה (שכבר שירו של שילר מטיל ספק בתחולתן). ניתן רק לרשום ולמנות את המקרים המוכחים. אולי בסדירותם הוכחה לחוקיות השולטת בהן ייחוס סובייקטיביות למקרים אין בו מועיל. ייתכן שדווקא הסובייקטיבי מיטיב לתפוס את המציאות. או שמקרים אלה יש בהם אך כדי להעיד על האדם המאמין בהם או אף מגלה בהם סדירות? לגבי אלה שלפניהם מוזכרים מקרים אלה שפרויד מונה אותם בין ה- Unheimliche החוויה נידונה כסובייקטיבית לחלוטין, חסרת כל אחיזה במציאות. יש מי שלגביהם כל דבר הקורה בנפש אין לו אחיזה במציאות ויכולים להתכחש לכאב פיסי סתם, כי לדעתם הוא סובייקטיבי ואין הוא נמדד בכלים אובייקטיביים. ("רק נדמה לך"). כמו כן יש אנשים שבורכו ב-clairvoyancy ויכולים לחזות אירועים מסוימים ממרחק (מות קרוב בארץ רחוקה הם חווים טלפתית מרחוק ועכשיו), או מקבלים עליהם אזהרה והודעה מראש (לטענת אחדים).
ד) מאפייני האירוע: האלמנט הקובע: מרכיב הבסיס: הקומוניקציה
נראה כי רוב המקרים בהם מטפלת ספרות העוסקת במצבי-ידע מיוחדים כאלה עניינם בקומוניקציה, טלפתיה, הזזת חפצים (העברת רצון וקומוניקציה עם חפצים וכוחות) וכו'.
גם המקרה המתואר על ידי יונג – של האדון שחדרו בסנטוריום נתפס והוא קילל את מי שהקדימו, והנה הקללה התגשמה – גם מקרה זה הוא של קומוניקציה – עם כוחות מיוחדים הממונים על הגשמת משאלות. כל מסר – על פי השבלונה של רומן יעקבסן, מחייב מוען ( המקלל) ונמען ( השמים, כוחות השאול).
לכאן שייך הפרק במאמרו של פרויד המטפל ב"עין הרע; הקומוניקציה אינה מילולית, אלא ישר מהלב. משהו בסיסי, טרום-לשוני באדם מתחבר עם ישות חיצונית-לאדם אשר לו שליטה נעלמת בעולם. לפי הסברו של פרויד המשאלה מתבטאת בשפת הגוף, ולו לכהרף עין. - משאלות יכולות להיות כמובן גם מטיבות – מישהו מאד היה רוצה למשל בספר נדיר, והנה הוא נופל לידיו מעצמו, וכיו"ב זימוני מקרים, שניתן לייחסם למקרה וליד הגורל הממונה. במקרים אלה הנפש משדרת את המשאלה אל כוחות העל הנענים לו. אך יש המייחסים מקרה כזה לחישובי סיכויים. יש מקרה אחד ממיליארד שמקרה כזה יקרה, וזה היה המקרה האחד מהמיליארד. (וראה את חישובי הסיכויים המובאים בספרו של יונג). יונג עורך ניסיונות סטטיסטיים, למשל בעמ' 60, שם הוא מוצא כי למקרים כאלה סיכוי של אחד ל10000000-, למשל, ויחסים כיו"ב. במקרה אחר הוא מחשב כי סיכויי מקרה מסויים הם
a3=(1/24)3 ~1/10000, שהוא מסביר את מידת המקריות שבזיווג.ה) מאפייני האירוע: הרצון, השאיפה, הגעגועים, האיחולים וכל כיו"ב
פרויד מביא מקרה של אדם שמכר שהוא לא ראה זמן רב לפתע עלה על דעתו: כאילו נפשו התגעגעה לפתע אליו, מצאה לפתע זיקה פנימית אליו: אם משום שלפתע נפשו הצטרכה לו, אם משום שהאיש הודיע לו – באמצעים טלפתיים - על בואו הקרוב; כי האיש אכן הופיע. –לקבוצה זו, למאפיין זה ניתן לייחס את מקרה האיש המקלל (ראה לעיל, ועוד).
The uncanny coincidence; the unlikely conjunction of events; the startling serendipity. Who hasn’t had it happen in their life? You think of someone for the first time in years, and run into him a few hours later. An unusual phrase you’d never heard before jumps out at you three times in the same day. On a back street in a foreign country, you bump into a college roommate. A book falls off the shelf at the bookstore and it’s exactly what you need. Is it only, as skeptics suggest, selective perception and the law of averages playing itself out? Or is it, as Carl Jung believed, a glimpse into the underlying order of the universe? He coined the term synchronicity to describe what he called the "acausal connecting principle" that links mind and matter. He said this underlying connectedness manifests itself through meaningful coincidences that cannot be explained by cause and effect. Such synchronicities occur, he theorized, when a strong need arises in the psyche of an individual. He described three types that he had observed: the coinciding of a thought or feeling with an outside event; a dream, vision or premonition of something that then happens in the future; and a dream or vision that coincides with an event occurring at a distance. No one has come up with a definition that has superceded his, although there has been debate on whether events linked to precognition and clairvoyance should be included as synchronicity (Anonym, on the Internet, Synchronicity
).שורות אלה מתייחסות, לפחות חלקית, ללא ספק, לדברי
As regards the role which affects play in the occurrence of synchronistic events, I should perhaps mention that this is by no means a new idea but was already known to Avicenna and Albertus Magnus. On the subject of magic, AlbertusMagnus I writes: “…a certain power to alter things indwells in the human soul and subordinates the other things to I her, particularly when she is swept into a great excess of love or hate. When therefore the soul of a man falls into a great excess of any passion, it…] binds things [magically] and alters them in the way it wants. The emotionality of the human soul is the chief cause of all these things, whether because, on account of her great emotion, she alters her bodily substance and the other things towards which she strives, or because, on account of her dignity, the other, lower things are subject to her
…פרק ב' - הערות כלליות
בעבודה זו נייחד שורות מספר רק לתופעת זיווג המקרים, בו עוסקים רבים, כאמור, ביניהם יונג.
יש המכיר בכך כי המקרים חוזרים על עצמם והם אמנם קיימים, אלא שמשמעותם רק במה שאנו, בני האדם עימם דברים אלה קורים השכם והערב מייחסים להם. – ואין ספק כי מלבד המסקרן והמאיים, יש בכוח מקרים חוזרים על עצמם אלה להפנות אל עצמם את תשומת הלב, להדגיש, או אף קורה שניתן לייחס להם משמעות.
לא פרויד ןלא יונג טוענים כי הם פתרו את שאלת זיווג המקרים ועמדו על סודו. יונג מנסה למצוא אסמכתאות לארועי בו-בזמן אלה (
Synchronicity), אך עליו להודות על כל צעד ושעל כי למרות כל מחקריו הסטטיסטיים בקלפים, בכוכבים וכו' אין הוא מוצא שום סדירות ושום סיבתיות ושום הסבר לא-סיבתי וכו' לתופעות אלה. אין הוא יודע לייחס חזרות חסרות-פשר אלה למערכת הפנימית, הנפשית של האדם, למרות שברור כי מקרי הזיווג מתייחסים לסובייקט הן מבחינת תכנם, הן מבחינת העובדה כי יש והם משמעותיים רק לתופס וקולט אותם, ובכך כאילו משאיל הוא להם זכות קיום ריאלי. כל החוקרים עומדים מול התופעה בתמיהה. - אם אמונות תפילות אלה מקור כולן בפחד מפני הסירוס, יש להתפלא על האופנים הרבים בהם – בלא סיבה נראית לעין – פחד זה מתבטא. החזרתיות אכן קיימת - עוד אין לדעת אם היא תוצאה של פסיכוזה מיוחדת, או שאכן שולטת בעולם חוקיות נעלמה, שלא עמדנו על טבעה.יש המבקשים לעמוד על ייחודיות חוויותיהם, מתוך חוסר כנות מסוימת! אדם הרואה ברכבת בלילה דמות זרה שנכנסה לתא השינה שלו, ניתן לתארו כסובל מתחושות רדיפה, ממצפון רע, מפחד פתאים: אדם הסובב בלילה את חדרו ומחפש גפרורים להאיר את החשיכה והולך תוך כדי כך לאיבוד, עד כי סובב והולך הוא בחדר רק כדי להיתקל שוב ושוב באותם רהיטים – על אדם כזה נוכל לומר כי הוא חסר כל חוש התמצאות, גם כל חוש פרופורציה: אולי שיווי משקל: נוכל לתאר כי הדבר מעצבן, אולי מאיים עליו בהכירו באבדן שפיותו: לאו דווקא נייחס את המקרה לחוקי טבע נעלמים השולטים, ככוח עליון, טוב או רע, בעולם. אלה, אגב, המקרים עליהם פרויד משתית על פי רוב את מחקריו בדבר ה-
Unheimliche- . ליד מקרים מומצאים, ספרותיים, המוכיחים רק את דמיונו היוצר של האדם ואין להשתית עליהם תזות בדבר מהות המציאות ותופעותיה - אף כי ניתן להעלות על הדעת שאף תיאורים ספרותיים אלה מקורם בחוויה במציאות - מתרחשים מקרים, שאף בהם, כמו במקרים המנויים על ידי פרויד, יש כדי ללמד דבר מה את הקולט אותם – דהיינו הם משמעותיים מצד כלשהו. המשמעות הראשונית והעיקרית שלהם היא כי הם מפנים אל עצמם את תשומת הלב, מדגישים משהו שהוא חשוב לקולט.זיווג המקרים האמיתית הוא זה אשר מרכיביו מופיעים בלא הסבר סיבתי.
לגבי מקרים אלה, , לפי דברי יונג, ניתן לומר כי
“
It is not a question of cause and effect, but of falling together in time a kind of simultaneity, (=synchronicity, as a term used here as the explanation of the phenomena)”.כמובן, לא ניתן לדון כאן עד כמה במתן שםלתופעה
– גם הסברה.גם יונג, גם פרויד, על כן גם כותב שורות אלה רואה לעצמו היתר להביא דוגמא מחייו: חשוב לי למכור את ספריי. אני מוכרם דרך קריאה טלפונית. יש ימים שכל קריאה – בול; כל קריאה היא קנייה. ביום אחר אף קריאה אינה קניה. אני כבר מכיר ימים כאלה ואינני נואש. אני יודע כי כוח-על פועל ומסכל את מעשיי. זה מין יום כזה, בו כוחות העל אינם ערים ואינם פועלים לטובתי. אך עוד יבוא יום אחר, אני בוטח~ אני מכיר את סבכי מלחמת הכוכבים. אני מייחס את זיווגי המקרים – בבדיחות הדעת – להשפעת כתמי השמש. - ביום אחר – רק מבטיחים לקנות; אך ביום פתאומי אחר, כולם מתייצבים – מאלה שפעם הבטיחו – ואכן קונים. מדוע חיכו דווקא ליום זה? כי זה היום בו כוכב הקנייה שולט. יש יום בו הקונים מגיעים מהפרסומות שפרסמתי על הספר. אלה מגיעים יחד עם המחאות-תשלום עבור הספר שזה זמן מה התבוששו להגיע – וכו'. המאפיין ימים אלה הוא, אם כן, אחדות-האופי של המקרים המזדמנים באותו יום.
החוויה מקדשת בעיניי את התופעה. כיון שאין כל דרך מדעית להסבירה, כיוון שהיא בתחום האמונות של האדם שאין להן במדע בסיס, אך מאידך היא תופעה חוזרת מצד עצמה בחיים, הרי שראיתי לנכון – גם כדי לדעת להתייחס אליה בקיצור – למצוא לה שם. יונג קורא לה "בו-זמניות", שם מדעי יפה, בו יונג גם רואה הסבר לתופעה, כאמור לעיל. אני בחרתי בשם: "מקרי כתם-שמש", מתוך זכר קלוש של חומר קריאה ישן בו נטען כי אלה משפיעים איכשהו על מעשי אדם. אליבא דכולי עלמא, בשם שבחרתי יש יותר הסבר, אף כי אולי מפוקפק למדי, לתופעה. (כוכב אחד בכל אופן כבר משפיע על הים.) קביעת הכתמים שידוע כי הם מופיעים על גוף השמש כסיבת זיווג המקרים היא כמובן מדעית באותה מידה בה כל קביעה לגבי תופעות
ESP אלה הן מדעיות, מוכחות, סבירות או מקובלות.מכל מקום, אם כן, יש מקרים הנותנים מקום לחשד כי חוקיות מסוימת – של מחזוריות, של כוונה יתירה שולטת בהם, שהם באים להורות דבר מה לאדם, כמו החלומות, או שיד מכוונת מאחוריהם.
המקרים מיתאמים על ידי החווה אותם (הקולט).
אמנם, ניתן להטיל ספק במשמעותיות הזיווג בין שני מקרים כאלה או יותר;
However, if you think of all the pairs of things that can happen in a person's lifetime, and add to that our very versatile ability of finding meaningful connections between things, it then seems likely that most of us will experience many meaningful coincidences. The coincidences are predictable but we are the ones who give them meaning
.מה שעשוי במיוחד לסבך את מחקר המקרים האלה הוא כי המשמעות המיוחסת להם על ידי החווה אותם היא אישית. לא כל משמעות שהיא קובעת בעיני האדם החווה את המקרים תיראה באותה אינטנסיביות ובאותה מידת משמעותיות בעיני זולתו. והרי זיווג המקרים קורה לאדם מסוים, מבקש ללמד אדם מסוים, בעוד שאפילו מוות של אמו אינה משמעותית לזולתו, מה עוד מקרה של חלום או זיווג מקרים כלשהו.
מקרי הזיווג, לפי הבנה זו, תלויים בקולט. חוויית הזיווג היא חווייה אישית, ומקורה באינטרסים, בליטה, יכולת הקליטה- בקיצור, נפש הקולט. "רק לי תמיד קורים דברים כאלה!!" הוא אומר. ההתרחשויות החיצוניות מתאמות את עצמן אל נפש הקולט, עולם החוץ משקף את עולם הפנים.
For, unless I am greatly mistaken, it is just this" confrontation of object and subject, their mingling and identification, the resultant insight into the mysterious unity of Ego and actuality, destiny and character, doing and happening, and thus into the mystery of reality as an operation of the psyche - it is just this confrontation that is the alpha and omega of all psychoanalytical knowledge. (Thomas Mann: Freud
)הקושי במחקר זיווגי המקרים
תופעות אחדות, כפי שכבר הוזכר לעיל, ניתנות להסבר לוגי. הלוט מוסר מעליהן, והן מאבדות את השפעתן המסתורית. עם זאת, יונג מונה לא אחת מהן ומייחסן לאותו עולם חוויות של האדם שהן אפלות, מפוקפקות, מוקפות דעות קדומות, חוויות שאין אדם השומר את נפשו מעז לספר ברבים, שמא יוקע, שהרי לא הכל אומנו בתורת הפנומנולוגיה, הפילוסופיה של הוסרל, הטוען כי לכל חוויה אנושית מקום, לא תקפותה העיקר כי אם העובדה שהאדם חווה אותה, ויש להתייחס אליה כאובייקט מחקר, באופן אובייקטיבי. אין צורך לקבלה כתורה מסיני, אך אין צורך לדחותה ולשלול את עצם קיומה וזכותה להתקיים ממנו ובו; עלינו להתבונן בה ולהכירה כדבר מהדברים, עץ או אבן או תורה מהתורות.
ואמנם תחום זה קשה מאד לחקירה, מהיותו בלתי נמדד בכלים הרגילים: כולו חוויה אישית. וכך אומר יונג:
There can be no question of a complete description and explanation of these complicated phenomena, but only an attempt to broach the problem in such a way as to reveal some of its manifold aspects and connections, and to open up a very obscure field which is philosophically of the greatest importance. As a psychiatrist and psychotherapist I have often come up against phenomena in question and could convince myself how much these inner experiences meant to my patients. In most cases they were things which people do not talk about for fear of exposing themselves to thoughtless ridicule. I was amazed to see how many people have had experiences of this kind and how carefully the secret was guarded. So my interest in this problem has a human as well as a scientific foundation.
סיכום; כמה התייחסויות שבהגות לזיווג המקרים.
"זיווג המקרים" נוטע בלב החווה אותו כי קיים כוח-על המזמן בדרכון של אדם מקרים חוזרים בעלי משמעות.
Implicit in Jung's concept of synchronicity is the belief in the ultimate "oneness" of the universe. As Jung expressed it, such phenomenon betrays a "peculiar interdependence of objective elements among themselves as well as with the subjective (psychic) states of the observer or observers." Jung claimed to have found evidence of this interdependence, not only in his psychiatric studies, but in his research of esoteric practices as well. Of the I Ching, a Chinese method of divination which Jung regarded as the clearest expression of the synchronicity principle, he wrote: "The Chinese mind, as I see it at work in the I Ching, seems to be exclusively preoccupied with the chance aspect of events
.."Koestler observes in his book, The Roots of Coincidence, the presumption of a "fundamental unity of all things," which transcends mechanical causality, and which relates coincidence to the "universal scheme of things.” They are testimonies of a universal spirit that is operating and communicating with all its creatures, anywhere, anytime and often simultaneously
.Koestler refers to as "the universal hanging-together of things, their embeddedness in a universal matrix." Many ecologists already subscribe to this sense of interrelation in the world, what the ancients called the "sympathy" of life.
בספרו של שופנהאואר, Parerga und Paralipomena, there is a treatise of Schopenhauer's, "On the Apparent Design in the Fate of the Individual". . It deals with the "simultaneity of the causally unconnected, which we call 'chance'."
הפילוסופיה של שופנהאואר קשורה ברצון. במובן זה היא מתחברת למה שהראינו בעבודה זו, והוא כי אחד ממאפיינו זיווג המקרים – לפחות – קשור בשאיפות ורצונות של האדם.
וראה את דברי Albertus Magnus המובאים לעיל.
מחשבת ימי הביניים היתה מלאה ברעיון ה-correspondentia., הסימפתיה בין כל הדברים.
There is one common flow, one common breathing, all things are in sympathy. The whole organism and each one of its parts are working in conjunction for the same purpose. . . the great principle extends to the extremest part, and from the extremest part it returns to the great principle, to the one nature, being and not-being
.For Pico [De la Mirandola] the world is one being, a visible God, in which everything is naturally arranged from the very beginning like the parts of a living organism. The world appears as the corpus mysticum of God… The view that all things are arranged according to God's will is one that leaves little room for causality. Just as in a living body the different parts work in harmony and are meaningfully adjusted to one another, so events in the world stand in a meaningful relationship which cannot be derived from any immanent causality. The reason for this is that in either case the behaviour of the parts depends on a central control which is supraordinate to them.
נושא זה של המאגי, הקיים מעבר לחושים, האי-רציונלי הוא נושא רחב מידות, וזו לי מעין טעימה ראשונה, בזכות מאמרו של פרויד המאפשר הצצה ראשונה לנושא.]]]]]]]]
Bibliography
Dodds, E. R. , The Greeks and the Irrational, University of California Press, 1968
C. G. Jung, Synchronicity, An Acausal Connecting Principle, from the Collected Works of Jung, Vol. 8, Bollingen Series XX
Freud, S., “Das Unheimliche
”.